שירות הזרמת מוזיקה
שירות הזרמת מוזיקה הוא סוג של שירות הזרמת מדיה המתמקד בעיקר במוזיקה, ולפעמים בצורות אחרות של הקלטה דיגיטלית כמו פודקאסטים. שירותים אלו בדרך כלל מבוססים על הרשמה כמנוי, המאפשרת למשתמשים להזרים שירים עם ניהול זכויות דיגיטלי על-פי דרישה מספרייה מרכזית המסופקת על ידי השירות. שירותים מסוימים עשויים להציע שירות חינמי עם מגבלות, כגון פרסומות והגבלות אחרות על השימוש. בדרך כלל הם משלבים מנוע המלצות כדי לעזור למשתמשים לגלות שירים אחרים שהם עשויים להנות מהם על סמך היסטוריית ההאזנה שלהם וגורמים אחרים, כמו גם היכולת ליצור ולשתף רשימות השמעה ציבוריות עם משתמשים אחרים.
היסטוריה
הפצה דיגיטלית של מוזיקה החלה לצבור תאוצה בשנות ה-90 של המאה ה-20 המוקדמות ותחילת העשור הראשון של המאה ה-21; אתר MP3.com היה אחד השירותים הראשונים לכך והקדים חנויות מוזיקה דיגיטליות כגון חנות האייטונס, והציע את היכולת למוזיקאים (כולל, במיוחד, מוזיקאים עצמאיים) להעלות ולהפיץ את שיריהם באינטרנט בפורמט MP3.[1][2][3] האתר הציע מאוחר יותר שירות הידוע כ-My.MP3.com, המאפשר למשתמשים לבצע ריפינג ולהעלות מוזיקה מתקליטורים שהחזיקו בהם לספרייה אישית שיכלו להזרים באמצעות המשתמשים שלהם. השירות נתבע על ידי חברת יוניברסל מיוזיק גרופ, שטענה כי השירות מהווה הפצה בלתי מורשית של הקלטות המוזיקה מוגנות בזכויות יוצרים שיוניברסל מחזיקה בהן.[4] התביעה הוכחה כפגיעה בחברה; לאחר מכן, היא נרכשה על ידי חברת האם של יוניברסל מיוזיק גרופ, ויונדי יוניברסל, ואז נמכרה ל-CNET (שסגרה את פלטפורמת הפצת המוזיקה שלה).[1][3]
ב-2005 הושק הרדיו האינטרנטי פנדורה רדיו; השירות סיפק עבור משתמשים יצירה והקשבה לתחנות רדיו אינטרנטי בהתבסס על קטגוריות כמו ז'אנרים, בהן יכלו המתשמשים לדרג את השירים על ידי נתינת אגודל למעלה או אגודל למטה. מנוע ההמלצות של השירות, פרויקט הגנום המוזיקלי, מנתח וקובע שירים על סמך תכונות שונות.[5][6] מכיוון שפנדורה פעלה בתחילה במסגרת התמלוגים שנאכפו על ידי SoundExchange עבור רדיו אינטרנטי בארצות הברית,[7][8] השירות לא אפשר למשתמשים לבחור בחופשיות שירים להשמעה על-פי דרישה, והמשתמשים יכלו לדלג על מספר מוגבל של שירים לשעה (אם כי יכלו לקבל מאוחר יותר דילוגים נוספים על ידי צפייה בפרסומות וידאו).[9][10]
הרשת החברתית מייספייס,[11][12][13] ומאוחר יותר פלטפורמת שיתוף הווידאו יוטיוב הפכו גם הם לשקעים בולטים להזרמת מוזיקה, כשהאחרון הפך לבולט במיוחד עבור וידאו קליפים.[14] ב-2006, איש העסקים השוודי דניאל אק ומרטין לורנצון הקימו את ספוטיפיי, שהושקה לראשונה ב-2008; במטרה ליצור אלטרנטיבה חוקית לפלטפורמות שיתוף קבצים כמו נאפסטר וקאזה. השירות אפשר למשתמשים להזרים שירים על פי דרישה באמצעות טכנולוגיית עמית-לעמית, והוא הוצע בשכבות מבוססות-מנויים ונתמכות בפרסומות. אק הצהיר שהוא רוצה "ליצור שירות טוב יותר מפיראטיות ובו בזמן מפצה את תעשיית המוזיקה".[15][16] ב-2006, אתר הזרמת המוזיקה הצרפתי Blogmusicq נסגר לאחר תלונות על זכויות יוצרים של סוכנות המלוכה המקומית SACEM.[17] לאחר שהגיעו להסכמות עם SACEM, האתר הושק מחדש כדיזר, והגיע לשבעה מיליון משתמשים עד סוף 2009.[17][18]
בתחילת העשור השני של המאה ה-21, הסטרימינג המקוון החל לעקור את רדיו האיירפליי כגורם משמעותי להצלחה המסחרית של המוזיקה. ספוטיפיי הושקה רשמית בארצות הברית בשנת 2011,[19] ובמרץ 2012, בילבורד הוסיפה שירותי סטרימינג לנוסחה של מצעד הבילבורד הוט 100. מאוחר יותר באותה השנה, השיר "Gangnam Style" של אמן הקיי-פופ סיי הפך ללהיט בינלאומי גדול, המונע בעיקר על ידי הפופולריות של הקליפ שלו, והיה לקליפ הראשון ביוטיוב שהגיע למיליארד צפיות.[14] בילבורד הציגה לאחר מכן את מצעד שירי הסטרימינג הייעודי בינואר 2013, שהתבסס על צפייה בפלטפורמות כמו יוטיוב וסטרימינג בפלטפורמות כמו ספוטיפיי.[14][20] בשנת 2014, מצעד הסינגלים הבריטי שינה באופן דומה את המתודולוגיה שלו כדי לכלול סטרימינג.[21] במצעדי האלבומים, נכנסו לשימוש "יחידות שקולות לאלבום" - מדד המבוסס על מכירות והזרמה של שירים באלבומים - שהחלה לשמש כתחליף למכירות.[22][23]
לאחר השקת ספוטיפיי, החלו לצוץ שירותים מתחרים בשוק של אמריקה הצפונית, כולל ביטס מיוזיק (אנ') - אשר נתמכה על ידי יצרנית האוזניות ביטס אלקטרוניקס (אנ'), גרוב מיוזיק פאס (אנ') של מיקרוסופט (לשעבר Xbox Music),[24] אמזון מיוזיק (אנ')[25] וגוגל פליי מיוזיק (ענף של שירות המציע גם הורדות וארונית מוזיקה).[26][27] ביטס אלקטרוניקס נרכשה מאוחר יותר על ידי אפל, אשר הפסיקה את שיווק ביטס מיוזיק ב-2015 והחליפה אותו בשירות חדש בשם אפל מיוזיק.[28][14] טיידל, שירות הסטרימינג המכוון לשמע באיכות גבוהה, הושק גם הוא ב-2015, עם גיבוי מהראפר ג'יי-זי, והתמקדות בתוכן בלעדי.[29][30]
באוקטובר 2015, לאחר שהציעה תחילה מנוי המשלב את Google Play Music עם צפייה ללא פרסומות בתוכן מוזיקה ביוטיוב,[31][32] גוגל השיקה את יוטיוב רד - שהרחיבה את הגישה ללא פרסומות לכל הסרטונים בפלטפורמה, וכן הוסיפה תוכן וידאו בלעדי מקורי במאמץ להתחרות בשירותים כמו נטפליקס.[28] במקביל, יוטיוב הציגה את יוטיוב מיוזיק, אפליקציה המיועדת לתוכן מוזיקה בפלטפורמה.[28][33] בשנת 2017 השיקה פנדורה שכבת פרימיום, שהציגה שירות על פי דרישה תואם יותר למתחרים כגון ספוטיפיי, תוך מינוף מנוע ההמלצות הקיים שלה ואצירה ידנית.[34] באוקטובר 2017, מיקרוסופט הודיעה על הפסקת השימוש ב-Groove Music Pass, והפנתה את משתמשיה לספוטיפיי.[35]
בשנת 2018, יוטיוב רד מותג מחדש כיוטיוב פרימיום, ויוטיוב הציגה במקביל עיצוב מחודש ליוטיוב מיוזיק, יחד עם מנוי נפרד ליוטיוב מיוזיק במחיר נמוך יותר. ניתן להשתמש בפלטפורמת יוטיוב מיוזיק ללא מנוי, אך היא נושאת פרסומות בווידאו ואינה תומכת בהפעלה ברקע ממכשירים ניידים.[36][37] שירות יוטיוב מיוזיק החליף בסופו של דבר את גוגל פליי מיוזיק לחלוטין בשנת 2020, וגוגל כבר לא מפעילה חנות מוזיקה דיגיטלית.[38][39][40]
כדי להגביר את הגיוון והערך של השירותים שלהם, שירותי הזרמת המוזיקה יצרו או רכשו לפעמים צורות אחרות של תוכן הקשור למוזיקה מלבד שירים, כולל סרטים תיעודיים[41] ומצגות הופעות.[42][43] ספוטיפיי החלה להשקיע יותר בפודקאסטים.[44][45][46][47]
השפעה
עד 2013, הזרמת מוזיקה על פי דרישה החלה לדחוק את חנויות המוזיקה המקוונות כזרם ההכנסות העיקרי של מוזיקה דיגיטלית.[14] במרץ 2022, הפדרציה הבין-לאומית לתעשייה הפונוגרפית דיווחה כי ההכנסות מסיטונאות בתעשיית המוזיקה גדלו ב-4 מיליארד דולר משנה לשנה ב-2021 - הגידול הגדול ביותר שלה ב-20 השנים האחרונות - עם שירותי הזרמת מוזיקה בתשלום המהווים הכנסות של 12.3 מיליארד דולר (2.2 מיליארד דולר בשנה), והזרמה נתמכת בפרסומות של 4.6 מיליארד דולר (1.1 מיליארד דולר בשנה). ההכנסות משירותי הזרמת מוזיקה הוכפלו מאז 2017, ומספר המשתמשים המוערך בשירותים בתשלום עלה על 523 מיליון.[48]
שירותי הזרמת מוזיקה ספגו ביקורת על כמות התמלוגים שהם מחלקים, כולל האשמות שהם לא מתמלגים מוזיקאים וכותבי שירים בצורה הוגנת.[49][50]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "The iTunes influence, part one: How Apple changed the face of the music marketplace". Engadget (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ Li, Kenneth (2 בספטמבר 1999). "Interactive Media and MP3.com announce the creation of Mp3radio.com". CNN. נבדק ב-24 בדצמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 3.0 3.1 "MP3.com Shutdown Could Delete Indie Tracks". PC World. אורכב מ-המקור ב-2016-03-16. נבדק ב-2022-06-29.
- ^ "UMG RECORDINGS, INC. v. MP3.COM, INC". www.law.uh.edu. נבדק ב-2022-06-29.
- ^ Clifford, Stephanie. "Pandora's Long Strange Trip". Inc.com (באנגלית). נבדק ב-2020-09-07.
- ^ "Pandora launches song replays, more skips for all". CNET. נבדק ב-13 במרץ 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pandora buys FM radio station in a wily move to fight music labels". The Verge. 11 ביוני 2013. נבדק ב-13 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harrison, Christopher (11 ביוני 2013). "Why Pandora bought an FM radio station".
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Singleton, Micah (2016-09-15). "Pandora launches Pandora Plus, an improved version of its $5 subscription service". The Verge (באנגלית). נבדק ב-2020-09-07.
- ^ "Pandora launches automatically generated personalized playlists". The Verge. נבדק ב-2018-11-27.
- ^ "Musicology: The history of music streaming". Mixdown Magazine (בAustralian English). 2021-04-23. נבדק ב-2022-06-29.
- ^ PETTITO, NANCY. "MySpace helps propel bands into success". The Daily Nebraskan (באנגלית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ Brodkin, Jon (2019-03-18). "Myspace apparently lost 12 years' worth of music, and almost no one noticed". Ars Technica (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ 14.0 14.1 14.2 14.3 14.4 Unterberger, Andrew (2019-12-05). "2013 Was the Year That… Streaming Officially Became Unignorable". Billboard (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ "Daniel Ek profile: 'Spotify will be worth tens of billions'". www.telegraph.co.uk. נבדק ב-2022-06-29.
- ^ "The story of Spotify: Sweden's controversial king of music streaming". The Local Sweden (באנגלית אמריקאית). 2018-03-02. נבדק ב-2022-06-29.
- ^ 17.0 17.1 "Exclusive: BlogMusik To Go Legit; Launches Free & Legal Music On Demand". TechCrunch.com. 21 אוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-9 בינואר 2013. נבדק ב-21 בדצמבר 2012.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Deezer: Profitability Down the Line?". INA Global. 19 אוגוסט 2011. אורכב מ-המקור ב-3 באפריל 2015. נבדק ב-21 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Robinson, Kristin (2021-04-13). "15 Years of Spotify: How the Streaming Giant Has Changed and Reinvented the Music Industry". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ Pietroluongo, Silvio (17 בינואר 2013), "New Dance/Electronic Songs Chart Launches With Will.i.am & Britney at No. 1", Billboard, נבדק ב-19 בפברואר 2012
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Official singles chart to include streaming services". BBC News (באנגלית בריטית). 2014-06-23. נבדק ב-2022-06-30.
- ^ Sexton, Paul (2 במרץ 2015). "Sam Smith's 'In the Lonely Hour' Tops Historic U.K. Albums Chart". Billboard. נבדק ב-1 ביולי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Trust, Gary (20 בנובמבר 2014). "Billboard 200 Makeover: Album Chart to Incorporate Streams & Track Sales". Billboard. נבדק ב-20 בנובמבר 2014.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brodkin, Jon (4 ביוני 2012). "30 million-track Xbox Music service coming from Microsoft". Ars Technica. Condé Nast Digital. נבדק ב-19 בדצמבר 2012.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Amazon's full on-demand streaming music service launches today". The Verge. 2016-10-12. נבדק ב-2017-03-26.
- ^ Bishop, Bryan (15 במאי 2013). "Google takes on Spotify with Google Play Music All Access subscription service, priced at $9.99 per month". The Verge. Vox Media. נבדק ב-18 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rushe, Dominic; Arthur, Charles (16 במאי 2013). "Google Play Music All Access: search giant launches rival to Spotify". The Guardian. Guardian Media Group. נבדק ב-18 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 28.0 28.1 28.2 "Exclusive: An inside look at the new ad-free YouTube Red". The Verge (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-17.
- ^ Sanders, Sam (1 באפריל 2015). "Jay Z's Music Service, Tidal, Arrives With A Splash, And Questions Follow". Georgia Public Broadcasting. נבדק ב-1 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Young, Alex (31 במרץ 2015). "TIDAL debuts with exclusive releases from The White Stripes, Daft Punk, and Arcade Fire". Consequence of Sound. נבדק ב-31 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Newton, Casey (12 בנובמבר 2014). "YouTube announces plans for a subscription music service". The Verge. Vox Media. נבדק ב-18 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Spangler, Todd (12 בנובמבר 2014). "YouTube Launches 'Music Key' Subscription Service with More Than 30 Million Songs". Variety. Penske Media Corporation. נבדק ב-18 בינואר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "YouTube Music isn't perfect, but it's still heaven for music nerds". Engadget. נבדק ב-7 בנובמבר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Pandora's on-demand music service finally arrives". TechCrunch (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ "Microsoft retires Groove Music service, partners with Spotify". The Verge. נבדק ב-2017-10-02.
- ^ "New YouTube Music Premium costs $9.99 monthly, add $2 to get all Red perks". Ars Technica (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-05-18.
- ^ "Google announces YouTube Music and YouTube Premium". The Verge. נבדק ב-2018-05-17.
- ^ "YouTube Music will eventually get Google Play Music's best features, including user uploads". The Verge. נבדק ב-2018-05-24.
- ^ Amadeo, Ron (2020-08-04). "Google Music shutdown starts this month, music deleted in December". Ars Technica (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-09-11.
- ^ Amadeo, Ron (2020-06-24). "With YouTube Music, Google is holding my speakers for ransom". Ars Technica (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-09-11.
- ^ D'Orazio, Dante (20 בדצמבר 2015). "Taylor Swift's 1989 World Tour documentary is now streaming on Apple Music". The Verge. Vox Media. נבדק ב-22 באפריל 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jacobs, Lola (4 ביוני 2018). "Nicki Minaj, Post Malone To Headline 'Made In America' 2018". Vibe. נבדק ב-18 בדצמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Iasimone, Ashley (17 באוקטובר 2017), "TIDAL X Benefit Concert: Watch the Live Stream", Billboard, נבדק ב-18 בדצמבר 2018
{{citation}}: (עזרה) - ^ "Spotify acquires another podcast network to keep building its original show catalog". The Verge. 26 במרץ 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Spotify acquires true crime studio Parcast to expand its original podcast content". TechCrunch. נבדק ב-2 בינואר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Robertson, Katie; Scheiber, Noam (5 בפברואר 2020). "Spotify Is Buying The Ringer". The New York Times. ISSN 0362-4331. ארכיון מ-2020-02-05. נבדק ב-5 בפברואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Spangler, Todd (19 במאי 2020). "Joe Rogan Will Bring His Podcast Exclusively to Spotify". Variety. ארכיון מ-19 במאי 2020. נבדק ב-19 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Free' music streaming paid the record industry $4.6bn in 2021… and other key insights from the latest IFPI Global Music Report". Music Business Worldwide (באנגלית אמריקאית). 2022-03-22. נבדק ב-2022-06-30.
- ^ Aswad, Jem (2021-04-19). "Songwriters Are Getting Drastically Short-Changed in the Music-Streaming Economy, Study Shows". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2022-06-29.
- ^ "The music streaming debate: what the artists, songwriters and industry insiders say". the Guardian (באנגלית). 2021-04-10. נבדק ב-2022-06-30.
