אריק קנטור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אריק קנטור
Eric Cantor
Eric Cantor headshot.JPG
לידה 6 ביוני 1963 (גיל: 60)
ריצ'מונד, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא אריק איוון קנטור
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג דיאנה פיין
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם המחוז ה-7 של מדינת וירג'יניה
3 בינואר 200118 באוגוסט 2014
(13 שנים)

אריק איוון קנטוראנגלית: Eric Ivan Cantor; נולד ב-6 ביוני 1963) הוא פוליטיקאי לשעבר, עורך דין ואיש עסקים יהודי אמריקאי. ייצג את המחוז ה-7 של וירג'יניה מטעם המפלגה הרפובליקנית בבית הנבחרים של ארצות הברית משנת 2001 ועד אוגוסט שנת 2014. משנת 2011 ועד יולי 2014 כיהן קנטור גם כמנהיג סיעת הרוב בבית הנבחרים.

קנטור היה הרפובליקני היהודי היחיד בבית הנבחרים. הוא יושב ראש קרן וירג'יניה-ישראל[1] וידוע כתומך בישראל.[2]

קנטור הפסיד ביוני 2014 בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, למועמד דייב בראט המזוהה עם תנועת מסיבת התה, ולאחר חודשיים פרש מהחיים הפוליטיים. לאחר פרישתו מונה לדירקטור בחברה Moelis & Company.

ביוגרפיה וקריירה

קנטור נולד בריצ'מונד, וירג'יניה וחי שם רוב חייו. אביו אדי קנטור היה בעל חברת נדל"ן ופעיל במפלגה הרפובליקאית ואמו מרי לי לבית הודס הייתה מורה. קנטור למד באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, קיבל תואר במשפטים ממכללת ויליאם ומרי בווירג'יניה ותואר שני בפיתוח נדל"ן מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק. קנטור נשוי לדיאן פיין ולזוג שלושה ילדים: איוון, ג'ינה ומייקל.

קריירה

הוא החל את הקריירה הפוליטית שלו עוד כסטודנט באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון והתמחה אצל חבר הקונגרס, טום ביילי. אחרי שעבד בהתמחות פרטית כעורך דין, נבחר לבית הנבחרים המדינתי של וירג'יניה, שבו כיהן מ-1992 ועד 2001 השנה שבה נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.

בתקופת כהונתו השנייה בבית הנבחרים, כיהן כסגן ראשון למצליף הרפובליקני. ב-2008 נבחר למצליף הסיעה וב-2011 למנהיג הרוב, התפקיד השני בחשיבותו בבית הנבחרים.

בבחירות 2002 לבית הנבחרים, קנטור נבחר מחדש, כאשר הביס את המתחרה בן ל. ג'ונס. בבחירות של שנת 2006, קנטור הביס את יריביו ג'ים נחמן, המועמד הדמוקרטי, וד"ר בראד באלטון, בקבלו 64% מהקולות.

ב-8 ביוני 2005, הוא ביקר את הווארד דין, יו"ר הוועד הדמוקרטי הלאומי, על שהתייחס למפלגה הרפובליקנית כ"מפלגה נוצרית לבנה" [3].

קנטור חולל סערה כשציטט את ברק אובמה כאילו אמר שישראל היא "פצע במזרח התיכון". למעשה אמר אובמה כי הסכסוך בין ישראל לערבים הוא הפצע.

לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-2008 נחשב קנטור כבחירה אפשרית למועמדות הרפובליקנית לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית, לצידו של המועמד הרפובליקני לנשיאות ג'ון מקיין. בסופו של דבר העדיף מקיין את שרה פיילין.

קנטור הפסיד ביוני 2014 בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית למועמד דייב בראט המזוהה עם תנועת מסיבת התה. היה זה אחד ההפסדים המפתיעים ביותר במערכת הבחירות, כיון שהסקרים ניבאו יתרון של 30 אחוז לקנטור והוא הוציא פי 40 יותר מיריבו. ביולי 2014 התפטר מתפקיד מנהיג הרוב ובאוגוסט התפטר מחברותו בבית הנבחרים (כהונתו הייתה אמורה להסתיים בינואר 2015).

עמדותיו

באוקטובר 2002, הצביע בעד ההסמכה לשימוש בכוח צבאי בעיראק [4]. בינואר 2007, הוא תמך בתוספת חיילים לעיראק ויזם הצעת חוק בנושא, בניגוד להצעות נסיגה שונות [5], על אף חוסר הפופולריות הגובר של המלחמה בעיראק.

קנטור מחזיק בעמדות שמרניות ביותר. הוא זוכה לאהדת האגף הימני הכלכלי במפלגה, בשל תמיכתו בריסון תקציבי ובקידוחי נפט באלסקה.

בסוף ספטמבר 2008 פעל קנטור לריכוך תוכנית החירום הכלכלית שהציע ממשל ג'ורג' בוש לעצירת משבר הסאבפריים. בעיניו חרגה התוכנית, שבמסגרתה ייקנו נכסים לא נזילים של המערכת הפיננסית בידי המדינה, מעקרונות המשק החופשי, ולכן הציע כאלטרנטיבה שהמדינה תסתפק בביטוח אותם נכסים. בסופו של דבר תמך בהצעת הממשל.

יחסו לישראל

קנטור היה אחד מיוזמי החקיקה המונעת סיוע אמריקני לרשות הפלסטינית ובין יוזמי הצעת חוק הקוראת להפסיק את הסיוע האמריקני לפלסטינים עד שהם יחדלו מחפירות בהר הבית בירושלים.[6] הוא יזם יחד עם הנציגה היהודייה שלי ברקלי תיקון המורה לנציגים האמריקנים בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (IAEA) לפעול למען הגדרת איראן כפסולה מלקבל כל סיוע גרעיני עד שתאפשר גישה מלאה למתקני הגרעין שלה.[7]

ביוני 2004, הוא תמך בהצהרת בית הנבחרים 460, אשר אומרת כי הקונגרס של ארצות הברית תומך במכתב בוש לראש הממשלה אריאל שרון, במאמצים של הקהילה הבינלאומית לבנות יכולות פלסטינית להלחם בטרור, לפרק את ארגוני הטרור ולמנוע איום משטחם לישראל. קנטור שיבח את מאמצי הנשיא ג'ורג' ווקר בוש.[8]

ב-9 ביולי 2004, עם הגשת חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג בנוגע לגדר הביטחון, קנטור הוציא הודעה רשמית: "הפסיקה היום על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק שמכריזה על גדר הביטחון הישראלית כהפרה של החוק הבינלאומי היא שערורייתית" והוסיף כי "פסיקות שכאלה על ידי בית הדין הבינלאומי לצדק, רק עוזרות לחזק את האמונה של הטרוריסטים כי הטקטיקות שלהם מצליחות" וכן ש"כדמוקרטיה המבוססת היחידה במזרח התיכון, לישראל יש זכות, כמו כל אומה אחרת, לעשות מה שצריך כדי להגן על אזרחיה כנגד רצח ואלימות. כל ניסיון מוטעה של האו"ם להטיל סנקציות על ישראל על הגנת עמה והגנתה כנגד טרוריסטים חייב להענות בגינויי כלל עולמי".[9]

בספטמבר 2005, עם נסיגת צה"ל מרצועת עזה במסגרת תוכנית ההתנתקות, הוא נסע עם משלחת של מחוקקים לגוש קטיף כדי לבחון את הצעד במו עיניו. משחזר, הוא הביע אהדה לקשיי המשפחות המפונות. אף על פי שכינה את צעדו של ראש הממשלה אריק שרון כ"אמיץ", הוא הביע דאגה לגבי התגובה הפלסטינית. הוא ציין את שריפת בתי הכנסת ואת השימוש במקומות המפונים לשיגור טילים על ישראל. הוא ביקר גם את התנהגותו של אבו מאזן.[10]

ב-14 בדצמבר 2005, אחר הראיון שנתן נשיא איראן מחמוד אחמדינז'אד שבו אמר שהשואה היא "מיתוס" והביע את דעתו שיש להעביר את מדינת ישראל לאירופה או לצפון אמריקה, וכשבועיים לאחר הערותיו בדבר הצורך "למחוק את ישראל מהמפה", קנטור אמר כי: "אולי זה יהיה הכרחי לישראל לפעול בהגנה עצמית על ידי התקפה מקדימה על איראן".[11] באותו יום הוא יזם במליאה את הצעת החוק 575, לאסור על חמאס וקבוצות אחרות מלהשתתף בבחירות המתקרבות לרשות הפלסטינית וקישר אותה לאיום הגרעיני האיראני.[12] [13]

ב-13 באפריל 2006, בן דוד של אריק קנטור, דני וולץ בן ה-16, נהרג בפיגוע בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב, כשהגיע עם משפחתו לארץ לחגוג את חג פסח. בתחילה שכב פצוע קשה בבית חולים ואף התעורר לזמן מה, אך לאחר כמה שבועות מת מפצעיו. חודש לאחר מכן נאם קנטור במליאה בתמיכה להצעת חוק 4681 ובשמו "חוק מניעת הטרור הפלסטיני", אשר מונע כסף לרשות הנשלטת ביד חמאס וכך הוא סיפר במליאת בית הנבחרים (22 במאי 2006) :"דניאל ואבא שלו אכלו צהריים בקפה בתל אביב, כאשר המחבל המתאבד פוצץ את עצמו במסעדה. במשך 27 יום דניאל נלחם על חייו, אבל ביום ראשון שעבר הוא מת כתוצאה מפצעיו".[14] לאחר מכן, ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שנאם בפניישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס, ציין את המקרה ואת אריק קנטור בנוכחות הורי דניאל.

ב-28 ביוני 2006, לאחר חטיפתו של החייל גלעד שליט, שלושה ימים קודם לכן, הוא הוציא הודעה לעיתונות שבה אמר: "אני מחויב לחלוטין לעצור מהחמאס ומהאסלאמים הפשיסטיים מלקבל אי פעם עוד סנט אחד של משלם המיסים האמריקני" וש"ישראל היא עוד חזית באותה מלחמה לעולם חופשי שאמריקה נלחמת כנגד האיסלמים הפשיסטיים.[15]

ב-20 ביולי 2006, בתחילת מלחמת לבנון השנייה, הוא יזם הצעת חוק התומכת בישראל ובמלחמתה בחזבאללה, [16] ובתגובה לקשיים להעברתה בשל דרישה להכליל סעיף הדורש משני הצדדים להפחית למינימום בפגיעה אזרחית, הוא אמר:"ישראל כבר עושה כל שביכולתה להגביל את הנזק לאזרחים.[17]

ב-15 באוגוסט 2006, בסוף המלחמה, לאחר שמועצת הביטחון של האו"ם קיבלה פה אחד את החלטה 1701, הקוראת להפסקת אש, ועל שיגור 15 אלף פקחי או"ם חמושים ללבנון, במקביל לנסיגת צה"ל, קנטור הגיב בראיון להחלטה: "ישראל צריכה - כדי להגן על עצמה - להיכנס פנימה ולפרק את תשתיות הטרור" וש"צריך להבטיח שאנחנו מאפשרים לישראל ניצחון על ארגון הטרור חזבאללה" הוא הביע בנוסף ספק לגבי יכולת כוחות האו"ם לפרק את חזבאללה מנשקו.

במרץ 2007, בעקבות הקמת ממשלת האחדות הפלסטינית שבה היה כלול החמאס, הוא חתם על מכתב יחד עם 243 חברי קונגרס, ביוזמתו של חבר הקונגרס רוברט וקסלר המפציר בחוויאר סולאנה והאיחוד האירופי שלא לתת סיוע מענק הכרה לרשות הפלסטינית עד אשר היא תכיר בישראל, תתנער מהטרור ותקבל את כל ההסכמים הישראלים-פלסטיניים הקודמים.[18]

ב-25 בנובמבר 2007, בביקורו בירושלים, הביע התנגדות נחרצת לחלוקתה: "עיר דוד שייכת ליהודים בקשר היסטורי של 3000 שנה. ומתוך קשר זה הפכה ישראל למדינה שמהותה ירושלים. מי שמבין זאת היטב הם אויבי ישראל. זאת בדיוק הסיבה שבגללה הם יעשו כל שביכולתם ובאופן שיטתי כדי למחוק קשר היסטורי זה. אם יפרידו בין ישראל לירושלים תאבד ישראל את הלגיטימיות שלה ואת רצונה להילחם. רק אז יוכלו להשמיד את ישראל".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אריק קנטור בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0