הזי"ו ל"ך

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קטע משירת האזינו בספר תורה

הזי"ו ל"ך הוא כינוי לחלוקה של שירת האזינו לשישה חלקים, לצורך אמירתה על ידי הלויים כשיר של קרבן מוסף בבית המקדש[1], ובשעת קריאת התורה[2].

בכל שבת בזמן הקרבת קרבן המוסף היו הלויים שרים קטע אחד מתוך השירה[3], ובשבת שלאחריה את הקטע הבא וחוזר חלילה.

יש שכתבו שאף בעת קרבן מוסף שאינה של שבת היו שרים את השירה[4].

חלוקת הפרשה

לדעת הכל שני הסימנים הראשונים מצביעים לאותם הפסוקים: ה - האזינו (דברים לב א) ז - זכור ימות עולם (שם ז)

אולם בשאר הסימנים נחלקו הראשונים כיצד התבצעה חלוקת הפרשה. רשימה חלקית של הדעות:

דעה א

י - ירכיבהו (דברים שם יג), ו - וישמן (שם טו), ל - לו חכמו (שם כט), ך - כי ידין (שם לו)[5].

דעה ב

י - ירכיבהו (שם יג), ו - וירא ה' וינאץ (שם יט), ל - לולי כעס אויב (שם כז), ך - כי ידין (שם לו)[6].

דעה ג

י - ירכיבהו (שם יג), ו - וירא ה' וינאץ (שם יט), ל - לו חכמו (שם כט), ך - כי אשא (שם מ)[7].

דעה ד

י - ירכיבהו (שם יג), ו - וירא ה' וינאץ (שם יט), ל - לו חכמו (שם כט), ך - כי ידין (שם לו)[8].

דעה ה

י - ימצאהו (שם י), ו - וישמן (שם טו), ל - לולי כעס אויב (שם כז), ך - כי אשא (שם מ)[9].

דעה ו

י - ירכיבהו (שם יג), ו - וירא ה' וינאץ (שם יט), ל - לולי כעס אויב (שם כז), ך - כי אשא (שם מ)[10].

יש שכתב שאין מחלוקת כלל בין הראשונים, שאין להקפיד בדבר באיזה פסוק מתחילים, אך בלבד שראשי הפרקים יתחילו באותיות הזי"ו ל"ך[11].

סדר החלוקה בקריאת התורה

באותו אופן שמחלקים את פרקי השירה במקדש, כך מחלקים אותה בשעת קריאת התורה בבית הכנסת לשישה קרואים עד סוף השירה[12], והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה[13].

כשם שבמקדש לא היו גורעים ולא מוסיפים, כך אין גורעים ואין מוסיפים בבית הכנסת, ולא משנים הסימן[14], ואפילו אם יש חיובים לעליה לתורה, לא יחלק יותר השירה[15].

בשני וחמישי ובשבת במנחה

במנחה של שבת, ובשני וחמישי, שעולים לקריאת התורה שלשה קרואים, יש הסוברים שאף בהם מחלקים בפרקים אלה, וקוראים שלשה כסימן הז"י[16].

ויש סוברים שלא נהגו כן, ואין לחוש לכך[17], שחכמים אמרו לפסוק במקומות אלו רק כשקוראים את כל הסדר של הזי"ו ל"ך[18].

טעם החלוקה והסימן

נאמרו כמה ביאורים בסימן זה:

  • לשון זיו וזוהר, והוא מתקנת עזרא, שיחזור הזיו והזוהר לישראל, שכן שירת האזינו היא נחמה גדולה והבטחה בעניין הגאולה ובנקמת ישראל מאויביהם, ובכפרתם מעונותיהם[19].
  • ה - חמשה שקוראים בתורה בראש השנה שחל בחול, ז - שבעה שקוראים בראש השנה שחל בשבת, י - עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ו - ששה קרואים ביום הכיפורים שחל בחול, ל - שלושים תקיעות שתוקעים בראש השנה, כ - עשרים יום שמתענים בהם היחידים, עשרה ימים לפני ראש השנה, ועשרה ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים[20].
  • כדי שלא יתקוטטו עם הבעל קורא אם יפסיק להם בתוכחה[21].
  • הוא אחד משמותיו של הקב"ה, ועוד שמשה אמר שירה זו על פי שבעים זקנים כמנין "הזיו לך"[22].
  • מרמז על זיוו והדרו של משה רבינו שקרנו פניו[23].

הסיבה שחלקו כך את הפרשה מפני שהם פסוקי תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה[24], ומפני שרוב פעמים קוראים פרשה זו בשבת שבין ראש השנה ליום הכפורים שהם ימי תשובה, ואף שכל שירת האזינו היא תוכחה, לא חששו לפתוח בדבר טוב ולסיים בדבר טוב[25]. ופירשו האחרונים שלא נתכוונו הראשונים לטעם למה מפסיקים בפרקים אלה, שהרי כל שירת האזינו היא תוכחה, אלא שנתנו טעם למה לא חששו כאן לפתוח בדבר טוב ולסיים בדבר טוב[26].

טעם נוסף, ששישה חלקים אלו הם כנגד ששת אלפים שנה שהעולם קיים, וכל חלק רומז על החלק ההוא[27].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ במסכת סופרים (יב ז) ובירושלמי (מגילה ג ז) נקראת סתם שירת הלוים, אמנם הגר"א הגיה במסכת סופרים "שירת האזינו" במקום "שירת הלוים"
  2. ^ ראש השנה לא א, רמב"ם תמידין ומוספין ו ט
  3. ^ בשעת הקרבת תמיד של שחר היו משוררים "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צב)
  4. ^ דרישה תכח, סידור הריעב"ץ בסדר עבודת מוסף
  5. ^ מסכת סופרים יב ז, תוספות ראש השנה שם, בשם מסכת סופרים, חידושי הר"ן לראש השנה שם, בשם ר"ח. ובדבר אברהם (שו"ת, א לו) כתב שלדעה זו חלקו כן רק במקדש בלבד, אבל בקריאת התורה חילקו הפסוקים באופן אחר, שהרי בין ירכיבהו לוישמן אין אלא שני פסוקים, ולא אמרו בגמרא כדרך שחולקים במקדש כך חולקים בבית הכנסת, אלא שהפרקים יתחילו בראשיהם באותיות הזי"ו ל"ך
  6. ^ רש"י ראש השנה שם, תוספות שם שכך כתוב בספרים וכן המנהג, ט"ז שם סק"ד: וכן נוהגים בכל הקהילות במדינות אלו, מגן אברהם שם סק"ז: בקצת מקומות נוהגים
  7. ^ רי"ף מגילה יב א, רמב"ם תפילה יג ה, טור שם, בשם רב פלטוי גאון, בית יוסף שם שכן פשט המנהג, ובשו"ע שם. וכן נדפס בחומשים בימינו
  8. ^ רבינו חננאל ראש השנה שם, ערוך ערך הזי"ו ל"ך, תוספות שם בשם ר"ח, פרי חדש שם סק"ה
  9. ^ אשכול [הוצאת רצב"א] ב עמ' 67, בשם רב האי גאון: הכי נהגין בקבלה מאבותינו
  10. ^ שבולי הלקט השלם שו, ותניא רבתי סוף עניין הכשר תקיעה, בשם רבי יהודה ב"ר נתן: וזהו המנהג הפשוט בידינו
  11. ^ דבר אברהם (שם), אמנם הוסיף שלא משמע כן מהאחרונים
  12. ^ ראש השנה שם, ורש"י ד"ה כך, מסכת סופרים יב ז, ירושלמי מגילה ג ז, רמב"ם תפילה יג ה, טוש"ע או"ח תכח ה
  13. ^ רש"י שם, טוש"ע שם
  14. ^ שו"ת רשב"ש סימן תכט
  15. ^ מגן אברהם שם סק"ז בשם מצאתי כתוב, וראה אליה רבה ופרי מגדים שם שמסוף שירה ואילך מותר להוסיף, וראה שו"ת זכרון יוסף או"ח טז שהתיר אף כשיש חיובים להוסיף בפרשה אחרונה, בתוך הסימן של אות כ'
  16. ^ מרדכי מגילה תתה על פי משמעות הרי"ף שם ד, והובא ברא"ש שם ג ב, בית יוסף (או"ח סימן תכח) שכן המנהג כהרי"ף, שיירי כנסת הגדולה שם בדעת המחבר בשו"ע, וכתב שיש לנהוג כן
  17. ^ מרדכי שם: ואנו אין מנהגנו כן, רמ"א בשו"ע שם, לבוש שם
  18. ^ שיירי כנסת הגדולה שם הגהות בית יוסף אות ב לדעה זו
  19. ^ רבנו בחיי סוף פרשת האזינו
  20. ^ שבולי הלקט השלם שו, ומחזור ויטרי עמ' 388 בשם רב סעדיה גאון
  21. ^ אבודרהם סדר פרשיות
  22. ^ פענח רזא (פרשת האזינו)
  23. ^ מהרש"א, זכרון יוסף (שו"ת או"ח סימן טו)
  24. ^ רמב"ם תפלה יג ה
  25. ^ לבוש (סימן תכח), וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף שם, ושו"ת דבר אברהם (א לו) על פי דקדוק תחילת לשון הרמב"ם שם
  26. ^ לבוש שם, וכן כתבו בשיירי כנסת הגדולה הגהות בית יוסף שם, ושו"ת דבר אברהם (א לו) על פי דקדוק תחילת לשון הרמב"ם שם
  27. ^ הגר"א אלטר (פרשת האזינו)