משתמש:מהדורה קמא/אכילה בערב יום הכיפורים (אגדה)

שגיאות פרמטריות בתבנית:חג
פרמטרים [ נחגג, מצוות, טעמים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ערב יום הכיפורים

מתקשר עם	ראש השנה, יום הכיפורים

באגדה אכילה בערב יום הכיפורים הוא מכלול הטעמים והפירושים שנאמר בענין אכילה בערב יום הכיפורים.

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם

— ויקרא פרק כג לב

עולם הפשט

חז"ל אמרו בדרך דרש ש'בתשעה לחודש' שבכתוב מוסב על 'ועיניתם את נפשותיכם' ואם כן כתוב בפסוק 'ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש' ועל זה הקשו חז"ל וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין ! אלא לומר וכו'. אולם על דרך הפשט כתבו הפשטנים שטעם האתנחתא הכתובה תחת תיבת נפשותיכם שהוא טעם מפסיק מוכיח ש'בתשעה לחודש' הכתובה לאחר מכך בפסוק אינו מוסב על 'ועיניתם את נפשותיכם' אלא הוא מוסב על 'בערב מערב עד ערב תשבתו' ובא הכתוב לומר שמתשיעי בערב עד הערב של עשירי בכולו תשבתו שבתכם. ואם כן שיעורו של הכתוב 'שבת שבתון הוא לכם בתשעה לחדש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם'. ובמשך כל השבת השבתון 'ועניתם את נפשתיכם'.

עולם הדרש

דרשת ועניתם את נפשותכם בתשיעי

נאמר בתורה ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ודרשו חז"ל תני חייא בר מדפתי 'ועניתם את נפשותיכם בתשעה' וכי בתשעה מתענין והלא בעשירי מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי.

הכנה להרבות כחו לתענית למחר

הטעם למצוות האכילה היא 'למען נחזק להרבות תפלה ותחנונים ביום הכפורים ולשית עצות בנפשנו על התשובה ועיקריה'. והוא מאהבת הקב"ה לישראל שלא ציוום להתענות אלא יום אחד בשנה ולטובתם לכפר עוונותיהם וציוום שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי . יש שהטעימו ואמרו שזה שצוותה התורה לאכול בתשיעי מורה על דרכי התורה שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום והתורה לא העמיסה על איש הישראלי מה שאין ביכולת הגוף לקבל, ומכל דבר האסור לא מנעה התורה באותו המין ההיתר כמותו כמו שאמרו פרק כל הבשר (חולין קט סע"ב). ומשום זה לא מצאנו מצוה להתענות רק יום אחד בשנה, וגם באותו היום היחיד שכן צוותה בו התורה להתענות, מיד קודם לכן הזהירה וחייבה לאכול, כי מדרך התורה שלא להגביל ו לגדור את הטבע האדם,

יש שכתבו שמזה שהתורה קראה לאכילה על שם עינוי, מכוחך כסברת מי שאומר שעיקר טעם מצוה של אכילה ושתיה בערב יום כיפור כדי שיוכל להתענות ביום הכיפורים, ולפיכך הוציא התורה בלשון עינוי לפי שהיא הקדמה והכנה אליה.

שמחה; בכפרה, ביום טוב

האכילה והסעודה בערב יום הכפורים היא בכדי להראות שמחתנו בהגיע זמן כפרתנו, ותהיה לנו לעד על דאגתנו לאשמתנו ויגונותינו לעונותינו.

בשאר ימים טובים אנחנו קובעים סעודה לשמחת המצוות יום טוב, אך יום הכיפורים מפני שהמצווה בוא היא להתענות, על כן נתחייבו לקבוע סעודה על שמחת מצוות היום טוב בערב יום הכפורים.

יש שאמרו עוד שהסעודה והשמחה בערב יום הכיפורים היא מפני שבדרך העולם בהקבלת פני המלך השמחה מתקיימת רק בעודו בדרך כשהוא מובל אל המלך קודם עמדו לפני המלך, אבל בשעת עמידתו לפני המלך אין מקום לשמחה אלא רק לעמוד באימה וביראה. וכמו כן מצאנו אצל המלאכים העומדים לפני המלך ה' שעמידים באימה ויראה. וכן אנחנו ביום הכיפורים אנו כמלאכים העומדים לפני המלך ה', ולכן אנו מתענים להיות באימה וביראה, אך בערב יום הכיפורים כשהאדם מכין את ליבו שלמחר יעמוד לפני מלך הכבוד כמלאך, ובזמן זה אנו דומים לאדם שמובל אל המלך קודם עומדו לפני המלך ואז השמחה.

הגברת העינוי על ידי האכילה שבתוך התעניות

יש אומרים בטעם מצוות האכילה בתשיעי, הואיל והעינוי מתוך העונג הוא יותר קשה, לכן החשיבו חז"ל זאת כשתי תעניות באומרם כאילו התענה תשיעי ועשירי . אמנם יש שדחו טעם זה ואמרו שאין זה נכון על פי הנראה בחוש שכשאדם אוכל מאכלים טובים נוח יותר להתענות למחר כי נותנים לו כח יותר, אין לו על ידי זה עינוי גדול יותר מחר.

ויש שהטעימו מפני שמנהג ישראל שמתענים כל אותם עשרת ימי תשובה וביום הכיפורים מתענים מצד המצווה , לכן צריך לאכול ולשבוע בתשיעי כדי שירגיש בצער העינוי יותר לפי שהגוף רגיל בתעניות בתקופה זו ולפתע שאוכלים ושובע אדרבא זה מוסיף עינוי .

עולם הרמז

אכילה בדרך עינוי לנפש הבהמית

האכילה בתשיעי שנקראת בתורה עינוי היא שהתורה באה להזהיר את האדם להיות מאכלו ומשתיו בתשיעי אל זאת הכונה הנבחרת, והוא כאילו אמר שיהיה מאכלכם בתשיעי והשגת תאוות גופכם בו באופן הדומה לעינוי הנפש , שבזמן האכילה יעמוד האדם משולל מכל סיג חמרי, כדי שיבוא להתשלם שלמות אמיתית. ובאותו היום ערב יום הכיפורים מחשבתו בלקיחת המאכל לא תהיה לסבת תענוג, אלא לכוונת השלמת הנפש ולשלל ממנה כל תאוה חמרית, ולכן כינה הכתוב התענוג ההוא עינוי. והתורה הקדושה הזהירה ולימדה דעת את האדם איך יקדש עצמו קודם יום הכיפורים שיראה שיהיה כל תשוקתו וחפצו, רק לעבודת ה' ויהיה שמח מאד בעבודת ה' כעל כל הון ועסקי עולם אכילה ושתיה ודומיהן יהיה בעיניו למשא כבד ולא יעשהו רק כמוכרח. וזהו מרמז הכתוב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש שהאכילה יהיה אצלך כעינוי. ועוד אמרו שאכילה כזו לשם שמים יש לה חשיבות רבה יותר מתענית לשם שמים ולכן אמרו חז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי הטעם שנחשב האכילה בתשיעי לשם שמים כמו שני ימי תענית.

ויש שהטעימו עוד ואמרו שמה שנאמר בתורה ועיניתם את 'נפשותיכם' לשון רבים התורה מדברת על שתי נפשות על הנפש הגופנית ועל הנשמה האלוקית. והקדוש ברוך הוא צוה לענות שניהם עינוי הגופני על ידי התענית ועינוי הנשמה הרוחנית על ידי אכילה, ונשמה האלוקית מתענה כשאדם אוכל. אך מפני שאי אפשר לקיים ושניהם ביום אחד לכן צוה להקדים ולאכול ולשתות בתשיעי כי זה הוא עינוי לנשמה.

התשיעי החומרי עושה הכר לעשירי הנבדל מכל חומרי

כתבו הפילוסופים האלוקיים שיש עשר שכלים נבדלים, ט' השכלים התחתונים המנהיגים כל אחד גלגל מסוים והשכל התחתון מנהיג את העולם התחתון. ומעל כולם עומד השכל העליון שהוא ה' יתברך הוא מנהיג את הכול. וחלילה אין השכל העליון מיוחד לחומר מסוים ולהנהגת גלגל מסוים כמו יתר השכלים, אלא הוא מרוחק ונבדל מכל חומר והוא מנהיג את הכל ולא רק חומר וגלגל מסוים. עשרת ימי תשובה מרמזם לעשרת השכלים הנבדלים ויום הכיפורים מרמז לשכל העליון ולכן מתענים בו ונפרשים מכל חומר, להורות שהשכל העליון נבדל ונפרש מכל חומר. התורה רצתה ליחד את היום העשירי משאר הימים להורות על מדרגתו של ה' יתברך שהוא מעל מדרגת שאר השכלים הנבדלים. ולכן שבחו חז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי להורות שגם השכל התשיעי העליון שהוא שכל חשוב יותר מכל השכלים האחרים שתחתיו מפני שהוא מנהיג את כל ככבי השבת והם מנהיגים רק מספר ככבי לכת שבגלגל שלהם, מכל מקום מדרגתו רחוקה מאד ממדרגת ה' יתברך ואין בין השכל התשיעי לשכל העשירי שום יחוס ודמיון כלל. וכן יום הכיפורים עצמו הוא עשירי קודש וה'נבדל' ולכן מתענים בו, ומשום כך קודם בערב יום הכיפורים יש מצוות אכילה כדי שהעשירי שאחריו יהיה ניכר נבדלותו.

התשיעי הכנת החומר לקבלת הצורה של העשירי הנבדל

יום הכיפורים הוא העשירי ה'נבדל' אין לו שייכות אם הקודם אליו כי הוא נבדל מהכול, ולפיכך אין ליום העשירי הנבדל התקשרות היום התשיעי, וכל מה שכן יש לו התקשרות עמו הוא רק על דרך התקשרות החומר לצורה שהצורה היא דבר נבדל מהחומר מכל מקום יש לו התקשרות עם החומר על ידי זאת שהחומר היא הכנה וקיבול לצורה. וכן שהיום התשיעי הוא הכנה ליום העשירי וכהכנה וקיבול כזו הוא דבק ומתקשר בו. ולכן יש מצוות באכילה ושתיה בתשיעי בתורת הכנת קבול הצורה הנבדלת של העשירי.

ועוד שערב יום הכיפורים הוא יום ממוצע בין יום הכיפורים הקודש והנבדל לבין שאר ימות השנה ימי החול והטבע. ועל ידי הממוצע יש חיבור וקישור בין שאר הימים אל היום הנבדל. וידוע שענין הממוצע הוא שיש לו קצת עניין מזה וקצת עניין מזה, ועל כן יש לו חיבור לשניהם והוא הממוצע מצרפן. ולכן ערב יום הכיפורים הוא יום שיש בו אכילה, ומכול מקום הרי הוא כאילו התענה בו, כמו שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה, על כן יש בכחו לצרף את כל הימים אל יום הכיפורים.

ויש הטעימו ואמרו שערב יום הכיפורים הוא ממוצע מפני שיש לו שני הבחינות; בחינת הגופנית על ידי שמצוה לאכול ולשתות ערב יום הכיפורים, ובחינה הרוחנית על ידי שצריך לאכול בערב יום הכיפורים אכילה גסה ולהרבות באכילה ושתיה כשיעור שני ימים ככתוב בספרים קדושים וכשאוכל אכילה גסה הוא עינוי. ונמצא שיש לו גם כן בחינת יום הכיפורים שהוא בחינת הנשמה הרוחנית.

עלם הסוד

יחוד היסוד עם העטרה

על פי קבלת הראשונים את העשר ספירות של עשרת ימי תשובה מונים מלמעלה למטה והיום העשירי בתשרי רומז למידה עשירית והאחרונה והיא המלכות המכונה 'העטרה'. והיום התשיעי בתשרי מרמז למידת היסוד המכונה 'צדיק יסוד עולם'. אם יתענה בעשירי לבד ולא יעשה שום עבודה קדושה בתשיעי אם כן הפריד בין היסוד למלכות. פגם זה מכונה 'אכל את הפרי וקצץ בנטיעות'. ולכן יתחיל את העבודה בתשיעי באכילה בתשיעי לשם מצווה וישלים את העבודה בתענית בעשירי, ובכל יושלם היחוד.

השפעת החכמה מזון לקיום התחתונים

על פי קבלת הרמ"ק את העשר ספירות של עשרת ימי תשובה מונים מלמטה למעלה, והיום העשירי הוא ספירת הכתר הספירה העליונה, והיום התשיעי הוא ספירת החכמה. ספירת החכמה היא הזנה ומקיימת את העולמות התחתונוים, כאמרו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. על כן מצווה לאכול בתשיעי והאכילה הזאת היא צורך גבוה לקיום הנמצאות התחתונות ולהשפיע מזון וקיום מספירת החכמה על התחתונים.

ביום העשירי שובת הלובן העליון (ספירת הכתר) ומשפיע רק רוחניות ולא קיום הגשמיות ולכן אנחנו מתענים ביום זה ודבקים רק ברוחני ולא בגשמי . אולם הקדוש ברוך הוא חפץ בטבע שהם הדברים התחתונים הדברים הגשמיים, וה' לא לא ברא את כל הנמצאות אלא בסבת התחתונים האלו. לכן צריך להקדים ביום התשיעי ולהשפיע אל התחתונים בכדי לזונם ולפרנסם ואם לא ישפיעו אליהם הם ימיתם יספו כרגע.

משום כך יש מצות אכילה ביום התשיעי בכדי ליתן לנו מזון וקיום לגופנו ליום המחרת ובכך אנו משפיעים שספירת החכמה תשפיע את קייום הגשמיות לעולמות התחתונים. ויותר מכך קיום התחתונים נותן קיום גם לרוחניות של ספירת הכתר, מפני שאין קיום לרוחני בלא הגשמי.

ודבר זה מרומז בדברי חז"ל כל האוכל בתשיעי (נותן קיום לתחתונים על ידי החכמה) כאלו התענה תשיעי ועשירי (קיים בזה גם את החכמה והתחתונים וגם את הכתר והרוחניים).

על פי זאת יש שביארו את דברי רש"י (ברכות ח ע"ב) שכתב שכל המרבה באכילה ושתיה בתשיעי יותר עדיף. משום שעל ידי אכילתו משפיע שפע וברכה על כל השנה, ואם כן כככל מה שהוא מרבה באכילה כך הוא מוסיף באכילתו תוספת ברכה לעולם

תיקון בחינת החיצוניות של יסוד ומלכות

על פי קבלת האר"י בערב יום הכפורים אנו צריכין לתקן יסוד ומלכות, ובתשיעי הם נתקנין רק בסוד חיצונית על ידי אכילה ושתיה החיצונית שלנו, ובעשירי הם נתקנים בסוד הפנימיות.

לכן צריך להרבות באכילה ושתיה בתשיעי ולאכול כפי ערך ב' ימים . לפי שבכל יום מעשרת ימי תשובה אינו נתקן אלא מדרגה אחת לבד, ועתה ביום התשיעי אנו צריכין לתקן מדרגתו ומלבד זה צריך לתקן גם הבחינה המגעת ליום העשירי שהם היסוד והמלכות. כי יסוד ומלכות הם מחוברים תמיד, ואין להפרידן, ונקרא מדרגה אחת. נמצא כי ביום התשיעי נתקנת מדרגתו ומדרגת יום העשירי, ושנהם נתקנים בתשיעי בסוד אכילה ושתיה גשמיים בבחינת החיצונית, ולכן צריך לאכול כפי ערך ב' ימים. ואם לא יעשה כן, יצטרך ביום עשירי לתקן מדרגת של יסוד ומלכות בסוד אכילה חיצונית, ולא תוכל להתקן האכילה הרוחנית בבחינת הפנימית. הרי נמצא כי האכילה ושתיה בתשיעי גורם להתענות ביום הכפורים, כי גורם לאכילה ושתיה הפנימית.

ובזה מבואר מאמר חז"ל כל האוכל ושותה בתשיעי הרי כאלו התענה גם בעשירי, מפני שלולי אכילות ותיקון החיצוניות בתשיעי לא היה התענית ותיקון הפנימיות בעשירי.

גם הניצוצות משתתפים בתענית

האוכל ושותה בערב יום הכיפורים בכוונת מצוה, מעלה את הצורה הפנימית של האכל הנאכל למדרגם אדם, וצורת האוכל הנאכל כשהוא במדרגת אדם שעושה את מצות התענית אחר כך ביום הכיפורים. ולכן זה כאלו התענה תשעי ועשירי כי צורת הנאכל מתענה עמו.

יתר מכך משום שביום הכיפורים כל איש מישראל שב בתשובה מסתמא ועולה למדריגה גדולה, וכאלו מקריב את עצמו לקרבן, לכך מצוה שיאכל וישתה בתשיעי, כדי שניצוצי הקדושה אשר נשארו בקרבו יעלו עמו אז, ובזה יהיה להם עליה גדולה

על פי זה יש שביארו את זה שכתבה התורה ועניתם את נפשותיכם לשון רבים. שציותה התורה שיענה בתענית הקדוש הזה נפשו ונפש דומם צומח חי מדבר עמו על ידי שאכל ושתה בתשיעי, ולכן אמרה התורה ועניתם את נפשותיכם, היינו נפש עצמו ונפש דומם צומח חי מדבר אשר בקרבו,

עולם הפרד"ס

התענוג הגשמי כהכנה אל התענוג הרוחני

יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו לא אכילה ולא שתיה רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה. וצריך הכנה לתענוג הגדול ההוא שיוכלו לקבלו. וזה נעשה על ידי אכילה ושתיה בערב יום כיפור שהיא הכנה וכלי לקבל התענוג. והוא בסוד ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו (שמות כ"ד, י"א) שהיו נהנים מזיו השכינה על ידי ויאכלו וישתו. ונמצא שצריך לתקן ולעשות כלי תחלה כדי שיוכלו אחר כך להכנס לפנים לתענוג הגדול .

יש שכתבו בלשון אחר שיום הכיפורים הוא יום מיוחד ונבדל מכל ימות השנה, שזה היום הוא למעלה כל הימים ולמעלה מן הטבע. והוא יום מעין עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה, ויום הביטול אליו יתברך לגמרי. ויום זה הוא באמת יום שמחה מאד לבני ישראל. אך אין יכולים להידבק בשמחה זאת כראוי בעודנו בעולם הזה ובטבע. ועל ידי שמחת אכילה ושתייה בתשיעי יכולים להידבק בהארת יום הכיפורים אחר כך ביום העשירי.

על פי יסוד זה שהאכילה בתשיעי היא הכנה לקבלת פנימיות קדושת יום הכיפורים, על פי זה יש שביארו דברי האר"י ז"ל שבערב יום כיפור הזמן להמשיך החיצוניות והכלים לעשות כלי ובית קיבול, וביום הכפורים אנו ממשיכין הפנימיות העליונה, ועל כן מצוה לאכול ערב יום כפורים בכדי שנעשה הכנה לקבל הפנימיות והשראת השכינה ביום הכפורים. ובזה מבואר גם מה שכתב רש"י (ברכות ח ע"ב) שכל המרבה באכילה ושתיה בתשיעי יותר עדיף. משום שככל מה שהכלי יותר גדול יותר כך יכנוס בתוכו יותר, ועל כן ככל שהוא מרבה האכילה בתשיעי כך הוא מוסיף לקבל הפנימיות והקדושה בעשירי.

תיקון האכילות של כל שנה

בעשרת ימי התשובה הם המעלים לקדושה את; כל המעשים אשר נעשו בכל השנה, וגם את כל הדיבורים מכל השנה שדבר דברים בטלים וכדומה, וגם המצות שנעשו בלי חיות. לכולם יש להם עליה לרצון למעלה לקדושה. וזאת על ידי התשובה וקבלת עול מלכות שמים באמת ובאהבה בימים האלה של עשרת ימי התשובה. ובזה מבואר מה שצותה התורה לאכול בתשיעי שהוא בכדי להעלות גם כל האכילות מכל השנה אשר היו בלתי כוונה הרצויה רק להנאת הגוף. שעל ידי האכילה בתשיעי בבחינת הנאת הגוף לשם שמים הוא תשובת המשקל לתקן הנאות הגוף באכילה כל השנה שלא נעשתה לשם שמים. ויש שכתבו שבערב יום הכפורים על ידי האכילה הוא התיקון לכל השנה הבאה שתהיה האכילה בקדושה

יש שנתנו טעם על זאת שאכילה בתשיעי על ידה מתקנים אכילת כל ימות השנה שעברה. והטעם כי כמו שאמרו חכמים האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, והטעם שאין מספיקים כיון שהחטא היה בתשובה עצמה על כן נחלש כח התשובה לחטא זה. כמו כן וקל וחומר מדה טובה המרובה כשבשעת התשובה זוכרין בסיבה המביאה אל החטא על ידי זה מתקנין גוף החטא. לכן סומכין אכילה ושתיה לתשובת יום הצום. לתקן סיבות החטא שהוא אכילה ושתיה.

תיקון חטא אדם הראשון על ידי אתהפכא

בערב יום הכפורים אכילה היא בבחנת אתהפכא ועל ידי האכילה זו יש תיקון לפגם חטא אדם הראשון. ידועה שהתגברות כנגד היצר הרע הוא בשני אופנים האחד בחינת אתכפיא והשני בחינת אתהפכא. אתכפיא, היינו שכובש את יצרו ופירש עצמו לגמרי מהדבר שהיצר מתהווה אליו, וענין אתהפכא הוא שמהפכים הכל לקדושה ועושים גם את הדבר שהיצר מתהווה אליו בכוונה שלם שמים. ובחינת אתהפכא הוא מדרגה יותר גדולה מענין בחינת אתכפיא כי מכניס את יצרו לקדושה גמורה.

התיקון השלם של חטא אדם הראשון באכילתו מעץ הדעת היא רק על ידי אהפכא שהוא על ידי אכילה דקדושה, היינו שהגם שאוכל אינו אוכל בשביל הנאת הגוף כאכילת אדם הראשון שאכל בשביל שהוא טוב למאכל ותאוה לעניים ומצד היצר, אלא אוכל רק לצורך קדושה שאכילה שלו הוא רק להחיות את נפשו.

ובעינינו, העינוי והצום ביום הכפורים הוא בחינת אתכפיא. לעומת זאת והאכילה ושתיה בערב יום כפורים הוא בבחינת התאפכא, היינו מה שכופה נפשו ולבו שאף שאוכל מעדנים לא יהיה מצד הנאת הגוף רק מצד שמצוה לאכול בתשיעי ולפי שהשם יתברך ציוה. ואלו ציוה השם יתברך להתענות גם בתשיעי וגם בעשירי, היינו מתענים בשמחה לעשות מצות ה'. וכמו כן כשציוה לאכול ולהתענג אנו אוכלים רק בשביל מצות השם לבד ולא לענג הגוף כלל.