אלתקה
אֶלְתְּקֵה נזכרת ברשימת ערי שבט דָן, אחרי תִּמְנָה ועֶקְרוֹן[1].
”לְמַטֵּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם יָצָא הַגּוֹרָל הַשְּׁבִיעִי: ... וַיְהִי גְּבוּל נַחֲלָתָם צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וְעִיר שָׁמֶשׁ וְשַׁעֲלַבִּין וְאַיָּלוֹן וְיִתְלָה וְאֵילוֹן וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן וְאֶלְתְּקֵה ...”.
אֶלְתְּקֵה נזכרת גם (כ"אֶלְתְּקֵא") ברשימת ערי הלווים בנחלת דָן שנמסרו ללויים בני קְהָת[2].
”וּלְמִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת הַלְוִיִּם הַנּוֹתָרִים מִבְּנֵי קְהָת ... וּמִמַּטֵּה דָן אֶת אֶלְתְּקֵא וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ אֶת גִּבְּתוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ.”.
בתיאור המצור של סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר על יְרוּשָׁלַיִם מסופר ש"תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ" יצא להלחם איתו[3].
”וַיָּשָׁב רַב שָׁקֵה וַיִּמְצָא אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר נִלְחָם עַל לִבְנָה כִּי שָׁמַע כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. וַיִּשְׁמַע אֶל תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ לֵאמֹר הִנֵּה יָצָא לְהִלָּחֵם אִתָּךְ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר.”.
ההשערה היא שמדובר בקרב שנערך באֶלְתְּקֵה בין צבא סַנְחֵרִיב לצבא מִצְרַיִם ובני בריתם, שאחריו עלה סַנְחֵרִיב גם על תִּמְנָה ועל עֶקְרוֹן - ראו להלן.
זיהוי האתר
.JPG)
אֶלְתְּקֵה נזכרת במנסרת סַנְחֵרִיב (ראו תמונה) המתארת בין השאר את מסע הכיבוש שלו בארץ ישראל (701 לפנה"ס), הנזכר גם במקרא (ראו למעלה). על פי הכתוב במנסרה, מנהיגי עקרון הפלשתית מרדו באַשּׁוּר, והסגירו את פָּדִי מלכם שהיה נאמן לאַשּׁוּר לידי חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. מלך מצרים (תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ המקראי - הוא פרעה תַּהָרְקָה מהשושלת הנובית מכּוּשׁ) בא להלחם עם סַנְחֵרִיב עם צבאות מצרים וצבאות שגייס מכּוּשׁ, ובקרב שנערך באזור אֶלְתְּקֵה הובסו המצרים. סַנְחֵרִיב המשיך וכבש את אֶלְתְקַה ואת תמנה, וגם נקם במורדים מעקרון, ושיחרר את פָּדִי מידי חִזְקִיָּהוּ.
זיהוי האתר של אֶלְתְּקֵה אינו וודאי. הזיהויים שהוצעו בעבר עם תֵּל מִקְנֶה (שמזוהה כיום בוודאות עם עֶקְרוֹן הפלשתית) או עם בית לַקְיַא אינם אפשריים[4]. זיהוי אפשרי נוסף המקובל כיום על חלק מהחוקרים הוא עם תל שָׁלָף\אֶ-שַׁלַאף[5][6], אשר מתאים גם כן מבחינת מקומו, ושנמצאו בו ממצאים מתאימים לתקופת המקרא. התל יושב על גבעת כורכר נמוכה בסמוך לנחל גמליאל. באתר נמצאו ממצאים מהתקופה הכנענית (ברונזה תיכונה) כולל חרסים ושבר משקוף עם הירוגליפים[7], ומהתקופה הישראלית (ברזל), אליה מיוחסים כלי חרס עם אותיות עבריות, ושרידי בנייה הכוללים חומה רחבה. אֶלְתְּקֵה חרבה כנראה בזמן מסע סַנְחֵרִיב, אך נושבה שוב בימי שיבת ציון, ובתל נמצאו ממצאים גם מהתקופה הפרסית. על גבעה נוספת במרחק של כ-600 מטר מצפון מערב לתל שָׁלָף (אולי פרבר או עיר בת של אֶלְתְּקֵה) נמצאו ממצאים נוספים מתקופת הברונזה והברזל[8].
.jpg)
כיום עומדים על התל רק שרידי הבתים הנאים שנבנו בתקופת המנדט הבריטי על ידי שני אחים בני משפחת שהין הנכבדה מהכפר קובייבה הסמוך, אשר ננטש ונהרס במהלך מלחמת העצמאות[9].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ ספר יהושע, פרק י"ט, פסוקים מ'-מ"ד
- ^ ספר יהושע, פרק כ"א, פסוקים כ'-כ"ג
- ^ ספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוקים ח'-ט'
- ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, הערך על אֶלְתְּקֵה, כרך א', עמ' 419
- ^ יוחנן אהרוני, ארץ ישראל בתקופת המקרא: גאוגרפיה היסטורית, הוצאת יד בן-צבי, 1987, עמ' 298
- ^ עולם התנ"ך, ספר יהושע, מאת גרשון גליל ויאיר זקוביץ. "דברי הימים" הוצאה לאור בע"מ, 1999, עמ' 188
- ^ נס ציונה. דור גולן. חדשות ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל. גליון 126 לשנת 2014
- ^ יבנה, סקר מפה. משה פישר ואיתמר טקסל. חדשות ארכיאולוגיות חפירות וסקרים בישראל. גליון 118 לשנת 2006
- ^ תל שלף, באתר הושבילים
