ואדי אל-חיתאן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
גרסה מ־05:51, 29 באוגוסט 2019 מאת מוטיאל (שיחה | תרומות) (החלפת טקסט – "לעתים" ב־"לעיתים")
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ואדי אל-חיתאן

Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Whale skeleton 2.jpg
מאובן לווייתן קדום
מדינה מצריםמצרים  מצרים
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2005, לפי קריטריונים 8
שלד לוויתן קדום
צלעות בסילוזאור

ואדי אל-חיתאן (ערבית وادي الحيتان - "עמק הלווייתן") הוא אתר פלאונטולוגי השוכן במדבר לוב במחוז אל-פיום שבמצרים, כ-150 קילומטרים דרומית-מערבית לקהיר. באתר התגלו מאות מאובנים של לווייתנים קדומים, והוא חושף את אחת התעלומות הגלומות באבולוציה של הלווייתנים - התפתחותו של הלווייתן מיונק יבשתי ליונק ימי. זהו האתר היחיד בעולם שבו מצויים מאובנים מסוג זה בהיקף, בריכוז, במצב שימור טוב, ובנגישות נוחה. מסיבות אלה הכריז ארגון אונסק"ו על המקום כאתר מורשת עולמית בשנת 2005.

האתר משתרע על פני 200,150 דונם, כ-40 ק"מ מערבית לשני אגמים מלוחים שנוצרו בשנות ה-70. ואדי אל-חיתאן עצמו יבש לחלוטין, ונופו מתאפיין בסלעים שהתבלו כתוצאה מרוחות, בדיונות חול, בגבעות, וברמות הנתחמות על ידי צוקים.

המאובנים באתר שייכים לשלב האחרון של הסתגלות אבות הלוויתנים לחיים בים, עת איבדו את גפיהם האחוריות ופיתחו מבנה הידרודינמי, תוך שהם שומרים על מספר מאפיינים פרימיטיביים, כמו מבנה גולגולתם ושיניהם. שלב זה הוא שלב המעבר בין החיים בסביבת מים רדודים לאורך החופים לחיים בים הפתוח, דבר שאיפשר את התפשטות הלוויתנים ברחבי העולם. המאובנים התגלו בשכבת סלע העשוייה מסלעי משקע ימיים, מקונכיות, מחוואר ומאבן גיר. הם חשופים ומפוזרים על קרקע המדבר, ולצד שרידי הלוויתנים הקדומים, התגלו גם מאובנים של בעלי חוליות וחסרי חוליות אחרים. כל אלה מאפשרים את שחזור התנאים הסביבתיים והאקולוגים במקום בתקופת האאוקן


.

שלד של דורודון



השלדים המאובנים הראשונים שנמצאו בוואדי אל-חיתאן התגלו בחורף שבין השנים 1902-1903, ובמקום נערכו מחקרים קצרים נוספים בשנים 1947-1948 ובשנות ה-60. המחקר במקום התחדש בשנות ה-80, נמשך עד תחילת שנות ה-90, והניב את מירב הממצאים. ב-1989 התגלו השרידים הראשונים של לוויתנים אשר שימרו את גפיהם האחוריות. אורכו של הבסילוזאור הגדול ביותר שהתגלה במקום, מגיע ל-21 מטרים. הוא היה אוכל בשר, והתאפיין בסנפירים קדמיים מפותחים, שבהם חמש אצבעות, וברגליים אחוריות בעלי בהונות. מין נוסף שהתגלה במקום הוא הדורודון, שהיה לוויתן קטן יותר דמוי דולפין, וייתכן שנוכחותו באזור משכה את הבסילוזאור בתורו אחרי טרף.

בחלק גדול מהמאובנים נמצאו שלדים שהשתמרו בשלמותם, והם נמצאו באתרם במקום מותם. מצבם הטוב של השרידים מאפשר לעיתים להבחין בחלקי קרביים שהשתמרו כמעט במלואם, ובמספר מקרים התגלו סדרות של מאובני בעלי חיים מאותו מין, השייכים לגילאים שונים. חלק מהמאובנים גלויים מעל לפני השטח אך רובם קבורים תחת דיונות חול, והם נחשפים בחפירה או כתוצאה מרוחות. סך הכל נסקרו שרידיהם של 379 לוויתנים ועשרות רבות של בעלי חוליות אחרים. באזורים שסביב לאזור המוכרז כאתר מורשת עולמית התגלה שפע של מאובני יונקים יבשתיים, ובהם מאובני פרימטים, כולל מאובן של הומינואיד העתיק ביותר הידוע כיום[1], מאובנים של אבות הפילים ומאובנים נוספים.

בוואדי אל-חיתאן גדלים כ-15 סוגים של צמחי מדבר וחיים כ-15 מיני יונקים שעליהם נמנים התן הזהוב, השועל המצוי, הנמייה המצויה, חתול הבר האפריקאי וצבי הנגב. במקום תועדו גם 19 מיני זוחלים ו-36 מיני ציפורים.

הממשלה המצרית טוענת כי שתי מכוניות בבעלות דיפלומטית בלגית נסעו באזור שמור בוואדי אל-חיתאן ביולי 2007, וגרמו לנזק בשיעור של 325,000 דולרים, אך ממשלת בלגיה הכחישה כל קשר של נציגיה הדיפלומטים לפרשה. הסוגיה נותרה שנויה במחלוקת[2].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ואדי אל-חיתאן בוויקישיתוף

הערות שוליים

מראה פנורמי של ואדי אל-חיתאן
Magnify-clip.png
מראה פנורמי של ואדי אל-חיתאן