רבי נתן איגרא
| מקום קבורה | ירושלים |
|---|---|
| תאריך עלייה | 1432 |
| מדינה | צ'כיה |
| מקום פעילות | איגר, פראג |
| פטירה |
1435 ירושלים |
| מקום מגורים | איגר, פראג |
| כינוי | מהר"ן, מהרנ"א |
| השתייכות | ראשוני אשכנז |
| תלמידיו | ר' ישראל איסרלן, ר' זלמן משוטיגווערא |
| בני דורו | מהרי"ל |
ר' נתן איגרא (מכונה בספרות: מהר"ר נתן איגרא ובקיצור: מהר"ן, מהרנ"א וכן בכינוי איש חיל[א]) רב וראש ישיבה בממלכת בוהמיה במאות ה-14 וה-15, מחשובי רבני אשכנז בדורו. מחשובי רבני אשכנז בדור שאחריו נסמכו על ידו וקיבלו היתר הוראה. מעט מתשובותיו נשתמרו עד ימינו והוא מוזכר רבות בספרות דורו. בסוף ימיו עלה לארץ ישראל ונפטר בה אחרי כשנתיים שלש. כמה שנים אחריו חי רב בשם זהה וחלו בלבולים רבים ביניהם[1].
ביוגרפיה
כיום לא ידוע על ראשית חייו מאומה. בסביבות שנת 1400, כאשר הרב המקומי היה ר' יעקיל מאיגרא, הוא כבר ישב באיגר, ובשנת 1420 הוא כבר שימש כרב הראשי של העיר.
בשנת 1416 נאסר בנירנברג בעת שהיה שותף בפולמוס רחב של רבני אשכנז וצרפת אודות עגונה שבעלה נמצא הרוג ביער. ר' נתן ור' יוחנן טריוויש התירו את האישה ואילו חכמי מיינץ אסרו אותה. לפני 1417 ידוע שישב בארפורט ושם שכנע את ר' הלל מארפורט אודות מנהג מסוים. בעת שישב שם, קהילתו איגר שלחה אליו שאלה.
תלמידו ר' זלמן משוטיגווערא מוסר כי בעת מסע הצלב הראשון נגד ההוסיטים ב-1420, בהתקרב צבאות הקיסר לאיגר אסף ר' נתן ילדים רבים בבית אחד, הפקיד אותם ביד אשתו, והורה לה שבעת שיצווה עליה, שתשחט את הילדים. למעשה, בסוף כנראה נמנעה משום מה הסכנה והילדים ניצלו.[2] מעשה זה היה שכיח יותר באשכנז בתקופת מסעות הצלב ונחלקו הרבנים בנוגע להנהגה הראויה במצב זה של ילדים שהצלבנים עשויים להעבירם על דתם.[3] במקרה אחר, ר' זלמן משוטיגווערא מוסר שנרצח אדם אחד בזמן המלחמות ההוסיטיות לפני שהספיק לפדות את בנו ור' נתן הורה לתלות על הילד טס כסף עליו כתוב "בן כהן" כדי שכשיגדל הילד, ידע שעליו להיפדות[4].
הידיעה האחרונה על ר' נתן באיגר היא מתשובה ששלח בשנת 1429 למהרז"ך ומהר"י וייל. בשנת 1430 העיר איגר התלוננה לקיסר על חוסר יכולתה להגן על היהודים מפרעות העם הזועם על אי גיוס היהודים לצבא, והקיסר אישר לעיר לגרש את היהודים. בין המגורשים היה ככל הנראה ר' נתן איגרא. בנו ר' אליעזר (ליזר) התיישב בנירנברג לאחר הגירוש.
זמן מה אחרי הגירוש הוא ישב בפראג, והוא מונה שם לאפוטרופוס על בית שהיה שייך לזוג שעלו לארץ ישראל. כמו כן ניתן בפראג גט על פיו. לפי דעתו, תלמיד חכם מחויב לעלות לארץ ישראל אף אם התנאים לכך קשים[5], בסביבות 1432 הוא עלה לארץ[6] והוא הספיק לשלוח ממנה מכתבים שתכנם אינו ידוע היום. בחורף 1432- 1433 הוא התעכב בניסיעתו לארץ בטרוויזו, שם נתבקש לפסוק בסכסוך בין שני יהודים מקומיים.[7] הוא נפטר בארץ בסביבות 1435 וזכה להיקבר בה.[8]
מעמדו
ר' נתן היה נחשב רב חשוב ובית דינו נחשב כמו זה של נירנברג שהייתה אחת הקהילות החשובות ביותר באשכנז באותו הזמן, וידוע על מקרה על אישה שהמלך, שישב בנירנברג, ביטל חרם שהוטל עליה וקבע שהיא תוכל להיתבע רק אצל ר' נתן או רב אחר שיתמנה לכך. ב-1426 זיגיסמונד הורה למנות שלשה רבנים לרבני הרייך: את ר' יעקב במיינץ (ככל הנראה מדובר במהרי"ל), ר' נתן באיגר ור' יוהאן בשאמברי (ר' יוחנן טריוויש).[9] כאמור, בעת שהתעכב בטרוויזו בדרכו לארץ ישראל הוא נתבקש לדון מה שמלמד כי שמעו יצא למרחקים[10], כמו כן בעת שישב בפראג ידוע שהוא סידר שם גט, פעולה המצריכה מעמד רבני גבוה.
באותם ימים באשכנז נהוג היה שרב עיר מקבל "היתר הוראה" מרב גדול כדי שלא יערערו על סמכותו לפסוק בקהילתו, ורוב חכמי אשכנז באותו הזמן נסמכו לכך על ידי ר' נתן.[11] בקשריו עם בני דורו ידועים לנו שתי שאלות ששאל את המהרי"ל ובתשובות המהרי"ל מתאר אותו כגדול מאוד[12], כמו כן, ידוע כי קהילת איגר פנתה אל המהרי"ל בשאלה אודות סכסוך שר' נתן פסל את עצמו לדון בו עקב קרבת משפחה והמהרי"ל תמה עליהם "על שאתם שולחים ממעון ארי דבי עילאה... פטיש וחזק מה"ר נתן יצ"ו"... ועוד דברי הערכה.[13] במקום אחר המהרי"ל כותב על ר' נתן והמהרז"ך "דקשישא ועדיפא מינאי".[14] המהר"י וייל מכנה את ר' נתן ריש גלותא[15] והוא שאל את ר' נתן שאלה יחד עם מהרז"ך[16] מלבד כ-4 שאלות שמהרז"ך שאל אותו.
תורתו
אחד מהחיבורים המרכזיים שהשאירה תורת הפלפול ששלטה באשכנז בזמנו הוא תוספות גורניש. לחיבור מאפיינים שונים משאר קובצי התוספות והוא נכתב כמאה שנה אחרי חיתום תקופת בעלי התוספות. אחד מהחכמים הנזכרים בו הוא מהר"ן, ולפי ישראל משה תא שמע ייתכן שמדובר בר' נתן איגרא.[17] כמו כן נשארו ממנו תשובות אחדות[18], חלקם נדפסו בכתב העת מוריה. בנוסף, ככל הנראה ר' נתן כתב סדר גט שלא שרד עד היום אך חלקים ממנו מובאים בספרי זמנו.[19]
רבותיו
לא ידוע אצל מי למד ר' נתן תורה, אך בלקט יושר[20] מובאת משמו סגולה לתפילה על החולה שקיבל מגדול אחד מספרד שיאמר ג' פעמים "אל נא רפא נא לו\ה" לאחר שיפסע ג' פסיעות אחרי עמידה, כמו כן, בתשובה שלו הוא מביא שמועה ששמע מר' עובדיה כ"ץ[21].
תלמידיו
- ר' אליעזר (ליזר) מאיגר, בנו.
- ר' ישראל איסרלן, מחבר תרומת הדשן.
- ר' זלמן קובורק, רבה של אולם.
- ר' זלמן משוטיגווערא מחבר מנהגי מהרי"ל, אף מזכיר אותו במנהגי מהרי"ל[22].
- ר' חיים מיישטרליין, רבה של וינר נוישטט.
- ר' נתן מאובין.
- ר' יונה ב"ר ישראל מרגנסבורג בעל איסור והיתר הארוך.
לקריאה נוספת
- ישראל יעקב יובל, חכמים בדורם, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ט, עמ' 172- 196.
- הרב נפתלי יעקב הכהן, אוצר הגדולים אלופי יעקב, מהדורה חדשה הוצאת אור התורה, עמ' תרס"ז- תרס"ח.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ בקטלוג הספריה הלאומית ניסו להבדיל, שהראשון הוא נתן בן יצחק והשני נתן בן מנחם אך גם שם החומר מעורבב.
- ↑ הוספות לספרי מהרי"ל, מכון י-ם, איגרת בני חושים עמ' ריב.
- ↑ ראה פירוש בעלי התוספות על התורה, בראשית ט, ו. ושו"ת מהר"ם מרוטנבורג, מכון ירושלים, ספר סיני סימן תנא ודפוס ברלין סימן תעג.
- ↑ מנהגי מהרי"ל הלכות גיטין סעיף ה, מכון י-ם עמ' תצב.
- ↑ בעניין זה חלק עליו תלמידו מהרא"י בפסקים וכתבים סימן רנז, ראה: אלתר דינרי, חכמי אשכנז בשלהי ימי הביניים, עמ' 176.
- ↑ ראה שו"ת מהר"י ברונא סימן רעח שהוא עלה לירושלים.
- ↑ אודות עלייתו לארץ ראה: ישראל מאיר תא שמע, ענייני ארץ ישראל, שלם, א, ירושלים תשל"ד עמ' 89- 92; ש' שפיצר, "תשובה מאת רבינו נתן איגרא בדין משומד יורש את אביו", מוריה, ז, א, תשל"ז עמ' ה.
- ↑ פסקים וכתבים סימן קסא.
- ↑ בסוף ככל הנראה המינוי לא יצא לפועל, המהרי"ל נפטר שנה לאחר מכן ור' יוחנן טריוויש 3 שנים לאחר מכן. ראה גם: חכמים בדורם עמ' 127 הערה 2 ועמ' 174; ובמבוא לספרי מהרי"ל עמ' 107.
- ↑ כמו כן המהרי"ק שחי באיטליה מזכרו וכותב עליו: "מהר"ן ז"ל היה ראש ישיבה באיגר וגדול ומוסכם בדורו לפי הנשמע וכל מעשה הקהל מאיגרא בעניין הצדקות וכיוצא בהם- על פיו היה נעשה". שו"ת המהרי"ק קצג.
- ↑ רבינו פרץ מפראג כותב עליו: "המכתיר והמסמיך לכל גאונינו". מובא בשו"ת מהר"י ברונא סימן רעח.
- ↑ שו"ת מהרי"ל החדשות סימנים קעו, קפא.
- ↑ שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קמז ועוד דברי הערכה שם בסימן קיב.
- ↑ שו"ת מהרי"ל החדשות סימן קפט. אם כי אלו דברי נימוסים שכיחים.
- ↑ שו"ת מהר"י וייל סימן קלח.
- ↑ מוריה, ו', ב- ד, תשל"ה עמ' יא- יד.
- ↑ ישראל משה תא שמע, ידיעות חדשות על תוספות גורניש, עלי ספר, ב', תשל"ו, עמ' 82.
- ↑ ראה: אלתר דינרי, חכמי אשכנז בשלהי ימי הביניים עמ' 229 הערה 1 ועמ' 265 הערה 56.
- ↑ מובא בסדר הגט למהר"י מינץ, סימנים: ו, ע, עב, צא, צו. כמו כן בדיני גיטין הנדפסים בהוספות לספרי מהרי"ל, מכון י-ם, עמ' רלט, רמא-רמד.
- ↑ לקט יושר, יורה דעה, מכון ירושלים עמ' קנד.
- ↑ ש' שפיצר, תשובת רבינו נתן איגרא בענייני גט, מוריה, ו', א', תשל"ה עמ' ב- ג.
- ↑ בהלכות פורים סעיף טו. הלכות גיטין סעיף ה, מכון י-ם עמ' תצב.
- ↑ ראשי תיבות: "אורך ימים ושנות חיים יוסיפו לך".
נתן איגרא41205339Q134706661