אליגטור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אליגטורים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןאליגטור
Alligator - Alafia Springs State Park.jpg

Alligator sinensis.jpg

אליגטור אמריקני ואליגטור סיני
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
סדרה: תנינאים
משפחה: אליגטוריים
סוג: אליגטור
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Alligator

אליגטור (שם מדעי: Alligator) הוא סוג במשפחת האליגטוריים הכולל שני מינים חיים:

תיאור

האליגטורים מאופיינים בחוטם רחב יותר מאשר חוטמם של חברי משפחת התניניים, וכן בכך שעיניהם ממוקמות קרוב יותר לגבם. צבעם של שני המינים החיים כהה יותר משל התניניים, ועל אף התלות במים בהם הוא חי, צבעו נוטה להיות בגווני שחור. מים עם הרבה אצות מביאים לצבע ירוק יותר, בעוד אליגטורים הגדלים במים הרוויים בטאנין (tannic acid) נוטים להיות בעלי צבע כהה יותר. כאשר לסתותיו סגורות, ניתן לראות רק את שיניו העליונות, בניגוד לתניניים, שאצלם ניתן לראות במצב מקביל הן את השיניים התחתונות והן את השיניים העליונות, אם כי יש פרטים היוצאים מכלל זה. כאשר תוארנה, עיניו של אליגטור בוגר יזהרו בצבע אדום, בעוד שעיניו של אליגטור צעיר יזהרו בצבע ירוק. תכונה זו מנוצלת לזיהוי אליגטורים בלילה.

משקלו הממוצע של אליגטור אמריקני הוא 270 קילוגרם (600 ליברות), ואורכו ארבעה מטרים. לפי האתר של הפארק הלאומי אוורגליידס, האליגטור הגדול ביותר שנצפה אי פעם בפלורידה היה באורך של 5.3 מטרים, ואילו הפרט הגדול ביותר שנצפה אי פעם בעולם נראה במארש איילנד (Marsh Island), לואיזיאנה ואורכו היה 5.8 מטרים (19 רגל)[1]. הפרטים הגדולים ביותר עשויים להגיע למשקל של יותר מטון.

האליגטור הסיני קטן יותר באופן ניכר: אורכו לרוב לא עולה על 2.1 מטרים (6.9 רגל) ומשקלו הוא 36 קילוגרם (79 ליברות).

אזורי מחיה

אליגטור אמריקני

שתי המדינות היחידות בהן חיים אליגטורים הן ארצות הברית וסין. האליגטור הסיני נמצא בסכנה, וחי רק בעמק נהר היאנגצה. עם זאת, בזמן האחרון מספר פרטים מוחזקים בשבייה בדרום לואיזיאנה בניסיון לשמר את המין. האליגטור האמריקני נפוץ בארצות הברית מקרוליינה הצפונית וקרוליינה הדרומית, לאורך חוף המפרץ ועד לפלורידה. מרביתם חיים בפלורידה ובלואיזיאנה. בפלורידה לבדה קיימים יותר ממיליון אליגטורים אמריקנים. האליגטור האמריקני חי בסביבת מקווי מים מתוקים, כמו שלוליות, אדמות ביצה, נהרות וביצות. בסין, האליגטורים חיים בצד מימיו המתוקים של נהר היאנג טסה, ורק שם.

התנהגות

אליגטור אמריקני בפלורידה
אליגטורים בספארי ברמת גן

אליגטורים זכרים גדולים הם בעלי חיים טריטוריאליים וחיים בגפם. אליגטורים קטנים יותר יכולים להימצא לעיתים קרובות בקבוצות גדולות יותר ובסמיכות רבה יותר זה לזה. האליגטורים הגדולים ביותר, זכרים ונקבות גם יחד, יגנו על שלמות הטריטוריה. לאליגטורים הקטנים יותר יש סובלנות רבה יותר כלפי פרטים בגודל דומה לשלהם.

לאליגטורים גוף כבד ומטבוליזם איטי, ולמרות זאת הם יכולים להגיע לזמן קצר למהירויות שעולות על 45 קילומטרים בשעה. הטרף העיקרי של האליגטורים הוא חיות קטנות יותר מהם, אותן הם יכולים להרוג בנשיכה אחת. עם זאת, הם מסוגלים לתפוס חיות גדולות יותר, ואז לגרור אותן למים ולהטביע אותן למוות. כדי לעכל מזון שדורש יותר מנגיסה אחת, האליגטורים יתנו לו להירקב, או שינשכו אותו ויסחררו אותו עד לקריעתו לחתיכות קטנות.

תזונה

האליגטורים הם אכלנים סתגלניים, באוכלם את מרבית מה שביכולתם לתפוס. כשהם צעירים, הם אוכלים דגים, חרקים, שבלולים וסרטנים. ככל שהם גדלים, כך הם ניזונים מבעלי-חיים גדולים יותר, ביניהם דגים גדולים יחסית (כמו דגי תנין, Lepisosteidae), צבים, יונקים שונים, עופות וזוחלים אחרים. בקיבותיהם נמצאות לרוב אבני קיבה. במידת הצורך והרעב הם יאכלו אפילו פגרים. אליגטורים בוגרים יאכלו חזירי יער וצבאים, ולעיתים אף יהרגו ויאכלו אליגטורים קטנים וחלשים יותר. במקרים מסוימים נודע כי האליגטורים צדו פומות הרים בפלורידה ודובים, עובדה שהופכת אותם ל"טורפי-על" בתחום תפוצתם. ידוע על מספר מועט של מקרים בהם תקפו האליגטורים בני-אדם שחדרו לתחום מחייתם. בניגוד לתניניים גדולים, האליגטורים לא רואים באדם טרף אפשרי ממבט ראשון.

מספר המקרים בהם גרמו אליגטורים למוות של בני אדם גדל לאחרונה. בעוד שבין שנות ה-70 לשנות ה-90 של המאה ה-20 התרחשו כתשע תקיפות קטלניות בארצות הברית, מ-2001 ועד 2006 נהרגו 11 אנשים. האליגטורים אכן פוחדים מבני אדם, אולם פלישה מתגרה לבית הגידול של האליגטור יכולה להביא בסופו של דבר לתקיפת הפולש.

רבייה

ביצים וצאצאים של אליגטור

הגיל בו מגיע האליגטור לבגרות תלוי יותר בגודלו הפיזי מאשר בגילו. אליגטור נחשב לבוגר כאשר הוא מגיע לאורך של מטר ושמונים סנטימטרים או יותר. האליגטורים מתרבים באביב כאשר המים חמים. הנקבה בונה קן הבנוי מצמחייה שנרקבה, ושם היא דוגרת על הביצים. הנקבה תגן על הקן מפני טורפים, ותסייע לצאצאיה להגיע למים מרגע שהם בוקעים מהביצה. היא תשמור עליהם במשך שנה במידה ויישארו באזור מחייתה.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים