געש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף שמורת געש)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
געש
PikiWiki Israel 8347 the castle in kibbutz gaash.jpg
בית הטירה בגעש
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז המרכז
מועצה אזורית חוף השרון
גובה ממוצע[1] ‎29 מטר
תאריך ייסוד 1951
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 946 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.7% בשנה
32°13′45″N 34°49′29″E / 32.2292856267566°N 34.8246363064188°E / 32.2292856267566; 34.8246363064188
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2019[2]
7 מתוך 10
http://gaash.co.il

גַּעַשׁ הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי, הממוקם על חוף הים התיכון, מעט צפונה מהרצליה, השייך למועצה אזורית חוף השרון.

היסטוריה

הקיבוץ נוסד בשנת 1949 על ידי העולים הראשונים של תנועת השומר הצעיר בדרום אמריקה, ועלה לקרקע ב-5 ביולי 1951.

במלחמת השחרור השתתפו מייסדיו בהגנה על קיבוץ נגבה, וביקשו להתיישב במקום בו נפלו שלושה מחברי הגרעין, אולם ראשי הקיבוץ הארצי - אליו משתייך הקיבוץ - שכנעו אותם "שגם חוף הים הוא ספר", וכך הוא עלה למיקומו הנוכחי, לחוף הים התיכון, בין נתניה והרצליה, ממערב לכביש החוף וממזרח לפארק לאומי חוף השרון.

על פי אגדה מקומית, שם היישוב ניתן לו באופן זמני על ידי אברהם הרצפלד, שבמפגש עם חברי הקיבוץ אמר: "אני רואה שאתם דרום אמריקאים רועשים גועשים, ואני מציע לכם את השם 'געש'", זאת על-אף שהשם שהוצע על ידי ועדת השמות הממשלתית היה "מצפה ים"[3].

בשטח הקיבוץ היה פרדס גדול שניטע על ידי משפחת ליטוינסקי (גן ליטוינסקי) ובמרכזו בית בצורת טירה. כעבור שנים נעזב המקום והבית נשאר עזוב ומוזנח עד ששופץ בשנת 1987 והפך לגן אירועים.

בשנת 2007 עלה קיבוץ געש לכותרות בעקבות עסקת נדל"ן גדולה[4] בה הקיבוץ מכר ליזמים פרטיים קרקע שהייתה מיועדת לבני הקיבוץ. היזמים, חברה בשם "צוקי ארסוף" תכננה לבנות במקום שכונת יוקרה לאלפיון העליון. בתחילה, ועדה מחוזית מרכז בהחלטה תקדימית ביטלה[5] את התוכנית לאחר שקיבלה החלטה לתכנון מחדש, החלטה ששונתה על ידי בית המשפט בסוף 2007‏[6].

כלכלה

כלכלת הקיבוץ מבוססת על תעשייה (געש תאורה), חקלאות (דשא מוכן געש, מטעים, רפת "חוף השרון"), תיירות ופנאי (חמי געש, אירוח כפרי געש, הטירה, סטואה ומועדון הגולף שמצפון לקיבוץ), יבוא ותעשייה (ת.ש.ר. געש - טכנולוגיה מסייעת לנגישות מידע עברי ולועזי לעוורים, כבדי ראייה ולקויי למידה) ומרכז מסחרי ("חצר געש"). במקום פועל בית-ספר יסודי בשם "א.ד.ם. וסביבה", שעם עקרונותיו נמנים: "אכפתיות, דמוקרטיה ומיצוי הפוטנציאל".

חינוך

בקיבוץ קיימת מערכת חינוך הכוללת חינוך לגיל הרך, בית ספר יסודי וחברת נעורים. ישנם שלושה פעוטונים לגילאי 0-3, ושלושה גני ילדים לגילאי 4-6. החינוך לגיל הרך מתנהל בשיטת החינוך הקיבוצי ומדגיש חיבור לטבע ולקהילה.

בית הספר היסודי א.ד.ם וסביבה הממוקם בגעש הוא בית ספר ייחודי הנמצא בבעלות הקיבוצים געש ויקום וקולט את ילדי הקיבוצים וילדים מיישובי הסביבה. בין עקרונותיו נמנים איכפתיות, דמוקרטיה, מיצוי הפוטנציאל וסביבה. בית הספר פועל ברוח החינוך הפרוגרסיבי, משלב בתוכו חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, ושואב השראה משיטת מונטסורי. הלמידה מתרחשת בכיתות תלת-גילאיות, כאשר לכל כיתה מוקצים שני מחנכים. בית הספר עורך פעילויות שונות וחוגים שונים בנושא איכות הסביבה וקיימות והוסמך ב-2015 לבית ספר ירוק.

נערי הקיבוץ לומדים בבית הספר האזורי חוף השרון הממוקם בקיבוץ שפיים, ובקיבוץ פועל מועדון חברתי לגילאים הללו.

שמורת ביצת געש

מצפון לבתי היישוב משתרעת שלולית חורף. במפת ה-PEF משנת 1880 נקראת הביצה Birket Shîshân[7] "בריכת שישאן". השליש הצפוני של הבריכה מופרד מיתר חלקיה באמצעות סוללת אדמה, והוא מוכרז כשמורת טבע "שמורת ביצת געש". במקום גדלה צמחיית ביצות אופיינית וצפרדעים, קרפדות וטריטון הפסים מגיעים אליה בחורף על-מנת להתרבות. סרטנים דוגמת זימרגל ארץ ישראלי ותריסן מטילים במקום את ביציהם ואלה בוקעות עם בוא הגשמים.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא געש בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף ינואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
  3. ^ לפי מכתב הוועדה לקיבוץ מיום 30 באוקטובר 1951
  4. ^ עידו אפרתי, כך הפכה הרחבת קיבוץ געש לשכונת יוקרה על הים, ynet, פורסם ב-18.10.06
  5. ^ נעמה סיקולר, הוועדה המחוזית: לבטל פרויקט "געש על הים", ynet, פורסם ב-27.03.07
  6. ^ נעמה סיקולר ואורי חודי, בית המשפט אישר הקמת שכונת "געש על הים", ynet, פורסם ב-04.12.07
  7. ^ The survey of Western Palestine עמוד 90