תהא נשמתו צרורה בצרור החיים
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, או תהא נפשו צרורה בצרור החיים (בראשי תיבות: תנצב"ה), הוא ביטוי שנהוג להוסיף בהזכרת שם של יהודי שנפטר. הביטוי משמש כאיחול וברכה לנשמת הנפטר שתהא מופקדת במקום ה"חיים" של הנשמות. עיקר השימוש בביטוי זה הוא בכיתוב שעל גבי מצבות או בהקדשות לעילוי נשמה. יש המשתמשים בביטוי "תהא נפשו צרורה בצרור החיים"
מקור הביטוי
מקור הביטוי בדברי דוד לאביגיל: ”וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֵת ה' אֱ-לֹהֶיךָ”[1][2]
משמעות הביטוי היא כי נשמת הנפטר תנוח במקום משכן הנשמות שתחת כיסא הכבוד.
השימוש בביטוי
במצבות קבורה
השימוש בביטוי זה בנוסח הכיתוב שעל מצבות קבורה יהודיות מופיע כבר בקטקומבות היהודיות בוונוסה, שתחילתן כבר בתקופת האמוראים. מנהג זה רווח כיום, כשבדרך כלל מציינים את הביטוי בראשי תיבות: "תנצב"ה" או "ת.נ.צ.ב.ה.". המנהג ואופן הכתיבה בראשי תיבות מוזכרים אצל הפוסקים האחרונים משנות ה'ת"ק, כמו החת"ם סופר[3] ומהר"ם שיק[4]. המהר"ם שיק מציין הרחבה לנוסח: "תהא נפשו צרורה בצרור החיים להחיותו עם כל מתי עמך ישראל". הוא עומד בתוקף על הצורך לכתוב את נוסח זה על המצבות, ומורה להסיר מבית הקברות מצבות שלא נכתב עליהן את הנוסח "תנצב"ה", תוך שהוא מציין כי מקימי מצבות כאלה הם מבזים את המת, והם מהכת שתקום בתחיית המתים "לחרפה ולדראון עולם".
במנהגי קבורה אבלות
בסדר הקבורה אצל יהדות אפגניסטן נהוג לעשות "הקפות" סביב מיטת הנפטר טרם קבורתו. בהקפה החמישית אומרים, בין היתר, "והיה נפשך צרורה בצרור החיים ותמיד יתהלך נגד החיים"[5].
אצל יהודי לוב נהגו שבערב האחרון של "ימי השבעה", בא אחד ולוקח מהכעכים המוגשים בבית האבל, ומסתובב בחנויות היהודים כשהוא נותן חתיכת כעך לכל מי שהוא פוגש. המקבל מברך ברכת בורא מיני מזונות, טועם מהכעך ואומר "נשמתו תהיה צרורה בצרור החיים"[6].
לקריאה נוספת
- הרב מרדכי פוגלמן, "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים", סיני, חלק מ"ט עמ' קע"ו-קע"ט.
- רמי ריינר, "מ'גן עדן' ועד צרור החיים': ברכות המתים במצבות מאשכנז בימי הביניים", ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל, שנה עו (תשע"א), עמ' 5-28.
ראה גם
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ט.
- ^ בחז"ל מובא שהקב"ה אומר פסוק זה על צדיקים שנפטרים (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ב עמוד ב'), ואולי מכאן הגיע המנהג לכתבו לצד שם הנפטר
- ^ רבי משה סופר, ליקוטי תשובות חתם סופר, סימן ל"ו, לונדון תשכ"ה, עמ' ל"ג, באתר אוצר החכמה.
- ^ רבי משה שיק, שו"ת מהר"ם שיק, יורה דעה, סימן קע"א, ד"ה ועל כאלו.
- ^ הרב דניאל טואיטו, "סדר הקפות לנפטר - קהילת קודש אפגניסטן", בתוך: כתב עת זכור לאברהם, חולון תשנ"ז-תשנ"ח, עמ' תק"א.
- ^ פריג'א זוארץ, "מנהגי קבורה ואבלות אצל יהודי לוב", בתוך: לדור ודור, עמ' קמ"ד.
.png){kind=small}