פולמוס איסור עליית כהנים למירון

הפולמוס בדבר איסור עליית כהנים למירון, שבו טענו לאיסור על כהנים להתקרב למתחם קבר רשב"י במירון מחמת האיסור לכהן להיטמא למת, העסיק את החברה החרדית, ובמיוחד את העדה החרדית, בין השנים 2009–2011.

הפרשה החלה בעקבות גילוי קברים בסמוך למתחם קבר רשב"י,

רקע

על פי ההלכה, אסור לכוהן להיטמא מרצונו בטומאת מת. מסיבה זו, אסור לכוהן להיכנס לבית קברות או לעבור מעל קבר, שכן לרוב כאשר מת קבור - הוא נקבר ללא חלל טפח בינו לבין העפר המכסה עליו, נמצא שהטומאה נחשבת ל"טומאה רצוצה", שעל פי הלכה למשה מסיני רואים אותה כאילו היא בוקעת ועולה עד אין סוף ומטמאה את כל מה שמעליה. במקרה כזה, כל אדם שעובר מעל הקבר, נטמא בטומאת אוהל (יש הסוברים שאף בטומאת מגע).

תחילת הפרשה

בסוף 2008 נמצאו קברים עתיקים במתחם אהל משה ליד קבר רשב"י במהלך עבודות שיפוץ במקום. זמן קצר לפני הילולת ל"ג בעומר ה'תשס"ט (2009) פסקו רבי ניסים קרליץ והרב נתן קופשיץ כי חל איסור חמור לכהנים לעלות לציונו של רבי שמעון בר יוחאי במירון, מחשש לטומאה. כמו כן פסק הרב מרדכי גרוס כי חל איסור מוחלט על כניסה לכהנים למתחם 'אהל משה' שליד מערת בקברו של רבי שמעון בר יוחאי.

העדה החרדית, התכנסה לדיון חירום, ובסופה פרסמה פסק הלכה, ובו אסרו על המשך החפירות במקום, וכן אסרה על הכהנים להיכנס למתחם עד לבירור העניין. על הכרוז חתמו כל חברי בית הדין: גאב"ד העדה הרב יצחק טוביה ווייס, הראב"ד רבי משה שטרנבוך, הרב מאיר ברנדסדורפר, הרב אברהם יצחק אולמן והרב נפתלי הירצקא פרנקל.

פסיקת הרב משה ברנדסדורפר

מכתבו של רבי משה ברנדסדורפר, המכתב שעורר את הפולמוס

גם לאחר פסיקות אלו, שאסרו על כניסה ל"מתחם אוהל משה" בלבד, ועד גילוי הקברים מסביב למתחם, הכהנים שעלו למתחם הקבר עמדו מסביב לקבר ולא נכנסו למתחם עצמו ככל יתר המתפללים, מתוך הנחה כי אין קברים בסביבות הקבר.

ובסוף 2010 נמצאה מעורה קבורה מסביב לציון הרשב"י שגרמה לחשש בקרב כהנים שכל המתחם הוא בית קברות ענק, ולכן אסורה עליהם ההגעה לציון הרשב"י או לקרבתו. והיגדלו לעשות גורמים שונים ^{[דרושה הבהרה]} שפירסמו שכל ההר מירון מלא במערות קבורה^{[דרוש מקור]}

אז לבקשת האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק, בדק הרב משה ברנדסדורפר את הנושא, ולאחר בירור פרסם פסק הלכה ובו הוא אוסר על כל הכהנים לעלות לכל הר מירון. (בפרסום שיצא מופנית הקריאה רק לכהנים אשכנזים, אך הסיבה לפנייה בסגנון זה היא בשל העיקרון שהעדה החרדית היא סמכות הלכתית רק כלפי "מקהלות האשכנזים"). חוץ דרך כיפין מותר.

ערך מורחב – שכונת קברות

הסיבה לאיסור היא שההלכה האומרת כי כאשר נמצאים מערות קבורה, יש לחשוש למערות קבורה נוספות, ויש לבדוק את השטח של עשרים אמה ממקום רגלי המת, ועד אז אסור לכוהן להיכנס למקום.

פסיקת רבנים אחרים

קובץ:פרשיית האיסור על עליית הכהנים למירון.jpg

העמוד הראשון במכתבו של אחד מהרבנים המתירים

מיד לאחר פסיקת הרב ברנדסדורפר על האיסור, פרסמו רבנים אחרים פסק שמותר לעלות לציון הרשב"י, ושללו את הקביעה כי אזור המתחם הוא בית קברות יהודי ענק. במהלך הפרשה הוצאו עוד שמונה פסקי הלכה של רבנים אשכנזים שהתירו לציבור הכהנים לעלות למירון^{[דרוש מקור]}.

בין ראשי המתירים היו הרב נתן גוטליב, והרב יצחק רוזנבלט, דיין של העדה החרדית ומראשי ישיבת ברסלב במאה שערים, שכתבו מכתבי הלכה מנומקים בעזרתו של הרב יוסף קדיש ברנדסדורפר, רב של שכונת בית ישראל בירושלים, ומחבר ספרי אורה ושמחה על הרמב"ם, המתמחה בענייני קברים, ואף הוציא את ספרו בענייני אהלות, הספר המפורסם חזקת טהרה, בו הם מסבירים שאופן הקבורה בעבר היה באופן שהמערות אין להם דין טומאת קבר, אופן הקבורה במערות הוא באופן שהקבורה היא בתוך הקרקע באופן שאין בנין קבר על גבי הקבר הגורם דין טומאת קבר, ושיש חזקה שהמערות נעשו באופן שאינו מעביר את הטומאה.וכן קבע רבי מרדכי גרוס בפסק מיוחד שהוציא

החשש היחיד שקיים הוא גזירת טומאת ארונות שגזרו חז"ל על ארונות טומאה מחשש שיש ארונות שאין בהם חלל טפח וקיימת בהם טומאה רצוצה, אלא שלא קיימת שום טומאה ידועה בדרך למירון, ואין צריך לחוש מספק לטמאה, בפרט על פי הכללים כל ספק טומאה ברשות הרבים טהור, וספקא דרבנן לקולא.

בין המתירים היה הרב מאיר שטרן, רב המושב מירון, אשר הגיב לאיסור בחריפות וטען כי להורות לכהנים שלא לעלות למירון נוגד את ההלכה והוא ביזיון לרבי שמעון בר יוחאי:

על שולחני מונחים עשרות פסקי הלכה, הקובעים בבירור כי מותר לכל כהן לעלות למירון. אין שום חשש. אם היה חשש כלשהו, הרי שתיקנו את הדרכים, וכעת מותרת העלייה ללא חשש.

— בחדרי חרדים, רבה של מירון זועק: "משחקים באש!"

הרב שטרן התייחס בדבריו גם לדברי התלמוד שייחסו לרשב"י, לאחר שיצא מהמחבוא במערה, טיהור אזור בטבריה, שנחשב לאזור שיש ספק אם יש בו קברים.

הפרשה בתולדות אהרן

חסידות תולדות אהרן, אחת הקבוצות המרכזיות בעדה החרדית, נקלעה לעין הסערה בפרשה זו. האדמו"ר מתולדות אהרן, הרב דוד קאהן, הוא בן לשושלת משפחת כהנים, לכן פסק ההלכה חל גם עליו. בפני החסידות ורבניה עמדה בעיה: תולדות אהרן מחזיקה בחלקה שמורה כדי שבל"ג בעומר יוכלו לערוך את ההילולה של החסידות. את המדורה המרכזית מדליק האדמו"ר במירון, לשם מגיעים רוב החסידים הנשואים.

לפי פסיקת הרב משה ברנדסדורפר, המשתייך לחסידות תולדות אברהם יצחק, אליו הצטרף אדמו"ר החסידות - הרב שמואל יעקב קאהן, הייתה אסורה האפשרות לעלות למירון ולהדליק את מדורת החסידות. למרות שהאדמו"ר מתולדות אהרן קיבל את פסיקת הרב גוטליב והרב רוזנבלט שמותר לעלות לציון הרשב"י. הגיע האדמו"ר למקום בצורה המקובלת על רבים מהפוסקים, ולפיה גם אם היה במקום קבר מותר לו לעבור במקום, הוא הגיע עם אהל חוצץ דהיינו על מבנה של עץ סגור- שעמד על גבי המכונית, כך שגם אם המכונית נטמאה בטומאת אוהל, הוא עצמו, שהיה בתוך המבנה המוגדר כאוהל נפרד מהמכונית שהיא האוהל המאהיל על הטומאה הרצוצה, אינו נטמא.

פסק העדה החרדית המתיר את העלייה למירון

הכיפין

האדמו"ר מתולדות אברהם יצחק , נקלע גם הוא לעין הסערה בפרשה זו, אולם הוא קיבל את פסקו של הרב ברנדסדורפר, ולכן בשנה הראשונה עלה רק עד חצי ההר, מקום שלדעתו אין קברים, ושם ערך את ההדלקה המסורתית.

בשנה שלאחריה הוא בנה 'כיפין' לאורך הדרך הבעיתית ובכך פתר את הבעיה.

סופה של הפרשה

באפריל 2011 התקיים דיון סוער וממושך על ידי רבני בד"ץ העדה החרדית בנושא. הדיון הסתיים ללא כל הכרעה.

למחרת התכנס הבדץ בפעם השנייה כדי לדון בסוגיה.וקיבלו החלטה בנושא . לפי החלטתם של בד"ץ העדה החרדית הדרך המקובלת "דרך בורמה" שבה עלו תמיד למירון, אינו מהווה בעיה לכהנים ואין בו חשש לטומאה, וכי כל דרך אחרת אינו ממולצת. מלבד קטע אחד ליד גג הציון שלדברי הב"ץ אסורה לכהנים.

קישורים חיצוניים

• פוסקי העדה: "כהנים, עלו לציון במירון" באתר כיכר השבת
• העדה פסקו: כהנים יכולים לעלות דרך בורמה באתר "לדעת"
• נחשף פסק: כהנים מורשים לעלות למירון באתר "כיכר השבת"
• תמונת האדמור מתו"א בתוך הארון שהובילו במירון להדלקה באתר בחדרי חרדים.
• כהנים ילבשו חליפות צוללנים? באתר TOG

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0