אני חושב שבאנציקלופדיה יהודית יש מקום גם לפרשנות על פי תורת החסידות והקבלה, ולא רק לפירוש על פי הנגלה. להזכירכם: חלק הסוד והחסידות הוא אחד מארבעת חלקי הפרד"ס, וניתנו מסיני יחד עם הדרש והפשט.
נושא בדף שיחה:ספר הישר (מקרא)/ארכיון
הקבלה איננה 'פרשנות'. הקבלה היא רובד עמוק של כל התורה, ולא באה לפרשה.
הקבלה מלבישה את רעיונותיה על מושגים מהפסוקים. הפירוש שהבאת מקומו בערך קו אמצעי.
כך גם החסידות הלבישה את רעיונותיה על הפסוקים. רק שהם עשו זאת בדרך של 'דרש'.
הרב הבקיא שליט"א, האם בתורת הקבלה והחסידות "ספר הישר" שכתבת הכוונה ככינוי לתורה כולה, או שזה מתייחס לספר הישר שמוזכר בפסוקים הללו?
או שזה מתייחס למושג אחר. עד שלא תביא משהו המפרש פסוק ספציפי - הרי זה הגדרה כללית 'ספר הישר' כמו 'קליפת נוגה'.
ספרא, ההגדרה "מלבישה את רעיונותיה" היא גישה לא נכונה, שמתייחסת לפירושי תורת הקבלה כרעיונות שניסו למצוא להם אחיזה כל שהוא בפסוק. אך על פי דעת המקובלים, הרעיון המרכזי והעיקרי שאותו בא הפסוק להביע הוא דווקא הרעיון הקבלי העמוק, ורק בגלל שיש אנשים שעדיין לא הגיעו לדרגת עולם האצילות, אנשים פשוטים שמבינים בקוגל וטשלונט, אז הקב"ה "הלביש" כלומר כיסה את הרעיונות הקבליים במושגים פשוטים ושווים לכל נפש, שהעומק שלהם הוא הרעיון העמוק הקבלי.
מישהו, על פי תורת החסידות ספר הישר הוא כינוי לדרך התורה שאותו הנחילו האבות הקדושים לבניהם, וככל הנראה הכוונה היא לאותו חלק אצילי של התורה שהיה ביד האבות הקדושים, ועדיין לא "נתלבש" בגדרי העולם, וכידוע תורות אדמור"י חב"ד על המדרש שעבודת האבות נמשל לריח וכמ"ש לריח שמניך טובים, מכיון שהתורה היתה בידם בדרגה אצילית (של עולם האצילות) שעדיין לא באה לידי ביטוי בעולם הגשמי, עד מתן תורה.
הסיפא בדבריך היא זו שעונה על הרישא.
ברור שכשהקבלה אומרת שמושג קבלי מסויים הוא הפירוש לפסוק מסויים - הרי זו פרשנות קבלית. וזה מעולה.
אולם כאשר הקבלה לוקחת מושג שאיננו יודעים את זה מהפסוק או לא, איננו אומרים על דעת עצמנו כי זה הוא פירוש לפסוק. הגם שזה חידוש מצוין לקשר בין המושג הקבלי לפסוק. אולם, המכלול איננו ספר חידושים.
למשל בקטע שהבאת על 'ספר הישר' אין כל אזכור למינוח המקראי 'ספר הישר', לא ניתן לומר כי הם מפרשים כך את ספר הישר שבמקרא, כשאין כל יחס מצידם לפסוק. לכן כשתביא קטע המפרש את הפסוק הזה גופו באופן קבלי - אז ניחא.