רבי אהרן רוקח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי אהרן רוקח
המהר"א מבעלז
Aharon Rokeach.jpg
לידה אלול ה'תר"ם
פטירה כ"א באב ה'תשי"ז
ירושלים
חסידות בעלז
מקום קבורה בית קברות הר המנוחות
הקודם רבי ישכר דב רוקח (הזקן)
הבא רבי ישכר דב רוקח
מספר בשושלת הרביעי
בת זוג בזיווג ראשון מלכה, בזיווג שני חנה אלמנת האדמו"ר יוסף מאיר פולק מבערגסאז
אב רבי ישכר דב רוקח (הזקן)
אם בתיה רוחמה
ילדים בניו: אברהם יושע העשיל, אלעזר מנחם נחום, רבי ישראל ורבי משה – מזיווג ראשון. האדמו"ר רבי אברהם אלטר פולק מבערגסאז-פתח תקווה – בן חורג מזיווג שני.

בנותיו: איידעלע, מירל, רבקה מרים ושרה ברכה – מזיווג ראשון. ביילא חיה – בת חורגת מזיווג שני.

רבי אהרן רוקח (מכונה המהר"א מבעלז או ה'הייליגער בעלזא רב'[1], בחסידות בעלז מכונה "הרב זכרונו לברכה", אלול ה'תר"ם - כ"א באב ה'תשי"ז) היה האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז ומקים חסידות בעלז בארץ ישראל לאחר השואה.

קורות חייו

נולד בחודש אלול שנת ה'תר"ם כבן בכור לרבי ישכר דב רוקח, האדמו"ר השלישי בשושלת בעלזא, ולבתיה רוחמה רוקח נכדת רבי אהרן טברסקי מצ'רנוביל. בגיל צעיר התייתם מאמו וגדל בצל סבו רבי יהושע רוקח. בגיל 14 התארס עם מלכה, בת דודו, רבי שמואל מסקאהל[2] ובב' באדר ה'תרנ"ח נישא לה. השידוך נסגר עוד בחיי סבו רבי יהושע מבעלזא ובעידודו. לרבי אהרן נולדו מספר בנים ובנות והוא איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר פטירת אביו בשנת תרפ"ז מונה לממלא מקומו באדמו"רות ורבנות העיירה.

בשנת תש"ג חולץ מגטו בוכניה, ליד קרקוב, תמורת ממון רב, ביחד עם אחיו, הרב מרדכי רוקח מבילגוריי. בט"ו באייר באותה שנה הגיע להונגריה, התיישב בבודפשט למשך שמונה חודשים עד כ"ד בטבת תש"ד. משנודע לו שהגסטאפו עוקב אחריו ודורש מממשלת הונגריה את הסגרתו בחזרה לשלטונות הנאציים עזב במהירות את הונגריה. בט' בשבט ה'תש"ד הגיעו השניים לארץ ישראל.

האדמו"ר סירב להפצרות חסידיו לגור בירושלים בבני ברק ובפתח תקוה, ועמד על החלטתו להתיישב בתל אביב ואת ביתו קבע ברחוב אחד העם במרכז העיר. היו לו לכך נימוקים רבים, ובהם שבתל אביב אין שום מסגד או כנסייה, והעובדה שבכל האירועים הביטחוניים לא איפשרו התל אביבים כניסת ערבים לתוכה.

בשנת ה'תש"ד סירב להפצרותיו של עמרם בלוי שיצא בקריאה לפרישה מכנסת ישראל[3].

הקים מחדש את חסידות בעלז בארץ ישראל, תחילה בתל אביב, ואחר כך בירושלים, בני ברק וחיפה. בקיץ, מערב חג השבועות עד אחרי חגי תשרי, היה שוהה בירושלים, עד שנת ה'תשט"ו בשכונת קטמון[4], ומאוחר יותר ברחוב אגריפס ליד ישיבת בעלזא.

לאחר השואה נשא רבי אהרן לאשה את אסתר הגר, בת רבי יצחק מאיר הגר מסטאנוביץ', אחות רבי יהודה זונדל הגר, אביהם של האדמו"רים מסאווראן. אולם כעבור זמן קצר התגרשו.

בשנת ה'תש"ט נישא לחנה, בתו של רבי יחיאל חיים לאבין ממאקווא ואלמנת האדמו"ר רבי יוסף מאיר פולק מבערגסאז שנרצח בשואה. בעת נישואיהם היו לה בן ובת מבעלה הראשון והאדמו"ר הפך לאביהם החורג. הבן הוא רבי אברהם אלטר פולק האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקוה, הבת היא הרבנית ביילא חיה, אשת רבי מנחם מנדל מנדלזון אב"ד קוממיות.

פטירתו והלווייתו

בליל שבת פרשת עקב כ' באב ה'תשי"ז השמיע האדמו"ר לחסידיו משא תורני כהרגלו מדי ליל שבת, בין השאר אמר: "כשאבא או רבי נפטר מהעולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטוב שהוא לימד אותם, הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון"[5]. דבריו אלה התפרשו מאוחר יותר על ידי החסידים כצוואה מפורשת של הרבי. במוצאי שבת כ"א באב נפטר בבית החולים שערי צדק[6].

הלוייתו התקיימה למחרת. נטלו בה חלק אלפי יהודים מכל השכבות והזרמים. במקביל נערכו הספדים בבתי הכנסת בריכוזים החרדיים ברחבי העולם. הוא נטמן בבית העלמין "הר המנוחות" בירושלים, וקברו מהווה מוקד משיכה לרבים מקרב היהדות הנאמנה אשר מבקרים שם במשך כל השנה ובפרט ביום ה'יארצייט' - כ"א באב[7][8]. על שמו נקראים הרחובות: קדושת אהרן בקריית בעלז בירושלים[9], קדושת אהרן בקרית בעלז בבית שמש, בעלז בבני ברק, והאדמו"ר מבעלז באשדוד. וכן שתי ישיבות של חסידי בעלז: ישיבת 'ברכת אהרן' וישיבת 'בית אהרן' באשדוד.

ממלא מקומו הוא בן אחיו רבי ישכר דב רוקח שהיה ילד בזמן שנפטר דודו והחל להנהיג את החסידות תשע שנים לאחר מכן.

דברי תורתו הודפסו בספרים:לקט אמרי קודש 6 כרכים, על ידי אהרן רינגל, ספר מהר"א על ידי ישראל קלפהולץ, ובספר הבינה והברכה, מכון מעשה רוקח תשע"ה.

דרכיו

בקרב חוגי החסידים התפרסם הרב רוקח כצדיק וכבעל מופתים. רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, הרבי משינובה אמר עליו כשהיה צעיר לימים שכנראה שכח ממנו היצר הרע[דרוש מקור]. נודע כמי שממעט באכילה. הוא סבר שכך ניתן לעבוד את הקב"ה באופן נעלה יותר[דרוש מקור].

הקפיד ללחוץ את ידיהם של ילדים לפני גיל בר מצווה רק באמצעות מגבת שבה עטף את ידו[10].

מסופר כי אמר על עצמו: "במידה שאדם נולד עמה מותר לו להתפאר בה, אני ברוך השם, נולדתי עם מידת הרחמנות"[11]. נודע גם בכך שאינו מסוגל לשמוע רע על שום יהודי, ואפילו ברמז. לכן הקפיד לא לומר על אדם שהוא "מחלל שבת", אלא "שוכח עיקר שבת" או "החושב שהוא יום שישי"[12]. הוא תמך בחזית הדתית המאוחדת בבחירות לכנסת הראשונה, שבה השתתפו אנשי אגודת ישראל יחד עם המזרחי והפועל המזרחי. כשאחד מחסידיו אמר שהתאחדו בה יהודים וגויים ביחד (וכוונתו ב"גויים" הייתה לדתיים לאומיים), נזדעזע והורה לו כמה פעמים ליטול את ידיו שלוש פעמים, ולחזור ולומר שהתאחדו יהודים עם יהודים. לבסוף הזהירו שלא לומר שוב את דבריו הקודמים.

משפחתו

כל ילדיו נולדו מאשתו הראשונה. מלבד שני בניו אברהם ואלעזר ובת אחת שנפטרו בצעירותם, כל ילדיו נרצחו בשואה.
בארץ ישראל נשא לאשה את חנה רוקח, כשלה בן ובת שגודלו בבית האדמו"ר. נפטרה בתשע"ד.

בניו

בנותיו

  • איידעלע - אשת רבי משולם ישעיה זושא טברסקי בן רבי פנחס מאוסטילא חתן רבי ישכר דב רוקח (הזקן).
  • מירל - בזיווג ראשון אשת רבי יודא ווגשל מלבוב. בזיווג שני אשת רבי משה אליקים בריעה ז"ק.
  • רבקה מרים - אשת רבי שמואל פרנקל בן רבי אברהם יהושע העשיל אב"ד היבנוב
  • שרה ברכה - אשת רבי ישראל רוזנפלד בן רבי נפתלי שמואל צבי מקמינקא

חסידים בולטים

כן הסתופפו בצילו רבנים ואדמורי"ם, ביניהם: רבי צבי הירש רוזנבוים, האדמו"ר מקרטשניף סיגט ורבי אברהם חיים ראטה, האדמו"ר משומרי אמונים.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ישראל קלפהולץ, אדמורי בעלזא, חלק ד'
  • אהרן פרלוב, בקדושתו של אהרן, שני חלקים
  • רבי אהרן פולק (נכדו החורג), ביתו נאוה קודש
  • הערש וולף פרידמן, זכור ימות עולם (להורדה המהדורה הישנה).
  • נתן אורטנר, דבר חן ופאר משה
  • מרדכי בריסק, עורך, רבן של ישראל, המחנה החרדי, אב ה'תשס"ז
  • יצחק לנדאו, שימש כגבאי האדמו"ר, מו"ל בקודש פנימה, ה'תשע"א (חלק א') - ה'תשע"ז (חלק ב').
  • משה פראגר, הצלת הרב מבעלז מגיא ההריגה בפולין, הוצאת ישורון, 1962
  • דוד חיים זילברשלג "צנצנת המן" 4 כרכים שנת תשע"ה
  • טובות זכרונות, מכון אור הצפון, ירושלים תשע"ז.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. מיידיש: הרב הקדוש מבעלזא
  2. רבי שמואל היה בן רבי יהושע מבעלזא וחתן רבי מנחם מענדל מוויזניצא.
  3. קנאי מאגו"י איים על הרבי מבלז, המשקיף, 12 במאי 1944
    האדמו"ר מבלז נגד מרבי מחלוקת בישראל, הצופה, 10 במאי 1944
  4. האדמו"ר מבלז עולה לירושלים, מעריב (עיתון), 7 ביוני 1956.
  5. את דברים אלו נהג לומר כמעט בכל שנה בפרשת עקב בתוך סעודה שלישית, אך הפעם שינה מדרכו ואמר אותם בליל שבת. למחרת בבוקר אירע לו שטף דם במוח. בקודש פנימה, חלק ב', עמ' תקכ"ב.
  6. האדמו"ר מבלז, דבר, 19 באוגוסט 1957.
  7. 15,000 מחסידי בלז עלו לקבר רבם, דבר, 15 באוגוסט 1960.
  8. דוד קורן ויצחק לב ארי, בעלזא: יומא דהילולא, באתר בחדרי חרדים; פיני רוזן, אהרן קדוש ה' • גלריה מיום ההילולא, באתר בחדרי חרדים
  9. אתר עיריית ירושלים
  10. על פי זכרונותיו של החסיד יצחק לנדאו, הוא חרג ממנהגו זה ביחס לבן אחיו, האדמו"ר מבעלזא הנוכחי, הרב ישכר דב רוקח (יצחק לנדאו, בקודש פנימה, זכרונות, תשע"א, עמ' ח')
  11. שם, עמ' קפב
  12. שם, עמ' קצ
הקודם:
הרב ישכר דב רוקח (הזקן)
המהרי"ד מבעלז
האדמו"ר מבעלז הבא:
הרב ישכר דב רוקח