הזי"ו ל"ך
 קטע משירת האזינו בספר תורה | |
| קטע משירת האזינו בספר תורה | |
| ברייתא | מסכת סופרים (יב ז) |
|---|---|
| תלמוד ירושלמי | מסכת מגילה, פרק ג', הלכה ז' |
| משנה תורה | הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ג, הלכה ה' |
| שולחן ערוך | אורח חיים, סימן תכ"ח, סעיף ה' |
הזי"ו ל"ך הוא כינוי לחלוקה של שירת האזינו לשישה חלקים, לצורך אמירתה על ידי הלויים כשיר של קרבן מוסף בבית המקדש[1], ובשעת קריאת התורה[2].
בכל שבת בזמן הקרבת קרבן המוסף היו הלויים שרים קטע אחד מתוך השירה[3], ובשבת שלאחריה את הקטע הבא וחוזר חלילה.
יש שכתבו שאף בעת קרבן מוסף שאינה של שבת היו שרים את השירה[4].
חלוקת הפרשה
לדעת הכל שני הסימנים הראשונים מצביעים לאותם הפסוקים: ה - האזינו (דברים לב א) ז - זכור ימות עולם (שם ז)
אולם בשאר הסימנים נחלקו הראשונים כיצד התבצעה חלוקת הפרשה. בטבלה מוצגת רשימה חלקית של הדעות (בסוגריים - מספר הפסוק בדברים פרק לב):
| מקור הדעה | קטע 3
שנרמז באות י', פותח במילה: |
קטע 4
שנרמז באות ו', פותח במילה: |
קטע 5
שנרמז באות ל', פותח במילה: |
קטע 6
שנרמז באות ך', פותח במילה: |
|---|---|---|---|---|
| מסכת סופרים[5] וכמה ראשונים[6] | ירכיבהו (יג) | וישמן (טו) | לו חכמו (כט) | כי ידין (שם לו) |
| רש"י,[7] ומנהג המובא בתוספות,[8] ט"ז[9] ומגן אברהם[10] | ירכיבהו (יג) | וירא ה' וינאץ (יט) | לולי כעס אויב (כז) | כי ידין (שם לו) |
| רי"ף,[11] רמב"ם[12], שולחן ערוך[13] ועוד[14] | ירכיבהו (יג) | וירא ה' וינאץ (יט) | לו חכמו (כט) | כי אשא (מ) |
| רבינו חננאל,[15] ערוך,[16] פרי חדש[17] | ירכיבהו (יג) | וירא ה' וינאץ (יט) | לו חכמו (כט) | כי ידין (שם לו) |
| ספר האשכול בשם רב האי גאון[18] | ימצאו (י) | וישמן (טו) | לולי כעס אויב (כז) | כי אשא (מ) |
| שבולי הלקט[19] ותניא רבתי[20] | ירכיבהו (יג) | וירא ה' וינאץ (יט) | לולי כעס אויב (כז) | כי אשא (מ) |
יש מי שכתב שאין משמעות לפסוקים שמתחילים בהם את הקריאה, ובלבד שיתחילו באותיות הזי"ו ל"ך[21].
סדר החלוקה בקריאת התורה
באותו אופן שמחלקים את פרקי השירה במקדש, כך מחלקים אותה בשעת קריאת התורה בבית הכנסת לשישה קרואים עד סוף השירה[22], והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה[23].
כשם שבמקדש לא היו גורעים ולא מוסיפים, כך אין גורעים ואין מוסיפים בבית הכנסת, ולא משנים הסימן[24], ואפילו אם יש חיובים לעליה לתורה, לא יחלק יותר השירה[25].
בשני וחמישי ובשבת במנחה
במנחה של שבת, ובשני וחמישי, שעולים לקריאת התורה שלשה קרואים, יש הסוברים שאף בהם מחלקים בפרקים אלה, וקוראים שלשה כסימן הז"י[26].
ויש סוברים שלא נהגו כן, ואין לחוש לכך[27], שחכמים אמרו לפסוק במקומות אלו רק כשקוראים את כל הסדר של הזי"ו ל"ך[28].
טעם החלוקה והסימן
בסימן זה נאמרו כמה ביאורים:
- לשון זיו וזוהר, והוא מתקנת עזרא, שיחזור הזיו והזוהר לישראל, שכן שירת האזינו היא נחמה גדולה והבטחה בעניין הגאולה ובנקמת ישראל מאויביהם, ובכפרתם מעונותיהם[29].
- כנגד מספרים טיפולוגיים שונים סביב לוח השנה היהודי: ה - חמשה שקוראים בתורה בראש השנה שחל בחול, ז - שבעה שקוראים בראש השנה שחל בשבת, י - עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, ו - ששה קרואים ביום הכיפורים שחל בחול, ל - שלושים תקיעות שתוקעים בראש השנה, כ - עשרים יום שמתענים בהם היחידים, עשרה ימים לפני ראש השנה, ועשרה ימים בין ראש השנה ליום הכיפורים[30].
- כדי שלא יתקוטטו עם הבעל קורא אם תיפול קריאתם בתוכחה[31].
- כרמז על זיוו והדרו של משה רבינו שקרנו פניו[32].
טעם נוסף, ששישה חלקים אלו הם כנגד ששת אלפים שנה שהעולם קיים, וכל חלק רומז על החלק ההוא[33].
קישורים חיצוניים
- הערך "הזיו לך", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב יעקב משה שורקין, הזיו לך, מודיעין עילית תשע"ט, באתר אוצר החכמה
- דף על הדף (ראש השנה לא א)
הערות שוליים
פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הפניות למ"מ בצורת "שם".- ^ במסכת סופרים (יב ז) ובירושלמי (מגילה ג ז) נקראת סתם שירת הלוים, אמנם הגר"א הגיה במסכת סופרים "שירת האזינו" במקום "שירת הלוים"
- ^ ראש השנה לא א, רמב"ם תמידין ומוספין ו ט
- ^ בשעת הקרבת תמיד של שחר היו משוררים "מזמור שיר ליום השבת" (תהילים צב)
- ^ דרישה תכח, סידור הריעב"ץ בסדר עבודת מוסף
- ^ פרק יב הלכה ז
- ^ מסכת סופרים יב ז, תוספות ראש השנה שם, בשם מסכת סופרים, חידושי הר"ן לראש השנה שם, בשם ר"ח. ובדבר אברהם (שו"ת, א לו) כתב שלדעה זו חלקו כן רק במקדש בלבד, אבל בקריאת התורה חילקו הפסוקים באופן אחר, שהרי בין ירכיבהו לוישמן אין אלא שני פסוקים, ולא אמרו בגמרא כדרך שחולקים במקדש כך חולקים בבית הכנסת, אלא שהפרקים יתחילו בראשיהם באותיות הזי"ו ל"ך.
- ^ בראש השנה שם
- ^ שם; כתבו שכך כתוב ב"ספרים" (=גירסאות) ושכן המנהג
- ^ ט"ז שם סק"ד: "וכן נוהגים בכל הקהילות במדינות אלו"
- ^ שם סק"ז: "בקצת מקומות נוהגים"
- ^ מגילה יב א
- ^ רמב"ם תפילה יג ה
- ^ שם
- ^ טור שם, בשם רב פלטוי גאון, בית יוסף שם שכן פשט המנהג, ובשו"ע שם. וכן נדפס בחומשים בימינו
- ^ ראש השנה, שם. והובאו דבריו בתוספות שם
- ^ ערך הזי"ו ל"ך
- ^ שם סק"ה
- ^ [הוצאת רצב"א] ב עמ' 67, בשם רב האי גאון: הכי נהגין בקבלה מאבותינו
- ^ שבולי הלקט השלם סימן שו
- ^ סוף עניין הכשר תקיעה, בשם רבי יהודה ב"ר נתן: "וזהו המנהג הפשוט בידינו"
- ^ שו"ת דבר אברהם חלק א' סימן לו, אמנם הוסיף שלא משמע כן מהאחרונים
- ^ ראש השנה שם, ורש"י ד"ה כך, מסכת סופרים יב ז, ירושלמי מגילה ג ז, רמב"ם תפילה יג ה, טוש"ע או"ח תכח ה
- ^ רש"י שם, טוש"ע שם
- ^ שו"ת רשב"ש סימן תכט
- ^ מגן אברהם שם סק"ז בשם מצאתי כתוב, וראה אליה רבה ופרי מגדים שם שמסוף שירה ואילך מותר להוסיף, וראה שו"ת זכרון יוסף או"ח טז שהתיר אף כשיש חיובים להוסיף בפרשה אחרונה, בתוך הסימן של אות כ'
- ^ מרדכי מגילה תתה על פי משמעות הרי"ף שם ד, והובא ברא"ש שם ג ב, בית יוסף (או"ח סימן תכח) שכן המנהג כהרי"ף, שיירי כנסת הגדולה שם בדעת המחבר בשו"ע, וכתב שיש לנהוג כן
- ^ מרדכי שם: ואנו אין מנהגנו כן, רמ"א בשו"ע שם, לבוש שם
- ^ שיירי כנסת הגדולה שם הגהות בית יוסף אות ב לדעה זו
- ^ רבנו בחיי סוף פרשת האזינו
- ^ שבולי הלקט השלם שו, ומחזור ויטרי עמ' 388 בשם רב סעדיה גאון
- ^ אבודרהם סדר פרשיות
- ^ מהרש"א, זכרון יוסף (שו"ת או"ח סימן טו)
- ^ הגאון רבי אריה אלטר בספרו 'ארי במסתרים' (פרשת האזינו)