אריכות ימים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

אריכות ימים הוא מושג המתייחס לאורך-הימים המקסימלי אליו מגיע אדם, שהיא תקופת חיים הגדולה בהרבה מתוחלת החיים האנושית הממוצעת. מושג זה נוגע גם לחשיבה על שיטות להארכת תוחלת זו. ההתייחסות אליו אינה רק בתחומי הקהילה המדעית אלא גם בספרות, למשל בספרי הרפתקאות, מדע בדיוני ורומנים אוטופיים. נוסף לכל, גם האגדות ועולם המיתולוגיה ספרו על אורכי חיים ארוכים מאד בעבר ובעתיד. מיתוסים על אריכות ימים מוקצנת קיימים גם בהווה. עם זאת, קיים קושי רב באימות אורך החיים האנושי הארוך ביותר אי פעם, בשל סטטיסטיקות לידה לא מדויקות בעבר.

בתנ"ך

בתנ"ך מוזכרים בני אדם רבים שהגיעו לגילאים מופלגים, עד קרוב לאלף שנים. הבולט שבהם הוא מתושלח, הוא חי 969 שנים, משנת תרפ"ז לבריאת העולם, עד שנת א'תרנ"ו. יש מהמפרשים המסיקים מכך כי תוחלת החיים הייתה בתחילת הבריאה ארוכה בהרבה מאשר בימינו[1], אלא שבמהלך הדורות חלה ירידה מתמדת, בתוחלת החיים, עד שהגיע לממוצע של 70 - 80 שנה; ויש שסבורים כי אף אלו המוזכרים בתנ"ך שהגיעו לגילאים מופלגים הם חריגים, ושאר אנשי דורם לא התקרבו לתוחלת חיים זו[2].

ערב המבול אמר ה': "לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"[3]. רוב הראשונים ביארו את כוונת הפסוק לומר כי ה' האריך את אפו שלא להביא את המבול אלא רק לאחר המתנה של 120 שנה, ואין לכך כל קשר לעניין תוחלת החיים האנושית[4], אמנם כמה ממפרשי התורה הסבירו את הפסוק על קיצור תוחלת החיים האנושית[5].

מהפסוק בספר תהילים, פרק צ', פסוק י' "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה", נראה שהגיל המקסימלי בזמן חיבור המזמור היה בין 70 ל-80 שנה.

כמו כן, קיצור ימים הוא קללה, כפי שנאמר לעלי הכהן[6]: "ולא יהיה זקן בביתך כל הימים".

אך עם זאת, אריכות ימים מעבר לגיל שמונים שנה, מתוארת בירושלמי כחיי צער, אשר אין טעם לבקש עליהם[7], כפי שכתוב:

תני המת לחמישים שנה מת בהיכרת, לחמשים ושתים זו היא מיתת שמואל הנביא, לששים מיתה האמורה בתורה, לשבעים מיתה של חיבה, לשמונים מיתה של זקנה, מכאן ואילך חיי צער.

כמו כן, מובא על כך גם במסכת אבות[8]:

"בן תשעים לשוח, בן מאה כאילו מת ועבר ובטל מן העולם"

מסכת אבות, פרק ה' - משנה כ"א.

בחז"ל

תשעה שלא מתו

במסכת דרך ארץ זוטא מונים חז"ל 9 אנשים שנכנסו בחייהם לגן עדן ולא מתו: "חנוך בן ירד, ואליהו ומשיח, ואליעזר עבד אברהם, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ויעבץ בנו[9] של רבי יהודה הנשיא, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ויש אומרים אף רבי יהושע בן לוי"[10].

במסכת כלה רבתי נכתב ששבעה נכנסו בחייהם לגן עדן ולמעשה נמנים שמונה:סרח, בתיה, חירם, עבד מלך הכושי, אליעזר עבד אברהם, יעב"ץ בן בנו של רבי יהודה הנשיא, רבי יהושע בן לוי ויעבץ[11].

באוצר המדרשים ממדרש "חופת אליהו" מובאים גם כן שמותיהם של בנימין בן יעקב וכלאב בן דוד.

אריכות ימיו של רבי פרידא

בגמרא מסופר אודות רבי פרידא[12], כי היה מלמד תלמיד שהיה קשה הבנה, כ-400 פעמים, בכדי שהתלמיד יבין את החומר הנלמד. כאשר יום אחד במהלך השיעור, קראו לרבי פרידא לקיים מצוה, אך רבי פרידא המשיך ללמד בסוף את התלמיד, לא הבין באותו היום התלמיד את החומר הנלמד, לאור כך שחשש כי רבי פרידא יקום לקיים את המצוה. לאור כך, רבי פרידא לימד את אותו התלמיד כעוד 400 פעמים נוספות, עד שהבין. בעקבות אירוע זה, יצאה בת קול שאלה את רבי פרידא, באיזה אפשרות הינו מעדיף: האם נוח לו שיוסיפו לו כ-400 שנה לחיות, או שמא מעדיף שיזכה הוא ודורו לעולם הבא. כאשר ענה בחיוב לגבי האפשרות השניה, אמר להם הקב"ה, שיקיימו לו את שני האפשרויות.

ימי הזקנה

את ימי הזקנה מכנים חז"ל כימי רעה[13], על פי הפסוק בקהלת, "בטרם יגיעו ימי הרעה"[14].

סגולות לאריכות ימים

בתנ"ך

  • כיבוד הורים: בפרשת דברים כתוב[15]: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
  • מצות שילוח הקן: בפרשת דברים מובא גם בהמשך[16], מצות שילוח הקן, כסגולה לאריכות ימים, כפי שכתוב: "כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים: שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים". עם זאת, הגמרא במסכת קידושין[17], מסבירה כי הסגולה לאריכות ימים מהמצוות הללו תחול בעולם הבא, ולא בעולם הזה.
  • יושר: עוד מובא בפרשת דברים[18], כי התנהגות ביושר ואמירת אמת, היא סגולה לאריכות ימים, כפי שכתוב: "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ"

בחז"ל

בגמרא מסכת מגילה מובא[19], כי תלמידי רבי פרידא שאלו אותו, בזכות מה האריך ימים:

"שאלו תלמידיו את ר' פרידא במה הארכת ימים אמר להן מעולם לא קדמני אדם לבית המדרש הא והא גרמא לו אי נמי באותה שעה לא ידע שאמר ליה הקדוש ברוך הוא תנו לו זו וזו עד לאחר שחי ארבע מאות שנה".

מסכת מגילה, דף כ"ז, ע"ב.

אריכות ימים לעתיד לבוא

אחד מיעודי הגאולה הינו, אריכות ימים, אשר לפיו לעתיד לבוא, יזכו עם ישראל לאריכות ימים.

מקור

בישעיהו[20] מובא לראשונה המקור ליעוד זה, כפי שכתוב:

לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקלל...לא[21] יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר יאכל, כי כימי העץ ימי עמי ומעשה ידיהם יבלו בחירי[22].

ישעיהו, ס"ה, כ.

ופרשו המפרשים[23], שלעתיד יארכו חיי האדם, כימי העץ שמתקיים בארץ הרבה זמן, עד שאם ימות אחד בן מאה שנה, יאמרו עליו שהיה נער, ומפני חטאו נפטר בגיל צעיר כל כך.

זמן אריכות הימים

ישנם כמה דעות בנושא זמן אריכות הימים לעתיד לבוא. הרד"ק כותב[24], שיחיו כשלש מאות שנה, או חמש מאות שנה ויותר. וכן כתבו רב סעדיה גאון[25] ורבינו בחיי[26], שיחיו לערך כחמש מאות שנה. לפי דברי הרמ"ק[27] מובן, שפירוש הפסוק 'כימי העץ ימי עמי', הוא שיחיו כשש מאות שנה[28]. וכן לפי הרמב"ן נראה[29], שיחיו לעתיד כימי אדם הראשון (שחי 930 שנה[30]) ומתושלח (שחי 969 שנה[31]). והאברבנאל מחלק[32], בין אלו שיהיו בזמן קיבוץ גליות, שהם יחיו לערך מאה שנה, לבין הדור של תחיית המתים (שיהי' לאחר קיבוץ גליות), שיארכו חייהם כימי אדם הראשון.

טעם היעוד

בפירוש המשניות[33], מבאר הרמב"ם אודות ימות המשיח, וכותב, כי גם יארכו חיי בני אדם[34], משום העדר הדאגות והצרות יארכו החיים.

כמו כן, האברבנאל מבאר[35], שהסיבה לאריכות הימים המופלגה שיהיה לעתיד לבוא[36], הוא "לפי שאף על פי שיאכלו וישתו, הנה יהיה כפי השכל ובדרך הנהגה טובה, והקב"ה יחדש בהם מזג נאות ובלתי משתנה, כי כמו שתהיה בריאתם דוגמת בריאת אדם הראשון עפר מן האדמה, כן יחיו אז כחייו". האבן עזרא מפרש[37], כי לעתיד לבוא יחדש ה' אויר טוב ומבריא, ועל ידי זה יהיו בני אדם בריאים בגופם ויחיו שנים רבות[38].

עם זאת, מובא כי לעתיד יתבטל המיתה מן העולם לגמרי, וכמו שכתוב[39] "בלע המות לנצח ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים וגו'".

הערות שוליים

  1. רמב"ן, בראשית, פרק ה', פסוק ד'.
  2. רמב"ם, מורה נבוכים, חלק ב', פרק מ"ז.
  3. ספר בראשית, פרק ו', פסוק ג'.
  4. תרגום אונקלוס; תרגום ירושלמי; תרגום יונתן; רש"י; אבן עזרא; רד"ק; רמב"ן; חזקוני ועוד.
  5. "יש אומרים" באבן עזרא (אך דחה דבריהם); אברבנאל; מלבי"ם.
  6. שמ"א ב, לא-לב.
  7. ירושלמי בכורים, ו, ב.
  8. פרק ה, משנה כ"א.
  9. גירסת ילקוט שמעוני יחזקאל שס"ז: בן בנו של רבי יהודה הנשיא.
  10. מסכת דרך ארץ זוטא, א, ט, באתר "דעת"
  11. מסכת כלה רבתי באתר היברובוקס
  12. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד ב.
  13. מסכת שבת, פרק קנ"א, משנה ב., וכלשון המשנה: "ימי הרעה - אלו ימי הזקנה".
  14. קהלת, י"ב, א.
  15. פרק ה, פסוק ט"ז.
  16. פרק כ"ב, פסוקים ו-ז.
  17. דף לט עמוד ב.
  18. פרק כה, יג-טו.
  19. דף כ"ז, עמוד ב.
  20. ישעיהו סה, כ.
  21. שם, ס"ה, כב.
  22. וראו גם זכריה ח, ד": "עד ישבו זקנים וזקנות ברחבות ירושלם ואיש משענתו בידו מרב ימים".
  23. ראה מצודת דוד שם, פירוש הרד"ק "לא יהיה משם - מירושלם כו'", ועוד.
  24. שם, "לא יהיה משם - מירושלם, והוא הדין לכל ארץ ישראל אבל ירושלים היא העקר והיא ראש ממלכת ישראל, ופירוש משם, כי באמרו לא יהיה, רצונו לומר לא יצא משם לקבורה. עול - נער, כמו עולל וזקן, כי בן שישים לזקנה והנה הוא זקן ולא מלא את ימיו עד שיהיה בן שבעים, וזה בזמן הזה, אבל באותו הזמן לא יאמרו על זקן שמלא את ימיו, עד שיהיה בן שלוש מאות וחמש מאות שנה ויותר, כמו שהיו הדורות הראשונים בתחילת בריאת העולם, היו החיים ההם בכלל או ביחידים ולעתיד לבא יהיה בכלל ישראל כו'".
  25. בספרו אמונות ודיעות סוף מאמר השביעי (ע"פ מהדורת קאפח).
  26. רבינו בחיי על התורה, דברים יא, כא (וראה שם בראשית ו, ג)
  27. 'שיעור קומה להרמ"ק', סימן פ"ג.
  28. אלא שלשיטתו פסוק זה מדבר בסוג מסויים של אנשים, ובתקופה מסויימת.
  29. ספר הגאולה להרמב"ן.
  30. בראשית ה, ה.
  31. שם, ה, כז.
  32. בפירושו על ישעיה סה, כ (וגם בספרו משמיע ישועה, המבשר השלישי נבואה י"ד).
  33. הקדמה לפרק חלק (סנהדרין פרק י), על פי מהדורת קאפח.
  34. ראו גם באגרת תחיית המתים פ"ד (מהדרות קאפח), שכותב אודות אלו שיקומו בתחיית המתים "ימותו אחרי אריכות ימים הרבה כימי אותם הנמצאים בימות המשיח".
  35. בפירושו לישעיה, שם.
  36. שלשיטתו יהיה זה לאחרי תחיית המתים.
  37. על הפסוק בישעיהו סה, יז, "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה וגו'".
  38. ובכמה ספרים מבואר (ספר הבתים שם; פר הגאולה להרמב"ן ועוד.), שבתחילת הבריאה היה האויר טוב, ולכן חיו בני אדם שנים רבות, ולאחר המבול התקלקל האויר ומזה בא קיצור שנות האדם, ולעתיד לבוא יחזור העולם לקדמותו, ולכן יהיו בריאים ויחיו שנים רבות.
  39. ישעיהו כה, ח.