רשימות היחש של יהודה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רשימות היחש[1] של יהודה המופיעות בספר דברי הימים א', פרק ב' ופרק ד'[2] הן המפורטות ביותר מסוגן אשר נמצאות במקרא, ויש להן חשיבות רבה בחקר ההיסטוריה והגאוגרפיה ההיסטורית של יהודה. הטקסט של הרשימות אינו ברור, במידה המקשה על הבנת הקשר בין המשפחות (או אבותיהן האפונימיים). למרות זאת, המידע שניתן להפיק מהרשימות הינו חיוני להבנת ההיסטוריה והמהות של המשפחות, בתי האב והיחידות השבטיות שהרכיבו את יהודה המקראית.

הרשימות המקראיות

עיקר רשימות היחש המקראיות של יהודה נמצא בספר דברי הימים א', פרק ב' ופרק ד'[2]. חלק קטן שלהן, המתייחס ליהודה, לבניו ולשניים מנכדיו מופיע גם במעשה תמר (ספר בראשית, פרק ל"ח), וכן בתיאור הירידה מצרימה (בראשית, מ"ו, י"ב) והיציאה ממנה (במדבר, כ"ו, י"ט). לפי כולן, ליהודה כמה בנים, אך חשיבות מיוחדת נודעת לפרץ ולבנו חצרון, המופיעים בכולן. למעשה, כמעט כל הרשימות מסתעפות מחצרון בן פרץ בן יהודה, ולא ישירות מיהודה כפי שניתן היה אולי לצפות. בני חצרון הם ירחמאל הבכור, כלב/כלובי/כלוב, אשחור, וכן רם אבי שושלת בית דויד, ושגוב.

ירחמאל

לירחמאל בכור חצרון יש בנים מאשתו הראשונה, שאין מהם השתלשלות משפחתית מפורטת, ומאשתו האחרת עטרה, אשר לה שושלת מסועפת יותר. השושלת של ירחמאל נבדלת משאר השושלות העיקריות בכך שאין בה דמויות המהוות האנשה של יישובים, ומכאן רמז להיותה נוודית גם בימי ממלכת יהודה, עת קבוצות נוודיות אחרות כגון הקיני התיישבו, לפחות בחלקם, ביישובי קבע.

בנם של ירמיאל ועטרה הוא אונם, בניו הם שמי וידע בניו של שמי הם נדב ואבישור ובניו של ידע הם יתר ויונתן (יתר מת בלא בנים ובניו של יונתן הם פלת וזיזא), אשתו של אבישור בן שמי, אביהיל, ילדה לו את אחבן ואת מוליד. ובניו של נדב הם סלד ואפים, בנו של אפים הוא ישעי, בנו של ישעי הוא ששן, ובנו היחיד של ששן היה אחלי שהיה חולה ומת בלא בנים [3], לאחר שראה ששן כי אין לו בנים נתן את בתו לעבדו המצרי - לירחע ומכאן מתחילה שושלת חדשה של ט"ו דורות: וְלֹא הָיָה לְשֵׁשָׁן בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וּלְשֵׁשָׁן עֶבֶד מִצְרִי וּשְׁמוֹ יַרְחָע. וַיִּתֵּן שֵׁשָׁן אֶת בִּתּוֹ לְיַרְחָע עַבְדּוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת עַתָּי וְעַתַּי הֹלִיד אֶת נָתָן וְנָתָן הוֹלִיד אֶת זָבָד וְזָבָד הוֹלִיד אֶת אֶפְלָל וְאֶפְלָל הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יֵהוּא וְיֵהוּא הוֹלִיד אֶת עֲזַרְיָה וַעֲזַרְיָה הֹלִיד אֶת חָלֶץ וְחֶלֶץ הֹלִיד אֶת אֶלְעָשָׂה וְאֶלְעָשָׂה הֹלִיד אֶת סִסְמָי וְסִסְמַי הֹלִיד אֶת שַׁלּוּם וְשַׁלּוּם הוֹלִיד אֶת יְקַמְיָה וִיקַמְיָה הֹלִיד אֶת אֱלִישָׁמָע[4] חז"ל אומרים כי בנו של אלישמע הוא נתניה ובנו של נתניה הוא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע שרצח את גדליהו בן אחיקם (ירושלמי הוריות פרק ג' הלכה ז').

כלב

לכלב אחי ירחמאל, המזוהה עם כלובי בן חצרון, גם כן שושלת מפורטת, שחלק ניכר ממנה הן דמויות הנושאות שמות יישובים, בעיקר במרכז ובדרום הר יהודה: חברון, זיף, תפוח, מעון, ירקעם, בית צור, וכן בני מרשה המתייחס אולי לשפלה. כך לפי פרשנויות מקובלות,[5] במסורת וגם במחקר, אך הנוסח המשובש מאפשר גם פרשנויות אחרות. ייתכן כי גם שעף נחשב לבן כלב מפילגשו מעכה, ובשושלתו הקטנה נכללת גבעא שבדרום-מזרח החלק המרכזי של הר יהודה, ומדמנה שבגבול דרום ההר והנגב המקראי.

לכלב בן יפונה, המזוהה עם כלב אחי ירחמאל ובן חצרון, שושלת הכוללת שמות זהים לאלו שבשושלת כלב אחי ירחמאל, ועליהם נוספו עוד שמות הכוללים גם יישובים בדרום ההר: אשתמע, זנוח ושוכו (מההקשר נראה כי הכוונה לזנוח ולשוכו שבהר ולא לזנוח ולשוכו שבשפלה). קבוצת משנה חשובה, היא זו של עתניאל בן קנז; נישואיו לעכסה בת כלב מעמידים את עתניאל ואת משפחת הקנזים כזוטרים וכפופים לבני כלב, כפי שעולה גם מהמסורת על כיבוש דביר, אותה מעניק כלב לעתניאל בן קנז. מקובל לפסול את הייחוש של כלב עצמו על הקנזים, אשר מופיע רק ברבדים המאוחרים של מסורות כלב.

אשחור, חור, אפרת(ה)

לאשחור בן יהודה שושלת פחות מסועפת, ובה בין היתר תקוע. אולם יש הקושרים אותו לחור בן כלב, שאולי נישא לאפרתה, ולהם כבר שושלת מסועפת יותר הכוללת שמות יישובים רבים, בעיקר בצפון הר יהודה: בית לחם (המשתקפת גם בשם אפרתה עצמו), בית גדר, קריית יערים, מנחת, נטופה, וכן צרעה ואשתאול שבצפון שפלת יהודה ובגבול ההר, ועטרות בית יואב שמקומה כנראה בצפון ספר המדבר, סמוך לבית לחם ולנטופה.[6] בתיאור נוסף של שושלת חור נוספים על בית לחם גם עיטם, גדור (המופיעה גם בשושלת כלב, ואולי זהה לבית גדר שלעיל), וכן יזרעאל שבספר המדבר הדרומי של הר יהודה.

המשפחות השבטיות העיקריות

למרות הפרשנויות השונות והמסופקות הכלולות ברשימות, הענפים העיקריים העולים מכולן הינם בהתאם לשושלות שלעיל. תרשימים סכמתיים של הרשימות, לפרשנויותיהן השונות, ניתן למצוא באנציקלופדיה המקראית, בספרות ענפה של מחקר ופרשנות, וכן באתרים מקוונים רבים.[7]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ המקרא משתמש באופן בלעדי בפועל יַּחַשׂ, הִתְיַחֵשׂ, לציון קשר גנאלוגי. בעברית מודרנית נהוג לכתוב יחס (עם ס' במקום שׂ'): רשימות יחס, רשימות יוחסין. אולם למילה יחס יש מספר משמעויות שונות ובהן גם השוואה וכן התייחסות (לא גנאלוגית) למשהו או למישהו, בעוד שלמילה יַּחַשׂ יש רק את המשמעות הגנאלוגית, בה עוסק ערך זה.
  2. ^ 2.0 2.1 ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוקים ג'-נ"ה; פרק ד', פסוקים א'-כ"ג.
  3. ^ רש"י דברי הימים א ב, ל"ד
  4. ^ דברי הימים א ב, כ"ה - דברי הימים א ב, מ"א
  5. ^ שמואל ייבין באנציקלופדיה מקראית כרך ג (1965), טורים 487–498, כחלק מהערך 'יהודה', סעיפים 1 ו-2.
  6. ^ זכריה קלאי באנציקלופדיה מקראית כרך ו (1971), טור 168, בערך 'עטרות בית יואב'.
  7. ^ למשל, תרשימים לדברי הימים א פרק ב ופרק ד, באתר מכללת הרצוג, בערך על 'שבט יהודה - אילנות יוחסין'
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0