אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים
אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים הוא פתגם עברי שמקורו בדברי האמוראים. משמעות אמרה זו היא שגם בעת צרה וסכנה גדולה אין לאדם להתיאש, ועליו להתפלל ויוכל על ידי כך לשנות את גזר דינו, קשה ככל שיהיה. בתלמוד הבבלי מיוחסת אמרה זו לחזקיהו המלך שאמר אותה בשם דוד המלך.
מקור הפתגם בתלמוד
בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות, מובא שחזקיהו המלך חלה ונטה למות, בא אליו ישעיהו הנביא לבקרו, ואמר לו שהוא ימות: "ויאמר אליו: כה אמר ה', צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה!". לאחר דין ודברים ביניהם, אמר ישעיהו שלא יעזור לו דבר כי "כבר נגזרה עליך גזירה". בשלב זה חזקיהו ענה לישעיהו: "בן אמוץ, כלה נבואתך וצא. כך מקובלני מבית אבי אבא, אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". חזקיהו לא התייאש, התפלל, והחלים ממחלתו לחמש עשרה שנים נוספות של מלכות[1].
רש"י מפרש, שחזקיה למד זאת מדוד שהתפלל לה' בזמן המגפה לאחר המפקד שעשה בסוף ספר שמואל: "ויאמר דוד אל ה' בראתו את המלאך המכה בעם, ויאמר הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי ובבית אבי." שאפילו שהמלאך כבר החל לפגוע בעם עדיין דוד התפלל לה' שתעצר המגפה. בהמשך בהמלצת גד הנביא, דוד הולך לקנות את גורן ארונה היבוסי, בונה שם מזבח ומקריב שם קורבנות, ואכן המגפה נעצרה.
רבי חיים בן עטר מדגיש שהמדובר הוא אפילו על החרב החדה של מלאך המוות, והיינו אפילו אם נודע לו שמשמים נגזר דינו למיתה עליו להתפלל משום שיוכל על ידי כך לשנות את גזר דינו[2].
מתי מותר להתפלל שחולה ימות
יש פוסקים שסייגו זאת והתירו להתפלל על חולה שימות אם הוא מתייסר בייסורים[3], אך יש שאסרו לקרובי המשפחה להתפלל תפילה שכזו אלא עליהם לעולם להתפלל לרפואת החולה[4].
קישורים חיצוניים
- הרב דוד דב לבנון, אפילו חרב חדה מונחת... אל ימנע עצמו מן הרחמים, באתר ישיבה
- אמונה בה' בתא הנידונים למוות, באתר דרשו
הערות שוליים
- ^ ראו ספר מלכים ב', פרק כ', ספר ישעיה, פרק ל"ח, ו(תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף י' עמוד א').
- ^ "חפץ ה'" לברכות י עמוד א, על פי דברי רש"י בברכות שם דיבור המתחיל "מקובלני".
- ^ ראו ר"ן לתלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף מ' דיבור המתחיל אין מבקש, על פי תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ד .
- ^ ראו חקקי לב של הרב חיים פלאג'י, חלק ראשון יו"ד סימן נ', הביא דבריו הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב חלק ט סימן כב.
