אל-אקצא בסכנה
הסיסמה "אל-אקצא בסכנה" מתארת עלילה לפיה מדינת ישראל פועלת כדי למוטט את מסגדי הר הבית ולבנות תחתיהם את בית המקדש השלישי[1].
טענה זו נפוצה עד היום ומהווה חלק בלתי נפרד מהנרטיב הפלסטיני. על פי נדב שרגאי, מדובר בעלילת שקר שמניעה פיגועי טרור. לדוגמה, המחבל שביצע את פיגוע הירי בשער השלשלת השתתף בעבר באירועי "אל-אקצא בסכנה" שאורגנו על ידי הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית[2].
היסטוריה
חלק ממבשרי הציונות תמכו בהקמת בית המקדש השלישי, לצידו או במקומו של מסגד אל-אקצא. בשנת 1904 פורסם איור בעיתון היידי "דאס אידישע פאלק" ובו הרצל משקיף על המוני יהודים הנוהרים להר הבית, ועל גג המסגד מונף דגל ישראל. איור זה הודפס שוב בשער העיתון ב-30 באפריל 1920, לציון הכרזת ועידת סן רמו ומעבר בריטניה לממשל אזרחי בארץ ישראל, תוך תמיכה בהצהרת בלפור[3].
העלילה לפיה היהודים זוממים להרוס את המסגדים בהר הבית החלה להתפשט בימי העלייה השלישית. כאשר חיים ויצמן נפגש בשנת 1918 עם מנהיגים ערבים בקהיר, הם טענו באוזניו כי ועד הצירים, גוף של פעילים ציונים, קיבל הסכמה מממשלת בריטניה להרוס את כיפת הסלע ולבנות במקומה את בית המקדש[4].
הסיסמה "אל-אקצא בסכנה" נהגתה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי חאג' אמין אל-חוסייני, שהיה אחד ממתנגדי הציונות החריפים ביותר, והיה באותה עת המופתי של ירושלים ונשיא המועצה המוסלמית העליונה. הוא הפיץ כרוזים עם הסיסמה ומתחתיה תמונת הרצל ליד המסגד שעליו מונף דגל ישראל, או תמונות מזויפות שבהן נראה מסגד עולה בלהבות. כרוזים אלה הגבירו את כוחו של חוסייני בקרב הציבור הערבי, והיו בין הגורמים לפריצת פרעות תרפ"ט.
בראיון עם אליהו ששון בשנת 1928 נשאל חוסייני אם הוא באמת מאמין בסכנה הזאת, והמופתי ענה לו: "במלחמתי בציונים מותר לי להשתמש בכל הטענות שיש להן או אין להן אחיזה במציאות."[5]
על פי הלל פריש, "אל-אקצא בסכנה" מהווה גרסה מודרנית של עלילת דם[6].
מהומות הר הבית באוקטובר 1990, אירוע המכונה בפי המוסלמים "טבח אל-אקצא", היה בשעתו כלי תעמולה חשוב בהפצת הסיסמה "אל-אקצא בסכנה". בעקבות האירוע פרסמו מדינות וארגונים רבים, בהם הפרלמנט האירופי והקבינט של ארצות הברית, הודעות גינוי חריפות נגד ישראל על התנהגותה במקום המקודש לאסלאם. מועצת הביטחון של האומות המאוחדות קיבלה פה-אחד החלטה המגנה פעולות אלימות של כוחות ישראליים שגרמו לאבדן חיי אדם ולפציעת מוסלמים רבים בהר הבית[7].
החל מאמצע שנות ה-90 החל השייח' ראאד סלאח, מנהיג הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, להשתמש בסיסמה זו, ולארגן כנסים המוניים בהם השתמש בשפה בוטה ואלימה ובמסרים קיצוניים נגד מדינת ישראל ונגד היהודים. בחלק מהעצרות הוצב מאחורי בימת הנואמים דגם של כיפת הסלע, וכיפת המבנה נצבעה באדום - סמל לפציעתו על ידי היהודים. בעצרת שהתקיימה בשנת 1999 הכריז סלאח: "נאמר לחברה היהודית בכנות, אין לכם זכות ולו על אבן ממסגד אל-אקצא המבורך."[4]
בשנת 2004 השתמש יאסר ערפאת בסיסמה זו, לאחר מהומות שהתרחשו בהר הבית באותה עת[8].
בשנת 2010 התראיין לכל אל-ערב מסעוד גנאים, חבר כנסת של הרשימה הערבית המאוחדת, ונשאל: "האם אתם מסכימים עם הפלג הצפוני כי אל-אקצא בסכנה?" תשובתו הייתה: "כמובן שאל-אקצא בסכנה, ועלינו לראות את אל-אקצא כחלק מירושלים ומה שקורה בה. היום יש ייהוד של ירושלים, ואל-אקצא נמצא במסגרת דברים אלה. הנושא השני - הממשלה מעודדת ומקלה על קבוצות הקיצונים בנושא בניית המקדש. זה מציב את אל-אקצא בסכנה. אני אומר - ירושלים ואל-אקצא בסכנה כל עוד ירושלים תחת כיבוש."[9] בשנת 2017 אמר חבר הכנסת טלב אבו עראר דברים דומים[10].
לאחר הפיגוע בהר הבית (2017) וההחלטה לסגור את הר הבית לתפילות יום שישי, החל גל של גינויים בעולם הערבי, והסיסמה "אל-אקצא בסכנה" שימשה בסיס למאיירי קריקטורות שתקפו בחריפות את ישראל בעיתונות הערבית[11].
השפעת העלילה בעולם הערבי
נדב שרגאי פרסם מספר ספרים בסוגיית הר הבית: "הר המריבה: המאבק על הר הבית" (הוצאת כתר, 1995), "עלילת 'אל אקצא בסכנה' – דיוקנו של שקר" (הוצאת המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה וספריית מעריב, 2012) ו"טרור אל אקצא: מעלילה לדם" (הוצאת סלע מאיר, 2020). בספריו הוא מתאר כיצד הנרטיב "אל-אקצא בסכנה", לפיו ישראל רוצה להחריב את מסגדי הר הבית, נפוץ בספרי הלימוד ובאמצעי התקשורת הפלסטיניים, בדרשות האימאמים במסגדים וברחוב המוסלמי[4].
שרגאי מתאר את "אל-אקצא בסכנה" כעלילה "פשטנית, נבזית ומסוכנת: היא פשטנית במובן הזה שהיא אינה מבדילה בין תוכניות או מחשבות של קיצונים יהודים ונוצרים בקשר להר הבית ומסגדיו, ובין הזיקה הטבעית, ההיסטורית, הדתית והרגשית של העם היהודי ומדינת ישראל למקום הקדוש ביותר ליהדות. היא נבזית במובן הזה שהיא מתעלמת מהוויתור העצום שהדת היהודית נקטה כלפי הדת המוסלמית בהר הבית, והיא מסוכנת מכיוון שהמוני מוסלמים מוסתים ברחבי העולם מקבלים אותה בעיניים עצומות."[12]
שרגאי בדק שמונה אתרים סביב הר הבית שבהם ישראל בנתה או ביצעה חפירות ארכאולוגיות, ולגביהם נטען שהפעילות הישראלית בהם מסכנת את אל-אקצא. בכל האתרים הוכח, לדבריו, כי מדובר בהאשמה משוללת יסוד ושקרית[13].
על מידת תפוצתו והשפעתו של המסר "אל-אקצא בסכנה" אפשר ללמוד מן העובדה שבמשך מספר שנים נהגה התנועה האִסלאמית בישראל להכריז על תחרות כלל-אִסלאמית שנתית של חיבורים, שהתפרסמו באתר האינטרנט של התנועה תחת הכותרת "בית אל-מקדס פי ח'טר" ("ירושלים בסכנה"). בשנת 2001 הוגשו 20,000 חיבורים שנכתבו בידי מוסלמים מ-20 מדינות. התנועה מפעילה גם ילדים ובני-נוער העוסקים באיסוף תרומות ל"הצלת אל-אקצא"[14].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נדב שרגאי, "עלילת 'אל אקצא בסכנה' – דיוקנו של שקר", עמ' 9.
- ^ כתבי ynet, המחבל - שייח בן 42: "אשתו עזבה לחו"ל לפני 3 ימים", באתר ynet, 21 בנובמבר 2021.
- ^ נועה חזן ואביטל ברק, A Visual Genealogy of a Sacred Landscape, 2017 (באנגלית).
- ^ 4.0 4.1 4.2 עפרה לקס, עלילה בהמשכים, באתר ערוץ 7, 23 ביולי 2020.
- ^ דורית דינור, ביקורת ספר: השקר הגדול שמניע את הטרור, באתר אפוק טיימס ישראל, 9 ביוני 2020.
- ^ הלל פריש, מדוע צריך לשנות את הסטאטוס קוו בהר הבית, באתר מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים, 19 באוקטובר 2015.
- ^ יצחק רייטר, סטטוס קוו בתהליכי שינוי: מאבקי שליטה בהר הבית, עמ' 40, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, 2016.
- ^ אפרת וייס ועלי ואקד, ערפאת בעקבות המהומות בהר הבית: אל אקצה בסכנה, באתר ynet, 2 באפריל 2004.
- ^ "ישראל צריכה להיות במסגרת המדינה האסלאמית הגדולה" – ראיון מקיף עם ח"כ מסעוד גנאים, באתר מבט לתקשורת פלסטינית, 7 במאי 2010.
- ^ יאסר עוקבי, אחמד טיבי: "אנחנו בעלי הבית באל אקצא", באתר מעריב אונליין, 29 באוגוסט 2017.
- ^ רועי קייס, "אל-אקצה בסכנה": מתקפת קריקטורות נגד ישראל בעולם הערבי, באתר ynet, 16 ביולי 2017.
- ^ אל-אקצא בסכנה - ביקורת וציטוטים מהספר "עלילת 'אל אקצא בסכנה' – דיוקנו של שקר", 24 באוקטובר 2015.
- ^ נדב שרגאי, "עלילת 'אל אקצא בסכנה' – דיוקנו של שקר", עמ' 115.
- ^ רייטר, עמ' 63.
