בית הכנסת של המהר"ם בלובלין
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | לובלין |
| מדינה | פולין |
| הקמה ובנייה | |
| חומרי בנייה | לבנים |
| סגנון אדריכלי | רנסנס |
בית הכנסת של המהר"ם היה בעבר בית כנסת יהודי אורתודוקסי, שהיה ברובע היהודי שנקרא פודז'אמצ'ה (Podzamcze), ברחוב יאטצ'נה 3 בלובלין, במחוז לובלין בפולין. מסוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17 עד מלחמת העולם השנייה שימש בית הכנסת כבית תפילה, למעט מספר הפסקות בעקבות חילול קודש והרס חלקי. בית הכנסת פוצץ על ידי הנאצים בשנת 1942 ולא שוקם.
היסטוריה
בית הכנסת של המהר"ם נבנה לקראת סוף המאה ה-16 או בתחילת המאה ה-17, כמבנה צמוד לקיר הדרומי של בית הכנסת של המהרש"ל שהיה מבתי הכנסת הגדולים והנודעים באירופה. לפי השערת החוקרים, התקיימו בו ישיבות ועד ארבע הארצות, מתוך שבעה דיינים שהרכיבו את הוועד, העומד בראשם היה תמיד נציג קהילת לובלין. התכנסות הוועד בלובלין, הקנה לעיר מעמד של מרכז יהדות ראשון במעלה. בית הכנסת של המהר"ם נקרא על שם הרב מאיר לובלין, שכונה גם המהר"ם והיה גדול הדור. שני בתי הכנסת יכלו להכיל יחד כ-3,000 מתפללים. מוצאים בקורות דברי הימים, שביום הכתרת הגאון רבי שניאור זלמן בעל השו"ת "תורת חסד" לרב העיר לובלין, נשא הוא את דרשתו הגאונית בבית כנסת היסטורי זה, שהיה מלא על גדותיו, וכל שלושת אלפי מקומותיו היו מלאים עד אפס מקום. הדרשה הכתה גלים בעולם היהודי והיא נדפסה כחיבור מיוחד בשם "דרשת התורת חסד".
סביר להניח כי ישיבות מועצת ארבע הארצות התקיימו בתוך בית הכנסת. במהלך פלישת הקוזאקים–מוסקוביטים ללובלין בשנת 1655, התוקפים שרפו את הבניין[1] הוא נבנה מחדש במהירות. במהלך השנים שלאחר מכן הבניין הוזנח ולא שופץ, ובשנת 1854, לאחר ליל יום כיפור, התפוררה תקרתו. בשנת 1866 הושלם סוף סוף שיפוץ ארוך. מהבניין הישן נותרו רק קווי המתאר של הקיר החיצוני.
ערך מורחב – בית הכנסת של המהרש"ל
למרות מעמדו כמרכז הרוחני המפואר ביותר בלובלין היהודית, בית הכנסת של המהרש"ל שכן בלב רובע צפוף שמנע תצפית פנורמית על המבנה. את המקום שבית הכנסת עמד בו הונחושני לוחות זיכרון צנועים של עיריית לובלין ושל קהילת יוצאי לובלין. על אחד הלוחות יש תבליט של בית הכנסת במבט מלמעלה, מכיוון הגג. הנצחתו בלוח זיכרון המציג "מבט מהגג" יוצרת אירוניה היסטורית: כפי שציין האדריכל אלכסנדר שריפט, היהודים הכירו את בית הכנסת רק מזווית הראייה שמתחתיו, בעוד הטירה הממשלתית היא זו שהשקיפה עליו ועל הרובע כולו .[2]
בתקופה שבין המלחמות, עקב מצב תחזוקה גרוע, תוכנן שיפוץ נרחב, אך מלחמת העולם השנייה שינתה את התוכניות. בתחילת שנת 1940, עם הכיבוש הגרמני וסיפוח לובלין לתחומי שלטון הרייך השלישי, אסרו השלטונות הגרמניים לקיים כל פעילות דתית בבית הכנסת והוא שימש מקלט לעניים, פליטים ועקורים. לאחר חיסול גטו לובלין, וגירוש אחרוני יהודי לובלין, בית הכנסת וכל קומפלקס בית הכנסת פוצץ. על חורבותיו מתנוססים כעת בניינים עירוניים שאינם מסגירים דבר על העבר המפואר של פינת יקרת זו.[1]
לובלין
לובלין ידועה כמקום תורה החל מסוף המאה השלישית לאלף השישי, רק שנים מועטות לפני כן החלו היהודים להתיישב בעיר. התעודה הראשונה בה נזכרים יהודים בלובלין, היא משנת 1456, ולאחר כמה עשרות שנים כבר נקבע הגאון רבי יעקב פולק כרבה של לובלין. בימי הביניים הייתה לובלין עיר מסחר מרכזית בין הוויסלה לדנייפר. לובלין נמנתה בין הערים בהן לא הייתה זכות מגורים ליהודים, ולכן הם התיישבו בפרבר שמחוץ לעיר, שנקרא על שמם "פיאסקי זידובסקי". כמאה שנה היו הגבלות אלו בתוקף, עד שהמלך זיגמונד הראשון העניק בשנת 1500 רישיון למוכס היהודי יוסף שיינוביץ, אביו של רבי שלום שכנא, והלה בנה שם את ביתו.[3] היישוב היהודי החל להתרחב ולהתבסס, בדרך כלל תוך מאבק עם השכנים הנוכרים, ובעיר הוקם מרכז יהודי גדול, עד שקהילת לובלין נמנתה עם הקהילות המכובדות ביותר באירופה המזרחית.
בזכותם של היהודים הפכה העיר למרכז מסחרי חשוב, שתנאיה הגאוגרפיים כנקודת ישוב מרכזית בצומת דרכי המסחר, שהובילו מן המעבר לצפון ולדרום מזרח, סייעו להצלחה. בתקופות מסוימות לא נפלה חשיבותה מלבוב. ירידי לובלין המפורסמים בתקופת פריחתה, היו מקום מפגש להמוני סוחרים יהודים מכל הערים ומרכזי המסחר של פולין-פוזנא, לבוב, בלז, חלם, בריסק דליטא, צוזמיר, לוצק, לודמיר ועוד.[4]
ב-1602 ישבו בלובלין כ-2,000 יהודים ומספרם לא השתנה עד אמצע המאה ה-18. ב-1787 היו בקהילה כ-4,320 נפש. מתיחות בלתי פוסקת שררה עם האוכלוסייה הכללית, בגלל מאבק היהודים על הזכות לגור בין החומות. ב-1897 היו בקהילה 23,586 נפש. בפולין שאחרי מלחמת העולם הראשונה פחת שיעור היהודים באוכלוסייה ל-35% בערך לעומת 51% בסוף המאה ה-19, אך לא חלו שינויים משמעותיים במבנה הכלכלי והחברתי של הקהילה. בשנות השלושים מנתה הקהילה פחות מ-40,000 נפש.[3] יהודי לובלין סבלו ממדיניות אנטישמית, בעקבות המשברים הכלכליים בתקופה שבין שתי מלחמות-העולם. בשנות השלושים אירעו התקפות אלימות של תלמידי האוניברסיטה הקאתולית בלובלין, בהשפעת הרקטור והעיתון הפולני הראשי בעיר.
במארס 1941 גורשו כ-10,000 יהודים לכפרים ולעיירות בסביבה, ובסוף החודש נתחם גטו ל-34,000 יהודי העיר. יהודי לובלין היו בין ראשוני הקורבנות של מסע ההשמדה הנאצי. האקציות התחילו ב-16 במארס 1942. 30,000 יהודים שולחו למחנה ההשמדה בבלז'ץ, 4,000 שולחו למידאן טאטארסקי, והוחזקו שם כמה חודשים בתנאים בלתי אנושיים. ב-2 בספטמבר נרצחו 2,000 מהם, ובסוף אוקטובר עוד 1,800. ה-200 הנותרים שולחו למחנה ההשמדה במאידנק, שנמצא צמוד לעיר.[3]
הצבא האדום שחרר את לובלין ב-24 ביולי 1944. למחרת היום נכנס לעיר צבא פולני סדיר עם יחידות לוחמי מחתרת, וביניהן יחידה יהודית בפיקוד סרן יחיאל גרינשפן. לובלין הייתה לבירה זמנית של פולין עד לשחרור ורשה בינואר 1945.
אדריכלות
בית הכנסת של המהר"ם נבנה מלבנים, על פי תוכנית של ריבוע מוארך בכיוון מערב-מזרח בסגנון רנסאנס. הכניסה הייתה דרך גרם מדרגות שהיה ממוקם בבית הכנסת של המהרש"ל.
אין מידע על תוכנית הבניין לפני השריפה של 1656, מלבד קווי המתאר בתוכניות העיר משנת 1783, c. 1800, 1823 ו-1829. קווי המתאר משנת 1823 דומה לציור משנת 1920. עד היום נותרו לפחות תריסר תצלומים, רישומים ותוכניות מהתקופה שבין המלחמות, שבזכותם מוכרים המראות הפנימיים והחיצוניים של בית הכנסת.
הבניין היה מקוטע לשני חדרים ארוכים וצרים, שלפניהם חדר כניסה. חדר תפילה ראשי, הצמוד לחדר התפילה של בית כנסת המהרש"ל, ואזור נשים מבחוץ. לשני החדרים הייתה תקרת עץ.
הבימה הייתה קצרה, מתומנת, בעלת שתי כניסות ומוקפת במעקה ומוקמה במרכז חדר התפילה הראשי. על הקיר המזרחי ניצב ארון קודש, ועליו שמות עשרת הדיברות, והיה מכוסה בפרוכת עם רקמת מגן דוד.
לאחר מלחמת העולם השניה
לאחר המלחמה, במשך מספר שנים לא נגעו בהריסות הבניין. בשנת 1954, בהוראת הנהלת העיר, פורקו ההריסות לצורך בניית רחוב חדש, Aleja Tysiąclecia. הציבו שם אנדרטה מגרניט ועליה כתובות בשפות פולנית, יידיש ועברית.
בשנת 2016 חיו כ־40 יהודים בלובלין, לאחר שבזמן מלחמת העולם השנייה הושמדו הרוב מ־38 אלף היהודים שחיו בה.[3]
במהלך החפירות לצצורך עבודות תשתית לחשמל שבוצעו בשנים האחרונות, גילו החוקרים יסודות של קירות בנויים מלבנים, מרתפים המכוסים תחת מפולות וחפצים שונים המתוארכים למאה ה-17 והמאה ה-18. הערכת הממונה על שימור האתרים במחוז, היא שהממצאים הם שרידי הרובע היהודי העתיק, שהיה חלק בלתי נפרד מהמרקם העירוני של לובלין במשך מאות שנים ופעל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה.[5][6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 חורבן בית הכנסת העתיק מהר"ם מלובלין – שלהי חודש ניסן תש"ב., באתר גנזך קידוש השם
- ↑ yuvalav, בית הכנסת של המהרש"ל, באתר קול לובלין, 2012-11-13
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 קהילת יהודי לובלין, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ↑ בצלאל לנדוי, קהילת לובלין, באתר דעת
- ↑ יענקי פרבר, שרידים של הרובע היהודי העתיק בלובלין התגלו במהלך עבודות עפר, באתר בחדרי חרדים, 1 במאי 2025
- ↑ אשר קליין, לובלין:הרובע היהודי קם לתחיה, באתר המבשר, ט"ו באייר, תשפ"ה
בית הכנסת של המהר"ם בלובלין42672334Q9349289