רבי יוסף צבי דושינסקי (הראשון)
ערך זה עוסק ברבן של גלנטה וחוסט וגאב"ד העדה החרדית. אם התכוונתם לנכדו האדמו"ר מדושינסקיא, ראו  | |
| לידה |
28 ביולי 1867 כ"ה בתמוז תרכ"ז |
|---|---|
| פטירה |
17 באוקטובר 1948 (בגיל 81) י"ד בתשרי תש"ט |
| מקום פעילות | ארץ ישראל |
| השתייכות | העדה החרדית |
| תחומי עיסוק | גאב"ד |
| תפקידים נוספים | פוסק, ראש ישיבה |
| חיבוריו | שו"ת מהרי"ץ |
הרב יוסף צבי דושינסקי (בכתיב מיושן: דושינסקיא, מכונה: מהרי"צ דושינסקי, כ"ה בתמוז תרכ"ז, 28 ביולי 1867 - י"ד בתשרי תש"ט, 17 באוקטובר 1948) היה רבן של גלנטה וחוסט וגאב"ד העדה החרדית בירושלים, פוסק וראש ישיבה. ממנו הסתעפה חסידות דושינסקיא.
ביוגרפיה
נולד בעיירה פאקש שבהונגריה לרב ישראל דושינסקי. היה תלמידו של רבי שמחה בונם סופר, רבה של פרשבורג, ושל רבי משה פולק, רבה של בוניהד.
בחודש אלול ה'תר"נ נשא את שיינדל, בתו היחידה של רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר, רבה של מאד. נפטרה ללא ילדים בי"ד חשון תרע"ט.
בזיווג שני נשא את אסתר, בתו השלישית של רבי יואל צבי נייהוז, כשהיא בת עשרים ושתיים והוא בן למעלה מחמישים.
בשנת תרנ"א נתקבל לכהן כרבה של גלנטה, שם הקים ישיבה גדולה. בשנת תרפ"א עבר לכהן כרבה של חוסט, שם התקיימה ישיבה מהגדולות בהונגריה. בשנת 1904 חתם על כרוז שהתנגד בחריפות לציונות ולניסיונותיה הראשונים לחדור להונגריה[1].
במרץ 1932 הגיע לארץ ישראל לביקור, במהלכו פגש את רבי יוסף חיים זוננפלד. כעבור מספר ימים נפטר הרב זוננפלד, והרב דושינסקי השתתף בהלוויתו ואף נשא הספד[2]. בספטמבר 1932 החליט ועד העיר האשכנזי להזמינו לכהן כרב העדה החרדית במקום הרב זוננפלד, למורת רוחם של אחרים בעדה, שהעדיפו את הרב יואל טייטלבוים[3], ולמורת רוחם של חלק מהחסידים שהתנגדו לרב דושינסקי בשל אי היותו חסיד באופן מוצהר[4]. התנגדות נוספת הובעה עקב העדפת רב מהונגריה על פני רבני ירושלים[5].
בז' באלול תרצ"ג עלה לארץ ישראל[6] יחד עם חלק מתלמידיו מהונגריה, והקים בירושלים ישיבה שנקראה "בית יוסף צבי" על שמו[7]. בישיבה זו לימד בעצמו תנ"ך לתלמידים, בניגוד למקובל בישיבות.
הרב דושינסקיא הנהיג בקרב תלמידיו מנהגים חסידיים, ואף היה מקבל פתקאות (קויטלאך) מתלמידיו כנהוג אצל אדמורי"ם חסידים[דרוש מקור].
נפטר בי"ד בתשרי (ערב סוכות) תש"ט, ונקבר בית העלמין שערי צדק בירושלים.
פועלו הציבורי
היה בין ראשי אגודת ישראל בארץ ישראל. בשנת 1934 היה הרב דושינסקי שותף לגיבוש רשימה יהודית מאוחדת לבחירות לעיריית ירושלים. הוא צוטט כאומר שאילו גר ברחביה היה מצביע עבור יצחק בן צבי, נציג הרשימה המאוחדת במקום[8]. הרב דושינסקי חפץ להשתתף בהלווית הרב קוק ב־1935, אך הדבר נמנע בשל התנגדות קיצוני ירושלים שהשתמשו בכח[דרוש מקור].
בדצמבר 1936 העיד בפני ועדת פיל בראש נציגות אגודת ישראל וועד העיר האשכנזי, יחד עם משה בלוי, יצחק ברויאר וזאב שיין. הרב דושינסקי דיבר על הקשר בין עם ישראל לארץ ישראל וציפייתו הארוכה לגאולה וציין: "כל חלקי עם ישראל ראו עצמם כבני ארץ ישראל וציפו לגאולה למען יוכלו לחזור אליה, והצהרת בלפור באה לאפשר להם זאת". עם זאת אמר: "אנו מצווים לא לכבוש אותה בכח ולא להשתלט על אחרים". בשם "עם התורה" ביקש הרב דושינסקי שלא תוטל שום מגבלה על העלייה ורכישת קרקעות בארץ ישראל[9].
בשנת 1937 השתתף בכנסיה הגדולה השלישית שהתקיימה במרינבד, צ'כוסלובקיה, והיה חבר במועצת גדולי התורה.
התנגד לשותפות עם הוועד הלאומי וכנסת ישראל, וקרא ליציאה מאורגנת מגופים אלו, וכן התנגד למגבית כופר הישוב ולרכישת בשר ממערכת השחיטה שתחת הרבנות הראשית.
בשלהי 1942 התנגד להשתתפות באירוע צום ותפילה בבית הכנסת החורבה על רקע הידיעות שהתפרסמו על השואה, שאורגן על ידי האמרי אמת מגור בשיתוף עם כנסת ישראל והרבנות הראשית, וזאת מתוך התנגדות לשיתוף פעולה עם גופים ציוניים וחילונים. תחת זאת הכריז על עצרת צום ותפילה נפרדת. התנגדות זו יוחסה להשפעתם של אנשי קבוצת נטורי קרתא, והיא הובילה למשבר פנימי בתוך אגודת ישראל. בסופו של דבר נפרדו דרכיהן של אגודת ישראל והעדה החרדית, בתוכה התחזקה השפעת נטורי קרתא[10]. בעקבות הפירוד ירדה השפעתו של הרב דושינסקי והצטמצמה לעדה החרדית.
ב־1946 בזמן פעילות ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל שלחה הוועדה המדינית של העדה החרדית תזכיר לוועדה, והרב דושינסקי צירף מכתב נוסף מטעמו.
שלמה גורן סיפר שבעת הקרבות על ירושלים ערב הקמת המדינה ב־1948 הגיע אל הרב דושינסקי מטעם הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג בבקשה שיוציא היתר לחפור תעלות נגד טנקים בליל שבת כדי למנוע כניסת טנקים ומשוריינים של הלגיון הערבי לירושלים היהודית שתוכננה ליום השבת, ונודעה למודיעין. הרב דושינסקי סירב לחתום על היתר, אולם לפי דברי גורן הוא אמר לו שהוא צודק שמדובר בפיקוח נפש ואמר לו "תעשו מה שאתם רוצים". בזכות הסכמתו שבשתיקה יצאו מאות יהודים דתיים לעבודת החפירות בליל שבת והשתתפו במניעת כניסת טנקי הלגיון לירושלים[11].
מתלמידיו
- רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל מנייטרא.
- רבי בצלאל שטרן, רב הקהילה החרדית במלברון ורבה של קהילת מחזיקי הדת בוינה.
- רבי צבי הירש רוזנבוים, האדמו"ר מקרעטשניף סיגעט.
- רבי ישראל גרוסמן, ראש ישיבת פינסק קרלין.
- רבי יחיאל מיכל מיכלוביץ', האדמו"ר מזלוטשוב.
- רבי יעקב ישכר בער רוזנבוים, האדמו"ר מנדבורנה.
- רבי מרדכי דוד כהנא, האדמו"ר מספינקא ירושלים.
- רבי משה אליקים בריעה כהנא, האדמו"ר מספינקא בני ברק.
- רבי אליקים שלזינגר, ראש ישיבת הרמה לונדון.
- רבי יששכר דב גולדשטיין, ראש ישיבת שומרי החומות וגאב"ד חוג חתם סופר בירושלים.
- הרב ישראל חיים הירש, רבה של בילקא ולימים האדמו"ר מבאדישל בירושלים.
- הרב דוד שלמה אייכלר, לשעבר יו"ר העדה החרדית האשכנזית בירושלים.
- הרב אהרן מרדכי רוטנר.
משפחתו
- בנו יחידו (מזיווגו השני), רבי ישראל משה דושינסקי, גאב"ד העדה החרדית בירושלים ורבה של קהילת דושינסקיא
- בנו הוא הרב יוסף צבי דושינסקי, האדמו"ר מדושינסקיא
ספריו
- שו"ת מהרי"ץ, שני כרכים
- תורת מהרי"ץ, על התורה
- חידושי מהרי"ץ, על חלק ממסכתות הש"ס
- תהילות מהרי"ץ, על תהילים
- הגדת מהרי"ץ, על הגדה של פסח
- דרשות מהרי"ץ, על המועדים
- משנת מהרי"ץ על מסכת אבות
לקריאה נוספת
- ספר בית יוסף להבה: תולדות מהרי"ץ, קורות חייו, ירושלים: איחוד מוסדות מהרי"ץ, תשנ"ג
קישורים חיצוניים
- ספר עוד יוסף חי - תולדות וקורות, הנהגות והדרכות, נכתבו על ידי אחיו משה מרדכי דושינסקי
- שעה אחת עם רבה של אגודת ישראל, דואר היום, 10 באוקטובר 1933
- אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' יוסף צבי דושינסקי זצ"ל", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 24, באתר HebrewBooks
- משה ארנוולד, הרב יוסף צבי דושינסקי זצ"ל והמדינה שבדרך, "המעיין" ניסן תשע"ה, ישיבת שעלבים.
- נפטר הרה"ג ר' יוסף צבי דושינסקי זצ"ל, הצופה, 19 באוקטובר 1948
הערות שוליים
- ^ קול קורא, קול מחזיקי הדת, 19 באוגוסט 1904
- ^ הרב ר' יוסף חיים זוננפלד נפטר, דואר היום, 28 במרץ 1932
- ^ מה חדש בבירתנו? - תסיסה באגודת ישראל, דואר היום, 11 בספטמבר 1932
- ^ מאחורי הקלעים של מינוי הרב דושינסקי, דואר היום, 19 בספטמבר 1932
- ^ ירושלים - קבלת פנים לרבה של אגודת ישראל, דבר, 29 באוגוסט 1933
- ^ הרב דושינסקי בארץ, דואר היום, 29 באוגוסט 1933
- ^ בירושלים - ישיבת בית יוסף, דואר היום, 1 בנובמבר 1933
- ^ אילו ישב ברחביה, דואר היום, 30 בספטמבר 1934
- ^ עדויות אגודת ישראל בועדה המלכותית, דבר, 21 בדצמבר 1936
- ^ חיים שלם, מנהיגותו של האדמו"ר מסדיגורה-פשמישל לנוכח הידיעות על גורל יהודי אירופה
- ^ מנחם מיכלסון, הרבנות הצבאית, בתוך צה"ל וחילו, כרך 16, עמוד 87
