אברהם חיים פריימן
ערך זה עוסק בחוקר המשפט העברי. אם התכוונתם לסופר עברי, ראו 
אברהם חיים (אלפרד) פרַיימן (בגרמנית: Alfred Freimann; א' בטבת תר"ס, 3 בדצמבר 1889, הלישוי, מוראביה, אוסטריה – 13 באפריל 1948, ירושלים) היה חוקר המשפט העברי. מחללי שיירת הדסה.
חייו
פריימן נולד בדצמבר 1889 בהלישוי שבמוראביה, אוסטריה, בן למשפחת רבנים מפורסמת. סבו הרב ישראל מאיר פריימן היה רבן של ערים שונות ומהדיר ספרות הראשונים, חתנו של רבי יעקב אטלינגר. דודו, אחי אמו, אהרן פריימאן, היה מגדולי הביבליוגרפים העבריים. אביו, הרב יעקב פריימן, היה חוקר חשוב בספרות רבנית והיה רב בהלישוי, פוזנן וברלין.
ב-1918, בהיותו בן 18, פרסם את חיבורו הראשון על הרא"ש. שנתיים אחרי כן פרסם מחקר על בני הרא"ש, בייחוד על ר' יהודה. עבודה זו נעשתה תוך כדי לימודי משפטים באוניברסיטת מארבורג. הוא סיים את לימודיו ב-1923, ומונה אחרי זמן לא רב לשופט בבית משפט מחוזי בקניגסברג, עד שפוטר ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון וחקיקת החוק לשיקום שירות המדינה המקצועי. ב-1922 לימד בבית המדרש לרבנים בברלין היסטוריה של היהדות. כמו כן עבד שנה בספרייה העירונית של פרנקפורט, שאותה ניהל דודו, וכך למד ביבליוגרפיה. בשנת 1934 כתב תזכיר שבו התווה קווים לחקר המשפט העברי. הוא סבר שלמשפט יש חשיבות מעשית גדולה ולכן "מתפקידי המחקר בדיני ישראל להעלות מתוך חומר מפוזר ומפורד זה את גילויי היצירה המשפטית לתקופותיה השונות ולחשוף את שרשיה ויניקותיה — לא בחינת חקר קדמוניות בלבד, אלא כמורה-דרך בהוי המשפטי של ימינו וכסולל מסילה לעתיד משפטנו בארצנו".[1]
ב-1933 עלה עם משפחתו לארץ ישראל והחל לעבוד בחברת מגדל כיועץ משפטי. בשנת 1943 התמנה כמדריך למשפט עברי באוניברסיטה העברית וקודם לדרגת מרצה. בשנת 1947 הוצע לו תפקיד חשוב בבית הספרים הלאומי, אך הוא סירב לקבלו, בבקשו להותיר לעצמו די זמן למחקר.[2] בשנת 1943 לימד, נוסף על תלמידי האוניברסיטה, גם קבוצה של כ-15 עורכי דין ופקידי ממשלה בסמינריון מטעם האוניברסיטה שנערך בבניין 'ישורון' בירושלים בנושא "פרקים בדיני נישואין".[3] ב-1947 כיהן כיושב ראש הוועדה העוסקת בדיני אישות וירושה בהתייחסות מיוחדת לבתי הדין הרבניים ושיפוטם. כן היה פעיל במועצה המשפטית שמונתה על ידי הסוכנות היהודית.
פריימן נרצח בשיירת הדסה ב-13 באפריל 1948.
ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.
מחקריו והגותו
גם כשעבד כשופט עסק במחקר במשפט העברי והוציא את כל תשובות הרמב"ם שנדפסו ונשארו בכתבי יד בהוצאת מקיצי נרדמים. אחרי כן המשיך ועסק במשך שנים במשפחת הרמב"ם. ב-1936 פרסם מחקר על שושלת היוחסין של משפחת הרמב"ם, וב-1938 הוציא את תשובות אברהם בן הרמב"ם. בשנת 1940 פרסם את תשובות ר' יהושע הנגיד, מצאצאיו של הרמב"ם.
אחרי כתביו המוקדמים, שעסקו בספרות ימי הביניים, פנה לעסוק בספרות המשפט העברי בעת החדשה תוך התמקדות בדיני משפחה וירושה. לדבריו, "רוב החוקרים בהיסטוריה המשפטית של עם ישראל התמסרו לתקופות הקדומות של המקרא והתלמוד. מעטים הם המחקרים על דיני ישראל בימי הבינים, והעת החדשה הוזנחה כמעט כליל".[4] בתחום זה כתב את ספרו "סדר קידושין ונישואין אחרי חתימת התלמוד" (1945), שהתבסס על סדרת ההרצאות שנשא בפני עורכי דין בשנת 1943. הוא ביקש לחקור את ספרי המשפט העברי שנכתבו אחרי השולחן ערוך, וגרס כי מחקר זה צריך להוות נקודת מוצא לכיוון החיים המשפטיים בהווה. הוא שאף לכך שהמשפט העברי יחזור ויתפתח ויהיה מסוגל לפתור בעיות מודרניות במדינה יהודית.[5]
"שאיפתו הייתה להטמיע את הדין העברי תוך הטעמה לחיי עם ישראל בארצו המתחדשת".[6]
כתביו
- רשימת ספרי "בית שלמה" בפוזנא. (בכתב יד). 1915.
- הרא"ש - רבנו אשר ב"ר יחיאל וצאצאיו. בתוך: Jahrbuch der Jüdisch-Literarischen Gesellschaft, פרנקפורט 1918, 1920. נדפס שוב בירושלים: מוסד הרב קוק, 1986 וב- 2009.
- תשובות הרמב"ם, אספן מתוך כתבי יד וספרי דפוס והוציאן לאור עם מבוא והערות ומפתחות אברהם חיים פריימן. ירושלם : מקיצי נרדמים, תרצ"ד.
- שלשלת היחס של משפחת הרמב"ם בצירוף אילן. פרק מהקדמת הרמב"ם למשנה על פי תרגום עתיק כ"י וואטיקאן. ירושלים : דפוס מרכז, תרצ"ה.
- שריד מפרוש הרמב"ם לגמרא שבת : על פי כתב יד. -- ב. מפתח לאגרות הרמב"ם. ירושלים תרצ"ה.
- תשובות ר’ מימון הדיין : אבי הרמב"ם. ירושלים תרצ"ה.
- ספר נפלאות מעשה עלילת דם משנת תקל"ד . בתוך: קבץ על יד, ספר א [יא] (תרצ"ו), ע’ קיג-קלג.
- תשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם ; מכונסות מתוך כתבי-יד וספרי-דפוס עם מבוא והערות ומפתחות מאת אברהם חיים פריימן ; המקור הערבי מוגה ומתורגם בתוספת מבוא והערות מאת שלמה דב גויטיין. ירושלים : מקיצי נרדמים, תרצ"ח.
- תשובות הר’ יהושע הנגיד מבני בניו של הרמב"ם, מכונסות מתוך כתבי יד וספרי דפוס ; עם מבוא והערות מאת אברהם חיים פריימן ; המקור הערבי מוגה ומתורגם על ידי יוסף יואל ריבלין. מתוך: קבץ על יד ג’ <י"ג> חוברת א.
- תשובת הרמב"ם לר’ יוסף המערבי תלמידו. ירושלים, ת"ש.
- תשובות רש"י על פי כתב יד, עם מבוא והערות מאת אברהם חיים פריימן. ירושלים, תש"א.
- סדר קידושין ונישואין אחרי חתימת התלמוד : מחקר היסטורי-דוגמתי בדיני ישראל. ירושלים : מוסד הרב קוק, תש"ה. יצא שוב בתשכ"ה.
- הרא"ש - רבנו אשר ב"ר יחיאל וצאצאיו : חייהם ופעלם, מאת אברהם חיים פריימן ; תרגם מגרמנית מנחם אלדר. ירושלים: מוסד הרב קוק, 1986.
פרסים
- פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תש"ג–תש"ד.
לקריאה נוספת
- בכתב העת נתיב (קובץ אקדמאי דתי) (ירושלים 1949) התפרסמו דברי זיכרון לזכרו של פריימן עם הירצחו בשיירת הדסה:
- שמחה אסף, 'לזכרו של ד"ר אברהם חיים פריימן, הי"ד', עמ' 230–231.
- אפרים אלימלך אורבך, 'ד"ר אברהם חיים פריימן, הי"ד', עמ' 231–232.
- אלעזר גלובוס, 'על ד"ר אברהם חיים פריימן כי איננו', עמ' 232–235.
- בנימין ליפקין, 'ד"ר א. ח. פריימן, הי"ד', עמ' 235–236.
- פייטל דיקשטין, 'לזכר אברהם חיים פריימאן', הפרקליט 5 (1948), 67–70.
קישורים חיצוניים
- אברהם חיים פריימן באתר WorldCat Identities
- רשימת הפרסומים של אברהם חיים פריימן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אברהם חיים פריימן, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
הערות שוליים
- ^ סדר קידושין ונישואין, עמ' 6.
- ^ שמחה אסף, לזכרו של ד"ר אברהם חיים פריימן הי"ד, עמ' 230.
- ^ אסף לחובסקי, לימודי המשפטים באוניברסיטה העברית בתקופת המנדט, עמ' 8.
- ^ סדר קידושין ונישואין, עמ' 5.
- ^ אלעזר ל. גלובוס, על ד"ר אברהם חיים פריימן כי איננו, עמ' 233.
- ^ הקדמה להדפסה השנייה של ספרו הרא"ש – רבנו אשר ב"ר יחיאל וצאצאיו. ירושלים תשס"ט.
