אדוארד א' וילסון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פירוש נוסף ערך זה עוסק בביולוג אמריקאי. אם התכוונתם לחוקר קוטב אנגלי, ראו אדוארד אדריאן וילסון.

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מדען ריקה. אדוארד אוסבורן וילסון (באנגלית: Edward Osborne Wilson; ‏10 ביוני 1929 – 26 בדצמבר 2021; היה מוכר בדרך כלל כ-EO Wilson) היה ביולוג, חוקר טבע וסופר אמריקאי. וילסון היה ביולוג רב השפעה[1][2][3][4][5][6] ההתמחות הביולוגית שלו הייתה מירמקולוגיה, חקר הנמלים, והוא נחשב המומחה המוביל בעולם בתחום זה.[7][8][9]

וילסון כונה "אבי הסוציוביולוגיה" ו"אבי המגוון הביולוגי"[10] בשל היותו פעיל למען איכות הסביבה ובשל הרעיונות החילוניים-הומניסטיים והדאיסטים שלו.[11] בין תרומותיו לתאוריה האקולוגית - תורת הביוגאוגרפיה של האיים, אותה פיתח בשיתוף עם האקולוג המתמטי רוברט מקארתור. תאוריה זו שימשה בסיס לתחום עיצוב אזורי השימור, כמו גם התאוריה הנייטרלית המאוחדת של המגוון הביולוגי של סטפן פ' האבל (Hubbel).

וילסון היה פרופסור באוניברסיטת פלגרינו, פרופסור אמריטוס באנטומולוגיה במחלקה לביולוגיה אורגניזמית ואבולוציונית באוניברסיטת הרווארד, מרצה באוניברסיטת דיוק ועמית בוועדה לחקירה ספקנית (Committee for Skeptical Inquiry). האקדמיה המלכותית השוודית למדעים, המעניקה את פרס נובל, העניקה לד"ר וילסון את פרס קראפורד, פרס שנועד לכסות תחומים שאינם מכוסים על ידי פרסי נובל (ביולוגיה, אוקיינוגרפיה, מתמטיקה, אסטרונומיה וכו'). וילסון הוא חתן הפרס ההומניסטי של האקדמיה הבינלאומית להומניזם, זכה פעמיים בפרס פוליצר לספרות כללית (על ספרו "על טבע האדם" ב-1979, ועל ספרו "הנמלים" ב-1991) וחיבר רבי מכר של הניו יורק טיימס, "הכיבוש החברתי של כדור הארץ" (The Social Conquest of Earth), "מכתבים למדען צעיר" (Letters to a Young Scientist) ו"משמעות הקיום האנושי" (The Meaning of Human Existence).[12]

וילסון כתב יותר מ-30 ספרים ופרסם יותר מ-430 מאמרים מדעיים, חלקם מהמצוטטים ביותר בהיסטוריה, שהופיעו על שער כתבי העת Nature ו-Science. מאמריו "Character displacement" שפורסם ב-1956 בשיתוף עם ויליאם בראון ג'וניור, "Theory of Island Biogeography" שהוכן עם רוברט מקארתור ב-1967, "Experimental zoogeography of islands: the colonization of empty islands" בשנת 1969 עם ד' ס' סימברלוף וספריו "חברות החרקים" ו"סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה" זכו בפרס Science Citation Classic, הפרס החשוב ביותר שמזהה את היצירות המצוטטות ביותר או היצירות שהן המקור הרווח ביותר לאזכור בתחום מחקרן.[13]

וילסון קיבל יותר מ-150 פרסים ומדליות יוקרתיות ברחבי העולם, כמו גם יותר מ-40 תוארי דוקטור לשם כבוד.[14][13] הוא חבר כבוד של יותר מ-30 ארגונים, אקדמיות ומוסדות בעלי שם עולמי ויוקרתי. הוא הוזמן לתת הרצאות בלמעלה מ-100 אוניברסיטאות ומוסדות ברחבי העולם. שני מיני בעלי חיים נקראו בשמות מדעיים לכבודו.[15][16]

ב-1995 נבחר וילסון לאחד מ-25 האישים המשפיעים ביותר באמריקה על ידי Time, וב-1996 דירג אותו סקר בינלאומי כאחד ממאה המדענים המשפיעים בהיסטוריה. בשנת 2000, המגזינים "טיים" ו"אודובון" (Audubon) כינו אותו "אחד מ-100 אנשי איכות הסביבה המובילים של המאה". בשנת 2005 Foreign Policy כינה אותו "אחד ממאה האינטלקטואלים החשובים בעולם".[14] בשנת 2008 נבחר וילסון לאחד ממאה המדענים החשובים בהיסטוריה על ידי אנציקלופדיה בריטניקה.[17] בשנים שלאחר מכן נכלל במספר רב של רשימות דומות, בהן הרשימה "50 המדענים המשפיעים ביותר בעולם כיום" שהוכנה על ידי TheBestSchools.[18]

ראשית חייו

וילסון נולד בברמינגהאם שבאלבמה. לפי האוטוביוגרפיה שלו Naturalist (איש-טבע: אוטוביוגרפיה, דביר 1996, מאנגלית: נעמי כרמל), הוא גדל בעיקר בסביבות וושינגטון הבירה ובאזור הכפרי סביב מוביל, אלבמה.[19] מגיל צעיר התעניין בטבע. הוריו, אדוארד ואינז וילסון, התגרשו כשהיה בן שבע. חוקר הטבע הצעיר גדל בכמה ערים ועיירות עם אביו ואמו החורגת.

באותה שנה שבה הוריו התגרשו, וילסון התעוור בעין אחת בתאונת דיג. הוא סבל במשך שעות, אבל המשיך לדוג. הוא לא התלונן כי היה להוט להישאר בחוץ ולהמשיך בצפייה בטבע. הוא לא פנה לטיפול רפואי. מספר חודשים לאחר מכן, אישונו הימני התערפל עם קטרקט. הוא אושפז בבית החולים פנסקולה כדי להסיר את העדשה. וילסון כתב באוטוביוגרפיה שלו ש"הניתוח היה ניסיון מפחיד של המאה ה-19".[19] וילסון נותר עם ראייה מלאה בעינו השמאלית, עם ראייה של 20/10. החזון של 20/10 הניע אותו להתמקד ב"דברים קטנים": "שמתי לב לפרפרים ולנמלים יותר מאשר ילדים אחרים, והתעניינתי בהם באופן אוטומטי".[19]

למרות שאיבד את הראייה הסטריאוסקופית שלו, עדיין יכול היה לראות אותיות קטנות ושערות על גופם של חרקים קטנים.[19] יכולתו המופחתת להתבונן ביונקים ובציפורים הביאה אותו להתרכז בחרקים.

בגיל תשע ערך וילסון את מסעות התצפיות הראשונות שלו, בפארק רוק קריק בוושינגטון הבירה. הוא החל לאסוף חרקים והפגין תשוקה לפרפרים. הוא היה לוכד אותם באמצעות רשתות עשויות ממטאטאים, מתלי מעילים ושקיות בד לייצור גבינה.[19] היציאה למסעות אלה הובילה להיקסמותו של וילסון מנמלים. הוא תיאר באוטוביוגרפיה שלו איך יום אחד משך את קליפת העץ הנרקב וגילה מתחתיו נמלי ציטרונלה.[19] נמלי העבודה שמצא היו "נמוכות ושמנות, בעלות ברק צהוב, ופלטו ריח לימוני חזק".[19] וילסון אמר שהאירוע הותיר עליו "רושם חי ומתמשך".[19] הוא זכה בפרס צופי הנשר והיה מנהל הטבע של מחנה הקיץ שלו בצופים. בגיל 18, מתוך כוונה להפוך לאנטומולוג, החל באיסוף זבובים, אבל המחסור בסיכות חרקים עקב מלחמת העולם השנייה גרם לו לעבור לנמלים, שניתן לאחסן בבקבוקונים. בעידודה של מריון ר' סמית', מירמקולוגית מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בוושינגטון, החל וילסון בסקר כל הנמלים באלבמה. מחקר זה הוביל אותו לדווח על המושבה הראשונה של נמלי אש בארצות הברית, ליד נמל מוביל.

חינוך

בחשש שאולי לא יוכל להרשות לעצמו ללכת לאוניברסיטה, ניסה וילסון להתגייס לצבא ארצות הברית. הוא תכנן לזכות במלגת חינוך מטעם ממשלת ארצות הברית, אך נכשל בבדיקה הרפואית של הצבא עקב ליקוי ראייתו.[19] וילסון נרשם לאוניברסיטת אלבמה וקיבל שם תואר ראשון ושני בביולוגיה ב-1950. בשנת 1951 עבר לאוניברסיטת הרווארד.[19]

הוא התקבל לאגודת העמיתים של הרווארד וכך נסע במשלחות אל מעבר לים, אסף מיני נמלים בקובה ומקסיקו וטייל בדרום האוקיינוס השקט, כולל אוסטרליה, גינאה החדשה, פיג'י, קלדוניה החדשה וסרי לנקה. ב-1955 וילסון קיבל דוקטורט, ובנוסף, התחתן עם איירין קלי.[20]

קריירה

מ-1956 עד 1996 היה וילסון חלק מהפקולטה של הרווארד. הוא התחיל כטקסונום נמלים ועבד על הבנת המיקרו-אבולוציה שלהן, כיצד התפתחו למינים חדשים על ידי בריחה מסביבות בעלות חסרונות ומעבר לבתי גידול חדשים. הוא פיתח תאוריה של "מחזור המינים" (Taxon cycle).[20]

הוא שיתף פעולה עם המתמטיקאי ויליאם בוסרט (Bossert) וגילה את הטבע הכימי של תקשורת נמלים באמצעות פרומונים. בשנות ה-60 שיתף פעולה עם המתמטיקאי והאקולוג רוברט מקארתור בפיתוח התאוריה של שיווי המשקל של המינים. בשנות ה-70 הוא ודניאל ס' סימברלוף בדקו תאוריה זו על איי מנגרובים זעירים בפלורידה קיז. הם חיסלו את כל מיני החרקים באזור קטן וצפו באכלוסו מחדש על ידי מינים חדשים. ספרם של וילסון ומקארתור Theory of Island Biogeography הפך לטקסט אקולוגי מכונן.[20]

ב-1971 פרסם וילסון את הספר "חברות החרקים", על הביולוגיה של חרקים חברתיים כמו נמלים, דבורים, צרעות וטרמיטים. ב-1973 מונה לאוצר החרקים במוזיאון לזואולוגיה השוואתית. ב-1975 פרסם את הספר סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה (Sociobiology: The New Synthesis) בו יישם את התיאוריות שלו לגבי התנהגות חרקים על בעלי חוליות, ובפרק האחרון, על בני אדם. הוא שיער שנטיות שהתפתחו והועברו בתורשה אחראיות לארגון החברתי ההיררכי בקרב בני אדם. ב-1978 פרסם את ספרו On Human Nature, שעסק בתפקידה של הביולוגיה באבולוציה של התרבות האנושית וזכה בפרס פוליצר לספרות עיון כללית.[20]

ב-1981, לאחר ששיתף פעולה במחקר עם צ'ארלס לומסדן (Lumsden), פרסם וילסון את Genes, Mind and Culture, תאוריה של קו-אבולוציה של תרבות וגנים. ב-1990 פרסם את "הנמלים", שנכתב בשיתוף עם ברט הולדובלר. הספר זכה בפרס פוליצר לעיון כללי - ספרו השני של וילסון שזכה בפרס זה.[20]

בשנות ה-90 פרסם וילסון את "מגוון החיים" (1992), אוטוביוגרפיה בשם "איש-הטבע" (Naturalist) יצאה לאור בשנת 1994) ו-Consilience: The Unity of Knowledge (יצאה לאור בשנת 1998) על אחדות מדעי הטבע והחברה.[20]

פרישה לגמלאות

בשנת 1996 פרש וילסון רשמית מאוניברסיטת הרווארד, שם המשיך לכהן בתפקידי פרופסור אמריטוס ואוצר כבוד באנטומולוגיה. הוא ייסד את EO Wilson Biodiversity Foundation, המממנת את פרס הכתיבה PEN/EO Wilson למדעי הספרות והיא קרן עצמאית בבית הספר לאיכות הסביבה של ניקולס באוניברסיטת דיוק. וילסון הפך למרצה מיוחד באוניברסיטת דיוק כחלק מההסכם.[21]

וילסון פרסם את הספרים הבאים במהלך המאה ה-21:

  • The Future of Life, 2002
  • Pheidole in the New World: A Dominant, Hyperdiverse Ant Genus, 2003
  • From So Simple a Beginning: Darwin's Four Great Books, 2005
  • The Creation: An Appeal to Save Life on Earth, September 2006
  • Nature Revealed: Selected Writings, 1949–2006
  • The Superorganism: The Beauty, Elegance, and Strangeness of Insect Societies, 2009
  • Anthill: A Novel, April 2010
  • Kingdom of Ants: Jose Celestino Mutis and the Dawn of Natural History in the New World, 2010
  • The Leafcutter Ants: Civilization by Instinct, 2011
  • The Social Conquest of Earth, 2012
  • Letters to a Young Scientist, 2014
  • A Window on Eternity: A Biologist's Walk Through Gorongosa National Park, 2014
  • The Meaning of Human Existence, 2014
  • Half-Earth: Our Planet's Fight for Life, 2016
  • Genesis: The Deep Origin of Societies, 2019
  • Tales from the Ant World, 2020

וילסון ואשתו איירין התגוררו בלקסינגטון, מסצ'וסטס. בתו קתרין ובעלה ג'ונתן מתגוררים בסמוך, בסטאו, מסצ'וסטס.[20]

ספרים

סוציוביולוגיה: הסינתזה החדשה, 1975

וילסון השתמש בסוציוביולוגיה ובעקרונות אבולוציוניים כדי להסביר את התנהגותם של חרקים חברתיים ולאחר מכן - כדי להבין את ההתנהגות החברתית של בעלי חיים אחרים, כולל בני אדם, ובכך ביסס את הסוציוביולוגיה כתחום מדעי חדש. הוא טען שכל התנהגות בעלי חיים, כולל זו של בני אדם, היא תוצר של תורשה, גירויים סביבתיים וחוויות עבר, ושרצון חופשי הוא אשליה. הוא התייחס לבסיס הביולוגי של ההתנהגות כ"רצועה גנטית".[22] ההשקפה הסוציוביולוגית היא שכל התנהגות חברתית של בעלי חיים נשלטת על ידי כללים אפיגנטיים שעובדו על ידי האבולוציה. התאוריה והמחקר הללו הוכיחו את עצמם כמכוננים, שנויים במחלוקת ומשפיעים.[23] 

וילסון טען שיחידת הברירה היא גן, המרכיב הבסיסי של התורשה. מטרת הברירה היא בדרך כלל הפרט, הנושא מכלול של גנים מסוגים מסוימים. לגבי השימוש בברירת שארים בהסבר התנהגותם של חרקים אאוסוציאליים, "ההשקפה החדשה שאני מציע היא שזו הייתה ברירה קבוצתית לאורך כל הדרך, רעיון שנוסח לראשונה על ידי דרווין".[24]

המחקר הסוציוביולוגי היה בזמנו שנוי במחלוקת במיוחד בכל הנוגע ליישום שלו על בני אדם.[25] התאוריה ביססה טיעון מדעי לדחיית הדוקטרינה הנפוצה של טאבולה ראסה, הגורסת כי בני אדם נולדים ללא כל תוכן נפשי מולד וכי התרבות פועלת כדי להגביר את הידע האנושי ולסייע בהישרדות ובהצלחה בהפצת הגנים על ידי התרבות.[26] בפרק האחרון של הספר טען וילסון שהמוח האנושי מעוצב על ידי תורשה גנטית באותה מידה שהוא מעוצב על ידי תרבות, אם לא יותר. וילסון טען שיש מגבלות על מידת ההשפעה שיכולה להיות לגורמים חברתיים וסביבתיים על שינוי ההתנהגות האנושית.[27]

ביקורת

"סוציוביולוגיה" זכתה בתחילה לביקורת מהותית. כמה מעמיתיו של וילסון בהרווארד,[28] כמו ריצ'רד לוונטין וסטיבן ג'יי גולד, התנגדו נחרצות לרעיונותיו בנוגע לסוציוביולוגיה. גולד, לוונטין ואחרים מקבוצת המחקר בנושא הסוציוביולוגיה מאזור בוסטון כתבו "נגד 'סוציוביולוגיה'" במכתב פתוח שביקר את "השקפה הדטרמיניסטית של וילסון על החברה האנושית והפעולה האנושית".[29] למרות שהמכתב מיוחס לחברי קבוצת המחקר בנושא הסוציוביולוגיה, נראה שלוונטין היה הכותב הראשי.[30] בראיון ב-2011 אמר וילסון, "אני מאמין שגולד היה שרלטן. אני מאמין שהוא... חיפש מוניטין ואמינות כמדען וכסופר, והוא עשה זאת בעקביות על ידי עיוות של מה שאמרו מדענים אחרים והגה טיעונים המבוססים על העיוות הזה."[31]

עבודתו של מרשל סהלינס משנת 1976 "השימוש והשימוש לרעה בביולוגיה" (The Use and Abuse of Biology) הייתה ביקורת ישירה על התיאוריות של וילסון.[32]

הייתה גם אופוזיציה פוליטית. הסוציוביולוגיה הציתה מחדש את הדיון על שאלת תפקידם ומשקלם של התורשה והסביבה בעיצוב הפרט. וילסון הואשם בגזענות, שנאת נשים ואהדה לאיגניקה.[33] בנובמבר 1978 הותקפה הרצאתו על ידי הוועד הבינלאומי נגד גזענות, קבוצת חזית של מפלגת הלייבור הפרוגרסיבית המרקסיסטית. חבר הקבוצה שפכה קנקן מים על ראשו של וילסון וקראה "וילסון, אתה רטוב כולך" בכנס AAAS (American Association for the Advancement of Science). [34] וילסון דיבר מאוחר יותר על התקרית כמקור לגאווה: "אני מאמין ש. . . הייתי המדען היחיד בתקופה המודרנית שהותקף פיזית בגלל רעיון."[35]

התנגדויות של נוצרים אוונגליסטים כללו את זו של פול א' רות'רוק ב-1987: "לסוציוביולוגיה יש פוטנציאל להפוך לדת של חומרנות מדעית."[36] הפילוסופית מרי מידג'לי נתקלה בסוציוביולוגיה בתהליך כתיבת החיה והאדם (1979)[37] ושכתבה באופן משמעותי את הספר כדי להביע ביקורת על דעותיו של וילסון. מידג'לי שיבחה את הספר על טיפולו בנושאי חקר התנהגות בעלי חיים, בהירות, למדנות והיקף אנציקלופדי, אך מתחה ביקורת רבה על וילסון עקב בלבול מושגי, מדעניזם (scientism) ואנתרופומורפיזם של גנטיקה.[38]

הספר והאופן בו התקבל הוזכרו בספרו של ג'ונתן היידט The Righteous Mind (המוח הצודק)[39] כמו גם בספר The Agile Gene של מאט רידלי (תורגם לעברית בשם "האב, הבן והגן").

על טבע האדם, 1978

וילסון כתב בספרו "על טבע האדם" מ-1978, "האפוס האבולוציוני הוא כנראה המיתוס הטוב ביותר שיהיה לנו אי פעם".[40] תהילתו של וילסון גרמה לשימוש בביטוי אפוס האבולוציה.[11] הספר זכה בפרס פוליצר בשנת 1979.[41]

הנמלים, 1990

וילסון, יחד עם ברט הולדובלר, ביצעו מחקר שיטתי של נמלים והתנהגות נמלים,[42] שהגיע לשיאו בעבודה האנציקלופדית "הנמלים" משנת 1990. ניתן להסביר הקרבה עצמית מצד נמלים בודדות על בסיס האינטרסים הגנטיים שלהן בהישרדות האחיות, איתן הן חולקות 75% מהגנים שלהן (אם כי המקרה בפועל הוא שמלכות של מינים מסוימים מזדווגות עם מספר זכרים ולכן חלק מהעובדים במושבה יהיו קשורים רק ב-25%. על כן, וילסון טען להסבר סוציוביולוגי לכל התנהגות חברתית על פי המודל של התנהגות החרקים החברתיים.

וילסון אמר בהתייחסות לנמלים "קרל מרקס צדק, הסוציאליזם עובד, פשוט היה לו מין לא נכון".[43] הוא טען שנמלים בודדות ומינים אאוסוציאליים אחרים הצליחו להגיע לכושר דרוויני גבוה יותר, תוך שהם מעמידים את צורכי המושבה מעל הצרכים שלהם כאינדיבידואלים, משום שחסרה להם עצמאות רבייה: נמלים אינדיבידואליות אינן יכולות להתרבות ללא מלכה, ולכן הן יכולות רק להגביר את כשירותן על ידי פעולה לשיפור הכושר של המושבה כולה. לבני אדם, לעומת זאת, יש עצמאות רבייה, ולכן בני אדם בודדים נהנים מרמת כושר דרוויניסטית מרבית אותה הם יכולים להשיג, על ידי שמירה על הישרדותם והישרדות צאצאים משלהם.

Consilience (פיוס), 1998

בספרו מ-1998 Consilience: The Unity of Knowledge, וילסון דן בשיטות ששימשו לאיחוד המדעים, ואולי יוכלו לאחד את המדעים עם מדעי הרוח. וילסון השתמש במונח "פיוס" כדי לתאר את הסינתזה של ידע מתחומים מיוחדים שונים של מחקר אנושי. הוא הגדיר את הטבע האנושי כאוסף של כללים אפיגנטיים, דפוסים גנטיים של התפתחות מנטלית. לדבריו, תרבות וטקסים הם תוצרים, לא חלקים, מהטבע האנושי, אמנות היא לא חלק מהטבע האנושי, אבל ההערכה שלנו לאמנות היא כן. הוא הציע חקר מושגים כמו הערכת אמנות, פחד מנחשים או טאבו גילוי עריות (אפקט וסטרמרק) בשיטות מדעי הטבע והפיכת נושאים אלה לחלק ממחקר בין-תחומי.

הספר הוזכר בספרו של ג'ונתן היידט The Righteous Mind.[39]

אמונות רוחניות ופוליטיות

הומניזם מדעי

וילסון טבע את הביטוי הומניזם חילוני-מדעי כ"תפיסת העולם היחידה התואמת את הידע ההולך וגדל של הידע על העולם האמיתי וחוקי הטבע"[44] ואת הנחיצות של שיפור מצב האדם. בשנת 2003 היה אחד החותמים על המניפסט ההומניסטי.[45]


אקולוגיה

וילסון אמר שאם יוכל להתחיל את חייו מחדש, יעבוד באקולוגיה מיקרוביאלית, כאשר דן בחידוש תחומי המחקר המקוריים שלו מאז שנות ה-60.[47] הוא חקר את ההכחדות ההמוניות של המאה ה-20 ויחסן לחברה המודרנית, וב-1998 טען לגישה אקולוגית: "כשאתה כורת יער, יער עתיק במיוחד, אתה לא רק מסיר הרבה עצים גדולים וכמה ציפורים שמתעופפות בחופה. אתה מסכן באופן דרסטי מגוון עצום של מינים במרחק של כמה קילומטרים רבועים ממך. מספר המינים הללו עשוי להגיע לעשרות אלפים. ... רבים מהם עדיין לא מוכרים למדע, והמדע עדיין לא גילה את תפקיד המפתח שמילאו בתחזוקה של אותה מערכת אקולוגית, כמו במקרה של פטריות, מיקרואורגניזמים ורבים מהחרקים."[48] מסוף שנות ה-70 היה וילסון מעורב בשימור הגלובלי של המגוון הביולוגי, תרם וקידם מחקר. ב-1984 פרסם את Biophilia, מחקר הבסיס האבולוציוני והפסיכולוגי של משיכת האנושות לסביבה הטבעית. מחקר זה הציג את המילה ביופיליה שהשפיעה על עיצוב אתיקה של שימור מודרנית. בשנת 1988 ערך וילסון את כרך המגוון הביולוגי, בהתבסס על הליכים של הוועידה הלאומית הראשונה של ארצות הברית בנושא, שהכניסה לשפה גם את המונח "מגוון ביולוגי". מחקר זה היה בעל השפעה רבה ביצירת התחום המודרני של חקר המגוון הביולוגי.[49] ב-2011 הוביל וילסון משלחות מדעיות לפארק הלאומי גורונגוסה במוזמביק ולארכיפלג של ונואטו וקלדוניה החדשה בדרום מערב האוקיינוס השקט. וילסון היה חלק מתנועת השימור הבינלאומית, כיועץ למכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה, כמנהל המוזיאון האמריקאי להיסטוריה של הטבע, וארגונים וקרנות כגון Conservation International, The Nature Conservancy והקרן העולמית לשימור חיות הבר.[20]

הבנת היקף משבר ההכחדה הובילה אותו לתמוך בהגנה על יערות, כולל "החוק להצלת יערות אמריקה", שהוצג לראשונה ב-1998, ושוב ושוב עד 2008, אך מעולם לא נחקק בפועל.[50] הצהרת Forests Now קוראת למנגנונים חדשים מבוססי שווקים להגנה על יערות טרופיים.[51] בשנת 2014 קרא להפריש 50% משטח כדור הארץ למינים אחרים כדי שאלו ישגשגו בהם, כאסטרטגיה האפשרית היחידה לפתור את משבר ההכחדה.[52] השפעתו של וילסון בנוגע לאקולוגיה באמצעות מדע פופולרי סוקרה על ידי אלן ג'י גרוס (2018).[53]

וילסון סייע בהשקת יוזמת האנציקלופדיה של החיים (EOL)[54] במטרה ליצור מסד נתונים גלובלי שיכלול מידע על 1.9 מיליון המינים המוכרים על ידי המדע. נכון לעכשיו, הוא כולל מידע על כמעט כל המינים הידועים. זה מאגר דיגיטלי פתוח וניתן לחיפוש תכונות אורגניזם, מדידות, אינטראקציות ונתונים אחרים. יותר מ-300 שותפים בינלאומיים ואינספור מדענים חברו לו, כדי לספק למשתמשים גישה גלובלית לידע על החיים על פני כדור הארץ. וילסון גילה ותיאר יותר מ-400 מינים של נמלים.[55][56]

פרסים וכבוד

וילסון ב"צ'אט ליד האש" שבמהלכו קיבל את מדליית אדיסון אמרי וריל ב-2007
וילסון פונה לקהל בחנוכת מרכז הביופיליה על שמו במטע נוקוס במחוז וולטון, פלורידה.

אותות ההצטיינות המדעית והשימור של וילסון כוללים את התארים והמינויים הבאים:

  • חבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים, נבחר ב-1959[57]
  • חבר באקדמיה הלאומית למדעים, נבחר ב-1969[58]
  • המדליה הלאומית למדעים של ארצות הברית, 1976
  • פרס ליידי, 1979, מהאקדמיה למדעי הטבע של פילדלפיה[59]
  • פרס פוליצר על ספרו על טבע האדם, 1979[60]
  • פרס טיילר להישגים סביבתיים, 1984
  • פרס ECI, המכון הבינלאומי לאקולוגיה, אקולוגיה יבשתית, 1987
  • דוקטור לשם כבוד מהפקולטה למתמטיקה ומדעים באוניברסיטת אופסלה, שוודיה, 1987[61]
  • פרס צלחת הזהב של האקדמיה להישגים, 1988[62]
  • פרס קראפורד, 1990, פרס המוענק על ידי האקדמיה המלכותית השוודית למדעים[63]
  • פרס פוליצר על ספרו נמלים (עם ברט הולדובלר), 1991
  • הפרס הבינלאומי לביולוגיה, 1993
  • פרס קרל סייגן להבנת הציבור במדע, 1994
  • מדליית Audubon של האגודה הלאומית אודובון, 1995
  • 25 האנשים המשפיעים ביותר של מגזין טיים באמריקה, 1995
  • מדליית בנג'מין פרנקלין עבור הישג מצטיין במדעי החברה הפילוסופית האמריקאית, 1998.[64]
  • הומניסט השנה של האגודה ההומניסטית האמריקאית לשנת 1999
  • פרס לואיס תומאס לכתיבה על מדע, 2000
  • פרס נירנברג, 2001
  • פרס צופי הנשר המכובד לשנת 2004
  • Dauphin Island Sea Lab הטבילה את ספינת המחקר החדשה ביותר שלה על שמו, R/V EO Wilson, ב-2005.
  • מדליית כסף - פרס על שם לינאוס, 2006
  • מדליית אדיסון אמרי וריל ממוזיאון פיבודי להיסטוריה של הטבע, 2007
  • פרס TED 2007 ניתן מדי שנה לשלושה אנשים שהשפיעו לטובה על החיים על כדור הארץ.
  • XIX Premi Internacional Catalunya 2007[65]
  • חבר ב-World Knowledge Dialogue[66] מועצת הכבוד, ומדען במעון לסימפוזיון 2008 שאורגן בקרנס-מונטנה (שווייץ).
  • תואר מרצה לשם כבוד, אוניברסיטת איווה, 2008–2009
  • EO Wilson Biophilia Center[67] במטע נוקוסה במחוז וולטון, פלורידה סרטון 2009[68]
  • מדליית מועדון החוקרים, 2009
  • פרס BBVA Frontiers of Knowledge לשנת 2010 בקטגוריית ביולוגיה של אקולוגיה ושימור[69]
  • מדליית תומאס ג'פרסון באדריכלות, 2010
  • פרס Heartland לסיפורת לשנת 2010 על הרומן הראשון שלו Anthill: A Novel[70]
  • איש תקשורת המדע של EarthSky, 2010
  • פרס הקוסמוס הבינלאומי, 2012[71]
  • המדליה הבינלאומית של קיו (2014)
  • דוקטור למדע, honoris causa, מההמוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע (2014)[72]
  • פרס הארפר לי לשנת 2016[73]
  • כינוי המין Myrmoderus eowilsoni (2018) על שמו.
  • בכינוי המין Miniopterus wilsoni (2020) על שמו.

עבודות עיקריות

  • Brown, W. L.; Wilson, E. O. (1956). "Character displacement". Systematic Zoology. 5 (2): 49–64. doi:10.2307/2411924. JSTOR 2411924., coauthored with William Brown Jr.; paper honored in 1986 as a Science Citation Classic, i.e., as one of the most frequently cited scientific papers of all time.[74]
  • The Theory of Island Biogeography, 1967, Princeton University Press (2001 reprint), מסת"ב 0-691-08836-5, with Robert H. MacArthur
  • The Insect Societies, 1971, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-45490-1
  • Sociobiology: The New Synthesis 1975, Harvard University Press, (Twenty-fifth Anniversary Edition, 2000 מסת"ב 0-674-00089-7)
  • On Human Nature, 1979, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-01638-6, winner of the 1979 Pulitzer Prize for General Nonfiction.
  • Genes, Mind and Culture: The Coevolutionary Process, 1981, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-34475-8
  • Promethean Fire: Reflections on the Origin of Mind, 1983, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-71445-8
  • Biophilia, 1984, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-07441-6
  • Success and Dominance in Ecosystems: The Case of the Social Insects, 1990, Inter-Research, ISSN 0932-2205
  • The Ants, 1990, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-04075-9, Winner of the 1991 Pulitzer Prize, with Bert Hölldobler
  • The Diversity of Life, 1992, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-21298-3, The Diversity of Life: Special Edition, מסת"ב 0-674-21299-1
  • The Biophilia Hypothesis, 1993, Shearwater Books, מסת"ב 1-55963-148-1, with Stephen R. Kellert
  • Journey to the Ants: A Story of Scientific Exploration, 1994, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-48525-4, with Bert Hölldobler
  • Naturalist, 1994, Shearwater Books, מסת"ב 1-55963-288-7
  • In Search of Nature, 1996, Shearwater Books, מסת"ב 1-55963-215-1, with Laura Simonds Southworth
  • Consilience: The Unity of Knowledge, 1998, Knopf, מסת"ב 0-679-45077-7
  • The Future of Life, 2002, Knopf, מסת"ב 0-679-45078-5
  • Pheidole in the New World: A Dominant, Hyperdiverse Ant Genus, 2003, Harvard University Press, מסת"ב 0-674-00293-8
  • The Creation: An Appeal to Save Life on Earth, September 2006, W. W. Norton & Company, Inc. מסת"ב 978-0-393-06217-5ISBN 978-0-393-06217-5
  • Nature Revealed: Selected Writings 1949–2006, מסת"ב 0-8018-8329-6
  • The Superorganism: The Beauty, Elegance, and Strangeness of Insect Societies, 2009, W.W. Norton & Company, Inc. מסת"ב 978-0-393-06704-0ISBN 978-0-393-06704-0, with Bert Hölldobler
  • Anthill: A Novel, April 2010, W. W. Norton & Company, Inc. מסת"ב 978-0-393-07119-1ISBN 978-0-393-07119-1
  • Kingdom of Ants: Jose Celestino Mutis and the Dawn of Natural History in the New World, 2010, Johns Hopkins University Press, Baltimore, with José María Gómez Durán מסת"ב 0801897858
  • The Leafcutter Ants: Civilization by Instinct, 2011, W.W. Norton & Company, Inc. מסת"ב 978-0-393-33868-3ISBN 978-0-393-33868-3, with Bert Hölldobler
  • The Social Conquest of Earth, 2012, Liveright Publishing Corporation, New York, מסת"ב 0871403633
  • Letters to a Young Scientist, 2014, Liveright, מסת"ב 0871403854
  • A Window on Eternity: A Biologist's Walk Through Gorongosa National Park, 2014, Simon & Schuster, מסת"ב 1476747415
  • The Meaning of Human Existence, 2014, Liveright, מסת"ב 0871401002
  • Half-Earth, 2016, Liveright, מסת"ב 978-1-63149-082-8
  • The Origins of Creativity, 2017, Liveright, מסת"ב 978-1-63149-318-8
  • Genesis: The Deep Origin of Societies, 2019, Liveright; מסת"ב 1-63149-554-2
  • Tales from the Ant World, 2020, Liveright, מסת"ב 9781631495564[75][76]
  • Naturalist: A Graphic Adaptation November 10, 2020, Island Press; מסת"ב 978-1610919586 [77]

עבודות ערוכות

  • מתוך So Simple a Beginning: Darwin's Great Books, בעריכה עם הקדמות מאת אדוארד א' וילסון (2005 WW Norton)מסת"ב 0393061345

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארד א' וילסון בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ BBK. "EO Wilson has been described as the "world's most evolved biologist" and even as "the heir to Darwin"". www.bbc.co.uk. נבדק ב-2020-12-27.
  2. ^ "E.O. Wilson on Darwin and Evolution". www.wbur.org (באנגלית). נבדק ב-2020-12-27.
  3. ^ "E.O. Wilson at 90: The conservation legend shares dreams for the future". Environment (באנגלית). 2019-06-10. נבדק ב-2020-12-27.
  4. ^ "Darwin's natural heir | Science | The Guardian". amp.theguardian.com. נבדק ב-2020-12-27.
  5. ^ Mithen, Steven. "How Fit Is E.O. Wilson's Evolution?". New York Review of Books (באנגלית). ISSN 0028-7504. נבדק ב-2020-12-27.
  6. ^ "Book Talk: E. O. Wilson's Bold Vision for Saving the World". National Geographic News (באנגלית). 2014-11-01. נבדק ב-2020-12-27.
  7. ^ "A conversation with the world's leading expert on ants, Dr. E. O. Wilson". World Wildlife Fund (באנגלית). נבדק ב-2020-12-27.
  8. ^ "Lord of the Ants documentary". VICE. 2009. אורכב מ-המקור ב-15 באוקטובר 2013. נבדק ב-18 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "E.O. Wilson on Biology as Politics, Culture, and Human Nature". Wrath-Bearing Tree (באנגלית אמריקאית). 2016-07-15. נבדק ב-2020-12-27.
  10. ^ Becker, Michael (9 באפריל 2009). "MSU presents Presidential Medal to famed scientist Edward O. Wilson". MSU News. נבדק ב-9 במאי 2014. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ 11.0 11.1 Novacek, Michael J. (2001). "Lifetime achievement: E.O. Wilson". CNN.com. אורכב מ-המקור ב-14 באוקטובר 2006. נבדק ב-8 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ ffman, Jascha, Advice to Researchers and Reanimating Dead Mice, The New York Times
  13. ^ 13.0 13.1 "CV" (PDF).
  14. ^ 14.0 14.1 "King Faisal Prize" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-27.
  15. ^ "New antbird named after E.O. Wilson -- BirdWatchingDaily". BirdWatching (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-27.
  16. ^ "Mozambique: New bat species discovered in Gorongosa National Park |". Macau Business (באנגלית בריטית). 2020-08-18. נבדק ב-2020-12-27.
  17. ^ Inc, Encyclopaedia Britannica (2008-10-01). Britannica Guide to 100 Most Influential Scientists: The Most Important Scientists from Ancient Greece to the Present Day (באנגלית). Encyclopaedia Britannica, Inc. ISBN 978-1-59339-846-0.
  18. ^ Staff, T. B. S. (2014-01-21). "The 50 Most Influential Scientists in the World Today". TheBestSchools.org (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-27.
  19. ^ 19.0 19.1 19.2 19.3 19.4 19.5 19.6 19.7 19.8 19.9 Wilson, Edward O. (2006). Naturalist. Washington, D.C.: Island Press [for] Shearwater Books. ISBN 1597260886. OCLC 69669557.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 20.4 20.5 20.6 20.7 "Edward O. Wilson Biography and Interview". www.achievement.org. American Academy of Achievement.
  21. ^ "'Father of sociobiology' to teach at Nicholas School". Post Retirement. Duke University. בדצמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-25 ביולי 2015. נבדק ב-6 בדצמבר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ 22.0 22.1 E. O. Wilson, Consilience: The Unity of Knowledge, New York, Knopf, 1998.
  23. ^ Wolfe, Tom (1996). Sorry, But Your Soul Just Died. Vol. 158, Issue 13, Forbes
  24. ^ "Discover Interview: E.O. Wilson". DiscoverMagazine.com. נבדק ב-6 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Rensberger, Boyce (9 בנובמבר 1975). "The Basic Elements of the Arguments Are Not New". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Restak, Richard M. (24 באפריל 1983). "Is Our Culture In Our Genes?". The New York Times. נבדק ב-2 בינואר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Wilson, E. O. Sociobiology. Harvard. Chapter 27.
  28. ^ Grafen, Alan; Ridley, Mark (2006). Richard Dawkins: How a Scientist Changed the Way We Think. New York City: Oxford University Press. p. 75. ISBN 0-19-929116-0.
  29. ^ Allen, Elizabeth, et al. (1975). "Against 'Sociobiology'". [letter] New York Review of Books 22 (Nov. 13): 182, 184–186.
  30. ^ Wilson, Eward O.. Naturalist, Washington, DC: Island Press; (April 24, 2006), מסת"ב 1-59726-088-6
  31. ^ French, Howard (בנובמבר 2011). "E. O. Wilson's Theory of Everything". The Atlantic Magazine. נבדק ב-13 באוקטובר 2011. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ Sahlins, Marshall David (1976). The Use and Abuse of Biology. ISBN 0-472-08777-0.
  33. ^ Douglas, Ed (17 בפברואר 2001). "Darwin's natural heir". The Guardian. London. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ Wilson, Edward O. (1995). Naturalist. ISBN 0-446-67199-1.
  35. ^ David Dugan (writer, producer, director) (במאי 2008). Lord of the Ants (Documentary). NOVA. נבדק ב-25 בינואר 2008. {{cite AV media}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  36. ^ Mythology of Scientific Materialism. Paul E. Rothrock and Mary Ellen Rothrock, PSCF 39 (June 1987): 87–93
  37. ^ Midgley, Mary (1995). Beast and man : the roots of human nature (Rev. ed.). London [u.a.]: Routledge. p. xli. ISBN 0-415-12740-8.
  38. ^ Midgley, Mary (1995). Beast and man: the roots of human nature (Rev. ed.). London [u.a.]: Routledge. p. xl. ISBN 0-415-12740-8.
  39. ^ 39.0 39.1 Haidt 2012, p. 37-38.
  40. ^ Connie Barlow. "The Epic of Evolution: Religious and cultural interpretations of modern scientific cosmology". Science & Spirit Magazine. אורכב מ-המקור ב-23 במאי 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ Walsh, Bryan (17 באוגוסט 2011). "All-TIME 100 Nonfiction Books". Time. נבדק ב-2 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Nicholas Wade (15 ביולי 2008). "Taking a Cue From Ants on Evolution of Humans". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ Wade, Nicholas (12 במאי 1998). "Scientist at Work: Edward O. Wilson; From Ants to Ethics: A Biologist Dreams Of Unity of Knowledge". The New York Times. נבדק ב-1 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  44. ^ Wilson, Edward O. (1 בנובמבר 2005). "Intelligent Evolution". Harvard Magazine (באנגלית). נבדק ב-4 בפברואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  45. ^ "Notable Signers". Humanism and Its Aspirations. American Humanist Association. נבדק ב-6 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  46. ^ Sarchet, Penny (1 בפברואר 2015). "Why Do We Ignore Warnings About Earth's Future?". Slate. In fact, I'm not an atheist ... I would even say I'm agnostic {{cite web}}: (עזרה)
  47. ^ Edward O. Wilson (2008). Lord of the Ants (documentary film) (television). NOVA/WGBH. נבדק ב-1 במרץ 2009. {{cite AV media}}: (עזרה)
  48. ^ Wilson, Edward Osborne, Slide show, saveamericasforests.org
  49. ^ "E.O. Wilson Biodiversity Foundation » E.O. Wilson" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-27.
  50. ^ "Congress – The Act to Save America's Forests". Saveamericasforests.org. נבדק ב-6 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "The Forests NOW Declaration | Global Canopy Programme". globalcanopy.org (באנגלית). נבדק ב-20 בינואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  52. ^ "Can the World Really Set Aside Half of the Planet for Wildlife? | Science | Smithsonian". Smithsonianmag.com. נבדק ב-6 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  53. ^ Gross, Alan G. (2018). The Scientific Sublime: Popular Science Unravels the Mysteries of the Universe (Chapter 12: E. O. Wilson: The Biophilic Sublime). Oxford University Press. ASIN B07C8L2CZY.
  54. ^ "E.O. Wilson founds the Encyclopedia of Life". www.ted.com (באנגלית). נבדק ב-2020-12-27.
  55. ^ "E.O. Wilson Biodiversity Foundation » The Perfect Gift for E.O. Wilson" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-12-27.
  56. ^ "Evolving into community". The Christian Century (באנגלית). נבדק ב-2020-12-27.
  57. ^ "Edward O. Wilson". American Academy of Arts & Sciences (באנגלית). נבדק ב-2020-06-12.
  58. ^ "Edward Wilson". www.nasonline.org. נבדק ב-2020-06-12.
  59. ^ "The Four Awards Bestowed by The Academy of Natural Sciences and Their Recipients". Proceedings of the Academy of Natural Sciences of Philadelphia. The Academy of Natural Sciences of Philadelphia. 156 (1): 403–404. ביוני 2007. doi:10.1635/0097-3157(2007)156[403:TFABBT]2.0.CO;2. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ "Legendary Biologist and Pulitzer Prize Winner E.O. Wilson Visits UA as Scholar-in-Residence – Arts & Sciences". www.as.ua.edu.
  61. ^ "Honorary doctorates – Uppsala University, Sweden". www.uu.se.
  62. ^ "Golden Plate Awardees of the American Academy of Achievement". www.achievement.org. American Academy of Achievement.
  63. ^ "Crafoord Prize". www.crafoordprize.se.
  64. ^ "Benjamin Franklin Medal for Distinguished Achievement in the Sciences Recipients". American Philosophical Society. נבדק ב-27 בנובמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  65. ^ "Previous winners". Ministry of the Presidency. נבדק ב-29 בינואר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  66. ^ "World Knowledge Dialogue". wkdialogue.ch.
  67. ^ "biophilia-center". Eowilsoncenter.org. נבדק ב-6 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  68. ^ "E.O. Wilson Biophilia Center". Vimeo.
  69. ^ "BBVA Foundation Frontiers of Knowledge Awards". fbbva.es. אורכב מ-המקור ב-5 במרץ 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  70. ^ "Chicago Humanities Festival". chicagohumanities.org. אורכב מ-המקור ב-5 בנובמבר 2013. נבדק ב-4 בפברואר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  71. ^ "The Prizewinner 2012". Expo '90 Foundation. נבדק ב-18 בספטמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  72. ^ "Museum Celebrates Second Commencement Ceremony". American Museum of Natural History. 28 באוקטובר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  73. ^ "E.O. Wilson Biodiversity Foundation » Harper Lee Award" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-06-25.
  74. ^ "William L Brown, Jr. Obituary". Smithsonian National Museum of Natural History.
  75. ^ Wilson, Edward O. (2020). Tales from the ant world (First ed.). New York, N.Y. ISBN 978-1-63149-556-4. OCLC 1120085214.
  76. ^ "'Tales from the Ant World' is a fascinating journey". post-gazette.com. 16 בנובמבר 2020. נבדק ב-26 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  77. ^ Wilson, Edward O.; Ottaviani, Jim (10 בנובמבר 2020). Naturalist: A Graphic Adaptation. ISBN 978-1610919586. {{cite book}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אדוארד_א%27_וילסון&oldid=1942320"