בנימין

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין
קבר בנימין (נבי ימין) השוכן בנווה ימין
קבר בנימין (נבי ימין) השוכן בנווה ימין
לידה בית לחם
פטירה מצרים העתיקה

בִּנְיָמִין הוא אישיות מהתנ"ך, בנם הצעיר ביותר של יעקב ורחל. השם בנימין מורכב מהמילים "בן" ו"ימים", ומשמעו "בן היד החזקה" או "בן הדרום". צאצאיו של בנימין הפכו לשבט בנימין.

תולדותיו

לפי ספר היובלים נולד בי"א בחשוון[1], וכך גם לפי מדרש תדשא שהועתק גם לילקוט שמעוני[2], לפי מדרש פסיקתא רבתי נולד בין פסח לשבועות. בנימין נולד בדרך שבין בית אל ואפרת, מקום הנמצא סמוך לבית לחם, כפי שיעקב מספר מאוחר יותר ליוסף ”וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם, אימו רחל מתה בלידתו, ובנשימתה האחרונה קראה לו בֶּן-אוֹנִי - שם דו-משמעי: בן כאבי - שם מבשר רעות; ובן חוזקי - הדומה במשמעו לשם שניתן לו מאביו יעקב על פניו - בִנְיָמִין. בנימין הוא היחיד מבין בני יעקב שנולד בארץ ישראל.

בנימין הוא אחיו (גם מצד אמו) של יוסף. כאשר ירדו בני יעקב למצרים כדי לבקש מזון, ביקש מהם יוסף (אותו לא זיהו) שיביאו את אחיהם, שעליו העידו שנשאר עם אביהם בכנען שכן הוא הבן היחיד שנותר לו מאשתו האהובה רחל. לאחר ששבו והביאו עמם את בנימין, הוא מורה לאנשיו להטמין בחפציו של בנימין את גביע הכסף שלו, ואחר כך לרדוף אחריהם, לעצרם, ו"למצוא" את הגביע ה"גנוב" בכליו של בנימין, תוך הצהרה שמי מהאחים שבכליו ימצא הגביע יהפוך לעבדו של יוסף.

בברכת יעקב לבניו, מברך יעקב את בנימין:

בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל.

במסכת בבא בתרא[3] מוזכר כי בנימין הוא אחד משבעה שבהם לא שלטה רימה ותולעה, ואחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם וכל סיבת מיתתם הוא רק מפני חטא אדם הראשון, יחד עם ישי, עמרם וכלאב (אחד מבני דוד).

בניו

כאשר התורה מתארת את בני ישראל היורדים מצרימה, היא מונה את בניו של בנימין:

וּבְנֵי בִנְיָמִן, בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל, גֵּרָא וְנַעֲמָן, אֵחִי וָרֹאשׁ; מֻפִּים וְחֻפִּים, וָאָרְדְּ.

על פי המתואר בספר הישר בנימין התחתן בגיל עשר עם מחליא בת ארם וממנה נולדו לו חמשת בניו הראשונים (בלע, בכר, אשבל, גרא ונעמן) ובהיותו בן 18 נשא אישה נוספת, ערבת בת זמרן בן אברהם, וממנה נולדו חמשת בניו האחרים (אחי, ראש, מופים, חופים וארד).

על פי רש"י בנימין קרא לבניו על שם אחיו, יוסף:

אמר לו מה טיבן של שמות הללו, אמר לו כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו, בלע שנבלע בין האומות, בכר שהיה בכור לאמי, אשבל ששבאו א-ל, גרא שנתגייר באכסניא, ונעמן שהיה נעים ביותר, אחי וראש אחי היה וראשי היה, מפים מפי אבי למד, וחפים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו, וארד שירד לבין האומות.

עץ משפחה

עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:

נחור
 
 
תרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קטורההגר
 
אברהם
 
שרהנחורהרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מילכה
 
לוט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתואל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישמעאליצחק
 
רבקהלבן הארמי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשמת
 
עשו
 
יעקב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאה
 
 
רחל
 
 
בלהה
 
 
זלפה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראובן
 
 
יוסף
 
 
דן
 
 
גד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמעון
 
 
בנימין
 
 
נפתלי
 
 
אשר
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי
 
 
 
 
 
יהודה
 
 
 
 
 
יששכר
 
 
 
 
 
זבולון
 
 
 
 
 
דינה
 

מקום קבורתו

ישנן כמה מסורות באשר למיקום קברו של בנימין. ב"ספר הישר[4]" מצויה מסורת כי בנימין נקבר באזור ירושלים בנחלת שבטו: ”...וישימו אותו בארון ויותן ביד בניו... ואת בנימין קברו בירושלים נגד היבוסי אשר ניתן לבני בנימין”. מחמת מסורת זו, היו כאלו שרצו לזהות את מקום קברו במערה הקיימה באזור נבי עוכשא ברחוב שטראוס בירושלים[דרוש מקור], אך זיהוי זה אין לו מקור[5].

מראה המבנים מעל הקבר

מסורת נוספת ממקמת את קברו במבנה נבי ימין השוכן במושב נווה ימין הנקרא על שמו והוא חלק ממתחם ציבורי מעת השלטון הממלוכי שנבנה בהוראת המושל הצבאי של ארץ ישראל באותה תקופה (המאה ה-14), האמיר תנכז אלחוסאמי. מסורת נוספת ממקמת את קברו ב"רומי זעירתא", היא ח'רבת א-רומה, בשולי בקעת בית נטופה שבגליל התחתון[6].

שבט בנימין

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שבט בנימין
נחלות שבטי ישראל

שבט בנימין הוא אחד משנים-עשר שבטי ישראל המוזכרים בתנ"ך והוא מצאצאי האם הרביעית, רחל. בן לשבט בנימין נקרא "יְמיני" בלשון המקרא, ובריבוי: "בני ימיני" או "בני בנימין".

שבט בנימין היה הקטן בשבטי ישראל בעת יציאת מצרים. במהלך המסע במדבר צעד השבט ליד שבט מנשה ושבט אפרים ממערב לאוהל מועד. בעת הכניסה לכנען היו בו 45,600 לוחמים. מברכת יעקב לבנימין: ”בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל”[7] הסיקו שסמל השבט היה הזאב[דרוש מקור].

ההיסטוריה של השבט כללה גם מלחמת אחים נגד שאר השבטים, עקב פרשת פילגש בגבעה, שבה כמעט הושמד השבט[8].

שאול, מלך ישראל הראשון, היה בן שבט בנימין. בזמן שלטון דוד נכרתה ברית בין שבט בנימין ושבט יהודה, שהמשיכה גם לאחר מותו. לאחר גלות בבל יצרו שני שבטים אלו יחד עם שבט לוי ואלו משבט שמעון שנטמעו בנחלת יהודה את האומה היהודית ושאר עשרת השבטים אבדו.

שער בנימין בצד הצפוני של ירושלים קיבל את שמו כיוון שהוביל לשטח שנשלט על ידי השבט. ירמיהו מזכיר את ”בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר, בְּבֵית ה'”[9].

על פי הפירוש, האבן שמייצגת אותו היא הישפה, שאותה נשא אהרון הכהן עם שאר האבנים הטובות שנשא על ליבו.

ראו גם

לקריאה נוספת

  • זאב ארליך (עורך), "...לפני אפרים ובנימין ומנשה...", קובץ מחקרים ותגליות בגאוגרפיה-היסטורית, ירושלים, המועצה האזורית מטה בנימין, תשמ"ה 1985.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בנימין בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ פרק לב פסוק לט, וראו במהדורת כהנא (עמוד רפ"ו) התאריך הנכון הוא י"א בחשוון
  2. ^ יעל לוין, בדמיך חיי - על לידת בנימין ומות רחל באתר דעת
  3. ^ יז, א
  4. ^ פרשת שמות, עמ' רכז
  5. ^ ראה כאן.
  6. ^ זאב ווילנאי, מצבות קודש בארץ ישראל, ירושלים, תשכ"ג, זייט קיז, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  7. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוק כ"ז
  8. ^ ספר שופטים, פרק י"ט; פרק כ"א.
  9. ^ ספר ירמיהו, פרק כ', פסוק ב'


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0