רות שפירא-סמילן
רות (רותי) שפירא-סְמילן (17 ביולי 1922 – 15 בנובמבר 1965) הייתה אשת רדיו ישראלית, עורכת, מגישה, קריינית ומנהלת, חברת סגל "קול ירושלים" ו"קול ישראל".
ביוגרפיה
רות שפירא נולדה ב-1922 בצפת, אחת משתי בנותיהם של חיה ויהודה שפירא, אנשי העלייה השלישית.[1] אמה, רופאת שיניים, ואביה, מהנדס, הכירו בגדוד העבודה והתגוררו בטבריה. ב-1929 עברה המשפחה לירושלים. רות למדה בילדותה בבית הספר "להאציל פון למל". את לימודיה התיכוניים סיימה בגימנסיה העברית ברחביה. במהלך לימודיה גויסה לתחנת "קול ירושלים" המנדטורית להגיש יחד עם כמה מחבריה לספסל הלימודים (לאה פורת-גור, שמואל קצנלסון תמיר, גרא בן ענת ואחרים) תסכיתים לנוער בשעת השידור בעברית. בתום לימודיה התיכוניים למדה באוניברסיטה העברית מקרא ופילוסופיה. במהלך לימודיה המשיכה לעבוד ברדיו. ב-1944 נישאה לשמעיה סמילנסקי. לאחר קום המדינה הגישה תוכניות שונות, כולל את התוכנית "פינת הנוער", בתחילת שנות החמישים הגישה את התוכנית "שירים כבקשתך" ששודרה מידי שבת בצהריים. ב-1956 יצאה בעקבות בעלה שמעיה סמילן, איש משרד החוץ, לשליחות בהאג ובמילאנו. בהיותה באירופה שימשה ככתבת של "קול ישראל" ושל העיתונים: "דבר" ו"למרחב". בין שאר תפקידיה היא קיבלה על עצמה לארגן את חידוני התנ"ך הבינלאומיים, שהתקיימו מטעם "קול ישראל". ב-1965 התמנתה למנהלת המחלקה לקשרי חוץ של "קול ישראל". למרות זאת המשיכה להגיש תוכניות ברדיו.
במהלך השנים הדריכה קריינים רבים בראשית דרכם ברדיו כמו: משה חובב, ראומה אלדר, אריה אורגד, ירון לונדון ורבים אחרים. רות שפירא סמילן דיברה שפות רבות, אנגלית, איטלקית, גרמנית, צרפתית ורוסית. היא ניחנה בכישרון מוזיקלי וכישרון משחק. רות שפירא נפטרה ב-15 בנובמבר 1965 עקב מחלה קשה.
משפחה
במותה הניחה בעל, בן ובת.
הנצחה
על שמה נקרא רחוב בבאר שבע.
קישורים חיצוניים
- אלי אלון, סיפורה של רות שפירא מראשוני קול ישראל, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 בדצמבר 2020
הערות שוליים
- ^ הודעה על הולדת בנה, דבר, 17 באפריל 1952; רות שפירא, דבר, מודעת אבל, 17 בנובמבר 1965; טלילה בן-זכאי, מפגשים מהסוג האישי | יהודה שפירא: שכונה שהיא בית, מעריב, 20 במאי 1983.
