אייזנשטאדט
 | |
| טירת אסטרהאזי | |
| מדינה |
 אוסטריה |
|---|---|
| מדינה |
 בורגנלנד |
| מחוז | עיר סטטוטורית |
| ראש העיר | תומאס סטיינר (ÖVP) |
| שטח | 42.91 קמ"ר |
| גובה | 182 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ צפיפות | 310 נפש לקמ"ר (2014) |
| http://www.eisenstadt.at | |
אייזנשטאדט (בגרמנית: Eisenstadt, בהונגרית: Kismarton, בקרואטית: Željezno) היא עיר הבירה של מדינת בורגנלנד שבמזרח אוסטריה. העיר שוכנת על מישור קרוב לגבול עם הונגריה. אוכלוסיית העיר מונה 13,664 תושבים (נכון ל-2002). העיר נחשבת לאחד ממחוזות בורגנלנד. עד למלחמת העולם הראשונה השתייכה העיר לממלכת הונגריה.
גאוגרפיה
אייזנשטאדט נמצאת על גבי מישור מעל לנהר וולקה, בקצה הדרומי של רכס הרי לייטה (Leithagebirge), במרחק כ-12 ק"מ מהגבול עם הונגריה.
העיר מתחלקת לארבעה רבעים:
- אוברברג (Oberberg)
- אונטרברג (Unterberg)
- קליינהפליין (Kleinhöflein)
- סט. גאורגן (St. Georgen)
היסטוריה
ממצאים ארכאולוגיים מעידים על יישוב באזור כבר בתקופת תרבות הלשטט. קלטים ורומים התיישבו במידה מועטת באזור זמן מה מאוחר יותר. במשך נדידת העמים הגדולה התיישבו באזור שבטים גרמאניים והונים. בסביבות שנת 800, בזמן שלטונו של קרל הגדול, החלה ההתיישבות הבווארית באזור.
העיר, שהייתה אז מצודה, נהרסה בידי חייליו של לאופולד השלישי, מרקיז אוסטריה, וב-1241 נהרסה שוב בידי המונגולים הפולשים. ב-1373 עברה העיר לשלטון משפחת קניז'אי, שבנו מחדש את חומות העיר ואת המצודה. ב-1388 העיר קיבלה זכויות להחזיק שוק על ידי הקיסר זיגמונד.
ב-1445 נכבשה העיר על ידי הארכידוכס אלברט השישי מאוסטריה. ב-1451 הועברה העיר לידי פרידריך השלישי בידי מתיאס קורבינוס בתמורה לכתר ההונגרי. מתיאס כבש מחדש את העיר ב-1482, אך ב-1490 היא נכבשה בידי מקסימיליאן הראשון מבית הבסבורג, ונשארה תחת שליטת השושלת עד 1622. ב-1529 ו-1532 העיר נכבשה בידי האימפריה העות'מאנית, עם התקדמותה לכיוון העיר וינה. העיר הפכה לעיר מלכותית מאז 1648. היא נהרסה בשרפות פעמיים, ב-1589 וב-1776.
ב-1648 עברה העיר לשליטת המשפחה ההונגרית אסטרהאזי. נסיכי המשפחה שינו באופן מסיבי את מראה פני העיר בבניות נרחבות שערכו בעיר, שהבולטת מביניהן היא טירת אסטרהאזי.
בשנת 1809 נכבשה העיר בידי הצרפתים, במשך המלחמות הנפוליוניות, וב-1897 היא חוברה לקווי הרכבת.
עד סוף מלחמת העולם הראשונה העיר הייתה העיר המרכזית בחבל קישמארטון שבממלכת הונגריה. בשנת 1921 בעקבות חוזה טריאנון וחוזה סן-ז'רמן צורפה העיר לאוסטריה יחד עם שאר בורגנלנד. מאז ה-30 באפריל 1925 העיר היא בירת בורגנלנד ומושב ממשלתה. בזמן מלחמת העולם השנייה העיר הופגזה קשות. ב-1945 היא נכבשה בידי הצבא האדום, ונשארה תחת כיבוש סובייטי עד 1955.
הקהילה היהודית
על יישוב יהודים בעיר ישנו תיעוד משנת ה'קל"ג (1373). בשנת ה'קמ"ח (1388) הרשה המלך זיגיסמונד ליישב יהודים מחוץ לארץ בעיר, ובמשך כ-150 שנה גדל מספר היהודים בעיר בשל פליטים מגירוש וינה בשנת ה'קפ"א (1421), משטיירמרק בה'רנ"ו (1526) ומשופרון בה'רפ"ו (1526). בשנת 1572 גורשו היהודים מהעיר. בשנת שע"ט (1619) נכחו יהודים בעיר, זאת אנו למדים מכך שהוטל על הקהילה לשלם מאה אלף זהובים למלך, יחד עם קהילת וינה ומטרסדורף ואם לא ישלמו יגורשו כולם.
במאה ה-17 עברה העיר לרשות בית הרוזנים אסתרהאזי שהטיבו עם היהודים והעניקו להם חירות דתית. בתקופה זו פרחה הקהילה והיתה גם מרכז לקבלה.
הגירוש והשיבה
בתאריך י"ד באדר ה'תל"א (24 באפריל 1671) שנה אחרי גירוש וינה, גורשו כלל יהודי אוסטריה תחתית, ובכללם יהודי אייזנשטדט, למרות שכבר הייתה שייכת להונגריה בזמן זה, וזה אחרי פחות ממאה שנה אחרי הגירוש הקודם. יהודי העיר התפזרו חלקם בערי מוראביה כמו: קרמזיר וניקלשבורג, וכן לגרמניה ומקומות נוספים. כעבור 4 חודשים הורשו המגורשים לחזור לעיר במקום חדש שהקצה עבורם הרוזן אסתר אזי במורד ההר מדרום לארמונו. הגיטו החדש כלל שלושה רחובות כאשר שערי הגיטו נסגרו מדי לילה וכן בשבתות וימי ראשון. בתקופה זו חי בה מרדכי המוכיח מכת השבתאים.
בשנת ה'ת"ן (1690) נתן הנסיך פאול ממשפחת אסתרהאזי אגרת חסות בן 17 סעיפים ליהודי ניקלשבורג שהגרו לעיר. באגרת זו מפורטות זכויותיהם וחובותיהם, ובמקביל מבטיח להם הגנה בימי מלחמה. הקהילה זכתה בתקופה זו למעין אוטונומיה יהודית והייתה אחת מאיחוד שבע קהילות והחשובה מביניהן, רבי מאיר אייזנשטט התמנה בשנת תע"ז לכהן כרב בקהילה ושל "שבע הקהילות", ועל שמה נקרא. באייזנשטאדט ייסד גם ישיבה. בשנת ה'תנ"ג שלחה הקהילה בקשה לרבי שמשון ורטהיימר לכהן כרב במקום. תקופה יפה זו של הקהילה לא נמשכה זמן רב, ובמלחמת העצמאות של ראקוצי בשנת ה'תס"ד (1704) הותקפה העיר על יד המורדים של ראקוצי ובשל כך נאלצו לברוח לוינר נוישטאדט בקיץ כילתה שריפה את בתי היהודים וכאשר חזרו הותקפה העיר שוב בשנת 1707 בטרם הספיקו לשקם את בתיהם. כתוצאה מכך חזרו לעיר רק מתי מעט, ולבקשתם חייב רבי שמשון וורטהיימר את תושבי העיר שהשתקעו בוינה להשתתף בהוצאות הקהילה שהתדלדלה פסק שניתן בשמו על ידי רבי מאיר אייזנשטטר שכיהן שם כרב בהמשך. במהלך השנים התפתחה הקהילה מחדש, ובשנת ה'תצ"ה (1735) כללה הקהילה 113 משפחות שכללו 599 נפשות. כך לפי הפירוט שנערך לשם נתינת מס לדוכס המקומי, אם כי חלקם עדיין שהו בוינה. הקהילה נחשבה כעשירה בסביבה, וב"מס הסבלנות" שהוטל עליה יחד עם הקהילות מטרסדורף (Matersdorf; כיום מטרסבורג - Mattersburg), צעהלים, קוברסדורף (Kobersdorf) ולקנבך, שילמה הקהילה לבדה קרוב ל-50 אחוז מהמס, למרות שמספר המשפחות היה כלקנבך וצעהלים וקטנה ממטרסדורף ששילמה רק 22 אחוז.
בשנת תקנ"ה (1795) פרצה שריפה גדולה בעיר והשמידה את כל בתי היהודים. בפנקס הקהילה נרשם על כך: ”ויצת אש בא"ש, ואש בא"ש נשפט”[1], (משחק מילים כיון שא"ש הוא קיצור מקובל בספרות הרבנית לאייזנשטאדט). הקהילה שוקמה במהירות, ובתקנ"ז (1797) שנתיים לאחר מכן באסיפה של חמש הקהילות, חתום רבי יחיאל מיכל רב העיר כ"חונה בק"ק (קהילה קדושה) א"ש ואגפיה".
חיי הקהילה היו מאורגנים במיוחד. והיו בה ארגונים רבים כמו חברת "צדקה דמתא" שהיה אחראי על עניני בית הכנסת, צרכי הרב, הכנסת אורחים ותמיכה בתלמידי ישיבה עניים. ארגוני "ביקור חולים", "ניחום אבלים", וכן "מלביש ערומים" שסיפקה בגדים לתלמידים נזקקים, ובהמשך גם ספרי לימוד, חנוך נערים שתפקידה לתגמל תלמידים מצטיינים, וארגוני תמיכה רבים נוספים. בתקופה שכל קהילה חויבה להעמיד מספר חיילים לצבא או לשלם לאלו המתגייסים במקומם, הוקמה "חברת שוחרי טוב" שדאגה לעניין. וכאשר חובת הגיוס הורחבה לכלל הצעירים, תמכה בהם האגודה בשעת גיוסם, ואף בשחרור נתנה לכל אחד 200 כתרים בכדי שיוכל לפתוח עסק. בקהילה אף הייתה ישיבה במשך כ-300 שנה.
בתקופה האחרונה לפני השואה היו שני רחובות היהודים כפר עצמאי בלתי תלוי בעיר אייזנשטאדט עצמה ונקרא בשם "אלשוקיש-מרטונהגי".
רבנים בקהילה
- בין הרבנים שחיו ופעלו בעיר עד הגירוש הראשון, היו
- רבי יעקב מרגליות, בנו של רבי יצחק אייזיק מרגליות (בסביבות רפ"ב).
- רבי שלמה ליברמן.
- רבי מאיר בן ירוחם, שנפטר בצפת בשנת ה'של"א.
- רבי אביגדור בן רבי משה איצמוניש, המכונה רבי אביגדור סופר מאייזנשטדט
- רבי אהרן שמואל בן רבי משה שלום מקרמניץ, מחבר ספר נשמת חיים (הענא ה'שע"ז)
- רבנים באיזור שנות ה'ת' עד הגירוש השני
- רבי דוד הלוי, (סביבות שנת ה'ת')
- רבי זכריה בר' ישראל איסרל מווינה (נפטר בשנת ה'תכ"ד)
- רבי קלמן, (סביבות ה'תכ"ה)
- רבי שמעון בן רבי אפרים יהודה מחבר ספר חלק שמעון (פראג תמ"ז)
- רבי שמשון ורטהיימר.
- רבי מאיר בן רבי חיים קצנלבוגן, מחבר ספר משתה יין וספרים נוספים, בהמשך היה רב בשטאמפי.
- רבי מאיר אייזנשטט (כיהן בשנים ה'תע"ז-ה'תק"ד)
- רבי בנימין וולף, בן רבי אהרן מפרסבורג. (כיהן בשנים תק"ה-תקכ"ה).
- רבי אשר לעמיל הלוי גלוגאו (כיהן בשנים תקכ"ה-תקמ"ט)
- בנו רבי יחיאל מיכל גלוגאו מונה בחיי אביו. נפטר בתקע"ח
- רבי יצחק משה פרלס, בשנים (תקפ"א-ת"ר)
- רבי עזריאל הילדסהיימר בין השנים (תרי"א-תרכ"ט). מילא את מקומו של הרב פרלס אחרי 11 שנה בהם לא כיהן רב בעיר. רבי עזריאל הקים בית ספר וכן בית מדרש לרבנים בהם שולבו לימודי חול, ובבית מדרש זה למדו מאות תלמידים, לצד התנגדות של רבנים קנאים בהונגריה כמו הרב הלל ליכטנשטיין וחתנו הרב עקיבה יוסף שלזינגר.
ערים תאומות
אייזנשטאדט היא עיר תאומה של הערים:
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של אייזנשטאדט- אתר העיר הרשמי
- אייזנשטאדט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ד"ר רפאל פטאי, אייזנשטדט - תולדות הישוב היהודי באייזנשטדט, ערים ואמהות בישראל א, ירושלים: מוסד הרב קוק, תש"ו, עמ' 41-79, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
 | |
|---|---|
|
אייזנשטאדט29454240Q126321
- ↑ חציו הראשון על פי הפסוק וַיַּצֶּת-אֵשׁ בְּצִיּוֹן מגילת איכה, פרק ד', פסוק י"א, והחצי השני על פי הפסוק כִּי בָאֵשׁ השם נִשְׁפָּט ספר ישעיה, פרק ס"ו, פסוק ט"ז