הערך מייחס משקל רב מדי להאשמה של רבי אברהם מקאליסק כגורם לחרמות, היות וזהו מקור המידע הנגיש והקל ביותר.
אולם נראה שזהו מחקר מקורי, ולא חסרות סיבות לפרוץ החרמות. בכתבי ההתנגדות מוזכרים מנהיגים נוספים מתנועת החסידות מלבדו של ר"א מקאליסק. ביניהם כמדומני גם רבי אהרן הגדול מקרלין, ועוד.
כמובן יש להדגיש את חלקם של "חסידי תל"ק" במהומות, אך בערך זה כנראה חורג מכלל פרורפורציה.
מחקר מקורי זה ודאי לא, כיוון שזה הוזכר כך במקומות רבים, אך יתכן שהתמונה אינה שלמה.
יותר מאחד, זה מוזבר אצל אלפסי למשל וגם אצל שור באחד ממאמריו.
כמו שכתבו מתחתי, לא ראיתי פרופורציות מוגזמות באזכור הזה.
אשתדל למצוא זמן לכך, ולציין זאת כמקור.
אם אין על זה ויכוח משמעותי, אין טעם לציין זאת כדבריהם.
אני רוצה להבהיר.
יש את ה"טענות" של המתנגדים על החסידים, ואותם אביא בערך המורחב על ההתנגדות ולא ראיתי צורך להביאם כאן.
לעומת זאת יש את הרקע להתנגדות הספציפית של תקל"ב. זה לא פרשנות של רבי שניאור זלמן מלאדי, אלא עדות שלו שכך המגיד ראה את התמונה, וגער באליסקר על דרכו שהובילה לחרמות.
"עדות שלו שכך המגיד ראה את התמונה" כלומר, המציאות כפי שהשתקפה בעיניו של המגיד.
נכון. יתכן והמתנגדים ראו זאת אחרת, אבל זה לא גורע מכך שזוהי הפרשנות החסידית של מי שהיה אז ראש החסידים. א"א להפריז בחשיבות של פרשנות זאת והיא ראויה למקום מרכזי.
אם היה לי עדות על פרשנותו של הגר"א הייתי מביא, אבל אין, יש רק את המעשים, ואת הטענות, לא את הרקע.
אתה יכול להסביר מה זה "פרופורציה כזו"?
רוב הערך לא עוסק בכך, ואכן מוקדשות כמה שורות לעדותו של בעל התניא שהיא ללא ספק בעלת חשיבות גדולה.
אני באמת לא מבין איפה ראית התעסקות יתר.
שלום למד קודם כל הערך הזה לא עוסק בהתנגדות הכללית אלא בספר הספציפי, ובחרם של תקל"ב. [אני מזמין אותך לראות את משתמש:מרדכי עציון/ההתנגדות לתנועת החסידות שנמצא בתהליך יצירה, ואשמח שם להערות, וכמובן למקורות נוספים הזמינים בנטפרי].
כל מה שכתבת על כתבי ההתנגדות, לא רלוונטי בכלל לחרם הראשון, והדמות היחידה [המוכרת לנו] שמוזכרת בספר עליו נסוב הערך, הוא רבי מנחם מנדל מויטבסק [מוזכר כ"רבי מנדל ממינסק"] והוא מוזכר בכבוד גדול למרות שיש עליו ביקורת. מלבדו אין בספר שום מילה על רבני החסידות, וספק אם בכלל שמעו עליהם בליטא באותה תקופה.
אמנם מכנים את מנייני החסידים כ"הקרלינר והמזריטשר", אבל אין מילה על המגיד או רבי אהרן.
ולגוף טענתך על משקל רב מידי.
הבעל התניא במכתבו, כותב שהתנהגותו של הקאליסקר ותלמידיו גרמה לחרמות נגד החסידים ולהוצאת הספר זמיר עריצים, ומעיד שרבם המגיד גער בר"א מקאליסק על כך. עכשיו תסביר לי מה מחקר מקורי.
הדבר היחיד שאולי הוא מחקר מקורי, זה מה שכתבתי בחצי משפט, שמתוך העיסוק החוזר פעמים רבות של החיבור ב"היפוך" של החסידים [דהיינו גלגולי ראש] נראה שהכירו בעיקר את הקליסקאים.
כתב החרם אינו תחת ידי (אשמח להפניות היכן ניתן לקראו בשלמותו), לפי המידע שהגעתי אליו ברפרוף, מוזכר שם למשל ר' ישראל איסר (איסור) מווילנא, ולפי הבנתי הוא הדמות היחידה המוזכרת שם. האם אכן ר"א מקאליסק מוזכר שם כלל?
את מכתבו של בעל התניא אני מכיר. אך זו בדיוק טענתו של בעל התניא. ולא נראה לי שחסידי קאליסק לו היו קיימים היו מסכימים עם כך. לכן יש להעניק את הפרופרציה הנכונה, ולהדגיש שזו טענתו של הרש"ז מליאדי. - מה שאכן נעשה בערך, אלא שמובא לכך סימוכין מהספר באופן שעלול להטעות במקצת.
ולגוף העניין: בכתבי החרם מוזכרים כמה וכמה סיבות עיקריות לחרם. הבולטות שבהן, שינוי נוסח התפילה, ההתגודדות וההתבדלות מכלל ישראל, הדגש הרב שהעניקו לתפילה ולדביקות על פני לימוד התורה - וביטול התורה. ביזוי הרבנים ותלמידי חכמים. וגם - מה שכנראה היה הכי עסיסי ומרגיז, ההתהפכויות ומעשי הקונדס של 'חסידי תלק'.
שוב ראיתי שהדברים שנכתבו אודות כך בערך אכן חופפים למה שכתבתי, אולי כדאי רק להוסיף את הסיבות האחרות המפורטות בכתבים.
ייש"כ על הערך. ועל הערך הנוסף במרחב המשתמש שלך.
הבאתי בקישורים חיצוניים קישור לספר, שם מופיע כתב החרם במלואו תחת השם "איגרת קנאות של קהילת וילנא".
לצורך הטיוטה שם, הדבר שהכי יעזור לכאורה זה הספר של וילנסקי "חסידים ומתנגדים".
תוכל להצביע על מקורות נוספים משם ניתן לדלות מידע נוסף? (אם אפשר גם שיהיו איכשהו נגישים)
מרדכי עציון אם כבר דנים אז מה פשר המשפט הבא "דבר שמלמד ככל הנראה שאנשי וילנא הכירו בעיקר את תלמידי רבי אברהם מקאליסק", זמיר עריצים אינו חיבור של אנשי וילנא, אם אתה מסתמך על כתב החרם של וילנא שנדפס בתוך זמיר עריצים או משהו כזה אז לא אמרתי כלום.
