תודוס איש רומי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תודוס איש רומי היה מנהיג בקהילת יהודי רומא בתקופת התנאים. זמנו המדויק אינו ידוע.

התנא רבי יוסי מספר עליו שהנהיג ברומא מעין תחליף לקרבן הפסח, אכילת גדי שנצלה בשלמותו ("גדי מקולס") בליל הסדר. המעשה זכה לביקורת חריפה מצד חכמי ארץ ישראל, שאמרו שראוי לנדות אותו אלמלא מעמדו המיוחד. לדעתם יש מקום לחשש שהמנהג ייתפס כהקרבת קרבנות מחוץ לבית המקדש, דבר האסור לחלוטין על פי ההלכה.[1] על פי הגרסא הנפוצה בתלמוד[2] מי ששלח לנדותו הוא שמעון בן שטח, ולפי זה ניתן לתארך את זמנו למאה ה-1 לפנה"ס. אולם יש מפקפקים בגרסה זו היות ואיננה מתאימה לכתבי יד ולמקבילות בספרות חז"ל, בהן הושמט שמו של שמעון בן שטח מן הסיפור, וכפי שהעיר בדקדוקי סופרים. [3]

התלמוד (פסחים נג ע"ב) מתלבט האם נמנעו מלנדות את תודוס משום שהיה אישיות תורנית או משום שחששו ממנו. מסקנת התלמוד שהיה אישיות חיובית, שכן הובאה דרשה בשמו:

"מה ראו חנניה, מישאל ועזריה שמסרו עצמן על קדושת השם לכבשן האש? - נשאו קל וחומר בעצמן מצפרדעים: ומה צפרדעים, שאין מצווין על קדושת השם, כתיב בהו 'ובאו ועלו... ובתנוריך ובמשארותיך'... בשעה שהתנור חם, אנו, שמצווין על קדושת השם - על אחת כמה וכמה".

עוד מספר התלמוד שתודוס היה מפרנס תלמידי חכמים. הוא אחד האישים הבודדים מיהדות המערב, ולא ארץ ישראל או בבל, המוזכרים בספרות חז"ל.[4]

אישיות נוספת שהוזכרה לצד תודוס איש רומי היא פלטון איש רומי, שהציע מקור דרשני אחר למסירות נפשם של חנניה מישאל ועזריה.[5]

לקריאה נוספת

  • משה בר, תודוס איש רומי ופולחן הקיסר דומיטיאנוס. בתוך חכמי המשנה והתלמוד, הגותם פועלם ומנהיגותם. הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (2011) עמודים 240-326.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ תוספתא ביצה ב, טו.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י"ט עמוד א'.
  3. ^ מנהג מקביל לזה של תודוס עשה גם רבן גמליאל בביתו (משנה, ביצה ב, ז), אך הוא לא הנהיג זאת ברבים.
  4. ^ דורון מנדלס, Why Did Paul Go West?: Jewish Historical Narrative and Thought,‏, A&C Black, 2014. עמ' 3.
  5. ^ מדרש תהלים מזמור כח. דרשה נוספת של איש זה מופיעה במדרש שיר השירים רבה, פרשה ח א.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0