שומיי אוקאווה
 |
ערך שניתן לשפר את מקורותיו
| |
| ערך שניתן לשפר את מקורותיו |
 |
שומיי אוקאווה (ביפנית: 大川 周明; 6 בדצמבר 1886 - 24 בדצמבר 1957) היה סופר והוגה דעות לאומני יפני. בתקופה שקדמה למלחמת העולם השנייה היה ידוע בשל מאמריו שעסקו בהיסטוריה של יפן, בפילוסופיה של הדת, בפילוסופיה הודית ובקולוניאליזם. נחשב כשייך לזרם הימני ביפן, אף כי הוא עצמו דחה הגדרה זו ותיאר את עצמו כאנטי קפיטליסט. אוקאווה הואשם בביצוע פשעי מלחמה אך האישום נגדו בוטל לאחר חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין.
ביוגרפיה
תחילת דרכו ופעילותו
אוקאווה נולד ב-6 בדצמבר 1886 בעיר סוקטה שבמחוז יאמאגטה ביפן. הוא למד ודות ופילוסופיה הודית קלאסית באוניברסיטת טוקיו וסיים את לימודיו ב-1911. עם סיום לימודיו החל לעבוד כמתרגם במטה הכללי של הצבא היפני הקיסרי. לאוקאווה היה ידע בשפות גרמנית, צרפתית, אנגלית, סנסקריט ופאלי.
בצעירותו נטה אוקאווה לדעות סוציאליסטיות, אך בקיץ של 1913 קרא את ספרו של הנרי קוטון "הודו החדשה", שגרם לו לזנוח את הקוסמופוליטיות ולפתח דעות שתמכו בפאן-אסייתיות - כלומר, האמונה באחדותם של העמים האסייתיים, בערכים האסייתיים ובהתנגדות לקולוניאליזם המערבי והאסלאמי באסיה. לאחר שנים בהן עסק בלימוד פילוסופיות זרות, הוא האמין כי הפתרון לבעיותיה החברתיות והפוליטיות של יפן טמון בברית עם תנועות העצמאות האסייתיות ובחזרה לערכים היפנים המסורתיים שקדמו להשפעות המערביות.
ב-1918 נסע אוקאווה לעבוד בחברת מסילת הרכבות הדרום מנצ'ורית. ב-1919 הוא ייסד יחד עם קיטה איקי את האגודה הפוליטית "יוזונשה" ("הנותרים"), באמצעותה הטיפו השניים לדעותיהם. ב-1920 החל ללמד היסטוריה באוניברסיטת טקושוקו, שם הוא פעל להקמת קבוצות סטודנטים לאומניות ואנטי קפיטליסטיות.
ב-1926 פרסם אוקאווה את ספרו המשמעותי והמשפיע ביותר "יפן ודרך היפנים" ("Nihon oyobi Nihonjin no michi"). הספר זכה להצלחה גדולה ועד סוף מלחמת העולם השנייה הודפס ב-46 מהדורות. בספרו טוען אוקאווה כי על יפן לעמוד בראש מדינות אסיה במאבקן כנגד האימפריאליזם המערבי. הוא מכיר בקדמה ובטכנולוגיה המערבית ואינו שולל אותן, אך מזהיר מפני ההשפעות המוסריות השליליות שמביא עימו המערב.
בתחילת שנות ה-30 היה אוקאווה מעורב במספר ניסיונות הפיכה ביפן, ביניהן תקרית מרץ - ניסיון הפיכה שאירע במרץ 1931. על מעורבותו באירוע זה נשפט אוקאוה ונידון ל-5 שנות מאסר. לאחר שריצה שנתיים בלבד מתוך תקופת מעצרו, שוחרר אוקאווה והצטרף שוב לחברת מסילת הרכבות הדרום מנצ'ורית. ב-1939 הוא מונה לתפקיד פרופסור באוניברסיטת הוסיי (Hosei) שבטוקיו.
בשנים הבאות המשיך אוקאווה בפרסום ספרים ומאמרים רבים שעסקו בהתנגשות התרבויות הבלתי נמנעת לדבריו, בין המערב למזרח, ובתפקידה החשוב של יפן להגן ולשחרר את מדינות אסיה מהשפעתן המזיקה של ארצות הברית ושאר האומות המערביות. בניגוד להוגי דעות אחרים ביפן, אוקאווה לא התנגד לתיעוש ולהתפתחות הטכנולוגית, אך הוא האמין כי על עמי המזרח ויפן בכללם להיזהר מההשפעות המוסריות השליליות שמגיעות עימם.
האישום בפשעי מלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה הועמד אוקאווה לדין בבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק שהוקם על ידי בעלות הברית בטוקיו, באישום של פשעי מלחמה מדרגה A (פשעים כנגד השלום). הוא היה הנאשם היחיד באישום זה שלא היה קצין צבא או פקיד ממשלתי. אוקאווה תואר בעיתונות המערבית כ"יוזף גבלס היפני" ונטען נגדו שהוא קידם ותמך במלחמה בין יפן לבין מעצמות המערב. בשימוע שנערך לו לפני המשפט טען אוקאווה כי אמונתו בפאן-אסייתיות אינה אמונה במלחמה.
מתחילת המשפט כפר אוקאווה בסמכותו של בית הדין. במהלך המשפט התנהג בצורה מוזרה שכללה הגעה לאולם בית המשפט כשהוא יחף ולבוש בפיג'מה והכאה בראשו של ראש הממשלה היפני הידקי טוג'ו, תוך שהוא צועק בגרמנית. בעקבות התנהגותו זו נבדק אוקאווה על ידי הפסיכיאטר האמריקאי דניאל יפה, שקבע כי הוא אינו כשיר לעמוד לדין. בשל חוות דעת זו קבע ראש הרכב השופטים סר ויליאם ווב כי האישומים נגד אוקאווה יבוטלו. רבים חושבים עד היום כי התנהגותו של אוקאווה הייתה לא יותר מאשר ניסיון לחמוק ממשפט.
לאחר המלחמה
לאחר שחרורו ממעצר, אושפז אוקאווה בבית חולים של הצבא האמריקאי, שם נקבע כי הוא סובל מחוסר יציבות נפשית שנגרם כתוצאה ממחלת העגבת. הוא הועבר לבית חולים פסיכיאטרי בטוקיו, שם בילה את זמנו בכתיבת תרגום של ספר הקוראן ליפנית. הוא שוחרר מבית החולים ב-1948.
באוקטובר 1957 ביקש ראש ממשלת הודו ג'ווהרלל נהרו להיפגש עם אוקאווה במהלך ביקורו ביפן, אך בשל מצבו הבריאותי הקשה של אוקאווה לא יצאה הפגישה אל הפועל. אוקאווה מת חודשיים לאחר מכן, ב-24 בדצמבר 1957, כשהוא בן 71.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יפן המודרנית - בן עמי שילוני, הוצאת שוקן.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
