רוח רעה
 |
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
| |
| בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת. |
ערך זה עוסק בגורם מזיק המוזכר בתלמוד ובפוסקים. אם התכוונתם לספר פנטזיה מאת ג'ים בוצ'ר, ראו רוח רעה היא גורם שלילי המוזכר בנביא, במשנה ובתלמוד ובהמשך גם אצל פוסקי הלכה ובקבלה, בהקשרים שונים.
במקורות
בספר שופטים[1] מוזכרת ה"רוח רעה" ששלח ה' בין אנשי שכם לאבימלך, בתור שנאה ומריבה.[2]
בספר שמואל[3] ורוח ה' סרה מעם שאול ובעתתו רוח רעה מאת ה'. ויאמרו עבדי שאול אליו הנה נא רוח אלקים רעה מבעתך. יאמר נא אדננו עבדיך לפניך יבקשו איש ידע מנגן בכנור והיה בהיות עליך רוח אלקים רעה ונגן בידו וטוב לך.
לפי האברבנאל "סבבוהו בלהות ומחשבות רעות, והיה תמיד דמיונו מתעסק בענשו ואיך קרע השם את מלכות ישראל מעליו ואיך רוחו הטוב סר מעליו... שהיה נבעת ומתגעש ומתחרד פעמים רבות בסבת רוח רעה ודמיון מתמיד".
נטילת ידיים
במסכת שבת מובאת ברייתא של רבי מונא בשם רבי יהודה: "יד לעין – תיקצץ, יד לחוטם – תיקצץ, יד לפה – תיקצץ, יד לאוזן – תיקצץ, יד לחסודה – תיקצץ, יד לאמה – תיקצץ, יד לפי טבעת – תיקצץ, יד לגיגית – תיקצץ", ורש"י מפרש: "נוח לו שתקצץ שרוח רעה שורה על היד ומסמתו".[4]
בעל הטורים פוסק בהתאם לכך בדיני נטילת ידיים: "וידקדק לערות עליהם שלושה פעמים, מפני שרוח רעה שורה על הידיים קודם נטילה, ואינה סרה עד שיערה עליהם שלוש פעמים. ועל כן צריך למנוע מהגיע בידו קודם נטילה לפה ולחוטם ולאוזניים ולעיניים, מפני שרוח רעה שורה עליהם."[5] הבית יוסף מרחיב בעניין זה: "ומיהו משום רוח רעה השורה על הידיים נראה דגם להרא"ש, אפילו היה ניעור כל הלילה צריך ליטול ידיו, דרוח רעה השורה על הידיים בלילה משמע דלא תלי בשינה כלל. אבל בספר הזוהר פרשת וישלח נראה שאין רוח רעה שורה על הידיים אלא בשעת שינה".[5]
בהתאם לכך נפסק בשולחן ערוך בפרק העוסק בדיני נטילת ידיים: "ידקדק לערות עליהן מים שלש פעמים, להעביר רוח רעה ששורה עליהן. לא יגע בידו קודם נטילה לפה, ולא לחוטם, ולא לאזנים, ולא לעיניים."[6]
מאידך דעת רבנו חננאל, הרי"ף והרמב"ם[7] שזו הוראה רפואית בלבד כפי שמובן מההקשר שהגמרא מביאה ממירא זו, ואינה עניין לרוח רעה.
וכך פירש את הסוגיא רבינו פרחיה בר ניסים (מסכת שבת דף קח עמוד ב) שהיה גיסו של רבינו אברהם בן הרמב"ם:
יין לתוך העין. פירוש משום רפואה. יד לעין תקצץ. כלומר המרבה לעסוק בידיו על עיניו מרפה אותם ויחלוש אורם, שהרי נהיו כאבר מעוך: חסודה. מקום שהקיז הדם בזרועו, שמתעסק בגיד שיצא ממנו הדם וממרס בו: לאמה. מקום המילה. ואף על פי שאסור משום מקשה עצמו [לדעת], הוי נמי מכחיש גופו: טבעת. מזיק התחתוניות, והן השיניים שבטבעת: גיגית. טיבור:
ולכן לא הביאו בספריהם שום הלכה שצריך ליטול ידיו אחר שקם משנתו. אלא הלכה אחרת שונה לגמרי שצריך ליטול ידיו לפני התפילה שחרית מנחה וערבית.[8]
מאכל ומשקה
בברייתא במסכת פסחים נאמר: "אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל רוח רעה שורה עליהן. תנו רבנן: לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות, ואם שתה – דמו בראשו, מפני סכנה. מאי סכנה? רוח רעה".[9]
בעניין זה נאמר בתוספות: "ומה שאין אנו נזהרים עכשיו מזה, לפי שאין אותה רוח רעה מצויה בינינו",[10] אך רבי יוסף קארו פסק: "ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם".[11] לחם משנה צידד בעמדת התוספות[12]
הרב אליעזר מלמד הסביר מדוע קיימת מחלוקת זו בין הפוסקים: "כנראה שההבדל בין הדורות נעוץ בכך, שבדורות הראשונים הכח הנפשי, המיסטי, היה בולט וחזק יותר. הדבר התבטא מצד אחד ביכולת להגיע להישגים גבוהים ועמוקים מבחינה נפשית ורוחנית, כמו נבואה; ומאידך, בגילוי של כוחות טומאה בכישופים ועבודה זרה. במשך הזמן, הכח השכלי תפס את המקום המרכזי על חשבון הכוחות הנפשיים, ויחד עם הפסקת הנבואה גם רוחות הטומאה נחלשו ונעלמו, ובמקומן יש רוחות רעות של דעות שקריות ומזויפות."[13]
במסכת נידה מובאת ברייתא בשם רבי שמעון בר יוחאי המונה חמישה דברים שהעושה אותן מתחייב בנפשו ודמו בראשו, ובהם האוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהם הלילה, והגמרא מפרשת שכלל זה תקף גם כאשר המאכל הקלוף מונח בסל צרור וחתום, מפני ש"רוח רעה שורה עליהן".[14]
כלב שוטה
בעקבות ברייתא המתארת כלב שוטה דנים רב ושמואל בשאלה מה גרם לכך שהכלב נעשה כלב שוטה, ותשובותיהם: "רב אמר: נשים כשפניות משחקות בו, ושמואל אמר: רוח רעה שורה עליו".[15]
קישורים חיצוניים
- הרב ירון בן צבי, רוח רעה, באתר "בית המדרש הווירטואלי"
הערות שוליים
- ^ שופטים פרק ט פסוק כג.
- ^ רש"י ומצודות.
- ^ שמואל א פרק טז פסוקים יד-טז.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ח עמוד ב'
- ^ 5.0 5.1 ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ד'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ד'
- ^ בגרסתם המילים ומקפדת עד "שירחוץ ידיו" שלש פעמים, אינם כדמוכח ברבינו חננאל (שבת קט.): תניא ר' [נתן] אומר בת חורין היא. פי' רוח רעה ששורה על [גב] העין יש לה כבוד ברוחות כבן חורין בבני אדם ואינה עוברת עד ג' פעמים ופוך מעבירה. עכ"ל. גם מוכרח שרוח רעה זו אינה שורה על הידים שהרי הוא אומר 'ופוך מעבירה' ופי' פוך הוא כוחל, והרי אין כוחלים את הידים אלא את העינים.
הרי"ף (לט.) השמיט רוח רעה השורה על הידים ובכל זאת הביא את הגמ' יד לעין וכו', מוכח שהוא משום רפואה בלבד. וכן הרמב"ם השמיט הענין.
- ^ רמב"ם הלכות ברכות פרק ו הלכה ב: כל הנוטל ידיו בין לאכילה בין לקריאת שמע בין לתפלה מברך תחלה אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים, שזו מצות חכמים שנצטוינו מן התורה לשמוע מהן שנאמר על פי התורה אשר יורוך. רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה א: חמשה דברים מעכבין את התפלה אף על פי שהגיע זמנה, טהרת ידים, וכיסוי הערוה, וטהרת מקום תפלה, ודברים החופזים אותו, וכוונת הלב. הלכה ב: טהרת ידים כיצד רוחץ ידיו במים עד הפרק ואחר כך יתפלל, היה מהלך בדרך והגיע זמן תפלה ולא היה לו מים אם היה בינו ובין המים ארבעה מילין שהם שמונת אלפים אמה הולך עד מקום המים ורוחץ ואחר כך יתפלל, היה בינו ובין המים יותר על כן מקנח ידיו בצרור או בעפר או בקורה ומתפלל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"ב עמוד א'
- ^ התוספות בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ז עמוד ב'
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן קט"ז, סעיף ה'
- ^ אברהם די בוטון, לחם משנה על משנה תורה, הלכות שביתת עשור, טקסט דיגיטלי באתר ספריא
- ^ הרב אליעזר מלמד, רוח רעה בזמננו, פניני הלכה
- ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף י"ז עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"ג עמוד ב'
