קרבן מוסף

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרבן מוסף
(מקורות עיקריים)
מקרא

ספר ויקרא, פרק כ"ג

ספר במדבר, פרק כ"ט
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ז'

קרבן מוסף הוא קרבן ציבור שהקריבו בבית המקדש בימים מיוחדים, כגון שבתות וחגים [א]. כנגד קרבן המוסף תוקנה תפילת מוסף [ב].

הציווי בתורה

פרשיות קרבנות החגים מופיעות בשני מקומות מרכזיים בתורה. בפרשת אמור (ויקרא כג) ובפרשת פינחס (ספר במדבר, פרק כ"ח- ספר במדבר, פרק כ"ט). בפרשת אמור מפורטים כל החגים עם המצוות המיוחדות להם, ומופיע גם ציווי על הקרבת קרבנות ללא פירוט, ובפרשת פינחס נמצא פירוט של הקרבנות שבכל חג.

קרבנות החגים מכונים מוסף מכיוון שהם נוספים לקרבן התמיד שמקריבים בכל יום. כמו שנאמר בכל פרשיות הקרבנות "עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ" או "מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתוֹ".

מין הקרבנות

עם קרבנות העולה מביאים נסכים[ג] לפי היחס הבא
יין לניסוך, ושמן לבלילת הסולת סולת
פרים חצי הין [ד] שלושה עשרונים[ה]
אילים שליש הין [ו] שני עשרונים[ז]
כבשים רבע הין[ח] עשרון אחד[ט]

קרבנות המוסף באים מארבעה מינים.

  • פרים - הזכרים ממין הפרה, מגיל שנה[י] ועד גיל שלוש[י"א] מוקרבים לעולה
  • אילים - הזכרים ממין הכבש מגיל שנה וחודש ועד גיל שנתיים[י"א],מוקרבים לעולה
  • כבשים - הזכרים ממין הכבש מגיל חודש[י"ב] ועד גיל שנה מוקרבים לעולה
  • שעירי עיזים - הזכרים ממין העז מגיל שנה ועד גיל שנתיים[י"ג] מוקרבים לחטאת.

זמן ההקרבה

תחילת זמן הקרבת מוסף היא מייד לאחר הקרבת תמיד של שחר.

יש אומרים שלכתחילה היו מקריבים את המוסף בשעה שישית,[6] ויש אומרים שבכל יום הקריבו בתחילת זמנו ורק בשבת הקריבו בחצות[7].

סוף זמן הקורבת מוסף הוא בערב[י"ד].

פירוט קרבנות המוסף

  • מוסף שבת - שני כבשים לעולה.
  • מוסף ראש חודש - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף פסח - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף שבועות - שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף ראש השנה - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף יום כיפור - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף סוכות - בכל יום משבעת ימי החג מקריבים: שני אילים, ארבעה עשר כבשים, כולם לעולה. ביום הראשון של החג מקריבים שלושה עשר פרים לעולה, ובכל יום אחריו מפחיתים פר אחד, עד שביום השביעי מקריבים שבעה פרים, וסך הכול בשבעת ימי החג מקריבים שבעים פרים. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.
  • מוסף שמיני עצרת - פר, איל ושבעה כבשים, כולם לעולה. בנוסף, מקריבים שעיר לחטאת.

ראו גם

לקריאה נוספת

ביאורים

  1. הימים הם שבת, שלושת הרגלים, ראש השנה ויום כיפור, וראשי חודשים
  2. כיום אנו נוהגים לבקש בתפילת מוסף על החזרת הקרבנות, אולם מהגמרא[1] משמע שגם בזמן שהיה מקדש היו מתפללים תפילת מוסף.
  3. יין לניסוך על גבי המזבח, וסולת בלולה בשמן להקטרה על גבי האש
  4. 2073.6 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  5. 7464.96 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  6. 1382.4 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  7. 4976.64 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  8. 1036.8 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  9. 2488.32 מיליליטר לפי הגר"ח נאה
  10. בלשון המשנה[2] הם נקראים בני שתיים, אבל ההסבר הוא בשנתם השנייה
  11. 11.0 11.1 וכל עוד לא רותת מחמת זיקנה כשר בדיעבד[3], ויש אומרים שפסול גם בדיעבד[4]
  12. ובדיעבד מגיל שמונה ימים כשר
  13. זה פשט דברי הרמב"ם. אבל הכסף משנה מגיה ששעיר עיזים הוא עד בן שנה ושעיר סתם זה מגיל שנה עד בן שנתיים[5]
  14. ויש מהראשונים שסוברים שאפילו לאחר תמיד של בין הערביים מותר להקריב קרבן מוסף[8].

הערות שוליים

  1. תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נג עמוד א.
  2. משנה, מסכת פרה, פרק א', משנה ג'.
  3. משנה למלך איסורי מזבח ב ו
  4. אבן האזל מעשה הקרבנות א יא
  5. משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק א', הלכה י"ד וכסף משנה שם. וראה גם במשנה למלך שם שלא הסכים עם ההגה.
  6. רש"י פסחים נח א ד"ה רבי ישמעאל סבר, יעב"ץ בסדר ההקרבה, עבודת הקרבנות
  7. תוספות ברכות כח ב ד"ה ושל מוספין
  8. אנציקלופדיה תלמודית, ערך עשה דהשלמה, "המותרים לאחר תמיד הערב"
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0