אורי אורלב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אורי אורלב
אורלב בשנת 2011
אורלב בשנת 2011
תקופת פעילות 1944–2022 (כ־78 שנים)

אוּרי אוֹרְלֵב (24 בפברואר 1931 – 25 ביולי 2022) היה סופר, משורר ומתרגם ישראלי. כתב בעיקר ספרות ילדים ונוער. הידועים שבספריו עסקו בילדותו בשואה או בשנותיו הראשונות בארץ ישראל. זכה בפרסים ישראליים ובינלאומיים, ובהם החשוב ביותר בתחום ספרות הילדים - פרס אנדרסן[1].

ביוגרפיה

אורלב נולד בוורשה, בירת פולין, בשם יז'י הנריק אורלובסקי, אך היה ידוע בכינוי החיבה יורק[2]. אביו היה רופא. בילדותו הוא גדל בבית מתבולל, הספוג פטריוטיות פולנית. הוא סיפר שכילד כלל לא ידע שהוא יהודי ואף נהג ללכת עם האומנת שלו לכנסייה בכל יום ראשון[2].

כשפרצה מלחמת העולם השנייה גויס אביו לצבא הפולני. בשנת 1940 נשלח עם משפחתו לגטו ורשה. בשנת 1943 חלתה אמו ונרצחה על ידי הגרמנים בבית החולים בגטו. דודתו היא שטיפלה בו ובאחיו קז'יק. בפברואר 1943 הבריחה אותם לאזור הפולני של ורשה והם הסתתרו באחד הבניינים. לאחר מכן הועברו לבית מבודד בכפר, והוחבאו בו במרתף חשוך עד קיץ 1943. משם הועברו עם דודתם למחנה הריכוז ברגן-בלזן, שם שהו עד ששוחררו כעבור שנתיים, באפריל 1945, על ידי הצבא הבריטי. לאחר המלחמה השיגה בעבורם דודתם אישורי כניסה לארץ ישראל, הם הגיעו באוניה 'מטרואה' בספטמבר 1945 ואורלב אומץ על ידי קיבוץ גניגר, שם עבד כרפתן.

בישראל שינה את שמו לאורי. אביו אותר, ועלה לארץ בשנת 1954. את שם משפחתו שינה מאוחר יותר, כאשר את ספרו הראשון, "חיילי עופרת", פרסם אורלב בשנת 1956, תחת השם א. אורולובסקי[3]. בהמשך עבר לגור בקיבוץ רמת יוחנן, אחר כך במעלה החמישה וב–1967 עבר לירושלים. למד באוניברסיטה העברית בירושלים וכתב תוכניות ילדים לרדיו ולטלוויזיה[4].

קריירה

סופר

אורלב החל את דרכו כסופר למבוגרים, את ספרו הראשון "חיילי עופרת" כתב בגיל 23, במשך שנה, שתוך כדי כתיבה שיפר את ידיעתו בעברית, אך הוא הצליח לפרסם אותו רק כעבור שנתיים[5]. הספר הוא האוטוביוגרפיה שלו בזמן השואה, כאשר אורי הוא הילד יורק[6]. אורלב סיפר כי בזכות אמנותו עלה בידו לכתוב את ספריו בגיל צעיר בלי להינזק מכך. הוא כתב את הדברים כסופר-אמן היוצר מתוך ריחוק מסוים מהדמויות, ובחשיפה לא מלאה. במשך כל חייו, טען כי הוא מסוגל להסתכל על השואה בעיני ילד בלבד, וכל ראייה אחרת מסוכנת עבורו[7].

את ספרו השני הנובלה "עד למחר", פרסם בשנת 1958. עלילת הספר הספר עוקבת אחר ניצול שואה מילדותו ועד שהגיע לישראל התחתן והקים משפחה[8]. לאחר הפסקה של עשר שנים, פרסם ב-1968 את ספרו השלישי, קובץ הסיפורים "חופשת הקיץ האחרונה"[9].

החל מ-1976 התמקד אורלב בכתיבת ספרות ילדים ונוער[10]. הידועים שבספריו עסקו בילדותו בשואה ("האי ברחוב הציפורים" ו"רוץ ילד, רוץ") או בשנותיו הראשונות בארץ ("רחוקי משפחה", וכן סיפוריו המוקדמים[11]), והציגו את הדברים מנקודת מבט נגישה לילדים ולנוער.

ב-2005 פרסם אסופת שירים דו-לשונית (במקור נכתבו בפולנית ותרגמו על ידי אורלב לעברית) שכתב בהיותו ילד כבן 12–13 בברגן-בלזן, לקראת סוף המלחמה, בהוצאת יד ושם[12].

מתרגם

אורלב עסק גם בתרגום מפולנית לעברית. בין היתר תרגם את "קוו ודיס" מאת הסופר הפולני הנריק סנקביץ', ו"המלך מתיא הראשון".

פרסים והוקרה

חיים אישיים

אורלב התגורר בשכונת ימין משה בירושלים. היה נשוי ליערה, ולהם ארבעה ילדים. אחד מהם הוא איתמר אורלב, מחבר הספר "בנדיט", הוצאת עם עובד, 2015.

אורלב נפטר ב-25 ביולי 2022 בגיל 91[16]. ארכיונו נמצא במכון גנזים בספריית בית אריאלה בתל אביב.

מספריו

מתרגומיו

מחזות

לקריאה נוספת

  • מנחם רגב, 'רובינזון קרוזו בין חורבות הגיטו: הערות והארות על "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב', בדבריו תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו, תשס"ב.
  • דרורה פריאור, 'מלאכת מחשבת, מעשה חושב - "סבתא סורגת" מאת אורי אורלב: ללמוד על השואה - באיזה גיל? האם וכיצד ובמה להתחיל?', מסד, 2, תשס"ד-2004.
  • מנחם רגב, "כאילו אני חי בתוך איזה סיפור": ספרי אורי אורלב על תקופת השואה, מתוך הספר תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו הוצאת כרמל תשס"ב-2002, עמודים 279–299.
  • דינה שטרן, 'נושא השואה בסיפורי אורי אורלב: מציאות ומיבדה', ספרות ילדים ונוער, 14, 1988.
  • לאה חובב, 'חוויית ילדות ביצירה אוטוביוגרפית וביצירה לילדים': על "חיית החושך" לאורי אורלב, ספרות ילדים ונוער, 5, 1979.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אורי אורלב בוויקישיתוף

עם מותו

הערות שוליים

  1. ↑ עמית אטיאס, ‏הסופר אורי אורלב הלך לעולמו בגיל 93, באתר ‏מאקו‏‏, ‏26 ביולי 2022‏
  2. ^ 2.0 2.1 מיה סלע, שואה עם תקווה: אורי אורלב כותב לילדים ולנוער, באתר הארץ, 12 באפריל 2010
  3. ↑ משה שרת, לדרכה של "עם עובד", דבר, 28 בספטמבר 1958
  4. ↑ הוענק פרם על תסכית לילדים מטעם קול ישראל, הארץ, 7 בנובמבר 1966
  5. ↑ חן זורע, : בגובה העיניים עם אורי אורלב, באתר nrg‏, 29 באוגוסט 2012
  6. ↑ ספרית פועלים - ספרים חדשים - אורי אורלדבםקי / חיילי עופרת, על המשמר, 3 בפברואר 1956
  7. ↑ יניב מגל, ‏"הגרמנים באו לביה"ח ומי שלא קם נורה במיטה, כולל אמא", באתר גלובס, 27 באפריל 2014
  8. ↑ גרשון שקד, "עד מחר" לאורי אורלב, למרחב, 19 בדצמבר 1958
    מיכאל הרסגור, עד איזה מחר?, קול העם, 11 בספטמבר 1959
  9. ↑ יונה בחור, סיפורי אורי אורלב, על המשמר, 14 ביוני 1968
    חיים שוהם, "חופשת הקיץ האחרונה" לאורי אורלב, הארץ, 22 בנובמבר 1968
    אפרת פאיאנס, "חופשת הקיץ האחרונה' - 11 סיפורים של אורי אורלב, מעריב, 3 במאי 1968
  10. ^ 10.0 10.1 ירון אביטוב, הספר הזה הוא אני, כל העיר, 17 באוגוסט 1984 - ריאיון
  11. ↑ יצחק בצלאל, שני מספרים צעירים על רקע הקיבוץ, למרחב, 13 באוגוסט 1965
  12. ↑ יעל דר, תהום טרגית נפערת בין שם לכאן, בין אז לעכשיו, באתר הארץ, 9 בינואר 2006
  13. ↑ הוענק פרס "עליית הנוער" לספרות, למרחב, 5 בדצמבר 1966
  14. ↑ אורי אורלב זכה בפרס זאב לספרות ילדים על מפעל חיים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2002
  15. ↑ רותה קופפר, ארבע סופרות וסופר זכו בפרס דבורה עומר לילדים ונוער שהוענק לראשונה, באתר הארץ, 22 במאי 2014
  16. ↑ גילי איזיקוביץ, הסופר אורי אורלב מת בגיל 93, באתר הארץ, 26 ביולי 2022
  17. ↑ יעל דר, מומלץ גם למי שאין לו מוצץ, באתר הארץ, 18 בפברואר 2003
  18. ↑ IBBY, IBBY Honour List (1982), 1982, p.5 (e-book pages).
  19. ↑ שהם סמיט, האי ברחוב הציפורים מאת אורי אורלב | אי של שפיות, באתר הארץ, 27 באפריל 2011
  20. ↑ דוד רפ, אורי אורלב ממיס את חומות גטו ורשה, באתר הארץ, 18 במרץ 2019
  21. ↑ עמרי הרצוג, "הביתה מערבות השמש" מאת אורי אורלב | לא ניצול, ילד, באתר הארץ, 8 באפריל 2010
  22. ↑ מיה וינשטוק, "מחשבות צימאון": אל תוך הנפש פנימה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2013
    דוד רפ, ספר שכתב אורי אורלב בצעירותו רואה אור לראשונה, באתר הארץ, 7 ביולי 2013
    שלומית כהן-אסיף, ספר על צימאון שירווה את הצמא לספרות טובה, באתר הארץ, 28 ביולי 2013
  23. ↑ ישראלה וייס, ‏ייצוגי השעשוע, המשחק והקריאה בספריו האוטוביוגרפיים של אורי אורלב "חיילי עופרת" ו"משחק החול", ספרות ילדים ונוער 142, מרץ 2021
  24. ↑ יעל דר, "אפשר להיות בת ארבע בבת אחת", באתר הארץ, 4 ביולי 2005
  25. ↑ שלומית כהן-אסיף, "המלך מתיא הראשון" של קורצ'אק: הממלכה הקטנה, באתר הארץ, 30 במאי 2012
    מאשה צור-גלוזמן, מאשה צור-גלוזמן על "קיצור תולדות האנושות" ו"המלך מתיא הראשון", באתר הארץ, 5 ביוני 2012
  26. ↑ פנינה בסכס, קריאות - אהבה בלי קסמים - "קאיטוש המכשף", יאנוש קזרצ'אק, מפולנית: אורי אורלב; עם־עובד, כל העיר, 31 ביולי 1987
    מיכל אלפון, הסיפור האמיתי - קאיטוש המכשף מאת: יאנוש קורצ'ק; תרגום: אורי אורלב; עם־עובד, כותרת ראשית, 13 במאי 1987


הקודם:
דויד גרוסמן, אפרים סידון, חיה שנהב 		פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם רות אלמוג, רחל חלפי
2006 		הבא:
ישעיהו קורן, ישראל אלירז, עודד בורלא
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אורי אורלב40707921Q703450

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=אורי_אורלב&oldid=3153996"