ימות המשיח

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ביהדות, ימות המשיח הוא שם כללי לתקופת בואו של מושיע באחרית הימים, שהוא לפי האמונה מלך מבית דוד (מזרע דוד המלך), אשר יגאל את עם ישראל וימלוך עליהם בדרך התורה. המושיע נקרא מלך המשיח, על שם המנהג למשוח בשמן (המשחה) מלכים על מנת לציין את המלכתם.

היחס שבין ימות המשיח לבין אירועים אחרים המוזכרים כעתידים להתרחש באחרית הימים, אינו ברור ונתון לוויכוח. במקביל לביאת המשיח אירועים אחרים המוזכרים, כבאים לפניו, אחריו או יחד עמו, הם תחיית המתים, מלחמת גוג ומגוג, יום שכולו שבת, בניין בית המקדש (תוס' שבת סג ע"א) ועוד; לעיתים משייכים לתקופות אלה את השם העולם הבא, ולעיתים הוא מוזכר כשם לחיים שלאחר המוות. גם את גן עדן וגיהנום היו ששייכו לאירועים היסטוריים באחרית הימים.

הימים שלפני ימות המשיח נקראים חבלי משיח (או "עקבתא דמשיחא" - עקבי משיח) ומתוארים בדרך כלל כימי פורענות וצרות קשות. בהגות הציונית-דתית התפתח גם המושג אתחלתא דגאולה במשמעות שראשית צמיחת הגאולה לקראת בואו של המשיח, תהיה לא בדרך של הופעה פתאומית וניסית ובהתערבות אלוקית ישירה, אלא כצמיחה הדרגתית של הגאולה שנעשית בדרך הטבע ובמפעלי אנוש, שעליה חלקו הציבור החרדי במשמעותו בעיקר[1].

סברות בדבר אורך תקופת ימות המשיח מופיעות במסכת סנהדרין, דף צ"א א.

מקורו

כבר בתורה, בספר דברים, מובטחת גאולה ושיבה לארץ לאחר גלות:

וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם, מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

בפסקה מהמקרא לא מוזכר משיח פרסונלי, אלא הבטחה על שיבה לארץ הטובה והתברכות בה. הבחירה בדוד ובזרעו, המהווה לאחר מכן נקודת מפתח באמונה בזהותו של המלך הגואל, מבוטאת במפורש בספר שמואל, בספר מלכים, לאחר מכן בעוד מקומות כגון בתהילים, דברי הימים, בתלמוד בעיקר בסוגיות שמופיעות בסנהדרין פרק חלק ועוד. לאורך השנים הלכה והשתרשה האמונה כי הברית של אלקים עם דוד אי אפשר לה שתופר, וכי הוא וזרעו הם בלבד הראויים לשבת על כיסא המלוכה. היסטורית, מעולם לא ישב מלך שלא ממשפחת דוד על כיסא ממלכת יהודה; גם בתקופות מאוחרות יותר, ייחסו שליטי ישראל את עצמם לדוד. מסורת מקובלת בבבל הייתה כי ראש הגלות הוא צאצא של דוד, בן אחר בן, וכי משפחת נשיאי הסנהדרין בארץ ישראל מיוחסת אחריו מצד האמהות. גם אותו האיש יוחס בדרך כלשהי לדוד המלך, כדי להעניק לו את הלגיטימציה להיותו המלך המשיח.

ימי דוד ושלמה מצטיירים בספר מלכים כתקופת זוהר, מעין גן עדן לאומי, ואך טבעי הוא כי השאיפה הלאומית לגאולה תראה תקופה זו כמודל. ספרות הנביאים מלאה בהתייחסויות למלך הגואל והמושיע, ובמקרים לא מעטים הוא מיוחס במפורש אל המלך דוד. כך בספרים מוקדמים כמו ישעיהו, וכך גם בנבואות מאוחרות יותר, כדוגמת זכריה.

באופן סכמטי ניתן לראות אצל הנביאים ואצל חז"ל את האמונה בעתיד טוב ומושלם, על-טבעי או כמעט על-טבעי, אשר יבוא לאחר תקופה סוערת של מהפכות בעולם הזה. בהתאם לשאלה האם ימות המשיח הן אירוע טבעי או על-טבעי, גם דמותו של המשיח ושל המאורעות הסובבים את ביאתו נתונים במחלוקת האם יהיו בדרך הטבע או בדרך נסית.

ביאת המשיח כמטרת בריאת העולם

בספרות היהודית מוגדרים ימות המשיח כמטרת בריאת העולם. הדבר נזכר לראשונה במסכת סנהדרין שכם נכתב:"אמר רבי יוחנן לא נברא העולם אלא למשיח"[2].

בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", שבעולם הזה ידור, כביכול, האלקים[3]. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה', וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם[4], כך שלמעשה, מהווים ימות המשיח את מטרת הבריאה.

וכך כותב רבי שניאור זלמן מלאדי:

ונודע שימות המשיח ובפרט כשיחיו המתים הם תכלית ושלמות בריאת עולם-הזה, שלכך נברא מתחילתו

ספר התניא, פרק ל"ו

התהליך המוביל לימות המשיח, מסביר רבי שניאור זלמן מלאדי, הוא הדרגתי כשהעולם שלנו, החומרי, בו שוררת חשיכה רוחנית הגורמת לחוסר הרגשתו ה'בייתית' כביכול של הבורא, יותאם להיות 'דירה' הראויה לכך שישכון בה האלוקים, כבעולם העליון-רוחני שכל המלאכים והנשמות הקיימים שם מכירים במציאות האלוקית ומתנהגים כפי רצון האלוקים, לכן שם הוא מרגיש 'בבית' כיון שאין אף אחד הפועל נגד רצונו.

התקופה שלפני ביאת המשיח

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – עקבתא דמשיחא  •  מלחמת גוג ומגוג

ישנם כמה תיאורים שבהם חז"ל תיארו מה יהיה לפני ימות המשיח, תקופה זו מתוארת בדרך כלל כעקבתא דמשיחא, וכך מתואר במדרש רבה שיר השירים פרשה ב' פסקה ל"ג:

אלא כההיא דאמר ריש לקיש דור שבן דוד בא בית הוועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן יישום ואנשי הגליל יסבבו מעיר לעיר ולא יחננו וחכמת הסופרים תסרח ויראי חטא ואנשי חסד נאספים והאמת נעדרת ופני הדור כפני הכלב ומנין שאמת נעדרת שנא' (ישעיה נ"ט) ותהי האמת נעדרת וסר מרע משתולל להיכן הולכת דבי ר' ינאי אומר הולכת ויושבת לה עדרים עדרים במדבר ורבנן אמרי דור שבן דוד בא חכמי הדור מתים והנותרים עיניהם כלות ביגון ואנחה וצרות רבות ורעות רבות באות על הצבור וגזרות קשות מתחדשות ומשתלחות עד שהראשונה קיימת אחרת באה ונסמכה לה.

אמר ר' נהוראי דור שבן דוד בא הנערים ילבינו לזקנים ויעמדו הזקנים בפני הנערים (מיכה ז') בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו ובן אינו מתבייש מאביו ר' נחמיה אומר קודם ימות המשיח עניות ירבה ויוקר הווה והגפן תתן פריה והיין יסריח והמלכות כלה תהפך למינות ואין תוכחות אמר ר' אבא בר כהנא אין בן דוד בא אלא בדור שפניו דומין לכלב אמר רבי לוי אין בן דוד בא אלא בדור שפניו חצופות וחייב כליה אמר ר' ינאי אם תראה דור אחר דור מחרף ומגדף צפה לרגלי מלך המשיח הה"ד (תהלים פ"ט) אשר חרפו אויביך ה' אשר חרפו עקבות משיחך מה כתיב בתריה ברוך ה' לעולם אמן ואמן

בנבואות השונות ישנם כמה תיאורים על "יום הדין" או "יום ה'" שלעיתים נקשר לביאת המשיח. לפי נבואת זכריה תהיה באותו זמן מלחמה עקובה מדם בין הגויים לישראל; יש המזהים זאת עם מלחמת גוג ומגוג המופיעה בספר יחזקאל.

תיאורים קשים כאלה נמצאים גם בנבואות אחרות, ועל פיהן דיברו חז"ל על חבלי משיח ועקבתא דמשיחא (="עקבות משיח"), עד כדי כך שהיו מהם שהתפללו שלא יזכו לראות בביאת המשיח.

לפי האמור בנבואת מלאכי לפני "בוא יום ה' הגדול והנורא" יתגלה אליהו הנביא ו"ישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם".

בזוהר, מובא הסדר שמלחמת גוג ומגוג נערכת בין הקיבוץ גלויות (שנעשה על ידי המשיח) לבין תחיית המתים היא תקופה של ארבעים שנה:

ואין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, ואין בין העולם הזה לתחיית המתים אלא נקיות והשגת ידיעה, רב נחמן אמר, ואריכות ימים, אמר רב יוסף וכי ימות המשיח ותחיית המתים לאו חד הוא, אמר ליה לא, דתנן בית המקדש קודם לקבוץ גליות[5], קבוץ גליות קודם לתחיית המתים, ותחיית המתים הוא אחרון שבכלם, מנא לן דכתיב (תהלים קמז ב) בונה ירושלם[6] ה', נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, זו היא תחיית המתים, שהיא הרפואה לשבורי לב על מתיהם, בונה ירושלם תחלה, ואחריו נדחי ישראל יכנס, והרופא לשבורי לב אחרון על הכל. תנן ארבעים שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים, כדאמרינן ויהי יצחק בן ארבעים שנה, האי ארבעים שנה מאי עבידתייהו, אמר רב כהנא אמר רבי ברוקא, מקיבוץ גלויות עד תחיית המתים כמה צרות כמה מלחמות יתעוררו על ישראל, ואשרי הנמלט מהם"

מדרש הנעלם, זוה"ק ח"א, דף קלט ע"א

בתלמוד הירושלמי מובא שביאת המשיח קודמת למלחמת גוג ומגוג:

א"ר אבון עוד היא אמורה על סדר (ההלל) (תהילים קיד) בצאת ישראל ממצרים לשעבר. בצאת ישראל ממצרים לשעבר. (תהילים קטו) לא לנו ה' לא לנו לדורות הללו. (תהילים קטז) אהבתי כי ישמע ה' את קולי לימות המשיח (תהילים קיח) אסרו חג בעבותים לימות גוג ומגוג. (תהילים קיח) אלי אתה ואודך לעתיד לבוא.

מסכת ברכות פרק ב, דף יז ע"א, פרק ב הלכה ד

הרמב"ם הבין את מלחמת גוג ומגוג כמתקיימת לאחר בוא המשיח, מתוקף תפקידו כמלך, ש"נלחם מלחמות ה'". כן הוא מסתפק באיזה שלב של ימות המשיח יתגלה אליהו. ובכל מקרה, לדעת הרמב"ם אין לחכמים בדבר מסורת, אלא לימודם הוא מהכרע הפסוקים בלבד, והוא מפציר בקוראי ספרו שלא יתעסקו בדברי הגדות אלו, "שאינם מביאים לא לידי אהבה ולא לידי יראה".

הציפייה לביאת משיח

הרמב"ם מנה את האמונה בביאת המשיח כאחד בי"ג עיקרים, שמי שאינו מאמין בהם יצא מכלל ישראל ואין לו חלק בעולם הבא. אמנם, היו (כדוגמת ר' יוסף אלבו בעל ספר העיקרים) שעירערו על כך, שהרי בתלמוד מובאת דעתו של רבי הילל, אשר אמר ש"אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו בימי חזקיה" (היינו שהנבואות על המשיח היו רלוונטיות לימי חזקיהו בלבד, אשר היה יכול להיות משיח, וע"פ רש"י שם, הכוונה היא לכך שה' יגאל אותנו בעצמו ללא שליחים). ולא היה מי שאמר שרבי הילל הוא כופר, אלא רק אמרו שטועה הוא. דחיות שונות נאמרו לגבי ראיה זו, וגישתו של הרמב"ם היא זו שהתקבלה באופן כללי.

מנגד, כך כתב הרמב"ם על ההתעסקות בזמן בואו של המשיח ובחישוב הקץ:

ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך בדברי מדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן; ולא ישימם עיקר--שאינן מביאין לא לידי אהבה, ולא לידי יראה. וכן לא יחשב הקיצין; אמרו חכמים, תפוח דעתן של מחשבי קיצין. אלא יחכה ויאמין בכלל הדבר, כמו שביארנו...

תיאור התקופה

הרמב"ם מתאר את התקופה של ימות המשיח כתקופה טובה מאד ונעימה לרובו של העולם, ובפרט לעם ישראל. תקופה שבה תתחדש המלכות בישראל, ויחזרו עם ישראל לארץ ישראל, ויקום מלך על ישראל, שיצא לו שם בעמים יותר משלמה המלך. וכל האומות יכרתו איתו ברית שלום, ואף יסורו למשמעתו, וכל מי שיתנגד לו - יכשל בפניו. ואף שבמציאות לא ישתנה דבר ולא יתרחשו ניסים, ועולם כמנהגו נוהג, למעט חזרת המלכות לישראל, ויהיו באותה תקופה עשירים ועניים, גיבורים וחלשים, עם זאת הרמב"ם מציין כמה שינויים שיתרחשו בימות המשיח:

  • לפני כן יבוא אליהו הנביא לישר לבם של ישראל לאביהם שבשמיים
  • בני אדם יתפרנסו באופן יותר קל - "אבל באותם הימים יהיה נקל מאד על בני אדם למצוא מחייתם עד שבעמל מעט שיעמול אדם יגיע לתועלת גדול"
  • "וכן שיפוצו מעיינות החכמה בעולם, "ותרבה החכמה כמו שנאמר 'כי מלאה הארץ דעה'"
  • "שישבתו המלחמות כמו שנאמר 'ולא ישא גוי אל גוי חרב', ויהיה נמצא בימים ההם שלימות רב..."
  • תארך תוחלת החיים של בני האדם. "ויארכו חיי בני האדם גם כן, לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם", ביחד עם המלך המשיח, שמלכותו תשתרע על פני תקופה ארוכה. (רמב"ם, פירוש המשניות - מסכת סנהדרין פרק י' משנה א')

התורה בימות המשיח

בימות המשיח, ילמד המשיח תורה חדשה,המקור לכך הוא על הפסוק:"כי תורה מאתי תצא"[7], שעליו פרשו חז"ל:"תורה חדשה מאתי תצא"[דרוש מקור].המשיח כמו כן יגלה רבדים חדשי ועמוקים בתורה ויפרש לעם מסודותיה הטמירים והנעלמים, הבסיס יהיה התורה הקיימת, אלא שהמשיח יקרום לה עור וגידים חדשים:"עתיד הקדוש ברוך הוא להיות יושב ודורש תורה חדשה שעתיד ליתן על ידי משיח".

גדולתם של עם ישראל יגדל בימות המשיח, והם יכלו להבין גם דברים גדולים ונשגבים:"יהיו חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים"[8].

הלכה בימות המשיח

דבר נוסף בו תיארו חז"ל בגמרא שבתקופה זו תאסר קבלת גרים לאומה הישראלית: "אין מקבלים גרים לימות המשיח"[9].

וכן הרמב"ם פסק ע"פ הגמרא: "לפיכך לא קיבלו בית דין גרים, כל ימי דויד ושלמה--בימי דויד, שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה, שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו: שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם, אינו מגרי הצדק. ואף על פי כן היו גרים הרבה מתגיירים בימי דויד ושלמה, בפני הדיוטות. והיו בית דין הגדול חוששין להם, לא דוחין אותן, אחר שטבלו מכל מקום; ולא מקרבין אותן, עד שתיראה אחריתם"[10].

הסבר נוסף פנימי יותר לאי קבלתם, היא מכיוון שכאשר משה רבנו קיבל את הערב רב, הם גרמו להפלת משה רבנו ממדרגתו, ולא יכול היה להיות המשיח, לכן על מנת שלא לחזור למצב בו יתווספו גרים בימות המשיח, על מנת שלא תהיה נפילה למשיח בן דוד, כפי שהיה למשה רבנו, נמנעים מלקבלם[11].

בתלמוד נחלקו חכמים האם "מצוות בטלות לעתיד לבא" (תלמוד בבלי, מסכת נדה, דף סא:), הרמב"ם קובע (הלכות מלכים) כי ההלכה תמשיך להיות בתוקף, כמו שאר סדרי העולם.

שינוי הטבע בימות המשיח

בנביאים מתוארים ימות המשיח לעיתים כימים שבהם ישתנה במידה ידועה טבעו של העולם. דוגמה מפורסמת היא נבואת ישעיהו:"וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה יַחְדָּו יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן. וְשִׁעֲשַׁע יוֹנֵק עַל חֻר פָּתֶן וְעַל מְאוּרַת צִפְעוֹנִי גָּמוּל יָדוֹ הָדָה. לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.[12]"

עם זאת, בתלמוד (ברכות לד, ב) מובאת מחלוקת בין האמוראים רבי יוחנן ושמואל בשאלה האם בימות המשיח ישתנו חוקי הטבע, או, כדברי שמואל, "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד".

מחלוקת דומה מובאת כבר בין התנאים, באשר לפסוק "והִשְבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", האם משמעותו הוא שינוי טבען של החיות, או שפשוט לא יעברו בארץ. הפירוש האחרון הוא אמנם פשטו של הפסוק לפי ההקשר, ועל כן המצדד בפירוש הנסי יותר מזדקק לפסוקים מישעיהו ולטיעונים שבהיגיון:

והשבתי חיה רעה מן הארץ - רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו. אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין [=ואינם] מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים. וכן הוא אומר: 'מזמור שיר ליום השבת' - למשבית מזיקים מן העולם; משביתן שלא יזיקו. וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נוהג בם. ופרה ודוב תרעינה יחדיו ירבצו ילדיהם ואריה כבקר יאכל תבן. ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' - מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו.

הרמב"ם [13] נקט כשיטתו של שמואל ושל רבי יהודה, באורח אופייני לקו הרציונליסטי שלו. הרמב"ם הסביר שהפסוקים העוסקים בשינוי חוקי הטבע אינם אלא משל ויש לפרשם באורח אליגורי; וייתכן שאכן זו הייתה שיטת שמואל בנידון. אם כי מובאת ברמב"ם גם שיטת רבי יוחנן בהלכות תשובה פ"ח ה"ז ונושאי כליו של הרמב"ם הכסף משנה והלחם משנה משאירים בצריך עיון, ואילו הגר"א בהל' מלכים נותן תירוץ.

במקורות רבים מציין גם הרמב"ם שעיקרם של ימות המשיח הינו התקומה מדינית של עם ישראל.[א]

הרדב"ז כתב, שרק בארץ ישראל יהיה שינוי מנהגו של עולם,אבל לגבי חו"ל זה בגדר משל וחידה[דרוש מקור].

הוגי דעות אחרים, אשר נטו יותר לפשוטם של דברי הנביאים, חלקו עליו; כך לדוגמה הראב"ד בהשגותיו מצביע על הפסוק "והִשְׁבַּתִּי חיה רעה מן הארץ", כמוכיח שאכן ישתנה טבע העולם - אף על פי שכאמור הדבר נתון כבר במחלוקת התנאים. בדומה לכך גם הרמב"ן מצדד בפירוש הנסי יותר, ומסביר שם בהרחבה את עמדתו[ב]

לדעה זו הצטרפו גם בעל הטורים[דרוש מקור],והאדמו"ר יצחק אייזיק מקאמארנא בספרו נתיב מצוותיך.[16][ג]

דעה שלישית שבאה לפשר בין שני הצדדים, היא שיטתו של רבי מנחם מענדל שניאורסון שאמר, שיהיו שני תקופות בימות המשיח, תקופה אחת בה העולם יתנהג כרגיל ולא בדרך נס, ולאחר מכן יהיה תקופה שנייה בה העולם יפעל בדרך נס, עם זאת גם בתקופה הראשונה ישנה הטבע במעט , כגון כך שגם אילני סרק יוציאו פירות[19].

הבדל נוסף אותו ציין רבי מנחם מענדל שניאורסון, הוא שבתקופה השנייה יפעל אור אלוקי גדול יותר, מהאור שהיה בתקופה הראשונה[20].

יעודי הגאולה

בחז"ל, מוזכרים יעודים רבים שיתקיימו בימות המשיח, עם זאת ע"פ שיטת הסוברים שהטבע לא ישתנה בימות המשיח מדובר במשל וחידה בלבד[דרוש מקור].

  • אבן מקיר תזעק - בחזיון נבואתו מתאר חבקוק הנביא:"כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה.[21]",במדרש תהלים נדרש על כך ש[22]:""לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחה ואמרה שבת היום... לעתיד אדם רוצה לילך לאשתו נדה האבן צועק ואומר נדה היא"". במקום נוסף דרשו חז"ל[23]:"אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"".
  • ואוליך אותם קוממיות - הינו יעוד גאולה, שגבוה האדם בימות המשיח יגבה[24], בתלמוד במסכת בבא בתרא נחלקו התנאים אודות גבוה האדם במשיח,כאשר ע"פ רבי מאיר הוא יהיה 100 אמה , וע"פ רבי יהודה 50 אמה.
  • וגר זאב עם כבש - בספר ישעיהו מתואר יעוד זה כך:"וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו ונער קטן נהג בם"[25], שמשמעותו הוא שלעתיד לבוא כל בעלי יעזבו את טבעם המושחת לטרוף, הרמב"ם מסביר שכוונת יעוד זה הוא שלעתיד לבוא אומות העולם יהיו לצד בני ישראל[26]
  • וכתתו חרבותם לאיתים - בספר ישעיהו מתואר: "כתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה"[27], שמשמעותו הוא שלעתיד לבוא יהפכו כלי הנשק לכלי אדמה.
  • ושמתי כדכד שמשותיך - מקור היעוד הואבספר ישעיה:[28]:"וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ"רש"י ומצודת ציון מפרשים את המילה "כדכד" כאבן טובה, כוונת הפסוק לתאר את השפע והטוב שיהיה אצל עם ישראל בזמן הגאולה וממחיש זאת במשלים רבים. אחד המשלים הוא בפסוק הזה, המתאר איך שזכוכיות החלונות ומשקופי הדלתות ואבני הרצפה בכל בית ובית יהיו עשויים מאבנים טובות ומאירות מרוב עושר.
  • חיים ניצחיים - אחד מהיעודים המודגשים יותר של הגאולה, הוא היעוד של "חיים נצחיים", ביטול האפשרות למוות, ותוחלת חיים בלתי נגמרת, יעוד זה מוזכר בספר ישעיה:"בלע המות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים"[29].
  • יין המשומר - לעתיד לבוא, הקב"ה יעשה סעודה גדולה, כשבסופה יתן לצדיקים לקדש על יין משומר מבריאת העולם[30].
  • מעדנים מצויין כעפר - הינו יעוד המטא את העושר העצום שיהיה בגאולה, שמעדנים יהיו מצויים בעולם כמו עפר, ייעוד זה מוזכר ברמב"ם:"הטובה תהא מושפעת הרבה וכל המעדנין מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, לפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים, וישיגו דעת בוראם כפי כח בני-אדם"[31]
  • סעודת שור הבר והלווייתן - הינה סעודה לעתיד לבוא שיעשה הקב"ה, שבה ישחוט את שור הבר והלוויתן ויגיש אותם לאכילה.
  • עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים - הינו יעוד המבטא את האריכות ימים שתהיה בימות המשיח, עד זקנים וזקנות ישבו ברחובות ירושלים כמו צעירים, ביטוי זה מופיע בספר זכריה:"עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו מרוב ימים"[32].
  • קיבוץ גלויות הינו יעוד גאולה, שע"פ הקב"ה יקבץ את כל עם ישראל לארץ ישראל.
  • תחיית המתים - הינו אחת מבטחות הקב"ה שיתקיימו בגאולה, שע"פ יחיה הקב"ה בחזרה את כל המתים.

חישוב הקץ

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חישוב הקץ (יהדות)

מטבעם של דברים, מרגע שנודע שישנו קץ שבו תגיע הגאולה, נכספו בני האדם לדעת מתי הוא אותו הקץ. שורשם של הדברים נמצא בספר דניאל, שבו מבקש דניאל לדעת מתי יהיה "קץ הפלאות" של גאולת ישראל. דניאל נענה בכמה משפטים סתומים, אשר הוא עצמו לא הבין, כמו שנאמר לו: "לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ".

ואף על פי כן, לא נלאו אנשים לנסות לחשב מתי יבוא הקץ. לרוב על פי אותם חשבונות עמומים שבספר דניאל, ולעיתים על סמך חישובים ומסורות אחרים. חישובים כאלה גרמו לעיתים רבות למפח נפש רבתי, כאשר הגיע אותו הקץ המיוחל ולא קרה דבר. חכמים הסבירו זאת לעיתים בכך שישנם "כמה קצים", והדברים תלויים בבחירתם של ישראל בכך שעושים תשובה ומעשים טובים. עמדה קיצונית יותר השמיע רבי אליעזר שאמר ש"כלו כל הקצים, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה". וכן הובאה שיטתו בזוהר חדש, בסוף פרשת נח, במאמר צא מן התיבה, ועל פיה נראה שרבי עקיבא תלמידו סבר כך, מכיוון ששניהם מופיעים בסוגיה הנ"ל, ורבי עקיבא לא חולק עליו.

בעקבות אותם מפחי נפש קבעו חז"ל עמדה ברורה ביחס לאותם חישובי קץ, ואמרו: "תפוח עצמן של מחשבי קצים" (בנוסח אחר: תיפח רוחם של מחשבי קצים). ועדיין, לא נמנעו חכמי ישראל לאורך הדורות לנסות ולנבא מתי יבוא הקץ המיוחל. ניתן לזהות תבנית חוזרת של חישוב הקץ, כאשר הוא בדרך כלל מנובא לדור-דוריים שלאחר זמן החישוב; לא רחוק מדי ולא קרוב מדי.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף ראו מדיה וקבצים בנושא זה בוויקישיתוף.

הרחבות

  1. ""אבל ימות המשיח הוא העולם הזה, ועולם כמנהגו הולך, אלא שהמלכות (בית דוד) תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד"[14]"
  2. "והשבתי חיה רעה מן הארץ - על דעת ר' יהודה שאמר 'מעבירן מן העולם' (תו"כ פרק ב א), הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם, כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות ביישוב. ועל דעת רבי שמעון שאמר 'משביתן שלא יזיקו' (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ.
    והוא הנכון, כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצוות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון, אין חיה ורמש ממית אדם, וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית; וזה שאמר הכתוב (ישעיה, י"א, ח') 'ושעשע יונק על חור פתן', וכן 'ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן' (שם פסוק ז'), כי לא היה הטרף בחיות הרעות, רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו, כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר, וכן אמר הכתוב (יחזקאל, י"ט, ג') 'וילמד לטרוף טרף אדם אכל'.
    והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב(בראשית, א', ל') 'ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה', ואמר הכתוב 'ויהי כן', כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד, ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי. וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (בראשית, ט', ה') 'ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם', ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה, נשארו על מנהגם לטרוף; ובהיות ארץ ישראל על השלמות, תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם, וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית, ט', ו').
    ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי, שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה, והכוונה הייתה בו על חזקיהו, שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד), ולא עלתה זכותם לכך, ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא.[15]"
  3. "ומצוה כזאת (ר"ל מצות כיבוש הארץ שכתב הרמב"ן שהיה לו להרמב"ם למנותו) לא יבוא למניין באין פנים. ואסור לנו לעשות שום מלחמה וכיבוש אם לא על פי הנביא, ומצוה התלויה בנבואה לא יבוא למניין. אלא שכל פסוקים האלה הם לשעתן לזמן יהושע, שהנביא צוה להם על פי השם ב"ה שילכו למלחמה ויכבשו את הארץ והבטיח אותם שיצליחו בכל מעשיהם וכל זה לזמן יהושע, ואדרבה אנו מושבעין שלא ימרדו במלכיות, אלא נקבל באהבה עד בוא יבוא משיח צדקנו, וזה לא יהיה בדרך הטבע אלא בכמה אותות ומופתים משונים ונפלאות. וזה לא יבוא במנין המצות, כי המצות נתנו לבשר ודם ולא לנביאים המשנים הטבע, אלא לכל ישראל בשוה וכן הסכימו התוספות[17][18]"

הערות שוליים

  1. ע"פ רש"י, מגילה יז ע"ב, ד"ה אתחלתא דגאולה היא
  2. מסכת סנהדרין דף צח עמ' ב'.
  3. "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  4. ספר התניא פרק ל"ו
  5. יש שפירשו קטע זה לכוונת הירושלמי בבניין בית המקדש קודם לביאת המשיח, (כגון הרב קוק באגרות הראי"ה אגרת תקנה), כפי שמופיע בתלמוד הירושלמי מס' מעשר שני פרק ה' הלכה ב'
  6. ירושלים הכוונה לבניין בית המקדש, וע"ע פי' הרמב"ם למשניות, מסכת ראש השנה פ"ד מ"א
  7. ישעיהו נא ד
  8. רמב"ם סוף הלכות מלכים.
  9. מסכת יבמות כ"ד ע"ב, מסכת עבודה זרה ג:, ירושלמי מגילה כ"ד ע"ב במס' מקומות בספר הזוהר
  10. הלכות איסורי ביאה פרק י"ג הלכה ט"ו
  11. חסד לאברהם מעין ששי עין גנים, נהר ו - "לבאר סוד ערב רב וסוד שאין מקבלים גרים לימות המשיח וסוד שאור וחמץ"
  12. ישעיהו, י"א, ו'-ט'
  13. משנה תורה,הלכות מלכים, פרק יב
  14. משנה תורה הלכות תשובה פרק ט' הלכה ב'
  15. רמב"ן על ויקרא, כ"ו, ו'
  16. אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט,
  17. כוונת האדמו"ר מקאמרנא היא לגבי התוספות במס' כתובות קי: ד"ה הוא 'הוא אומר לעלות' וכו' - אינו נוהג בזמן הזה, דאיכא סכנת דרכים. והיה אומר רבנו חיים, דעכשיו אינו מצווה לדור בארץ ישראל, כי יש כמה מצוות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם"
  18. נתיב מצוותיך, אוצר החיים קיצור התרי"ג מצוות, דף נ"ט
  19. לקו"ש חכ"ז בחוקותי סי"ג
  20. "והיה עקב תשמעון" תשכ"ז.
  21. חבקוק ב', י"א
  22. סוף פרק עג
  23. תענית יא, א
  24. בבא בתרא עה, א. סנהדרין ק, א.
  25. ישעיה יא, ו.
  26. הלכות מלכים פרק יב, הלכה א.
  27. פרק ב' פסוק ד'
  28. פרק נד פסוק יב
  29. ישעיה כה, ח
  30. פסחים קיט, ב.
  31. הלכות מלכים פרק י"ב הלכה ה
  32. זכריה, פרק ח, פסוק ד
הבסיס לדף באדיבות חב"דפדיה,
קרדיט, GFDL