רבי מאיר לייב פרייא
 | |
| צועד ברחובות מארינבאד, מימין לשמאל רבי מאיר לייב, רבי יוסף צבי דושינסקיא, רבי יהושע בוקסבוים אב"ד גלנטה | |
| לידה |
תרל"ח סרדהלי |
|---|---|
| פטירה |
כ"ו בסיון תש"ד אושוויץ |
| מקום פעילות | שוראני סלובקיה |
| תחומי עיסוק | ראש ישיבת שוראן |
| רבותיו | רבי מרדכי יהודה לייב וינקלר, רבי שמחה בונם סופר, רבי אהרן מבעלזא, רבי אברהם מרדכי מגור |
| חיבוריו | שבט מישור |
| אב | רבי יצחק צבי פרייא |
| אם | בתיה רויזא בת רבי אברהם שמואל בנימין סופר |
רבי מאיר לייב פרייא (ה'תרל"ח - כ"ו בסיוון ה'תש"ד) היה נינו של החתם סופר ורב העיר שוראני בסלובקיה (עד שנת תרע"ח בהונגריה), מייסד וראש ישיבת שוראן ומחבר ספר שבט מישור.
ביוגרפיה
נולד בשנת תרל"ח בסרדהאלי לרבי יצחק צבי פרייא ולבתיה רויזא בתו של רבי אברהם שמואל בנימין סופר (הכתב סופר), בשנות הבחרות למד בברזובה אצל רבי מרדכי יהודה לייב וינקלר בעל ה'לבושי מרדכי' שהיה לרבו המובהק, ולמד גם אצל רבי כָּלֵב פייבל שלזינגר אב"ד טאפלטשאן, בישיבה גדולה למד אצל דודו רבי שמחה בונים סופר בפרשבורג ונסמך על ידו להוראה.
נישא בשנת תרס"ג למירל בתו של קרובו רבי ישעיה עהרנפלד אב"ד שוראני שהיה בנו של רבי דוד צבי עהרנפלד חתן החתם סופר, בשנת תרס"ו - שלש שנים אחר נישואיו נפטר חותנו והוא נבחר למלא מקומו ברבנות העיר, באותה תקופה היו רשומים מעל שש מאות יהודים כחברי הקהילה האורטודוקסית, והיה מראשי לשכת היראים (הלשכה האורטודוקסית) ביחד עם ידידיו רבי יהושע בוקסבוים מגאלאנטא ורבי שמואל דוד אונגר מנייטרא ויחד ניהלו את כל ענייני היהדות החרדית בהונגריה, היה מראשי אגודת ישראל בסלובקיה והיה נציגם בהכנסיות הגדולות ובתפקידו זה היה מגדולי הלוחמים נגד הציונות.
מיד כשנבחר לתפקידו פתח ישיבה שעמד בראשה ואמר שם שיעורים, שמעה הטוב של ישיבתו התפשטה בכל רחבי הונגריה ועד מהרה למדו שם שלש מאות בחורים, בשנת תרע"ח בנה בנין חדש לישיבה עם חדר אוכל שהיה חידוש בימים ההם שרוב בחורי הישיבות אכלו "טעג" אצל אנשי העיר, כדי לדרבן את תלמידיו להשקיע בלימודם היה עורך מפעם לפעם מבחן פומבי בהשתתפות כל תושבי העיר והיה קורא לגדולי התורה כדי לבחנם על תלמודם.
היה מתנהג בדרכי החסידות כמו טבילתו במקוה מדי יום ועריכת השולחן בשבתות וחגים, ונסע לרבי אהרן מבעלזא ולרבי אברהם מרדכי מגור, ובשנת תר"צ בנה מקוה גדול לתושבי העיר.
באמצע שנות השואה ביום ז' באדר תש"ג הדפיס את ספרו שבט מישור, ושאר כתביו ובהם חידושיו ושיעוריו על כל הש"ס ודרשותיו שנשא במשך יותר מארבעים שנה וספר שו"ת נאבדו בשואה, לאחר מאמצים מרובים הצליח בשנת תרצ"ח להשיג סרטיפיקט כדי לעלות לארץ אבל לפתע חלתה אשתו וביום א' בחשון תש"א נפטרה וכאשר התאושש מאבלו כבר לא היה יכול לצאת מהמדינה, וביום כ"ו בסיון תש"ד נהרג באושוויץ עם בני קהילתו[1] ועם שלשה מבניו ושמונה נכדים, ומסופר עליו שמעריציו הצליחו לשחד פקיד הונגרי שיוציאו מהרכבת אך הוא סירב לעזוב את בני קהילתו ומשפחתו.
היה נערץ מאד על גדולי דורו, וכמו שאמר עליו רבי שמעון סופר מערלוי שתפילותיו עושים רושם בשמים, ושנתקיים בו מאמר חז"ל "אם הרב דומה למלאך ה' צבא-ות תורה יבקשו מפיהו"[2], ולרבי מאיר שפירא אמר ה'אמרי אמת' מגור שיסע לרב משוראן וילמד אצלו את המדה של 'מאד מאד הוי שפל רוח'[3], וכמו כן אמר רבי אהרן מבעלזא על ספרו שבט מישור 'זהו חיבור קדוש'.
משפחתו
לרבי מאיר לייב היו שישה בנים:
- רבי ישעיה אב"ד לעמוש, נהרג באושוויץ עם אביו ומשפחתו.
- רבי משה אב"ד נעדיער, נהרג באושוויץ.
- הבחור דוד, נהרג באושוויץ עם אביו.
- הרב שמואל בנימין מבורו פארק.
- הרב יצחק צבי מירושלים.
- הרב עקיבא מוינה.
קישורים חיצוניים
לקריאה נוספת
- הקדמת בניו לספרו שבט מישור.
- שלמה רוזמן, ראשי גולת אריאל חלק א', ברוקלין תשל"ו, עמוד שס"ג - שע"ח
הערות שוליים
- ^ גלעד לזכר קדושי שוראני בבית העלמין בחולון
- ^ מסכת חגיגה דף טו עמוד ב
- ^ מסכת אבות פרק ד משנה ד