רבי מסעוד רפאל אלפסי
| לידה | ~ ה'ת"ם |
|---|---|
| פטירה | ה'תקל"ה |
הרב מסעוד (רפאל)[1] אלפאסי (סביב ה'ת"ם, 1680 - א' טבת ה'תקל"ה, 1774) היה דרשן, פוסק הלכה ומקובל. אב בית הדין ורבה של תוניס במאה השמונה עשרה. ממחברי הספר 'משח"א דרבותא'.
קורותיו
נולד בפאס שבמרוקו סביב שנת ה'ת"ם (1680)[2] לאביו הרב רפאל. למד אצל חכמי עירו, ונחשב לאחד מחכמי העיר.[3] נשא את מרים לבית משפחת עשור, ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. נראה שלמד תקופת מה בישיבה באלג'יר בה למד גם רבי ידידיה רפאל שלמה צרור.[4] בשנת ה'תפ"ג (1723) החליט לעלות לארץ ישראל. בדרכו לארץ עבר בעיר תוניס, והחליט להתיישב בה. הקים בה בית כנסת ותלמוד תורה 'צלאת אלפאסי'. בתוניס כיהן כדיין. בשנת תקל"ג (1773), לאחר פטירת הרב דוד נג'אר נתמנה לאב בית הדין, וראש רבני תוניס.[5] חבריו לבית הדין היו הרבנים שמריה קאטאריוס, יוסף זרקא, אברהם כטורזה, יוסף הכהן, מרדכי אלחייאך, יעקב חג'אג', שמואל צוויד ודניאל למברוזו.[6]
רבי מסעוד התפרסם בתשובותיו בהלכה, ונשא ונתן גם עם חכמי אלג'יר, כדוגמת הרב ידידיה רפאל שלמה צרור[7] והרב יהודה עייאש שכינהו בתואר 'מורי'.[8] וכן נשאל בהלכה מליוורנו,[9] צפת,[10] רבי אהרן פרץ מג'רבא,[11] ורבי יצחק לומברוזו[12] ורבי אברהם אבן מוסא[13] מתוניס.
נפטר בליל מוצאי שבת אחר חצות,[14] בתאריך א' טבת ה'תקל"ה (1774) בתוניס ונקבר בה. בנו רבי שלמה כתב קינה על פטירת אביו.[15] בטקס ההשכבה הנערך בקהילות תוניס בליל יום כיפור מזכירים את נשמתו ואת נשמות בניו.[16]
משפחתו
לרבי מסעוד שני בנים: הרב שלמה - כיהן אחריו כאב"ד תוניס, והרב חיים - רב בתוניס. ממשפחתו ידועים הרב רפאל ראובן רחמים קורקוס, ורבי חיים עשור, אך לא ברור אם היו חתניו או נכדיו.[17]
מפסיקותיו
- כשהרא"ש סותר את דבריו בין מה שכתב בשו"ת לבין מה שכתב בפסקים, הולכים אחר הפסקים, שהם נכתבו באחרונה.[19]
- באלג'יר באותה העת נהגו שברוב התפילות לא אמרו חזרת הש"ץ, על פי תקנת הרמב"ם.[20] באותה תקופה, כמה מחכמי אלג'יר רצו לשנות את המנהג לומר חזרת הש"ץ. הם פנו לרבי מסעוד, ורבי מסעוד הסכים לדבריהם.[21] אולם בפועל ברוב בתי הכנסת עדיין המשיכו שלא לומר חזרת הש"ץ.[22]
- לא צריך ליטול ידיים אם אוכלים לחם בפחות משיעור כביצה,[8] בניגוד לדעת השולחן ערוך שמשמע מדבריו שכבר משיעור כזית, צריך ליטול ידיים (בלי ברכה).[23]
- בדבר שטיבולו במשקה, החמיר להצריך נטילה גם במשקה מבושל.[24]
- בתפילות הימים הנוראים, מנהג ספרד הקדמון לומר פיוטים (קרוב"ץ) באמצע התפילה. הרב מסעוד סבר שיש לדחות את אמירתם לאחר תפילת העמידה.[25]
- בהלכות נידה, פסק שמשך הפסק טהרה הוא ארבעה ימים ולא יותר.[26]
- בברכת הבשמים בברית מילה, הכריע שהחזן יברך ויפטור את השומעים, בניגוד למנהג הקדמון שכל אחד בירך לעצמו.[27]
מעשי ניסים
הסיפור המפורסם אודותיו, הוא שבדרכו לעיר תוניס נאלץ לעשות את השבת בדרך, והשיירה בה הגיעה המשיכה בדרכה, מפחד אריות המדבר. הרב מסעוד ניצל מידי האריות, ולא זו אף זו, שנכנס רכוב על אריה לעיר תוניס. לכבוד המאורע, חיבר הרב משה בונאן את הפיוט 'מלזומת רבי מסעוד אלפאסי'.[30] סיפורי ניסים נוספים מצויים בקרב עדת תוניס ונדפסו בכמה ספרים.[31]
חיבוריו
- שאלות ותשובות וחידושי הלכה - נדפסו בספר 'משח"א דרבותא'.
- דרושים על התורה - חלקם נדפסו בספר 'משח"א דרבותא' (ה'תשע"ו) וחלקם אבדו.[32]
- פירושים לזוהר, על האידרא רבא והאידרא זוטא וחידושים על כתבי האר"י.[32] מהם נדפסו על חומש בראשית בשם 'כתם אופיר', קונטרס קטן השתמר בכתב יד.[33] אך הרוב אבדו.[34]
- חידושים על התלמוד והרמב"ם - נשרפו בפרעות ערביי תוניס.[32]
הספר 'משח"א דרבותא' חיברוהו הרב רפאל מסעוד ושני בניו הרב שלמה והרב חיים. הספר נדפס לראשונה בליוורנו בשנת תקס"ה (1805) בידי נכדיו. בשם הספר רמוז שמו של המחבר ושל בניו בראשי תיבות:: מסעוד, שלמה, חיים אלפאסי.
חיבר גם ספר על 'חכמת הקבלה', וספר 'כללי התלמוד', אך לא ידוע מה עלה בגורל ספרים אלו.
הערות שוליים
- ^ ע"פ חתימתו המקורית, וכן על פי המכתבים ששלחו אליו חכמי דורו, נזכר בשם 'מסעוד' בלבד.
- ^ אין לאחר את לידתו יותר מדאי, מכיוון שרבי יהודה עייאש מכנהו 'מורי', ובוודאי שרבי מסעוד היה גדול ממנו. ורבי יהודה עייאש נולד בשנת תמ"ח (1688). מנגד אין להקדים את לידתו יותר מדאי, היות ונפטר בשנת תקל"ה (1774).
- ^ ראו משחא דרבותא סימן קמב סעיף ד.
- ^ שו"ת פרי צדיק סימן יז.
- ^ תולדות חכמי תוניס עמ' ריא. [מערכת היוד, ערך רבי יצחק הכהן].
- ^ ראו משח"א דרבותא אה"ע סימן קעח.
- ^ ראו למשל שו"ת פרי צדיק סימנים ו-ז, יז, כא.
- ^ 8.0 8.1 משח"א דרבותא סימן קנח ס"ג.
- ^ משח"א דרבותא יו"ד רכח, כח.
- ^ משח"א דרבותא חושן משפט סט, סה.
- ^ משח"א דרבותא חושן משפט סימן קמט שאלה ב.
- ^ משח"א דרבותא או"ח תפט, ג.
- ^ משח"א דרבותא יו"ד סימן ה.
- ^ תולדות חכמי תונס עמ' שט.
- ^ תולדות חכמי תוניס עמ' רלח.
- ^ ראו תולדות חכמי תונס עמ' שעג.
- ^ יש שכתבו שהיו נכדיו ויש שכתבו שהיו חתניו. ראו משחא דרבותא על התורה עמ' 24.
- ^ משח"א דרבותא או"ח קפ, ב.
- ^ משח"א דרבותא אה"ע לד, א.
- ^ ראו שו"ת הרמב"ם, מכון ירושלים סימנים סג-סו.
- ^ ראו משחא דרבותא סימן קיב.
- ^ ראו 'זה השלחן' סימן סט.
- ^ ראו: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ח, סעיף ב' וסעיף ג'.
- ^ משח"א דרבותא או"ח קנח, ד.
- ^ תולדות חכמי תוניס עמוד סא.
- ^ משח"א דרבותא יו"ד קצו.
- ^ משח"א דרבותא יו"ד רסה, א.
- ^ ראו משח"א דרבותא חלק ב אה"ע מב, ב, שכך העיד בנו הרב שלמה שכן פסק אביו.
- ^ ראו משח"א דרבותא אה"ע סימן יז.
- ^ ראו בהקדמה לספר 'משח"א דרבותא' מהד' תשנ"ב, מאת הרב נעים גבאי.
- ^ ראו ספר ממלכת כהנים עמ' פז; תולדות חכמי תוניס עמ' קעט-קפ.
- ^ 32.0 32.1 32.2 ע"פ הקדמת נכדיו לספר 'משח"א דרבותא'.
- ^ בית המדרש הארצי לרבנים - האוניברסיטה ללימודי יהדות, בודפשט, הונגריה Ms. M 137. ראו בעמ' 2.
- ^ תולדות חכמי תוניס עמ' קטז.
