שירת האזינו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שירת האזינו היא קטע שירי המופיע בספר דברים, פרשת האזינו, פרק ל"ב. תוכן השיר עוסק בסקירת ההיסטוריה של עם ישראל, מאז צאתם ממצרים, כניסתם לארץ, הגלות, ועד הגאולה העתידה.

קטע משירת האזינו בספר תורה בצורת אריח על גבי אריח

בתורה

השירה נאמרה לבני ישראל באמצעות משה רבנו לפני מותו (ומכאן שמה הלועזי: "Song of Moses", מילולית: שירו של משה). ה' ציווה את משה לקרוא את השירה לעם כדי שתהיה עדות ואזהרה על העתיד לבוא עליהם כאשר יחטאו, שלא יחשבו בזמן הגלות שאין ה' בקרבם:

"וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה... וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת... וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ; כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי"

תוכן

השירה פותחת בפנייתו של משה אל השמים ואל הארץ, "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי" שהם קיימים כל ימי העולם[1], שיהיו עדים לברית בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל.

בהמשך, מוכיח ה' את עם ישראל על שלא השכילו להעמיק בהבנת הטובות שעשה עימם, מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ, ובגדו בו לעבוד אלהים אחרים. הפסוק מתאר את כל חסדי ה' עם ישראל, ואת מעשי ישראל שעשו אחר כך בארץ להמרות את פיו.

כתוצאה ממעשים אלו, ה' מסתיר את פניו מישראל והעמים מכים בהם. אך מפני שהגויים מייחסים את ניצחונם לעצמם, ואינם מבינים כי מה' הייתה זאת להעניש את ישראל, לכן ה' ישיב את השראת השכינה לישראל, וינקום בעמים שהרעו לעם ישראל. בנימת נחמה זאת מסתיימת השירה - "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ".

כמה מגדולי הראשונים והאחרונים כתבו, כי בשירת האזינו נרמז כל מה שעתיד להתרחש בעולם[2].

אומרים בשם הגאון מווילנה שבפרשת האזינו מרומז כל התרי"ג מצוות שבתורה, ואף נכתב על זה ספר בשם "שירה לחיים".

סדר הקריאה בתורה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הזי"ו ל"ך

שירת האזינו מתחלקת לשישה חלקים, על פי ראשי התיבות "הזי"ו ל"ך". ישנם דעות רבות כיצד לפרש את סדר הסימנים.

בבית המקדש הלויים היו אומרים קטע אחד בכל שבת כשיר של קרבן מוסף, וכמו שמחלקים את פרקי השירה במקדש, כך מחלקים אותה בקריאת התורה לשישה קרואים עד סוף השירה[3].

מנהגים

השירה בנויה שורות-שורות, וכל שורה מחולקת לשתי צלעיות שוות פחות או יותר, בכל צלעית כשלוש מילים. בספר התורה היא כתובה בתבנית הקרויה "אריח על גבי אריח", כלומר בשתי עמודות ארוכות לאורך הדף (זאת לעומת שירת הים הכתובה "אריח על גבי לבֵנה").

מנהג ישראל לכתוב את השירה בשבעים שורות, אולם לדעת הרמב"ם[4] יש לכותבה בששים ושבע שורות.

הרמב"ם מביא שיש מקומות שקוראים שירת האזינו בכל יום (במקום שירת הים)[5].

על פי מסורת בחסידות חב"ד מהמהר"ל, צריך כל יהודי להיות בקי בשירת האזינו בעל פה[6]. כמשתמע מלשון הפסוק "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם"[7].

ראו גם

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ ועוד, שכשישמעו לדברי ה' - יתנו השמים טל והארץ תתן פירות, וכשלא ישמעו -יפסיקו מלתת טובם. כן פירשו חז"ל בספרי על ספר דברים (פרשת האזינו, פסקה שו).
  2. ^ רמב"ן, דברים פרק ל"ב פסוק מ"ג, רבינו בחיי דברים פרק ל"ב פסוק א', פירוש הרוקח, דברים פרק ל"ב פסוק א', רמח"ל, דעת תבונות, פרק ל"ד.
  3. ^ ראש השנה לא א, רמב"ם תמידין ומוספין ו ט, מסכת סופרים יב ז, ירושלמי מגילה ג ז, רמב"ם תפילה יג ה, טוש"ע או"ח תכח ה
  4. ^ הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה, פרק ח', הלכה ד' בכתבי היד והנוסחאות הקדומות, אולם בספרי הרמב"ם הנדפסים נראה ששינו וכתבו שבעים שורות.
  5. ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ז', הלכה י"ג.
  6. ^ יעקב שפיגל, קריאת האזינו - מנהג לא נודע שהתחדש, דף שבועי של אוניברסיטת בר-אילן, האזינו תשס"ד.
  7. ^ דברים, ל"א, י"ט.

מניח תבנית זו מצהיר על היותו בעל הזכויות
של טקסט זה לפני הופעתו בערך זה
ולמרות שקיים טקסט זהה או דומה בוויקיפדיה.


Logo hamichlol.png