אנדרטה לזכרו של יעקב מרוויצה
 | |
| האנדרטה לזכרו של יעקב בדרך היין, זכרון יעקב | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | יעקב (ז'לקו) מרוויצה |
| מיקום | זכרון יעקב |
| הקמה ובנייה | |
| יוצר | מעיין הוד |
| קואורדינטות | 32°34′29.61″N 34°57′23.16″E / 32.5748917°N 34.9564333°E |
| https://www.yaakovmrvica.com | |
האנדרטה לזכרו של יעקב (ז'לקו) מרוויצה היא אנדרטה שהוקמה בזכרון יעקב. יעקב מרוויצה נפל בקרב בשכונת זייתון בעזה, ב־11 במאי 2004, במהלך מבצע לפגיעה במחרטות לייצור קסמים, המוכר כ"אסון הנגמ"ש" הראשון.
תיאור מועד ומיקום
יעקב, שהיה חייל בודד, נקבר לבקשת אימו בסרביה ואין לו קבר בארץ. על-מנת לשמר את זכרו ומורשתו יזמה, עיצבה והקימה, חברתו, מעיין הוד את האנדרטה. מועצת זכרון יעקב נרתמה למשימה וביחד עם מתנדבים ותורמים רבים הוקם האתר.
האנדרטה מסמלת את אופיו הייחודי של יעקב ומשמרת את מורשתו. המקום הוקם כך שיהווה נקודת לימוד, ציון וחיבור עם זכרו, בזכרון יעקב.
היא מוצבת ברחוב היין בזכרון יעקב, משקיפה אל עבר הכרמל, וואדי מילק.
מדי שנה ביום הזיכרון לחללי צה"ל וביום נפילתו מתקיימים טקסי זיכרון ואזכרה אותם מארגנים ומנהלים בני משפחת הוד בשיתוף עם נציגי חטיבת גבעתי, חבריו ליחידה ומוקירי זכרו.
האנדרטה מופיעה באתרי הביקור המומלצים של זכרון יעקב.[1]
מבנה ומשמעות
אתר ההנצחה מורכב מאנדרטה, קיר הנצחה, שלט הנצחה, רחבת טקסים ומרפסת קטנה, עץ זית בעל גזע כפול, תורן דגלים.
האנדרטה בנויה כמגן דוד תלת ממדי. במרכזו משולש העשוי מאבן גיר ירושלמית וסביבו שלושה משולשי ברזל מחוברים, היוצרים מבנה תלת מימד. הכיתוב יעקב, ממתכת, נקבע במרכזו. קיר ההנצחה – עליו רשומים פירטי ההנצחה בעברית ובאנגלית. שלט ההנצחה – מתאר את חיו ופועלו של יעקב. רחבת טקסים ומרפסת – משמשים לטקסים והסברים לקבוצות מטיילים. עץ הזית הכפול – נתרם על ידי מועצת זכרון יעקב. תורן הדגלים – עליו מונף באופן קבוע דגל ישראל. בימי זיכרון מונף גם דגל גבעתי.
משמעות האנדרטה
הפסל – דמוי מגן דוד תלת ממדי, מסמל את הזיקה הגדולה של יעקב לעם ישראל.
- האבן הירושלמית – את אהבתו ליהדות ולירושלים.
- הברזל – מסמל רוחות מלחמה.
- משחק הצבעים שחור–לבן – מסמל את הקוטביות אשר הייתה ביעקב. מחד לוחם איתן, חסון, ונכון לקרב ומאידך, אדם רגיש, נדיב ואוהב.
האדמה סביב – פיסת אדמת ארץ ישראל לשמו ולזכרו.
עץ הזית – בעל שני הגזעים המשתרגים, מסמל את הקשר לחברתו מעיין.
קיר הנצחה.
השלט – בעברית ובאנגלית. תיאור חייו, פועלו ומורשתו לדורות הבאים.[2]
דמותו של יעקב
.jpg)
יעקב ז'לקו מרוויצה נולד ב 14 באוקטובר 1978 בסרביה וגדל בעיר נובי סאד.
אחרי שסיים תואר ראשון בחינוך גופני בהתמחות בענף הג'ודו, התגייס לצבא הסרבי, שם שירת במשך שנה, ביחידה מובחרת.
עם סיום המלחמה ביוגוסלביה, החליט יעקב להגשים את חלומו ולעלות לישראל.
בפברואר 2002 עלה יעקב לישראל לבדו. הוא התחיל לימודי עברית במסגרת אולפן במעגן מיכאל ובזמנו הפנוי אימן ג'ודו במעיין צבי, שם התוודע לראשונה למשפחת הוד ולבתם מעיין. בחודש ספטמבר, לאחר כחצי שנה בארץ, התגייס לצה"ל. צביקה לוי – "אבי החיילים הבודדים" – דאג למצוא לו משפחה מאמצת בקיבוץ גבע, משפחת קליין. במקביל התהדקו הקשרים עם מעיין הוד, ששירתה אף היא בצבא והייתה לבת זוגו, וזכרון יעקב הפכה לביתו.[3] לאחר תקופה קצרה ביקש להיות קרוב למעיין וזכה לחדר מגורים במסגרת חיילים בודדים בקיבוץ המעפיל. על אף היותו חייל בודד עם קשיי שפה, ראה יעקב את ייעודו בשירות ביחידות מובחרות בצה"ל ולאחר מאמצים רבים הצליח להגשים את חלומו ולשרת כחובש קרבי בפלח"הן גבעתי.
יעקב נהג לומר: "אני לא יודע עברית כל-כך טוב ולכן אני לא רוצה לדבר ציונות אלא לעשות ציונות".
הוא שאף להכות שורשים ולהקים משפחה בישראל עם בת זוגו, מעיין ולפתוח בית ספר לג'ודו לילדים ולנוער.
ב־11 במאי 2004, בגיל 26, נגדעו כל חלומותיו, יעקב נהרג בפעילות מבצעית בשכונת זייתון בפאתי העיר עזה.
יעקב זכה לקבורה צבאית מלאה, בה נכחו מפקדיו וחברתו, בבית העלמין היהודי שבעיר נוביסאד שבסרביה. הוא הותיר אחריו אמא, אחות ובת זוג.[4]
אסון הנגמ"ש
ערך מורחב – אסון הנגמ"שים
ב-11 במאי 2004 נכנס כוח משוריין של חטיבת גבעתי לבצע פעולה בשכונת זייתון, בפאתי העיר עזה. את הכוח ליוו עיתונאים מערוץ 2 שהכינו כתבה על המתרחש. לפנות בוקר, בעת היציאה מהשכונה, נשמע פיצוץ עז והכוח גילה שנגמ"ש מחלקת הפלחה"ן נעלם. סריקה נוספת בשכונה גילתה שהנגמ"ש הושמד לחלוטין כתוצאה מהפיצוץ. הנגמ"ש היה מדגם M-113, שנחשב למיושן ופגיע.
ששה חיילי פלחה"ן גבעתי נהרגו בפיצוץ, ומחבלי הג'יהאד האיסלאמי התעללו בשרידי הגופות. בתגובה, צה"ל שלח לשכונה כוחות חילוץ נרחבים, בפיקוד מפקד אוגדת עזה, תא"ל שמואל זכאי, במטרה לסרוק ביסודיות את האזור עד שכל שרידי הגופות יוחזרו לצה"ל ויובאו לקבורה נאותה. במבצע בזייתון נהרגו עשרות מחבלים ונגרם נזק רב לשכונת זייתון. צה"ל איים שהדחפורים יעבדו בשכונה והכוחות לא יצאו ממנה עד שלא יוחזרו אליו שרידי הגופות, והפלסטינים נכנעו לדרישה ונתנו את שרידי הגופות לצלב האדום שהחזירם לישראל.[5]
גלריה
תמונה מרחפן
הפרחים הסגולים באנדרטה מסמלים את חטיבת גבעתי
הפסל
שלט ההנצחה
קיר ההנצחה
דגל ישראל ודגל גבעתי במהלך טקס זיכרון
דגלון זיכרון נר נשמה וזר מטעם המועצה ביום הזיכרון לחללי צה"ל
בירושלים
באילת
קישורים חיצוניים
ציפי ביידר, צריכה להפסיק לחכות, יוטיוב (ערוץ 10), מרץ 2011- אתר לזכרו של סמ"ר יעקב מרוויצה ז"ל
- סככת העמודים, אילת (פארק הצפרות), אתר "יזכור" של משרד הביטחון
- סמ"ר יעקב (ז'לקו) מרוויצה ז"ל, אתר עמותת השועל, יזכור
- סמל ראשון ז'לקו-יעקב מרוויצה, בן רוז'יצה וולדקו, יזכור – אתר ההנצחה לחללי מערכות ישראל
- סמ"ר יעקב (ז'לקו) מרוויצה ז"ל(הקישור אינו פעיל), אתר בני עקיבא
הערות שוליים
- ^ אנדרטת מרוויצה, באתר תיירות זכרון יעקב, היסטוריה ומורשת
- ^ מצפור לזכר יעקב (ז'לקו) מרוויצה, באתר מועצה מקומית זכרון יעקב, יזכור, אנדרטאות ומצפורים
- ^ יואב איתיאל, אין סוף לאהבה, באתר גפן – מגזין המושבות, 05.08.2007
- ^ סמל ראשון ז'לקו-יעקב מרוויצה ז"ל – קורות חיים, באתר מועצה מקומית זכרון יעקב, יזכור, חללי מערכות ישראל
- ^ חנן גרינברג ועלי ואקד, 6 חיילים נהרגו בפיצוץ מטען בעזה; חמאס הציג חלקי גופות, באתר Ynet, 11.05.2004
