כלב בן יפונה

מתוך המכלול
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל של כלב בן-יפונה ויהושע בן-נון, נושאים אשכול ענבים מרשים מתבואת הארץ. דיסלדורף, 1958.
צלחת ברזל משנת 1738.

כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי היה הנציג של שבט יהודה בין שנים עשר המרגלים שנשלחו על ידי משה לתור את הארץ. כלב, ביחד עם יהושע בן נון, לא הוציא דיבת הארץ רעה כשאר המרגלים, אלא עמד מול שאר המרגלים והעם באומץ, והצהיר "טובה הארץ מאוד מאד". בזכות מעשה זה ניצל מהגזרה על בני דורו, שלא להיכנס לארץ ישראל. בעת הכניסה לארץ, מונה כלב לנשיא של שבט יהודה, ועמד עם שאר נשיאי השבטים בחלוקת הארץ על ידי יהושע בן נון ואלעזר הכהן.

כלב בן-יפונה בריגול הארץ

בספר יהושע (י"ד, ז') סיפר כלב, שבשעה שנשלח לתור את ארץ כנען עם שאר המרגלים נציגי השבטים היה בן ארבעים שנה.

כשחזרו המרגלים ממסעם ייאשו את העם בתיאורים מפחידים על עוצמתם של תושבי הארץ. במעמד זה נאמר על כלב "ויהס כלב את העם אל משה". כלב, בנאמנותו הגדולה לה', נחלץ ראשון למחות על הפקפוק בכוח ה' להוביל את עם ישראל אל הארץ שנשבע לתת להם. בכל אופן, עוצמתו המנהיגותית כראש שבט יהודה ניכרת כאן, כאשר הוא היחיד שעומד כנגד המרגלים והעם. כלב חותם את דבריו בדברי עידוד: "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ." (במדבר, י"ג, ל').

מלבד מה שזכה כלב בזכות זה להכנס לארץ, קיבל הבטחה נוספת ממשה שהוא יקבל לנחלה את העיר חברון אותה נכנס לרגל, כמבואר בספר יהושע (י"ד, ט'-י"ב).

במדרשים

במדרש [1] נאמר, כי כלב בן יפונה ופינחס בן אלעזר הכהן הם שני המרגלים אשר שלח יהושע בן נון לתור את יריחו. הם התחבאו אצל רחב הזונה ולבסוף הצילו אותה ואת משפחתה.

בגמרא [2] מסופר כי כלב נפרד משאר המרגלים שנשלחו לתור את הארץ והלך לבדו לחברון, להשתטח על קברי האבות בחברון, להתפלל ולפרוש משאר המרגלים שרצו לספר דברים רעים על הארץ כשישובו. כמו שמדוייק מן הפסוק (במדבר, י"ג, כ"ב) "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן", שמשמע שרק אחד מתוכם נכנס לחברון.

עוד מסופר בגמרא [3], כי כלב הערים על העם כשהתפרץ לדברי המרגלים. כלב פתח בדברים שנשמעים כמו תלונות נוספות על משה: "ולא רק זאת עשה לנו משה..." כדי למשוך את הקהל לשמוע לו, והמשיך בשבחו של משה: הוא גם הוציא אותנו ממצרים וקרע את הים וכו'.

כלב בירושת הארץ

בעת חלוקת הארץ על ידי יהושע בן נון, שהפך למנהיג העם, הזכיר לו כלב את ההבטחה שקיבל במדבר לרשת את העיר חברון אותה בא לרגל, וביקש מיהושע לקיים את הבטחת משה[4]. בדבריו ליהושע ציין כלב שהוא בן שמונים וחמש אך עדיין יכול להילחם על הארץ "ככוחי אז כן כוחי עתה", ויוכל להוריש את הענקים אשר התגוררו אז בהרי יהודה. יהושע העניק לכלב את חברון. בפרק כ"א ביהושע (וגם דברי הימים א', ו') מבואר כי הכוונה היא לשדה העיר וחצריה, שכן העיר עצמה הייתה עיר מקלט שניתנה לכהנים.

רבינו יצחק אברבנאל ביאר, שכלב ביקש לקבל את חברון ולכובשה, כדי להוכיח לעם ישראל שאכן ה' עמם לעוזרם בכיבוש הארץ, ולא כמו שאמרו המרגלים שבלתי אפשרי לכבוש את חברון, מפני גבורת הענקים שבה.

במהלך המלחמה על הר חברון, הגיע כלב לעיר קריית ספר (שנקראה גם דביר), והבטיח את בתו עכסה לאיש שיכבוש את העיר מידי הכנענים. עתניאל בן קנז, אחיו (רק מאם[5]) של כלב נענה לאתגר וכבש את קריית ספר, וכלב קיים את הבטחתו. לאחר מכן העניק כלב לעתניאל ולעכסה במתנה גולות מים, על פי בקשתה של עכסה.

בדברי הימים[6] מופיעים שמות בניו של כלב בן יפונה: עירו, אלה ונעם, ירד, חבר ויקותיאל.

בחז"ל

חז"ל כותבים[7], כי אפרת אשתו השנייה של כלב היא מרים הנביאה אחות משה. עוד נאמר בחז"ל[8]. שבתיה בת פרעה הייתה גם היא אשת כלב, בעלה נקרא בדברי הימים מרד כיוון שמרד בעצת המרגלים.

כלב בן יפונה וכלב בן חצרון

בפרק ב' בדברי הימים א', מוזכר כלב בן חצרון, בן לשבט יהודה המקושר גם הוא לחברון ולסביבתה. חז"ל מקשרים בין כלב בן יפונה לכלב בן חצרון, ומבארים כי השם יפונה מלמד על תכונתו של כלב, שפנה מעצת המרגלים. על פי זיהוי זה, כלב נשא לאשה את עזובה ונולדו להם שתי בנות: עזובה-אשה ויריעות, ושלושה בנים: ישר, שובב וארדון. לאחר מות עזובה נישא כלב לאפרת, שבגמרא נאמר כי היא מרים אחות משה. בנם של כלב ואפרת היה חור, ונכדו של חור - בצלאל בן אורי, מבוני המשכן. על פי פירוש זה יוצא שכלב, שהיה כבן 40 ביציאת מצרים, היה אבי סבו של בצלאל, שהיה כבר אדם בוגר אז. חז"ל מחשבים שכדי שזה יתאפשר, כלב, חור ואורי היו צריכים להביא את בניהם לעולם בעודם ילדים.

עכסה בתו של כלב בן יפונה הקנזי מוזכרת בספר יהושע פרק טו, ובספר שופטים פרק א'. כלב בן יפנה הקנזי מבני שבט יהודה התקשה לכבוש את העיר קריית ספר, והבטיח לאיש אשר יצליח לכבוש אותה את עכסה בתו לאישה. מי שזכה בפרס היה אחיו הקטן מאמו עתניאל בן קנז. אלא שבספר דברי הימים נזכרת עכסה כבתו של כלב בן חצרון (דברי הימים א', ב', מ"ט), ולא בפסוקים על כלב בן יפונה (דברי הימים א', ד', ט"ו). אם לא נקבל את הפירוש לפיו מדובר באותו אדם, נצטרך לומר שלשניהם הייתה בת בשם עכסה. (מלבי"ם על דברי הימים א', ב', מ"ט) עם זאת, האבן עזרא כתב: ש"על דרך הפשט כלב בן יפונה איננו כלב בן חצרון בראיות גמורות."

על נבל הכרמלי נאמר שהיה 'כָּלִבִּי' [9], ויש מן המפרשים שמקשרים זאת עם ייחוסו לכלב בן יפונה או לכלב בן חצרון.

רבי חיים ויטאל כתב[10], שכלב הוא גלגול נשמתו של אליעזר עבד אברהם, שהיה בבחינת "ארור כנען", ונכנס לכלל 'ברוך' כשאמר לו לבן הארמי: "בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת" (בראשית, כ"ד, ל"א), ולפיכך כלב נחשב כבנו של לבן, ונקרא "בן יפונה" בעקבות דבריו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רישיון cc-by-sa 3.0