סעודת פורים
סעודת פורים היא אחת ממצוות פורים. המצווה היא לאכול ולשתות ביום הפורים.
מקור המצווה
במגילת אסתר נכתב:
כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
ובגמרא מסכת מגילה (ז, ב[1]) מבוארת מצוות הסעודה, שם אמר רבא: "סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו. מאי טעמא – "ימי משתה ושמחה כתיב". מלשון הכתוב "ימי משתה ושמחה" דרשו חז"ל מצווה לערוך סעודה לכבוד היום, ועוד דרשו שמצווה זו מתקיים רק ביום, ולא בלילה".
זמן הסעודה
כמבואר לעיל, סעודת פורים צריכה להתקיים ביום דווקא. הרמ"א כתב, וכך נוהגים, שיש לקיים את הסעודה אחרי תפילת מנחה. לעומת זאת, הרב ישעיה הלוי הורוביץ כתב בספרו שני לוחות הברית שעדיף להקדים את הסעודה ולאוכלו בבוקר בזמן שהמלכים אוכלים, כמו שהייתה סעודת אסתר שבו נתלה המן וכדי שיוכל להתפלל מנחה ומעריב בזמנם כראוי[2][3].
מכיון שאין מצוות הסעודה מתקיימת בלילה, כתב במגן אברהם (סימן תרצה, ס"ק ו) בשם הכלבו, שיש נוהגים שלא לאכול בשר בלילה, כדי שלא יטעו לחשוב שזוהי סעודת פורים (וכך מובא בבית יוסף בשם רבי אשר). אולם ב"דרכי משה" העיר שאין נוהגים כן, וכתב הראבי"ה (והובאו דבריו במרדכי, מגילה סימן תשפז) שכמו שחובה לקרוא את המגילה בלילה וביום – למרות שעיקר החיוב הוא ביום – כך מצווה לעשות סעודה בלילה, אלא שהסעודה המכובדת והעיקרית צריכה להיות ביום.
כאשר חל פורים ביום שישי, מובא בשם הפוסקים שיש להקפיד לאכול את סעודת הפורים בבוקר, ועל-כל-פנים קודם חצות היום, כמו שכתב בספר המנהגים לרבי יצחק אייזיק טירנא (עמוד לו): "ואם חל פורים ביום ו' אוכלין סעודת פורים שחרית, ולא בערב אחר מנחה, כי אין להפסיק בערב שבת בין מנחה למעריב מפני כבוד השבת, וגם שלא לקלקל סעודת שבת".
גדר האכילה
לדעת המגן אברהם[4] והשערי תשובה[5] אין חובה לאכול פת בסעודה, ולדעת היעב"ץ[6] והערוך השולחן[7]. יש חובה. המשנה ברורה אינו מכריע במחלוקת זו[8] הרב וואזנר[9] מציין שברא"ש נאמר[10] שאין שמחה ללא פת, ולפי דבריו יש חובה לאכול פת.
נידון נוסף הוא חיוב אכילת בשר. המגן אברהם[11] פוסק שאין חיוב. אך יש מפרשים בדבריו שיש מצווה בכך[12]. בערוך השולחן כתב על פי דברי הרמב"ם שיש חובה לאכול בשר. וכן מובא בלקט יושר. הרב משה פיינשטיין פסק שמספיק בשר עוף למצווה זו[13], והרב וואזנר[14] כותב שעדיף בשר בהמה.
חיוב השכרות בפורים
ערך מורחב – שתיית יין בפורים
בדיון בגמרא על סעודת פורים, אומר רבא:
מיחייב איניש לאיבסומי בפוריא (=חייב אדם להתבסם בפורים) עד דלא ידע (=עד שלא ידע) בין ארור המן לברוך מרדכי
— מגילה ז, ב
רוב הפוסקים פסקו שיש להשתכר בפורים, אך נחלקו מהו גדר החיוב. היו שהצביעו על כך שהחיוב הוא "להתבסם" ולא "להשתכר" ("למרוי" בארמית); ואולם "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" נראה הרבה יותר מאשר התבסמות סתם. מרבית הפוסקים הבינו שיש להשתכר ממש, כפשט הגמרא. היה מי שהראה ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" הם אותה גימטריה, וכך קל להתבלבל ביניהם; היה מי שסבר שאלו התחלות של פיוט ידוע בימיהם, והחובה היא להשתכר עד שיתבלבל בין בתי השיר. ויכוח ער ניטש גם בשאלה האם "עד דלא ידע" הוא "עד ועד בכלל", דהיינו שחובת השכרות היא להגיע עד למצב הזה כולל אותו מצב, או "עד ולא עד בכלל", וזהו רף עליון שאליו אין להגיע. הרמב"ם בדעת יחיד פסק שיש לשתות "עד שישתכר ויירדם בשכרות", ונראה שכך פירש את המובן של "עד דלא ידע". והרמ"א הוסיף עליו ואמר שמספיק שישתה "מעט יותר מלימודו" וילך לישון.
המתנגדים לשתייה מביאים כראיה את הסיפור על שני אמוראים שסעדו יחד בפורים וקיימו את מצוותו של רבא:
רבה ורבי זירא עבדו (=עשו) סעודת פורים בהדי הדדי (=ביחד). איבסום (=התבסמו). קם רבה שחטיה לרבי זירא (=קם רבה ושחט את רבי זירא). למחר בעי רחמי ואחייה (=למחרת התפלל עליו והחיה אותו). לשנה אמר ליה ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי (=בשנה הבאה אמר לו: יבוא כבודו ונסעד יחד סעודת פורים). אמר ליה לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא (=אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס)
— מגילה, שם
ואמרו שדין זה נדחה מהלכה, והסיפור של רבה ורבי זירא נועד להמחיש מדוע אסור להשתכר, וכן פסקו שיש איסור חמור להשתכר, גם בפורים; ובלשון המאירי:
''חייב אדם להרבות בשמחה ביום זה ובאכילה ובשתיה עד שלא יחסר שום דבר, ומכל מקום אין אנו מצווין להשתכר ולהפחית עצמנו מתוך השמחה, שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות, אלא בשמחה של תענוג שנגיע מתוכה לאהבת השם והודאה על הנסים שעשה לנו, ומה שאמר כאן עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, כבר פירשו קצת גאונים שממה שהזכיר אחריו קם רבא שחטיה לרבי זירא נדחו כל אותם הדברים.''
אולם רוב הפוסקים לא קיבלו את דעתם, שהרי רבה ורבי זירא לא הסיקו משם שאין לשתות, אחרת לא הייתה מניעה מלסעוד יחד בשנה הבאה.
קיצור שולחן ערוך מציג את טעמי המצווה ואת גבולותיה:
כיוון שכל הנס היה על ידי היין - ושתי נטרדה במשתה היין ובאה אסתר במקומה, וכן עניין המן ומפלתו היה על ידי יין - לכן חייבו רבותינו זיכרונם לברכה, להשתכר ביין, ואמרו, חייב אנש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ולפחות ישתה יותר מהרגלו, כדי לזכור את הנס הגדול, ויישן. ומתוך שישן, אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. ואולם מי שהוא חלוש בטבעו, וכן מי שיודע בעצמו שעל ידי כן יזלזל חס-ושלום באיזו מצווה, בברכה, או בתפילה, או שיבוא חס-ושלום לקלות-ראש, מוטב שלא ישתכר, וכל מעשיו יהיו לשם שמים.
— קיצור שולחן ערוך, סימן קמב, ו)
השוואה ליום הכיפורים
על פי הקבלה[15] יש השוואה בין פורים לבין יום כיפורים, שהוא יום "כְּפורים" – כמו פורים. דהיינו, כאשר ביום כיפורים אנו מתקרבים לקב"ה על-ידי צום ופרישה מן העולם, ביום פורים אנו מתקרבים אליו בתנועה ההפוכה – בהתעסקות עם העולם תוך סעודה ושמחת הגוף.
ביום כיפור מקבלים את התורה מתוך יראה – אנו יראים מלאכול, כביכול, שמא ההתעסקות עם העולם ייפגם את השלמות של עבודתנו בפניו. בפורים, מנגד, מקבלים את התורה מאהבה (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף פ"ח עמוד א') – אהבה שבכוחה להעלות אפילו את הנאת הגוף למדרגה של עבודת ה'.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ועיין גם סח, ב
- ↑ ישעיה הלוי הורביץ, שני לוחות הברית, מהדורת אמסטרדם, ת"ח, מסכת מגילה, עמוד הצדקה, דף רסא, באתר היברובוקס
- ↑ ועיין במשנה ברורה ס"ק ט' שיש שכתבו "משובח" הדבר לאכול סעודת פורים בבוקר
- ↑ תרצה , ס"ק ט.
- ↑ שם, סק"א.
- ↑ מור וקציעה, ד"ה ושטען.
- ↑ שם, סעיף ז'
- ↑ שער הציון תרצה, ד'.
- ↑ שו"ת שבט הלוי, חלק א', סימן ר"ה, הערות לסימן תרצ"ה.
- ↑ ברכות, ז' סימן כ"ג
- ↑ שם ט"ו.
- ↑ שבט הלוי, חלק י', סימן יח, אות ג'.
- ↑ רבבות אפרים, חלק א' סימן ש"נ.
- ↑ שבט הלוי, חלק ג' סימן י"ח.
- ↑ תיקוני זוהר, תיקון כ"א
