מצור
מָצוֹר היא צורת לחימה שבה צד אחד מבקש לכבוש מתחם מבוצר ואילו הצד השני מבקש להגן עליו ולהמשיך להחזיק בו. ההגדרה המילונית למצור היא: "הקפת עיר על ידי צבא כדי לנתק אותה משאר המקומות ולהכניעה". כיום המונח "מצור" מתייחס לכל פעולת הלחימה על מתחם מבוצר ולא רק להקפתו והרעבתו. פעולת ההקפה והבידוד נקרא "כיתור" או "טבעת מצור".
מצור מתרחש כאשר כוח תוקף (או "כוח צר") נתקל בעיר או במבצר המסרבים להיכנע ושלא ניתן לכובשם בהתקפה ישירה ומיידית. המצור בדרך כלל כרוך בכיתור המטרה ובחסימת דרכי האספקה, בשילוב התקפות על הביצורים במטרה להבקיעם. ההתקפות על הביצורים בדרך כלל עירבו כלי מצור וארטילריה ולעיתים אף ניסיונות לחפור מתחת לביצורים ולמוטט את יסודותיהם.
למצור צבאי יכולות להיות ארבע תוצאות:
- המגנים הודפים את המצור ללא עזרה מבחוץ, והכוח הצר נסוג מבלי שכבש את המתחם. במקרה זה אומרים שהמתחם "החזיק מעמד".
- אם המגנים נעזרים בכוח חיצוני שמניס את הכוח הצר, אומרים ש"המצור הוסר" מעל המתחם.
- אם המגנים והאוכלוסייה מצליחים להימלט לפני שהכוח הצר כובש את המתחם, אומרים שהמתחם "פונה" ו"נפל בידי האויב".
- אם הכוח התוקף מצליח לכבוש את המתחם ומשמיד או לוכד את המגנים והאוכלוסייה אומרים שהמתחם "נפל בידי האויב".
לוחמת המצור קדומה כהיווצרות ריכוזי האוכלוסייה החקלאיים והעירוניים, כאשר איכרים הקימו גדרות ותעלות על מנת להגן על יבולם מפני חומסים. במזרח התיכון יש עדות לערים מבוצרות בחומות אבן עוד מימי דוד הפלגה (יריחו). במהלך ימי הביניים לוחמת מצור הייתה חלק הארי בלחימה באירופה. לוחמת המצור עברה את ההתפתחות המשמעותית שלה מאז התקופה הרומאית כאשר הומצא התותח. התותח מוטט בנקל ביצורים שעמדו חזקים מול כלי המצור העתיקים ושינה את תכנון הביצורים. במאה ה-20 חשיבותה של לוחמת המצור הקלאסית פחתה ורוב הערים לא כללו עוד חומות עיר או ביצורים למיניהם. את לוחמת המצור על ערים החליפה בעיקר לוחמה בשטח בנוי, וזאת עקב ההתפתחות הגדולה באמצעי ההשמדה והגידול בכוח האש שהפך רבים ממאפייני המצור הקלאסי ללא רלוונטיים.
שיטות מצור
ערך מורחב – טקטיקת מצור
הכוח הצר
האסטרטגיה הכללית של הכוח הצר נשענים לרוב על שלושה שלבים, שלעיתים חופפים או נבלעים זה בזה:
- ניתוק המתחם המבוצר מסביבתו, כדי למנוע את תגבור הכוח הנמצא בתוכו באנשים ואספקה ועל מנת לפגוע ברוח הלחימה שלו.
- שבירת חוסנו, יכולתו ורצונו של הכוח המגן להלחם על ידי שילוב של אמצעים טקטיים, טכנולוגים, ופסיכולוגים.
- השתלטות על המתחם המבוצר באמצעות הסתערות, תחבולה, שימוש בבוגדים או במשא ומתן.
באופן כללי, ישנן ארבע שיטות להכנעת מעוז מבוצר:
- ביקוע מערך הביצורים, פריצת החומה וכיבוש המעוז בכוח תוך קרב פנים אל פנים מול המגנים. שיטה זו דרשה כלי מצור בעלי כוח מכני רב, על מנת לפעור חור בחומה ו/או לרסק את השערים. אמצעי המצור שהיו קיימים בעת העתיקה וימי הביניים, כגון אייל ניגוח, קטפולטה וטרבושה, לא היו מספיק חזקים בשביל להכריע מעוז מבוצר היטב ורק עם המצאת התותח החלו חומות בצורות להתמוטט בקלות אל מול התוקף. בעקבות המצאת התותחים פותחו ביצורים מיוחדים כנגד תותחים שהקטינו מאוד את יעילות הארטילריה הישירה. שיטה נוספת להבקעת הביצורים היה לנסות לחפור תחתם ולמוטט את היסודות.
- הקפת המצור בטבעת כתר המונעת כניסת אספקה ומזון למעוז הנצור. הצבא הצר מרעיב את הנצורים ומחכה שייכנעו מחמת רעב אחרי שתיגמר להם האספקה. טבעת מצור היא גם שיטה להחלשת המגנים לפני ניסיון ההבקעה.
- הפצצת העיר בירי תלול-מסלול על מנת להתיש את המגנים, לערער את המורל שלהם ולהכניעם. בעת העתיקה וימי הביניים הפצצה זו נעשתה באמצעות מעוטים (קטפולטה) וטרבושה. אחרי גילוי אבק השרפה זה נעשה באמצעות מרגמות ותותחים היורים בכינון עקיף.
- ניצול בוגד מקרב הנצורים על מנת לחדור למעוז בדרכי עורמה, כאשר הנצורים לא מצפים לכך, ולנצל את ההפתעה כדי להכריע אותן.
מול ביצורי אבן מתוכננים היטב, רוב ניסיונות ההבקעה נטו להסתיים בכישלון, ואילו מצורים ממושכים - בהנחה שלצבא הצר היו את האמצעים הלוגיסטיים לאחזקת מחנה בתנאי שטח קשים לזמן ממושך - נחלו לרוב הצלחה. מול ביצורי עץ, שהיו נפוצים באירופה של טרום מסעות הצלב, גם תקיפות הבקעה צלחו.
הכוח הנצור
הכוח הנצור הסתמך בעיקר על ביצורים ואספקה גדולה של מזון ומים כדי להחזיק מעמד מול מצור ממושך. מבצרים וערים כללו לעיתים גם בורות מים, מעיינות ושדות תבואה שנמצאו בתוך החומות, דבר שהחזיק את יכולתם לעמוד בפני מצורי הרעבה ממושכים.
הביצורים עצמם כללו כמעט תמיד חומה גבוהה שבה שזורים צריחים ומגדלים, ובהם חרכי ירי המאפשרים לירות על כל מי שמנסה לטפס על החומה או לפרוץ אותה. על גג החומה עצמה היה נהוג להציב קשתים שיירו חצים על הכוח הצר וימנעו ממנו לנסות לפרוץ את החומה או לטפס עליה. בנוסף לירי, יכלו הקשתים להשליך על התוקפים אבנים או שמן רותח מגג החומה. לעיתים נחפר לפני החומה חפיר (יבש או רטוב) וזאת על מנת לסכל ניסיונות להגיע אל יסודות החומה ולמוטטה. נקודת תורפה במערך הביצורים הייתה המגדל שהכיל את שער הכניסה למבצר, ולפיכך מוגן מגדל זה בכבדות. בשיא ימי הביניים השתכללו הביצורים ולעיתים אף כללו חומות כפולות (המאפשרות להמשיך להחזיק מעמד גם אחרי שחומה אחת נפרצה), מגדלים עגולים החולשים על כל הזוויות, חפיר רחב ושער עם גשר הניתן להרמה. כאשר הומצא התותח שהפך את ביצורי ימי הביניים לחסרי תועלת, פיתחו המהנדסים של אירופה ביצורים נגד ארטילריה המבוססים על מגננים, סוללת עפר וחומות נמוכות, שצוידו אף הן בתותחים על מנת לפגוע ולהשמיד את כלי המצור ותותחי הכוח הצר.
עוד שיטה שבה השתמשו הנצורים לשבירת מצור היא חבלה במחנה האויב ותקיפת הכוח הצר במטרה להרוס את מחנהו או את כלי המצור שלו ולאלצו לוותר על המצור. ביצורים מסוימים כללו שערים סודיים בחומה (שנקראו "פִשפָשים") שאפשרו הוצאת כוחות קטנים על מנת לחבל במחנה הצר וציודו. לעיתים הסתמכו הנצורים על כוח צבאי חיצוני שיסייע להם מבחוץ לשבור את המצור.
היסטוריה
תולדות לוחמת המצור היא כתולדת הביצורים והתפתחותן. העיר המבוצרת העתיקה ביותר היא כנראה יריחו, שבה נמצאו שרידי חומות וחפיר.
לוחמת מצור בעת העתיקה
העת העתיקה כללה מצורים גדולים ומפורסמים על ערים מפוארות ומבוצרות למשעי, כאשר רוב כלי המצור התפתחו בהדרגה וכללו מגוון אמצעים: החל מאיילי ניגוח, סולמות ומגדלי מצור וכלה במעוטים מתקדמים שפותחו על ידי היוונים והרומאים.
אולי המצור המפורסם ביותר הוא המצור על העיר טרויה. מצור זה המוזכר באגדות האיליאדה, נמשך לפי אגדות המיתולוגיה היוונית כעשר שנים, עד לשבירתו על ידי שימוש מתוחכם בסוס מעץ. מצור זה נחשב לאגדה עד לתחילת המאה ה-20, אולם חפירות ארכאולוגיות גילו שרידים של עיר מבוצרת במקומה המשוער של העיר, דבר שלפי חוקרים מסוימים תומך בחלק מהסיפור האגדתי.
אלכסנדר הגדול וצבא מוקדון היו מעורבים במצורים רבים. שניים מהם ידועים במיוחד: המצור על צור (Tyre) ועל המצור על הסלע סוגדיאנה (Sogdian Rock). העיר צור הייתה עיר-אי פיניקית במרחק ק"מ אחד מהיבשה ונחשבה לבלתי חדירה. המוקדונים בנו סוללת עפר אל העיר (נאמר עליו שהיה ברוחב של כ-60 מטר) והציבו בסופה כלי מצור כגון קטפולטות קלות ומרגמות שירו אבנים על העיר. אחרי 7 חודשי מצור נפלה העיר. בניגוד מוחלט לצור, המבצר בסוגדיאנה נכבש על ידי תחבולה: המבצר היה ממוקם גבוה על צוק, אלכסנדר השתמש בטקטיקה דמויות קומנדו על מנת לכבוש הרים שחולשים על המבצר ולגרום למגינים המיואשים להיכנע.
הלגיונות של הרפובליקה הרומית ומאוחר יותר, האימפריה הרומית, ידועים במיומנות ההנדסיות שלהם ובפרט בטקטיקת המצור שלהם שבוצעה ביעילות ובנחישות. במסעו לכיבוש גאליה במאה ה-1 ניהל יוליוס קיסר מספר רב של מבצעי מצור מגוונים. יוליוס קיסר תיאר כיצד בקרב אלסיה בנו הלגיונות שתי חומות ענק מבוצרות סביב העיר. החומה הפנימית, בהיקף 10 מיל (כ-15 ק"מ) החזיקה בפנים את כוחותיו של ורקינגטוריקס (Vercingetorix), בשעה שהחומה החיצונית מנעה מתגבורת חיצונית להגיע אליהם. הרומאים החזיקו בשטח שבין שתי החומות. הגאלים הנצורים, שעמדו בפני הרעבה, נכנעו בסופו של דבר אחרי שכוח החילוץ שיועד לסייע להם הובס על ידי חיל פרשי העזר של קיסר.
מצור ידוע נוסף התרחש בעת דיכוי המרד הגדול: המצור על מצדה בשנת 74 בו בנו הרומאים סוללת עפר בגובה של כ-100 מטרים על מנת לכבוש את פסגת ההר המבוצרת בה החזיקו הקנאים היהודיים עוד ידוע הוא המצור על יודפת.
באותה תקופה השיטה האוניברסלית להתגוננות מפני מצור הייתה השימוש בביצורים, בייחוד בחומות ובתעלות בגיבוי ביצורים טבעיים. אספקה של מזון ומים בכמות מספקת הייתה הכרחית כדי להתגבר על השיטה הפשוטה ביותר של מצור: כיתור והרעבה. בזמן מצור, הכוח הצר היה בונה סוללות עפר סביב היעד הנצור, על מנת למנוע הגעתם של אספקה ותגבורת אליו. ההרעבה הייתה אמצעי יעיל ואכזרי לשבירת התנגדותם של המגנים, שלעיתים נאלצו להידרדר עד כדי אכילת אדם כדי להיאבק ברעב העצום שהשרו הצרים.
מחלות היו גורם מכריע נוסף בעתות מצור, ופגעו הן במגנים והן בכוח הצר. במקרים מסוימים, קטפולטות או מרגמות (כגון הטרבושה) ירו פגרים של חיות חולות מעל לחומות העיר כסוג של לוחמה ביולוגית מוקדמת. לעיתים, מחלות בקרב הצר היו תקוותם היחידה של הנצורים, שכן הכוח הנצור לא יכול להחזיק תקופות ארוכות במחנה ארעי בתנאי דוחק ללא סניטציה מספקת.
כדי לסיים מצור מהר יותר, פותחו מספר שיטות בעת העתיקה כדי להתגבר על הביצורים והומצאו מגוון כלי מצור לשימוש הכוחות הצרים. סולמות אפשרו לכוח הצר לטפס מעל לחומות (בתנאי שלא היו מוגנות מספיק בידי חיילים), איילי ניגוח נועדו לפרוץ בכוח דרך השער, קטפולטות, בליסטראות ומרגמות שגרו קליעים על החומות ומעל להן כדי לפגוע בביצורים ובמגנים. לעיתים אף נעשה שימוש במגדל מצור: זהו מגדל נייד שגובהו כגובה החומה שאפשר לירות על המגנים מגבוה או להסתער על החומה בביטחון יחסי (מאשר בסולם).
בנוסף להפגזת הביצורים באבנים וניסיונות להסתער על החומות, שיטה נוספת שהייתה נפוצה הייתה לערער את יסודות החומה ולגרום לביצורים להתמוטט. זה נעשה בדרך כלל על ידי חפירת מנהרה מתחת לביצורים ואז למוטט אותה תוך פגיעה ביסודות. שיטה זו נקראה Sapping או Mining והמבצעים אותה נקראו "חפרים" או "פלסים" (Sappers). את המבצע ניהלו אנשי ההנדסה של הכוח הצר. כנגד זה נהגו לבנות חפיר ולהציפו או לחפור מנהרת נגד ולמוטט דרכה את תעלת התוקף לפני שהגיעה ליסודות.
האש שימשה כנשק בעיקר נגד ביצורי עץ, אך הייתה בשימוש גם כנגד ביצורי אבן והמבנים שתמכו בהם. האימפריה הביזנטית המציאה את האש היוונית, ששימשה גם היא כנשק נגד ביצורים.
לוחמת מצור בימי הביניים
בימי הביניים כל עיר, טירה ואפילו חלק מהכפרים היו מבוצרים. חלקם הוקפו בחומות מרהיבות, שנמתחו לאורך קילומטרים רבים. בטירות והערים הגדולות ניצבו על החומות עשרות מגדלים וצריחים. עיר מבוצרת כהלכה הייתה בדרך כלל בעלת שתי חומות ובטירות ומבצרים נוסף עליהן גם המגדל הראשי, בו התגורר התקיף המקומי. בנוסף לכך, הצבאות היו קטנים יחסית ולא עלו בהרבה על 20-30 אלף לוחמים, רק מקצתם אבירים רכובים וכל היתר שכירי חרב ובני לוויתם של האבירים והאצילים הבכירים. כתוצאה מדלילות צבאות השדה והביצורים הרבים, התנהלה המלחמה ממצור אחד למשנהו, עם מספר קרבות בין לבין.
כיבושה של עיר מבוצרת כהלכה לקח זמן רב ויכול היה להמשך שנים. היו שתי טקטיקות עיקריות לכיבושן של ערים בצורות - מצור והסתערות. השיטה הראשונה הייתה בטוחה יותר ונחלה הצלחות רבות יותר והייתה כרוכה במספר אבדות קטן יחסית למטיל המצור. הטקטיקה השנייה הייתה כרוכה בסכנה רבה ובדרך כלל נחלה כישלון, למעט מקרים בהם היה לתוקף סיוע מתוך החומות או במקרה של התקפת פתע. המצור יכול היה להמשך שנים, כי לרוב הערים הייתה אספקה גדולה מאוד של מזון ומים. בדרך כלל שילבו בין שתי השיטות, כאשר הצר היה מתקיף את העיר לפרקים על מנת לנסות את מגיניה.
הופעת הארטילריה
הארטילריה, ובכלל זה תותחי מצור רב קניים הייתה בשימוש החל מהמאה ה-14, אך היא הייתה מאוד לא מפותחת ומשקלה במלאכת המצור היה נמוך. בהמשך לקראת פלישתו של הנרי החמישי בתחילת המאה ה־15 השתפרה מאוד איכותם של התותחים שעמדו לרשות שני הצדדים. תותחים גדולים היו יכולים לירות פגזי אבן במשקל של עשרות ואף מאות קילוגרמים. חומות העיר שתוכננו מאות שנים לפני הופעתם של התותחים לא עמדו, ברב המקרים, בפני הפגזה מסיבית שכזאת.
לוחמת מצור בעת החדשה
מצורים בישראל
בהיסטוריה של עם ישראל מתועדים מקרים רבים של מצור, שהמפורסמים בהם היו על העיר ירושלים.
ירושלים, בגלל קדושתה ליהדות ולדתות המונותאיסטיות האחרות הנצרות והאסלאם, הייתה נתונה פעמים רבות תחת מצור. בהיסטוריה של ירושלים מתועדים מצורים רבים. המצור האחרון היה בשנת 1948, שנערך על הרובע היהודי בעיר במהלך מלחמת העצמאות של ישראל.
אחד המקומות המפורסמים שהיה תחת מצור הוא מצדה, אחד ממעוזי היהודים האחרונים שעמדו במרי נגד השלטון רומי במהלך המרד הגדול.
דוגמה למצור כושל בארץ ישראל היא המצור של נפוליאון על עכו ב-1799, שכשל עקב ביצוריה של העיר וסיועו של סידני סמית לעיר הנצורה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: מצור |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מצור |
