רבי יוסף קאליש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האדמו"ר מאמשינוב
רבי יוסף קאליש
רבי יוסף קאליש מאמשינוב
רבי יוסף קאליש מאמשינוב
לידה 1878
ה'תרל"ח
פטירה ינואר 1976 (בגיל 98 בערך)
ג' בשבט ה'תרצ"ו
מקום קבורה בית הקברות היהודי בוורשה
מקום מגורים אוסטרובה, אמשינוב
מקום פעילות אוסטרובה, אמשינוב
תחומי עיסוק רבנות, אדמו"רות
רבותיו אביו
בת זוג שרה וקס
אב רבי מנחם קאליש
צאצאים רבי יעקב דוד קאליש, רבי יצחק קאליש
חותנים רבי חיים אלעזר וקס
האדמו"ר מאמשינוב ה־3
תרע"חתרצ"ו

רבי יוסף קאליש (תרל"ח, 1878 - ג' בשבט תרצ"ו, ינואר 1936) היה האדמו"ר השלישי מאמשינוב, ורבה של אוסטרוב מזובייצקה.

ביוגרפיה

בנם הגדול של רבי מנחם ואסתר גולדה לבית אלברשטיין. נישא לשרה וקס בתו של רבי חיים אלעזר וקס, ה"נפש חיה". בצעירותו, כבן 27, הוכתר לכהן ברבנות אוסטרוב מזובייצקה, בה הייתה קהילה יהודית גדולה ולמדנית, על מקומו של הרב הקודם יהודה לייב גורדין. הוא נבחר לרב בהשתדלות הרב בן ציון אוסטרובר, שהצליח להשפיע על תושביה הלא-חסידים של העיר לקבלו כרב. הוא זכה להצלחה בתפקידו ורבים מהמתנגדים בעיירה הפכו לחסידיו.[1] כשנפטר אביו, והוא נקרא למלא את מקומו באמשינוב, ניסו בני אוסטרוב לשכנעו להישאר בעירם, כשהם מתחייבים לבנות עבורו "הויף" - חצר חסידית ושאר הצרכים ככל שיידרשו. אחרי שעבר לאמשינוב, הוקמו קלויזים של חסידיו באוסטרוב ובערי הסביבה, כמו ציז'וב, גוברובה, אוסטרולנקה, דלוגה-שודלה, מאקאוו, פאלטוסק, רוז'אן ווישקאוו; בכולן לא היו קיימים לפני כן בתי כנסת ושטיבלאך חסידיים.

באוסטרוב יסד את "חברת מאכל כשר" שדאג להספקת מזון לחיילים היהודים; בקרבת העיר חנו בקביעות שני גדודים של חיל רגלים רוסי, שמנו עד אלפיים חיילים, ומתוכם נמצאו תמיד מאתיים עד שלוש מאות חיילים יהודים. הצבא הרוסי לא דאג ליהודים לאוכל כשר, והם נאלצו לאכול במטבח הכללי, הטרף, או שנאלצו לרעוב. הרב קאליש הקים את המוסד כדי לדאוג לאותם חיילים, ומוסד זה התקיים עד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה. הבסיס הכלכלי למפעל היה התנדבויות חודשיות של התושבים, שנגבו על ידי בחורי בית המדרש, וכן אירועי התרמה, בדרך כלל במהלך חתונות. בנוסף, לפני כל חג ומועד השתדל להשיג שחרור עבור החיילים היהודים מהצבא, כשלצורך כך הוא משחד את הקצינים. החיילים היו מתארחים על שולחן התושבים, כמו גם על שולחן הרב.[1]

עמד על משמר הדת בצורה תקיפה, ובתקופת רבנותו כל החנויות היהודיות בעיר היו סגורות בשבתות ובחגים. גם כשניסו להקים בעיר קולנוע הפעיל את כל כובד השפעתו, ואכן הצליח למנוע את הקמתו.

בשנת תרע"ח נפטר אביו, והוא נקרא למלא את מקומו ברבנות ואדמו"רות אמשינוב. כדרכה של חסידות אמשינוב-וורקא, נהג באהבת ישראל, ובלט בהכנסת האורחים שלו. גם חסידיו היו מתאכסנים אצלו כשהיו נוסעים לחצרו. עם זאת, גם כאן, כשהיה צורך לעמוד על משמר הדת עשה זאת בצורה תקיפה, וכשניסו אנשי "המזרחי" להקים באמשינוב בית ספר משלהם בשם "תחכמוני", דפק הרבי על הבימה במהלך אירוע סיום הש"ס והכנסת ספר תורה ומחה נמרצות במקימים, ובית הספר אכן לא הוקם.

נודע כמתמיד, וכתוצאה מעיונו, חלה במחלת עיניים והתעוור.

השתתף ונאם בכנסייה הגדולה השנייה בווינה.

בשנותיו האחרונות חלה בלבו, ועבר לאוטבוצק, עיירת נופש בה התגורר ונהג באדמו"רות אחיו רבי שמעון שלום קאליש, עמו היה בקשר טוב. אליו התלווה בנו רבי יצחק, לימים האדמו"ר בארצות הברית. בכסלו תרצ"ה הוסיפו לו את השם "ירחמיאל אהרן", כסגולה לרפואה, אך כעבור שנה, בשבט תרצ"ו, נפטר, ונקבר בוורשה באוהל אביו.

מתלמידיו ומקורביו היה הרב ישראל יצחק פיקרסקי.

משפחתו

אחיו היה רבי שמעון שלום, האדמו"ר באמשינוב באוטבוצק ולאחר השואה בארצות הברית.

ילדיו היו:

מרבית ילדיו, בני זוגם וילדיהם נספו בשואה.

לקריאה נוספת

  • הרב דוד הלחמי, אהל יוסף, בני ברק, תש"מ. שני חלקים, הראשון על רבי יוסף קאליש והשני על קהילות אמשינוב שנחרבו בשואה. הוצאה מחודשת עם תולדות אדמו"רי השושלת ועוד הוספות, ארצות הברית תשע"ד.
  • יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות - אישים, בערכו.
  • כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי יוסף מאמשינאוו זי"ע, "שיח חסידים" עמודים קכ"א-ק"מ, יו"ל על ידי איגוד "זרע יצחק", ברוקלין ניו יארק, תשע"ז

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 ספר הזיכרון לקהילת אוסטרוב מזובייצק עמ' 26.