השקפה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השקפה (מקובל להגות בהגייה ליטאית: הַשְקָפֶה) היא משנה רעיונית ותפיסת עולם תורנית, הנובעת מאסופת רעיונות ותפיסות עולם דתיות. השקפה היא צורת הסתכלות כוללת, המתייחסת למציאות ההיסטורית הנוכחית והעתידית, כאשר מטרתה היא ליצור מסגרת רעיונית המאפשרת ליחיד או לקבוצה דתית להבין את העולם בו הם חיים ולחיות בו בצורה העולה בקנה אחד עם רצון ה'.

תחומי ההשקפה

השקפה כוללת בתוכה תחומים רבים. בכתבי גדולי הדורות[1] ניתן למצוא תחת הכותרת "השקפה" את העיסוק באמונה, אקטואליה, חובת האדם בעולמו ועוד. לפעמים המונח השקפה משמש כשם כולל לכל תחומי היהדות שאינם הלכה או מוסר[2]. כך ניתן למצוא את העיסוק בתנ"ך ארץ ישראל ונושאים מגוונים אחרים במסגרת ההשקפה. בספרות ההשקפה מוקדש נתח נרחב להבעת עמדה תורנית על מאורעות התקופה בעבר ובהווה.

ראשית ההשקפה

אין נקודת זמן מוחלטת שאז החלה ההשקפה, אך פריחתה של הספרות ההשקפתית החלה בתקופת ההשכלה, אז נחלצו הרבנים להשיב מלחמה על ידי כתיבת מאמרים הגותיים, והצגת משנה רעיונית מקיפה בנושאים שאינם נושאים הלכתיים קלאסיים[3]. התקופה הבאה בה הייתה פריחה השקפתית, ובה החל השימוש הנרחב במושג השקפה (במקביל לדעות או דעת תורה) הייתה בעת הפולמוס החרדי כנגד התנועה הציונית, אז התגבשה השקפה חרדית מוצקה בשלל נושאים חדשים שעלו אז על הפרק, בעקבות התנועות החלוציות הצהרת בלפור והקמת מדינת ישראל[4].

מובילי ההשקפה

בשונה מתחום ההלכה אשר הינו מסור לכל מורה הוראה, הרי שההשקפה נוצרת ונמסרת בעיקר על ידי תלמידי חכמים בעלי שיעור קומה, גדולי הדור ומנהיגי קהילות. כך לכל קהילה יש השקפה ייחודית על תחומים שונים, בהתאם לקו שהתוו מנהיגי הקהילה בעבר ובהווה. מקובל כי מנהיגי קהילה יזהירו את תלמידיהם מפני בעלי השקפות זרות[5].

יסודות ההשקפה

יסודות ההשקפה בנויים על שיטות תורניות שונות בהלכה ובאגדה, והם משלבים את דעותיהם התורניות של מובילי ההשקפה עצמם, ומסורות פסיקה התבטאויות וצורות הסתכלות של חכמי הדורות הקודמים.

מחלוקת השקפתית

קשה להגדיר במדויק מחלוקת השקפתית, כיון שבדרך כלל מחלוקת השקפתית נוגעת גם בסוגיות הלכתיות שונות. ניתן להגדיר כי מחלוקת השקפתית היא מחלוקת ששורשיה אינם הוויכוח ההלכתי, אלא ויכוח רעיוני, וכן ויכוח בין שתי קבוצות השקפה שונות. במהלך ההיסטוריה היו מחלוקות השקפתיות רבות, ובמקרים רבים גרמה מחלוקת השקפתית לפילוג קהילתי ולהיווצרות קהילות חדשות. כך לדוגמה מחלוקת השקפתית בנושאי היחס לאתחלתא דגאולה והתחברות לרשעים גרמה לפילוג הציבור החרדי והציבור הדתי לאומי. מחלוקת השקפתית בצורת ההתייחסות לצדיק ולחלקים שונים בעבודת ה' גרמה לפילוג הציבור האשכנזי ולהיווצרות הציבור החסידי וכן לפילוגים שונים בין החסידויות השונות. ניתן למנות גם את שאלת היחס לתורה ועבודה מדינת ישראל שלוש השבועות הגיוס לצה"ל ועוד, כמחלוקות השקפתיות בעלות השלכות נרחבות.

השקפות זרות

השקפות זרות או השקפות פסולות הם אידאולוגיות שאינן עולות בקנה אחד עם ההשקפה התורנית. כך שיהודי חרדי יגדיר את האידאולוגיה החילונית כהשקפה זרה, למרות שהחילני לא רואה את דעותיו כהשקפה.

מקובל גם כי קבוצה עם השקפה קיצונית תגדיר את ההשקפות היותר מתונות כהשקפות פסולות.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ לדוגמא ראה "מכתב מאליהו" ח"ה
  2. ^ ראה ספר יד משה (מפתחות ל"אגרות משה") תחומים רבים שאינם הלכתיים תחת הכותרת השקפה, וכן ראה ספר "ליקוטי חפץ חיים דעה והשקפה"
  3. ^ לדוגמא הספרים חורב ואגרות צפון של רבי שמשון בן רפאל הירש.
  4. ^ כך לדוגמא נכתבו מאמרים השקפתיים של רבי אלחנן וסרמן בנושאים אלו בפירוש לכמה אגדות, וכן ספרות השקפתית ענפה של משה שנפלד
  5. ^ ראה ספר "במחיצתם" של שלמה לורנץ עמ' 165, כי רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק הזהיר מפני תלמיד חכם שהשקפותיו אינם נכונות.