רצח אבי סספורטס ואילן סעדון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בשנת 1989 נחטפו ונרצחו החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, השניים נפלו קורבן להוראתו של שיח' אחמד יאסין לאנשי ארגונו, שהוקם זמן קצר קודם לכן, לחטוף ולרצוח חיילים ישראלים כדי שינוהל משא ומתן לשחרור אסירים מהחמאס תמורת גופותיהם. גופתו של אילן סעדון נמצאה רק ב-1996, בעזרת מידע מודיעיני שהעבירו גורמים פלסטינים לישראל.

רקע

בדצמבר 1987, עם תחילת האינתיפאדה הראשונה הוקם ארגון החמאס על ידי אנשי האחים המוסלמים ובראשו שיח' אחמד יאסין ומוחמד טאהא. יאסין הנחה את פעיליו לחטוף חיילים ישראלים ולרצוח אותם, בכוונה שגופותיהם ישמשו מאוחר יותר במשא ומתן לשחרור אנשי חמאס העצורים בישראל.[1] סלאח שחאדה, באותה העת מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בצפון הרצועה, הורה על ביצוע חטיפות חיילים והנחה את המבצעים ממקום מושבו בכלא הישראלי.[2]

במשימה עסקו אנשי "חוליית 101" ("الوحدة 101") של חמאס. בראש החוליה עמד מוחמד שראתחה, יתר חברי החוליה היו עבד-רבו אבו חוסה, ממקימי הזרוע הצבאית של החמאס ומקורב לשחאדה,[3] מוחמד נאזימי נאסר ומחמוד מבחוח.

אבי סספורטס

סמל אבי סספורטס נולד ב-19 באוקטובר 1968, גדל והתחנך באשדוד ובה התגורר עד הרצחו. כנער התנדב בתנועת נוער לנוער ובמשמר האזרחי. בנובמבר 1986 התגייס לצה"ל ושובץ ביחידת מגלן.

ב-16 בפברואר 1989 עלה סספורטס לטרמפ בצומת הודיה, ברכב בו נסעו שני אנשי חמאס, מחופשים לחרדים[4] אשר ככל הנראה רצחו אותו זמן קצר לאחר מכן. החיפושים אחר סספורטס לא העלו דבר. במהלך החיפושים אחרי אילן סעדון נמצאה גופתו של סספורטס (7 במאי) קבורה בשדה סמוך למקום החטיפה. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד.

אילן סעדון

קובץ:Saadon.jpg
אילן סעדון
תמונה זו מוצגת בהמכלול בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רב-טוראי אילן סעדון, בן העיר אשקלון, גויס בסוף דצמבר 1988 ושובץ כנהג ביחידת שריון. הוא הוצב באתר ההנצחה בלטרון לביצוע עבודות שונות. ב־3 במאי 1989 יצא לחופשה קצרה ועשה את דרכו עם חבר בטרמפים מלטרון לכיוון בתיהם. השניים הגיעו לצומת ראם (מסמיה), שם עצר להם בשעה 19:30 רכב מסוג סובארו בצבע לבן בעל לוחיות זיהוי ישראליות. ברכב ישבו מוחמד נאזימי נאסר ומחמוד אל מבחוח מחופשים לחרדים.[4] השניים הזמינו את החיילים לנסיעה עד אשקלון. סעדון עלה לרכב לבדו שכן המושב האחורי היה עמוס בציוד בדרך שאיפשרה לנוסע אחד בלבד לעלות לרכב.[5]

החוטפים תכננו להוביל את החייל למחנה הפליטים ג'בליה ברצועת עזה, שם המתין להם מוחמד שראתחה, אך לאחר שראו סיור של צה"ל בדרכם, שינו את כיוון נסיעתם ונסעו לכיוון פלמחים. במהלך הנסיעה נאבק סעדון בחוטפיו והם ירו בראשו.[4] את גופתו טמנו השניים באתר גרוטאות באזור פלמחים.

החיפושים

יומיים לאחר מכן, ב-5 במאי, הוכרז סעדון, שבושש לחזור לבסיסו, נעדר. באותו היום נמצאה מכונית הסובארו הלבנה נטושה בפרדס ליד בית להיה, במכונית התגלו כתם דם גדול וטביעות אצבעותיו של סעדון.[6] חיפושים נרחבים החלו נערכים בין אזור צומת אחים לגדר רצועת עזה, בשדות מפלסים וברצועה. במהלך החיפושים התגלתה ב־7 במאי גופתו של אבי סספורטס ליד צומת גבעתי.[4] חודש לאחר תחילת החיפושים, הם הופסקו לאחר שלא העלו כל ממצאים.

בערך באותו הזמן, כחודש לאחר החטיפה, נערך מבצע מעצרים גדול ברצועת עזה. בין 650 אנשי החמאס שנעצרו היה גם מפקד חוליית ה-101 מוחמד שראתחה. בחקירתם טענו שראתחה ואחמד יאסין, שנעצר זמן קצר לאחר החטיפה, כי אין הם יודעים היכן נמצאת גופתו של סעדון. חברי החוליה האחרים הצליחו לחמוק ממעצר ולברוח מהארץ, כשהם נושאים עמם חפצים השייכים לסעדון.[7] השלושה עברו דרך רפיח למצרים, משם המשיכו נאסר ומבחוח לאלג'יריה וממנה הגיעו האחד לסודאן והשני לסוריה.[8]

בשנים הבאות, כאשר הגיעו פיסות מידע חדשות או הועלו השערות חדשות, המשיכו אנשי אית"ן לחפש אחר גופתו של סעדון.[6] גם בני משפחתו של אילן, שסירבו לקבל באוקטובר 1990 את הכרזת הרבנות הצבאית על סעדון כחלל מערכות ישראל שמקום קבורתו לא נודע, ניהלו באופן עצמאי חיפושים אחריו. בני המשפחה אף ביקרו את יאסין בכלא הישראלי בניסיון לקבל ממנו אינפורמציה על מקום הימצאו של אילן.[4] במשך השנים נשמעו לעיתים טענות של ארגונים שונים כי הם מחזיקים בסעדון בחיים וכי הוא יוחזר בתמורה לשחרור אסירים, הארגונים אף הציגו את תעודת החוגר והדיסקית של סעדון (שנמסרו לידיהם על ידי הרוצחים). אולם הטענות התגלו ככוזבות וכן גם כל המחפשים העלו חרס בידיהם.

לאחר הסכמי אוסלו, גורמים ברשות הפלסטינית השקיעו מאמצים רבים בניסיון לאתר את מקום קבורתו של סעדון. מגעים שקוימו בין הרשות לבין שני הרוצחים הביאו להתקדמות בחקירה. באביב 1996 מסר מוחמד נאסר[9] אינפורמציה בדמות שתי מפות מצוירות המובילות לקבר. המידע הועבר על ידי יאסר ערפאת לישראל.[4] לפי גרסה אחרת, המידע נמסר על ידי יאסין בעת שהיה כלוא בישראל.[10]

על פי המפות הוטמן סעדון באזור פלמחים, בין מחלף גן-רווה ומושב גן שורק. אלא שבשבע השנים שחלפו חלו שם שינויים ואף נסלל באזור כביש חדש. המשימה של איתור הקבר בעזרת המפות נמסרה לידי צוות של אית"ן פיקוד דרום.[6] הצוות השווה בין המפות המצוירות לתצלומי אוויר מתקופת הרצח והצליח לסמן מספר אתרים אפשריים לקבר. החפירות באתרים הראשונים שנבדקו לא העלו דבר ומעל לאתר היחידי שנותר לא בדוק עבר הכביש החדש שנסלל שם. הצוות נעזר בתצלומים נוספים, מכשירי מדידה ובראיונות עם מתכנני וסוללי הכביש וקבע את המיקום המשוער של הקבר. כדי לאפשר את חפירות החיפוש בתוואי הכביש, סללו מע"צ ויחידות הבינוי של צה"ל כביש עוקף מסביב לקטע החשוד בכביש. לאחר למעלה מחודש של חפירות והתקדמות איטית וקפדנית, נמצאו בצהרי 11 באוגוסט 1996 שרידי הגופה של אילן סעדון.

ב־12 באוגוסט 1996 נערכה הלוויתו של אילן סעדון והוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון.

לאחר דבר

אחמד יאסין, שנעצר זמן קצר לאחר חטיפתו של אילן סעדון, הורשע בעבירות הקשורות לחטיפתם ורציחתם של סספורטס וסעדון ונידון למאסר עולם ול-15 שנות מאסר נוספות.[1] יאסין שוחרר מהכלא הישראלי ב־1997, לאחר ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל, וב־22 במרץ 2004 חוסל על ידי צה"ל.

סלאח שחאדה, שהפך למפקד הזרוע הצבאית של החמאס בכל הרצועה, השתחרר מהכלא בשנת 2000. ב־22 ביולי 2002 נהרגו שחאדה, אשתו וחלק מילדיו בהפצצה של חיל האוויר הישראלי.[2]

מוחמד שראתחה, מפקד חולית הרוצחים שנלכד חודש לאחר החטיפה, נידון לשלושה מאסרי עולם. לאורך השנים ביקש ארגון החמאס לשחררו במסגרת עסקה לשחרורו של גלעד שליט.[11] שראתחה שוחרר לבסוף במסגרת עסקת שליט באוקטובר 2011,[12] למרות מחאות של משפחתו של סעדון.[13]

ב-19 בנובמבר 2001 לכד כוח של סיירת גולני את חבר החוליה עבד-רבו אבו חוסה בשכונת שג'אעיה ברצועת עזה.[3]

חבר החוליה מחמוד אל-מבחוח הפך ברבות הימים למפקד מערך הברחות הנשק של חמאס[14] וחוסל בדובאי ב-20 בינואר 2010.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 יואב שטרן, השייח יאסין, בעיני רבים היה המנהיג הנכה חשוב יותר מערפאת, באתר הארץ, 23 במרץ 2004
  2. ^ 2.0 2.1 עמוס הראל, מתכנן הפיגועים הבכיר שהפך ליורשו הפוטנציאלי של יאסין, באתר הארץ, 24 ביולי 2002
  3. ^ 3.0 3.1 יואב לימור ואלי בוהדנה, נלכד מתכנן חטיפת סספורטס וסעדון, nrg מעריב, 20 בנובמבר 2001
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 שירות "הארץ", אותו אזור, אותה שיטה, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2001
  5. ^ דני צדקוני, חייל מאשקלון נעדר מאז יום ד', צח"מ סספורטס חוקר היעלמותו, דבר, 7 במאי 1989
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 חטיפה בצומת ראם, הענף לאיתור נעדרים (אית"ן), באתר אגף משאבי-אנוש של צה"ל
  7. ^ איתן רבין, שני הרוצחים הצליחו להימלט לחו"ל, הארץ, 4 בפברואר 1993
  8. ^ עמוס הראל, צה"ל חטף מעורב ברצח החיילים אבי סספורטס ואילן סעדון, באתר הארץ, 19 בנובמבר 2001
  9. ^ יוסי מלמן ורוני הדר, יש עם מי לא לדבר, באתר הארץ, 15 ביולי 2006
  10. ^ קובי בן-שמחון, הפסיכולוג צביקה סלע, חושף שיחות נפש שערך בכלא עם סמיר קונטאר ואחמד יאסין, באתר הארץ, 17 באפריל 2009
  11. ^ עמית כהן, ברשימת האסירים: רוצחי סעדון ומייסדי החמאס, באתר nrg מעריב, 8 באפריל 2007
  12. ^ עמית כהן, 450 המחבלים שישתחררו בחלקה הראשון של עסקת שליט, באתר nrg‏, 14 באוקטובר 2011
  13. ^ נלה מיוחס, לא מרשה להם לשחרר את הרוצח של הבן שלי, באתר nrg‏, 9 באפריל 2007
  14. ^ אבי יששכרוף, מחמוד אבו אל מבחוח, רוצחם של סעדון וסספורטס שנהרג בדובאי, עמד מאחורי הברחת טילים מאיראן לרצועת עזה , באתר הארץ, 29 בינואר 2010
  15. ^ אבי יששכרוף, עיזאת ירישק, בכיר בחמאס: ישראל חיסלה בדובאי את מחמוד אל-מבחוח, רוצחם של אילן סעדון ואבי סספורטס, באתר הארץ, 29 בינואר 2010
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0