טומאה רצוצה
טומאה רצוצה היא כלל יסוד בדיני הטומאות בהלכה, ולפיה טומאה המטמאה טומאת מת שאין במקומה רווח אוויר בגודל של טפח על טפח, נחשבת לרצוצה ומטמאת כל מה שעליה או מתחתיה ללא יכולת חציצה. פירוש המילה "רצוצה" הוא דבר שאין במקומו רווח[1].
דין זה, שהוא הלכה למשה מסיני, אומר כי לטומאה חייב להיות לכל הפחות טפח שבו היא חלה; ולכן אם אין מקום כזה מסביב למקום הטומאה, אלא היא נמצאת במקום סגור, היא פורצת מעליו עד אין סוף, עד שאוהל (בשיעור מינימום של טפח על טפח) אחר יכסה אותה.
גדר הדין
גדר דין זה אומר כי יש להחשיב את כל המקום שמעל הטומאה ועליה כאילו היה מלא טומאה, ואז כל מי שנוגע במקום ההוא או עובר מעליו טמא בטומאת מגע, כך לפי שיטת רבי זירא[2], ולכן אם אדם מאהיל על חצי כזית של טומאה רצוצה, ובידו האחרת הוא נוגע בחצי זית אחר, ניתן לצרף את שני חצאי הכזית לשיעור זית המטמא, שכן שם הטומאה של שניהם משותף. ההלכה נפסקת למעשה כרבי זירא, ולכן טומאה רצוצה - תוקפה הוא מדין טומאת מגע.
נחלקו הרמב"ם והראב"ד בגדר הדין של טומאה רצוצה. לפי שיטת הרמב"ם, כל טומאה שאין מעליה או במקומה אוהל, נחשבת לטומאה רצוצה, מכיוון שאין אוהל המגביל את מקום הטומאה. אך אם יש מקום של טפח על טפח בגובה טפח מעל מקום הטומאה, (ניתן להחשיב כמובן גם את המקום שהטומאה עצמה מונחת בו, שכן גם הוא נחשב כחלק מהאוהל), אין הטומאה רצוצה. לפי שיטת הראב"ד, טומאה רצוצה היא טומאה שאין מעליה מקום בשטח טפח ברום טפח שבו מתפשטת הטומאה, נחשבת לטומאה רצוצה, ולכן: טומאה גלויה אינה נחשבת לטומאה רצוצה (בניגוד לדעת הרמב"ם)[3], וכן אין מקום הטומאה נחשב כחלק מהטפח, אלא צריך שיהיה מעליה טפח.
למרות שטומאה גלויה נחשבת גם היא לטומאה רצוצה, קיימים בה גם הדינים הרגילים של טומאת מת, המטמאת באוהל. באופן שונה, טומאה רצוצה שאיננה גלויה, תוקפה הוא מדין טומאת מגע, ואין לה דיני טומאת אוהל. כך שלמרות שהמאהיל עליה נטמא מדין טומאה רצוצה שגדרה שכל המאהיל עליה נחשב כנוגע בה, הרי שאין לטומאה כח להתפשט לכל חלקי אוהל המאהיל עליה, שכן אין לה תוקף של טומאת אוהל, ורק האדם המאהיל עליה ישירות נטמא[4].
התייחסויות הלכתיות אקטואליות
דין זה של טומאה רצוצה גורם למכשולות רבים לכהנים הצועדים מעל קבר שבו נקבר מת באדמה, שנקבר לרוב ללא כל כיסוי מעליו. במקרה כזה כל העובר מעל מקום זה נטמא, ואסור לכהנים ליטמא. לפעמים מסלול של מטוס עובר מעל בית קברות, ואז עולה הבקשה להעביר את מסלול הטיסה מסיבה זו.
ציון הרשב"י במירון
ערך מורחב – פרשת האיסור על עליית כהנים למירון
התייחסות נרחבת בדור האחרון לדינים אלו, הייתה בפרשת האיסור על עליית כהנים למירון, כאשר היו שטענו שקיימים קברים בהר מירון סמוך לציון הרשב"י, ומכיוון שלרוב כאשר מת קבור - הוא נקבר ללא חלל טפח בינו לבין העפר המכסה עליו, נמצא שהטומאה נחשבת ל"רצוצה", והיא עולה עד לרקיע. במקרה כזה, כל אדם שעובר מעל הקבר ומאהיל עליו, נטמא בטומאת אוהל, ויש הסוברים שאף בטומאת מגע, שכן יש להחשיב את הטומאה כאילו היא ממלאה את כל החלל עד הרקיע, וכל העובר שם כאילו נגע בטומאה. בעיה מיוחדת הייתה אודות לאדמו"רים שהם כהנים, כמו האדמו"ר מתולדות אהרון ותולדות אברהם יצחק, שלא יכלו לקיים את ההדלקה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי במקום.
הרב מרדכי גרוס הציע לייצר חליפות צוללנים[5], שישמשו כצמיד פתיל החוצץ בפני הטומאה לכהנים, ואילו האדמו"ר מתולדות אהרון הגיע למקום במבנה שעל גבי רכב, כך שהטומאה לא תחשב כטומאה רצוצה[6].
הפרשה נסתיימה, כאשר פוסקי העדה החרדית, ביררו את העניין, ונתגלה כי מקום הקברים אינו ליד ציון הרשב"י.
מערת המכפלה
כן דנו הפוסקים באפשרות היתר כניסה למערת המכפלה, מכיוון שהבניין שמעל המערת המכפלה, נחשב לקומה שנייה מעל המבנה של המערה עצמה, ולכן למרות שהקומה הראשונה אסורה בטומאת קבר מכיוון שהיא מאהילה על קבר של מת, יש מקום לומר, שהקומה השנייה מותרת לכניסת כהנים. אך יש שכתבו, שדווקא כאשר באוהל שעל גבי הקבר, ישנה מקום בגודל טפח שבו יכולה הטומאה לצאת[7] האוהל חוצץ בפני הטומאה, או לחלופין אם יש פתח - גם אם נעול זמנית בגודל ארבעה טפחים[8]. אך אם לאוהל הראשון אין פתח, נחשבת הטומאה לטומאה רצוצה, שבוקעת ועולה עד השמים. אך במערת המכפלה, הפתח נסתם בבטון, וגודלו הוא 28 ס"מ ואין בגודלו ארבעה טפחים, ולכן אסור לכהנים להיכנס למקום, ואף להתקרב במרחק ד' טפחים, שכן גם הקומה השנייה נחשבת לקבר[9][10].
כבישים בארץ ישראל ובעולם
בעיה נפוצה היא, נסיעה במכונית, ברכבת או בכלי רכב אחר, שנסלל מעל בית קברות. כבר ברוסיה הייתה שאלה זו נפוצה, ורבי יצחק אלחנן ספקטור התיר לנסוע ברכבות שנסללו מעל כבישים כאלו, בהסתמך על היתרים דחוקים, כשעת הדחק.
בארץ ישראל הועלתה הבעיה ביתר תוקף, בכביש החוצה את הר הזיתים שבמשך שנים רבות שימש ככביש יחיד, שחיבר בין ים המלח לירושלים. רבי יהושע לייב דיסקין, ששימש בזמנו כרבה של העיר ירושלים, הורה כי במידת הדחק יש לסמוך על ישיבה על פשוטי כלי עץ - כלי עץ שאין להם בית קיבול - שאינם מקבלים טומאה, במהלך הנסיעה, כך שהמכונית משמשת כאוהל המאהיל על הטומאה רצוצה וחוצץ בפני הטומאה, ואילו העץ עליו יושב האדם אינו נטמא כתוצאה מהנגיעה באוהל, שכן פשוטי כלי עץ אינם מקבלים טומאה. אם כי, פתרון זה נחשב כהיתר בעייתי.
באופן בהם בתי הקברות הם של גויים, נחשבת הבעיה לקלה יותר במעט; שכן ישנה דעה שקברי גויים אינם מטמאים בטומאת אוהל, (אך הרמ"א מחמיר בדין זה). למרות שלכל הדעות הם מטמאים במגע ומשא. השאלה היא, איזה דין יש לטומאה רצוצה. לפי דעת הגר"א לטומאה רצוצה יש דין חמור כטומאת מגע, ולכן גם אלו המקילים בקברי נוכרים צריכים להחמיר בדין זה; להלכה פסק הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך כי ראוי להחמיר כדבריו; אם כי רוב העולם לא נוהגים בזה; ובפרט שדברי הגר"א נחשבים לחידוש, ואינם ההלכה המקובלת[11].
קישורים חיצוניים
- טיסת כהנים מעל קברים, הרב דניאל וולף
- הערך "טומאה רצוצה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ רש"י בתלמוד בבלי, מסכת חולין, דף קכ"ה עמוד ב'.
- ^ חולין קכה ע"ב.
- ^ לפי הרמב"ם גם טומאה גלויה נחשבת לטומאה רצוצה, מכיוון שאין מעליה אוהל.
- ^ על פי ביאורו הנרחב של רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק, מובא בחידושי הגר"ח על הש"ס מהדורת תשס"ח בחידושים על מסכת אהלות.
- ^ כהנים ילבוש חליפות צוללנים? באתר TOG
- ^ נחשף פסק: כהנים מורשים לעלות למירון באתר כיכר השבת
- ^ פירוש "תפארת ישראל" למסכת אהלות, "קריית ארבע" – הקדמה לפרק רביעי ג, ב.
- ^ "חידושי הגרשוני" (יו"ד שע"א על הט"ז, ס"ק, י')
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות טומאת מת, פרק ז', הלכה ד'.
- ^ כניסת כהנים למערת המכפלה / הרב יועזר אריאל באתר מנהלת מערת המכפלה חברון
- ^ נסיעת כהנים בכבישים בעיתיים / הרב דני וולף באתר דף קשר לתלמידי ישיבת הר עציון.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
