אשמן זנב-נדן כהה
 אשמן זנב-נדן כהה
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | אשמניים |
| סוג: | אשמן זנב-נדן כהה |
| מין: | אשמן זנב-נדן כהה |
| שם מדעי | |
 Mosia nigrescens
| |
| תחום תפוצה | |
| |
אשמן זנב-נדן כהה (שם מדעי: Mosia nigrescens) הוא מין של עטלף קטן במשפחת האשמניים שמצוי באיי מלנזיה וסולאווסי ומהווה מין יחיד בסוגו. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1843 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי ולו 3 תת-מינים. האשמן הכהה קרוב מבחינה גנטית לאשמן זנב-נדן ואשמן זנב-נדן זקוף.
תיאור
לאשמן הכהה גוף דקיק וקומפקטי, ראש קטן ומעוגל ומצח קעור. החרטום קצר ורחב ומזדקף בעדינות כלפי מעלה, האף קטן והעיניים גדולות ובולטות. הנחיריים רחבים ואליפטים ומופרדים זה מזה. האוזניים עגולות, רחבות ופונות מעט אחורנית. השפתיים עבות, ועל השפה התחתונה יש יבלת משולשת. הזנב מכוסה בקרום התעופה האחורי, אך קצהו בולט וחשוף וצורתו כנדן חרב.
האשמן הכהה הוא בין הקטנים במשפחתו: אורך ראשו וגופו 30–45 מ״מ, אורך הזרוע 30–37 מ״מ, אורך הזנב 7–17 מ״מ ומשקלו עד 5.7 גרם. הנקבה גדולה בדרך כלל מן הזר. האשמן הכהה נבדל מהסוגים האחרים בעיקר בגופו הדק יותר ובמורפולוגיה שונה של הגולגולת, החרטום ועצם הלשון.
הפרווה של האשמן הכהה קצרה וצפופה עם מרקם משי רך. צבעה הכללי חום בהיר או חום אפרורי ובגחון היא נוטה להיות בהירה ונעה בין כתמתם לבז׳ או צהבהב. הכנפיים והאוזניים בצבע חום כהה או שחרחר, הלוע והפנים ורודים והזרועות והשוקיים בצבע בורדו.
תפוצה וביולוגיה
האשמן המדומה מצוי בעיקר במלנזיה; טווח התפוצה שלו משתרע על מרבית איי שלמה, ארכיפלג ביסמרק, איי וודלרק, גינאה החדשה, איי האדמירליות, איי ביאק, איי ואיגאו, אחדים מאיי מאלוקו (הלמהרה, מורוטאי, אמבון, בורו, סראם, סאלאווטי, ועוד), והאי סולאווסי שמהווה את הקצה המערבי של הטווח. בית הגידול של האשמן הכהה מגוון וכולל יער גשם טרופי, יער ענניםֿ, יער גדותיים, יער מנגרובים, סוואנה טרופית, מטעי קוקוס וגינות. הוא מצוי בשפלות עד רכסים הרריים ברום 1,600 מטר מעל פני הים.
האשמן הכהה פעיל בעיקר בשעות הדמדומים. הוא חי בקבוצות קטנות במערות גיר או תחת עלי דקל, סלעים וגגות בתים. הקבוצות עשויות לכלול זכרים ונקבות לעיתים קרובות, שלא כמו אצל סוגים אחרים שחיים בנפרד רוב הזמן. האשמן ניזון בעיקר מחרקים, אותם הוא מאתר באמצעות איכון-הד בתדר של 40–60 קילוהרץ שכולל שני פולסים: אחד נמוך והשני גבוה יותר. בעוד שמרבית האשמנים ניזונים מחרקים מעופפים, האשמן הכהה ניזון בעיקר מחרקים קרקעיים - בפרט נמליים. האשמן מתרבה פעמיים בשנה ובכל פעם הנקבה ממליטה גור יחיד.
מצב
האשמן הכהה מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בגלל תפוצתו הרחבה, אוכלוסייתו הגדולה וסובלנותו לשינויים בבית הגידול. למרות שאוכלוסיות מקומיות פוחתות עקב בירוא יערות, אין זה עדיין ירידה מספקת עבור הכללה בקטגוריות מאוימות יותר. מלבד אובדן בית גידול, איומים אחרים כוללים פגיעה או הפרעה אנושית במערות המשמשות לרבייה. המין מצוי במספר אזורים מוגנים בגינאה החדשה, וארגון IUCN ממליץ לפעול לשימור מערות שבהם יש אוכלוסיות גדולות של אשמנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
