בורות לוץ
 | |
| "הבור הגדול" בשמורת בורות לוץ | |
| מיקום המעיין | |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מחוז | הדרום |
| אזור | הר הנגב |
| קואורדינטות | |
| גובה | 959 מטר |
| גישה למעיין | |
| נגישות לציבור | נגיש |
| דרך גישה | כביש |
בורות לוֹץ הוא מקבץ של 17 בורות מים בהר הנגב המפוזרים על פני שטח של 2 קמ"ר, בקרבת הר רמון.
ליד הבורות נמצא גם מערכת מאגורה. במטרה למנוע את סתימת הבורות בסחף נחצבו בורות שיקוע. כ-8 מהבורות עדיין מתמלאים במים בעונות החורף. באתר הבורות נמצאת גם אלה אטלנטית עתיקה. באזור פריחה רבה בחודשי החורף והאביב, בעיקר עקב הקרבה למקורות מים.
הבורות היו אתר שלא הוביל אליו כביש עד תחילת שנות ה-80 והישראלים כמעט ולא הגיעו אליהם[1]. האתר נבדק על ידי נלסון גליק בשנות ה-50 של המאה ה-20[2]. בשנת 1980, בעקבות הסכם השלום עם מצרים, התגברה ההתעניינות בנגב, נפרץ כביש 171 אל אתר הבורות והתקיימו במקום חפירות ארכאולוגיות ועבודות ניקיון ושחזור בשיתוף בני מושבים[3]. עד חפירות אלו ההנחה הרווחת של יוחנן אהרוני הייתה שהבורות נחפרו בתקופת שלמה במאה ה-10 לפנה"ס ושהם היו פעילים עד גלות בבל. אולם בעקבות גילוי עתיקות מהתקופה הכנענית באתר, החלה להתגבש הסברה שהבורות עתיקים יותר[4].
כיוון שהאזור הוא אחד המבודדים בישראל וכמות זיהום האור בו מזערית, הוא מהווה אתר פופולרי לתצפיות אסטרונומיית חובבים[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ מכתש רמון המערבי, דבר, 1 במרץ 1963
- ^ נלסון גליק, מחקרים ארכיאולוגיים, מעריב, 14 בספטמבר 1958
- ^ אברהם יפה, האבא של הטיולים, מעריב, 26 במרץ 1980
צבי אילן, שרידי חקלאות קדומה נחשפו בבורות לוץ, דבר, 2 באפריל 1980 - ^ צבי אילן, נוער פורץ נתיבה במדבר, דבר, 2 באפריל 1980
- ^ מקומות חשוכים בישראל באתר אסטרונומיית חובבים
