רבי יהודה בר מרימר (הראשון)
ערך זה עוסק באמורא בדור החמישי, תלמידו של רבא. אם התכוונתם לאמורא בדור השביעי, חברו של מר בר רב אשי, ראו | תקופת הפעילות | הדור החמישי לאמוראי בבל |
|---|---|
| רבותיו | רבא |
| בני דורו | רב פפא |
רבי יהודה בר מרימר (או רבי יהודה מר בר מרימר) היה אמורא בן הדור החמישי לאמוראי בבל. הוא היה תלמידו של רבא, ומסר הלכה בשמו[1].
רבי יהודה בר מרימר היה חברו של רב פפא, ונחשב לאדם מכובד ביותר. כאשר השיא רב פפא את בנו לבתו של אבא סוראה, ובא כדי לסכם את סכום הנדוניה שיעניק אבא סוראה לבתו, הוא ביקש מרבי יהודה בר מרימר יתלווה אליו, אך רבי יהודה בר מרימר סירב כי הוא חשש שאבא סוראה יתבייש מפניו, ובשל כך יעניק לבתו יותר מרצונו האמיתי. רב פפא הפציר ברבי יהודה בר מרימר, והוא הסכים להתלוות אליו, אך בשל התנגדותו, הוא שתק כל משך הדיון. אבא סוראה פירש את שתיקתו כמורת רוח על סכום הנדוניה הקטן מדי, ולכן הוא הוסיף עוד עד שהעניק את רוב נכסיו לבתו. כאשר רבי יהודה בר מרימר המשיך לשתוק, אמר לו אבא סוראה שהוא כבר לא יכול להוסיף משום שלו עצמו כבר לא נותר דבר, ואז אמר לו רבי יהודה שלא זו הייתה סיבת השתיקה, ולדעתו אף מה שנתן בהתחלה לא היה צריך לתת. אף על פי כן, הורה לו רבי יהודה שלאחר שכבר אמר שיתן, ראוי שלא יחזור בו.[2]
ישנו אמורא נוסף בשם זה, שחי כשני דורות מאוחר יותר, והיה בנו של מרימר וחברו של מר בר רב אשי. יש המציעים כי אחד משני האישים נקרא בעצם "רבי יהודה מר בר מרימר". לדעת הרב אהרן היימן תלמידו של רבא הוא הקרוי בתוספת "מר", וחברו של מר בר רב אשי קרוי בלא "מר",[3] אך יש שכתבו להפך.[4]
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף פ' עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"ב עמוד ב'.
- ^ הרב אהרן היימן, יהודה בר מרימר, תולדות תנאים ואמוראים, לונדון תר"ע, עמ' 565, באתר היברובוקס. כך כתב גם יהודה אדרי, בנתיב האמוראים, ירושלים תש"ם, עמ' 141 ו-146.
- ^ זאב וולף רבינוביץ, שערי תורת בבל, ירושלים תשכ"א, עמ' 421–422.
