קמניץ (בלארוס)
 סמל קמניץ | |
 | |
| מראה כללי של מרכז העיר | |
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 ברסט |
| ראיון | קמניץ |
| תאריך ייסוד | 1296 |
| שטח | 10 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 8,425 (2013) |
| קואורדינטות | 52°24.6′N 23°49′E / 52.4100°N 23.817°E |
קמניץ (בבלארוסית: Камянец; בפולנית: Kamieniec Litewski; ברוסית: Ка́менец; ביידיש: קאמעניץ) היא עיירה במחוז ברסט שבמערב בלארוס, בסמוך לגבול פולין, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
קמניץ מצויה כ-40 ק"מ צפונית לעיר ברסט-ליטובסק, והיא מהווה את מרכזו של מחוז קמניץ. בשנת 2009 מנתה אוכלוסייתה כ-8,400 איש. את העיירה חוצה נהר לזנה-פראווה (Leśna Prawa).
העיירה נוסדה במהלך המאה ה-13 כמבצר גבול רוסי, אך במהלך המאה ה-14 עברה לליטא. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיירה בתחום הרפובליקה הפולנית השנייה.
יהודי קמניץ
יהודים נזכרים בעיירה מראשית המאה ה-16. במהלך המאה ה-18 הופצו נגד יהודי היישוב מספר עלילות דם. מהעיירה יצאו מספר יהודים נודעים, ובהם מנחם מנדל מקמניץ, שעלה ארצה בשנת 1833, ואשר בנו פתח בירושלים את מלון "קמניץ", ישראל אשכנזי, ממייסדי יסוד המעלה, והרב חיים זונדיל, שכונה "המגיד מקמניץ". בשנת 1897 נמנו בעיירה 2,722 יהודים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה סבלו יהודי העיירה ממעשי התעללות ושוד מצד החיילים הרוסים, ומהתעמרות מצד החיילים הגרמנים שכבשו אותה. כמו כן, סבלו יהודי העיירה מרעב וממגיפות. בין מלחמות העולם נמנו בעיירה כ-1,900 יהודים, כ-80% מתושביה, והתקיימה בה פעילות של המפלגות היהודיות השונות. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
ישיבת כנסת בית יצחק
ישיבת כנסת בית יצחק שנוסדה בסלובודקה בשנת 1897, עברה לקמניץ ב-1926 ונודעה בשם ישיבת קמניץ. הישיבה התקיימה בעיר עד 1939 שאז העיר נכבשה בידי הסובייטים. תקופת קמניץ הייתה הפורייה ביותר בתולדות הישיבה[1], ובראשה עמד הרב ברוך דב ליבוביץ. בשנות הארבעים הוקמה בירושלים ישיבת קמניץ על ידי הרב משה ברנשטיין והרב יעקב משה ליבוביץ.
בשואה
ב-22 ביוני 1941, היום הראשון למבצע ברברוסה, נכבשה העיירה בידי הגרמנים, ואלו החלו בחטיפת יהודיה לעבודות כפייה ובמעשי שוד שלהם. תוך ימים אחדים רצחו הגרמנים כ-100 מיהודי העיירה, ובהמשך, חייבו את יהודי העיירה בענידת טלאי צהוב. בסוף 1941 הועברו כשליש מיהודי העיירה לגטו שהוקם בפרוז'ני הסמוכה.
ב-1 בינואר 1942 רוכזו היהודים שנותרו בעיירה בגטו שהוקם בה, אשר באפריל ננעלו שעריו. עם הבאת יהודים נוספים לגטו מיישובי הסביבה, הגיע מספר יושביו לכ-450 משפחות. ב-9 בנובמבר 1942 שולחו כל יושבי הגטו שבעיירה בקרונות משא למחנה ההשמדה טרבלינקה. מכ-1,900 יהודי העיירה שרדו את השואה 3 אנשים.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:ויקישיתוף בשורה
פרמטרי חובה [ שם ] חסרים
- ספר יזכור לקהילת קמניץ דליטא, זסטביה והקולוניות, בספריית העיר ניו יורק
- קמניץ-דליטא (Kamieniec Litewski), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- קמניץ דליטא ב אתר מרכז מורשת יהדות פולין
- קמניץ באתר השטעטל הווירטואלי (באנגלית)
- קמניץ באתר JeiwshGen
- ↑ הלל זיידמן, ישיבת "כנסת בית יצחק" דקאמיניץ, באתר דעת