רוזה וולט-שטראוס
| פעילות בולטת | יושבת ראש התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל |
|---|---|
| ידועה בשל | האישה הראשונה באוסטריה שקיבלה תעודת רופא |
רוזה וולט-שטראוס (Rosa Welt-Straus; צ'רנוביץ, 1856- 15 בדצמבר 1938, ז'נבה) הייתה פעילה לזכויות האישה בארצות הברית וארץ ישראל. נולדה בבוקובינה, אז חלק מהאימפריה האוסטרית, (כיום חלק מאוקראינה), ועלתה לארץ ישראל מניו יורק עם בתה, נלי שטראוס-מושנזון, כשהיא בת 63. הייתה האישה הראשונה באוסטריה שקיבלה תעודת רופא (מאוניברסיטת ברן בשווייץ)[1] ואחת מרופאות העיניים הראשונות באירופה. וולט-שטראוס הייתה בנוסף בין מובילות המאבק לשוויון זכויות לאישה היהודייה לבחור ולהיבחר בארץ ישראל. כיהנה כיושבת ראש התאחדות נשים עבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל בשנים[2] 1938-1919.
רקע משפחתי ולימודיה
רוזה וולט נולדה כבת בכורה מבין ארבע בנותיו של סוחר יהודי בשם סיני וולט מצ'רנוביץ שבבוקובינה, אז דוכסות במסגרת האימפריה האוסטרית (כיום חלק מאוקראינה). האב התנתק מהמסורת החסידית של המשפחה כדי לאמץ סגנון חיים מודרני וגידל את בנותיו בשפה ובתרבות הגרמנית, שהייתה שלטת בחינוך באזור, וכן עודד את בנותיו לרכוש השכלה גבוהה. הוא ביקש להעניק לבנותיו חינוך אוניברסיטאי, כאילו היו גברים – צעד נון-קונפורמיסטי באותם הזמנים – וקיווה כי על ידי כך, הן תזכינה לחיים טובים יותר. אחרי שבילדותה קיבלה שיעורים פרטיים, בין השאר גם מאביה, והייתה אף תלמידתו של קרל אמיל פרנצוז הצעיר (לימים סופר ידוע בגרמנית), רוזה וולט סיימה בצ'רנוביץ את לימודיה התיכוניים בשנת 1873. כדי להקל על המשך הלימודים האקדמיים של הבנות, המשפחה עברה לבירה וינה, אולם מסיבות של אפליה, רוזה לא יכלה להתקבל לא ללימודי פילוסופיה, כפי שרצתה בהתחלה, ואף לא ללימודי רפואה בעיר זו. בסופו של דבר, הצליחה להתקבל לפקולטה לרפואה של אוניברסיטת ברן שבשווייץ, מדינה שהייתה מתקדמת עוד יותר מאוסטריה בגישת הנשים לחינוך האקדמי. שם סיימה עם תואר דוקטור לרפואה בשנת 1878 עם עבודה בתחום הפתולוגיה. בהמשך התמחתה ברפואת עיניים והייתה אחת מרופאות העיניים הראשונות באירופה. פריצת דרך משמעותית לנשים באותה תקופה[3]. בהמשך עבדה בבית החולים רוטשילד בפריז ובבית החולים המלכותי ליולדות בעיר דרזדן שבגרמניה. בינתיים עברה משפחתה לגור בז'נבה. שתיים מאחיותיה למדו גם כן רפואה ואחותה הקטנה למדה כימיה.
פעילותה בארצות הברית
רוזה וולט השלימה את לימודי הרפואה ונסעה לניו יורק, נישאה לאיש עסקים אמיד, לואי שטראוס, דור שלישי למהגרים יהודים באמריקה, ועבדה כמנתחת עיניים[4]. ב-1892 ילדה את בתה היחידה נלי. (לימים נלי שטראוס-מושנזון). במקביל לעבודתה הרפואית בארצות הברית, ד"ר רוזה וולט-שטראוס פעלה למען זכויות הנשים, והתרכזה במאבק לזכות בחירה, ניסיון עשיר בעבודה ציבורית שישמש אותה היטב בהגיעה לארץ ישראל[5]. בנוסף, היא דיברה ברהיטות גרמנית, אנגלית וצרפתית, ולקחה חלק בהקמת "ברית הנשים הבינלאומית למען זכות הצבעה" (International Woman Suffrage Alliance, IWSA ), שבראשה עמדה קרי צ'פמן קאט, ואף השתתפה כחברת משלחת הארגון בקונגרס הראשון של הברית ב-[6]1904. לאחר עלייתה לארץ ישראל ב-1919, היא המשיכה להשתתף בקונגרסים כנציגת ההתאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל (UNION OF HEBREW WOMEN FOR EQUAL RIGHTS IN ERETZ ISRAEL). ההתאחדות הייתה הארגון הארץ ישראלי הראשון שהתקבל לארגון בינלאומי[7].
עלייתה לארץ ישראל
בתה היחידה של וולט-שטראוס, נלי, הייתה חולנית ובעלת לב חלש, לכן בילדותה לא בקרה בבית ספר ולא זכתה לחינוך יהודי. בבית שטראוס המתבולל "יהדות היה נושא שאסור לדבר בו"[8]. לאחר שלואי שטראוס כשל בעסקיו ושם קץ לחייו, עברה נלי בשנות העשרה לחייה לבית משפחת דודותיה מצד אמה בז'נבה, ושם, באוניברסיטה המקומית, נפגשה לראשונה בחייה עם יהדותה ועם צעירים יהודים ציונים, ובהם ברנרד מושנזון, מורה צעיר מגמנסיה הרצליה בארץ ישראל. היא נשבתה בקסמיו והתאהבה בציונות והחלה ללמוד יידיש ועברית והפכה לציונית נלהבת. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזרה נלי לארצות הברית. בניו יורק קשרה קשרים עם אישים ציונים ובראשם הנרייטה סאלד והפגישה את אמה עמם[9]. כך גלתה גם רוזה וולט-שטראוס את יהדותה, וכמו בתה, נשבתה בקסמיה ובקסמי הציונות. במהלך ארבע שנות המלחמה נלי הייתה מעורבת בעבודה ציונית מעשית והיא החליטה לעלות ארצה בשנת 1919. וולט-שטראוס החליטה להגיע אתה, ככל הנראה עקב רצונה כאם להיות סמוכה לבתה היחידה[10]. אולם שתיהן עלו גם מתוך שאיפה להגשים את אתגרי חייהן. רוזה וולט שטראוס הייתה אז בת 63 ואילו נלי הייתה בת 26. ד"ר וולט-שטראוס קבעה את מקום מושבה במלון עדן בירושלים ואילו בתה החלה את עבודתה כנציגת קהיליית ציון, עבודה שהייתה כרוכה בנסיעות רבות לעמק ולגליל[11].
הקמת מפלגת התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל
כשנה לאחר עלייתה של ד"ר רוזה וולט שטראוס לארץ ישראל, היא פרסמה מכתב בכתב העת של הברית הבינלאומית של הסופרז'יסטיות ובו ספרה, כי טרם יציאתה לארץ ישראל, היא שוחחה עם קרי צ'מפן-קאט, נשיאת ארגון הבינלאומי למען זכויות האישה, ויידעה אותה על כוונתה לנסוע ארצה[12]. צ'פמן קאט הציבה בפניה אתגר: ניסיון לצרף את נשות פלשתינה וצירוף ארגונה להתאחדות הנשים הבינלאומית, לכן ד"ר וולט-שטראוס הגיעה לארץ ישראל חדורת מטרה: הקמת ארגון נשים למען זכות הבחירה וצירופה לברית הבין- לאומית של הסופרז'יסטיות. וולט-שטראוס נודעה לציבור הרחב בארץ באמצעות מכתב שפרסמה בעוד השער של עיתון "חדשות מהארץ" ובו הציגה את נשות ההתאחדות: "רוצות אנו להשתתף, עד כמה שיכולותינו מגעת, בתחיית ארצנו"[13]. קולה של וולט-שטראוס היה בהיר וצלול: היא תבעה את זכות האישה לשוויון כזכות אנושית אוניברסלית שאין לערער עליה. רבות מנשות היישוב נמשכו לכריזמה שגלתה, כולל נשות ההתאחדות, ולכן כחודשיים בלבד לאחר הגעתה, היא נבחרה ליו"ר התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל, שמטרתה הייתה השגת זכות בחירה לנשים אך גם יצירת שוויון זכויות לנשים במגוון תחומים: הקמת לשכות ייעוץ משפטיות, בעיקר כדי לסייע בנושאי אישות ומשפחה, מאבק לאיסור נישואי קטינות, זכות האזרחות של נשים וזכותן לסרטיפיקטים לעלייה לארץ על סמך הכנסתן, וללא אישור בני זוגן ועוד.
בשל הקשיים שגלתה בלימודי השפה העברית, לא נהגה וולט-שטראוס לשאת נאומים בפומבי בארץ ולא הגישה מועמדות להיבחר באספת הנבחרים או הוועד הלאומי אלא שמשה כ"שרת החוץ" של ההתאחדות וכנציגתו בקונגרסים של ארגוני הנשים הבינלאומיים[14]. בנוסף, עבדה בשיתוף פעולה עם שאר מנהיגות של תנועת הנשים העבריות ביישוב להשגת שוויון זכויות לנשים ביישוב, במיוחד שרה עזריהו, שעמדה לצדה של וולט-שטראוס במשך קרוב לשני עשורים, ואף כתבה על וולט-שטראוס בצורה נרחבת בספר זיכרונותיה[15]. מלבד שרה עזריהו היא שיתפה פעולה עם שאר מנהיגותיה של תנועת הנשים העבריות כגון נחמה פוחצ'בסקי, אסתר ייבין, חסיה פיינסוד-סוקניק וחמדה נופך-מוזס. ביולי 1920 השתתפה וולט-שטראוס בלונדון גם בהקמת "הארגון הבינלאומי של הנשים הציוניות" ויצ"ו.
המאבק על זכות הבחירה לנשות היישוב
נשים יהודיות בארץ ישראל נלחמו על זכותן לבחור ולהיבחר למוסדות הלאומיים מאז שהחלו הדיונים על הקמת מוסדות היישוב היהודי בארץ לאחר הכיבוש הבריטי ותחילת המנדט. כשעלתה ד"ר רוזה וולט-שטראוס לארץ ישראל בשנת 1919, היא נוכחה, לתדהמתה, כי בניגוד לציפיות ולהבטחות, בקרב הציבור היהודי עדיין לא הוכר שוויון הזכויות של הנשים בבחירות למוסדות. הייתה לכך התנגדות גדולה לכך מצד הרבנים והמנהיגים של היישוב הישן - בקרב היהדות החרדית וקהילות ספרדיות-מזרחיות, כמו כן בקרב איכרים יהודים שמרנים, שהסתמכו בעמדותיהם על ההלכה ועל המנהגים המסורתיים. תוך שנים ספורות, תחת לחצים מארגוני הנשים מהארץ ומחו"ל והודות לשינויים דמוגרפיים שהתחוללו בארץ ישראל עם הגעת גלי עולים חילונים בעלייה השלישית והרביעית, התנועה להשגת שוויון אלקטורלי לנשים היהודיות בארץ ישראל זכתה להצלחה. בשנת 1919 הוקמה התאחדות נשים עבריות לשיווין זכויות בארץ ישראל על ידי רוזה וולט שטראוס ושרה עזריהו וכן נשים אחרות, שנלחמו על זכותן להשתתף בחיים הציבוריים. כבר בבחירות הראשונות בשנת 1920 נבחרו נשים לאספת הנבחרים הראשונה, ביניהן חמש נציגות של מפלגת הנשים, אולם המאבק הסתיים בהצלחה רק בשנת 1926 והוא הגורם העיקרי לכך ששאלת זכותן של נשים לבחור ולהיבחר לא הועמדה בספק עם הקמת המדינה. בדצמבר 1925, לאחר חמש שנות מאבק, התקיימה אספת נבחרים שנייה, שבה כבר הייתה גם מפלגת נשים, והוכרזה זכות בחירה לנשים, כאשר היישוב הישן, החרדים, החרימו את הבחירות, ועם כינוסה של אספת הנבחרים השנייה בינואר 1926, הסתיים המאבק ונקבעה סופית זכות הבחירה לנשים[16].
שנות חייה האחרונות
הזדהותה של וולט-שטראוס עם מפלגת התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל הייתה עד לימי חייה האחרונים. באחרית ימיה, לאחר ששכלה את בתה, נלי שטראוס-מושנזון בשנת 1933, עברה וולט-שטראוס לז'נבה לחיק משפחתה, אך גם משם המשיכה לדאוג ליישוב, ובמיוחד לנוכח המאורעות הקשים שאירעו בו בסוף שנות השלושים. בדברי ההספד שנשאו לזכרה, ציינו חברותיה, חברות הברית הבינלאומית של הסופרז'יסטיות, את אומץ ליבה הנדיר ומחויבותה העצומה לחזון של שוויון האישה[17]. רוזה וולט-שטראוס נפטרה בשנת 1938 בגיל 82, 5 שנים לאחר פטירתה של בתה.
משפחתה
גם אחיותיה היו חלוצות בין הנשים בעלות השכלה אקדמית בעולם. לאונורה גורפיין-וולט (30 ביולי 1859 סדגורה, בוקובינה - 8 בינואר 1944 ז'נבה) סיימה לימודי רפואה בציריך בשנת 1888 ועבדה גם היא כרופאת עיניים בז'נבה על יד בעלה, פרופ' דוד גורפיין אחות אחרת, שרה וולט-קאקלס (12 בדצמבר 1860 צ'רנוביץ - 26 בדצמבר 1943 ניו יורק) למדה אף היא רפואה בציריך (בחינת סיום ב-1885) ועבדה כרופאת ילדים בבית החולים מאונט סיני בניו יורק. הייתה נשואה לכירורג מוזס קאקלס[18]. האחות הקטנה, אידה וולט (23 באפריל 1871 וינה - 1950 ז'נבה) הייתה דוקטור לכימיה מאוניברסיטת ז'נבה עבדה ככימאית חוקרת בגרמניה ורוב השנים בארצות הברית[19].
הנצחה
Don Soeurs Welt קרן האחיות וולט - הוקמה בשווייץ על ידי לאונורה גורפיין-וולט לזכר אחיותיה, רוזה ושרה, ויועדה לסיוע למוסדות טיפול לקשישים ולעיוורים[20].
לקריאה נוספת
- מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; [שדה בוקר]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ג 2013
- חנה ספרן, 'מאבק בינלאומי, ניצחון מקומי: רוזה וולט שטראוס והשגת זכות בחירה לנשים, 1919–1926', מ' שילה, ר' קרק וג' חזן רוקם (עורכות), העבריות החדשות, נשים ביישוב ובציונות בראי המגדר, ירושלים 2001, עמ' 315–330.
- 'רוזה ולט-שטראוס', בתוך: חנה ספרן, לא רוצות להיות נחמדות: המאבק על זכות הבחירה לנשים וראשיתו של הפמיניזם החדש בישראל, חיפה: פרדס, תשס"ו, 2006, עמ' 45–47. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה) באתר "כותר")
- לילך רוזנברג-פרידמן, "שמרנות פורצת דרך: לדמותן של מנהיגות ציוניות-דתיות בתקופת היישוב", מרגלית שילה, גדעון כ"ץ (עורכים), מגדר בישראל א', מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2011, עמ' 409–438
- מאמר מעיתון "פלסטיין פוסט", המבשר על מותה של ד"ר וולט-שטראוס: National Library of Israel: The Palestine Post, 05.01.1939, p. 2
- מאמריה של ד"ר רוזה וולט-שטראוס השמורים בספריה הלאומית: מאמר שפרסמה ד"ר וולט שטראוס ב-1930 בו היא כותבת נגד נישואי ילדות: National Library of Israel: The Palestine Bulletin, 25.09.1930, p. 2
- Harriett Pass Freidenreich - Female,Jewish,and educated:lives of Central European university women, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון, 2002 Indiana Press University ,Bloomington, 2002
- Ruth Kark,Margalit Shilo & Galit Hasan Rokem (ed) Jewish Women in pre-state Israel :Life history, Politics and Culture, Brandeis University Press,Lebanon, NH, 2008
- Mary RS Creese with Thomas M Creese - Ladies in the Laboratories - West European Women in Science 1800-1900, Scarecrow Press,Lanham, Maryland, 2004
קישורים חיצוניים
- חנה ספרן, ד"ר רוזה וולט-שטראוס בארכיון לנשים יהודיות באתר ארכיון לנשים יהודיות (באנגלית)
- תמר רותם, המלחמה בהדרת נשים, גרסת המנדט, באתר הארץ, 16 באפריל 2013
הערות שוליים
- ^ Harriet Pass Friederech, Famale, Jewish and Educated: The Lives of Central European University Women, Bloomington, IN 2002, p.8
- ^ ד"ר רוזה וולט-שטראוס: דרכה של סופרז'יסטית לציון', בתוך: מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; [שדה בוקר]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ג 2013, עמ' 148–154.
- ^ מהספד שנכתב עליה בפברואר 1939, IWSN, עמ' 35; פרדידנרייך, אלטה ג'ייקובס, עמ' 182-183
- ^ Hana Safran, "Rosa Welt Straus", Encyclopedia of Jewish Women, Jewish Women Archives, http://jwa.org
- ^ שרה עזריהו, פרקי חיים, תל אביב: מ. ניומן, תשי"ז-1957, עמ' 170.
- ^ Straus, Rosa Welt. "Letter from Rosa Welt Straus to Carrie Chapman Catt, April 26, 1920." Jus Suffragi 14.9 (1920): 163.
- ^ שרה עזריהו, התאחדות נשים עבריות לשווי זכויות בארץ ישראל, חיפה 1977.
- ^ (Straus-Mochenson, Nellie. "Our Palestine." (1939
- ^ Straus-Mochenson, Nellie. "Our Palestine." (1939), p.22
- ^ שרה עזריהו, פרקי חיים, תל אביב: מ. ניומן, תשי"ז-1957, עמ' 169
- ^ מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; [שדה בוקר]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ג 2013, עמ' 149-151.
- ^ Straus, Rosa Welt. "Letter from Rosa Welt Straus to Carrie Chapman Catt, April 26, 1920." Jus Suffragi 14.9 (1920).
- ^ ד"ר רוזה וולט-שטראוס, "חברת נשים יהודיות לשיווי זכויות" (מכתב למערכת), הארץ, ה' בתשרי תר"פ (29.9.1919)
- ^ Straus, Rosa Welt. "Letter from Rosa Welt Straus to Carrie Chapman Catt, April 26, 1920." Jus Suffragi 14.9 (1920).
- ^ שרה עזריהו, פרקי חיים, תל אביב: מ. ניומן, תשי"ז-1957.
- ^ לילך רוזנברג-פרידמן, "שמרנות פורצת דרך: לדמותן של מנהיגות ציוניות-דתיות בתקופת היישוב", מרגלית שילה, גדעון כ"ץ (עורכים), מגדר בישראל א', מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2011, עמ' 428-430.
- ^ מרגלית שילה, המאבק על הקול: נשות היישוב וזכות הבחירה 1917–1926, ירושלים: יד יצחק בן-צבי; [שדה בוקר]: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב - מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, תשע"ג 2013
- ^ Mary RS Creese, Ladies in the Laboratories - West European Women in Science 1800-1900, Scarecrow Press,Lanham, (2004) p.174
- ^ Mary RS Creese, Ladies in the Laboratories - West European Women in Science 1800-1900, Scarecrow Press,Lanham, (2004) p.176
- ^ Mary RS Creese, Ladies in the Laboratories - West European Women in Science 1800-1900, Scarecrow Press,Lanham, (2004) p.174
