בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ
 | |
| נערים ממחזור ג' של בית ספר טיץ (1942) | |
| בית ספר מקצועי ופנימייה לבנים | |
|---|---|
| השתייכות | עליית הנוער |
| תקופת הפעילות | 18 באוקטובר 1936 – אוקטובר 1949 (כ־13 שנים) |
| התמחות | נגרות, מסגרות |
| מגמות | 2 |
| שכבות לימוד | כיתות י' - יב' |
| בעלי תפקידים | |
| מנהל | אהרן שניימן, מקס ארנרייך, אדגר פרוינד, שמעון רדליך, יוחנן גינת (הנס גרטנר) - מדריך ראשי ומנהל פדגוגי.[1] |
| סגל | אריה בן-גוריון, יהודה שרתוק, יהודה רוזנטל מנהל המסגריה, נחמן רבינוביץ',[2] רבקה תמרית,[3] יהושע ונגר, מאיר מגר, גרשון קופלר, אברהם מילט, דוד ברלינר, יחזקאל רוזין, צבי קרלינר.[4] |
| תלמידים | |
| 450 | |
| מיקום | |
| מיקום | יגור |
בית הספר למקצועות המלאכה ע"ש לודוויג טיץ (וגם בית הספר למלאכה על שם לודביג טיץ, וגם בית ספר טיץ ביגור) היה בית ספר תיכון מקצועי אשר שכן בקיבוץ יגור, הוקם ביוזמת עליית הנוער ופעל בין השנים 1936–1949. בית ספר טיץ היה מראשוני בתי הספר המקצועיים בישראל ולאורך שנות פעילותו הכשיר כ-450 תלמידים בעיקר במגמות נגרות ומסגרות.
תולדות המוסד
רקע
עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הובילה את ראשי יהדות גרמניה להכרה בצורך להכשיר בני נוער לעלייה לארץ ישראל. כך הוקמה עליית הנוער שפעלה להעלאת והכשרת נוער יהודי בתחילה מגרמניה הנאצית ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה גם ממדינות נוספות באירופה. להקמת בית ספר טיץ ביגור, חברו מספר גופים ובראשם: האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית, ההסתדרות הציונית בגרמניה, עליית הנוער, משפחת שוקן, התאחדות עולי גרמניה ואגודת עזרא. היה זה ניסיון ראשון מצד תנועת עליית הנוער להכשיר את העולים בנגרות ובמסגרות ולהקנות להם מקצוע להמשך חייהם בישראל. אנשי קיבוץ יגור ראו בפרויקט הזדמנות לחינוך בערכי החלוציות ובניין הארץ ברוח תנועת העבודה. שתי הגישות לא בהכרח תאמו האחת את רעותה, והעניין הוביל לעימותים תכופים בין הארגונים.[5]
הקמת המוסד
אתר יגור נבחר בשל קרבת הקיבוץ לנמל חיפה ולמרכזי תעשייה אזוריים, והיותו של קיבוץ יגור מבוסס כלכלית ובעל משק חקלאי גדול ומתקדם לתקופתו. ארתור רופין ניהל את המשא ומתן ובסיומו העביר קיבוץ יגור קרקעות קק"ל שבאחזקתו לצורך הקמת המתקנים, וארגון יוּגֶנְדְהִילְפֶה (מגרמנית: עזרה לנוער יהודי) הסכים לתמוך כלכלית בתלמידים במהלך שנות לימודיהם במוסד. מנהיגי יהדות גרמניה החליטו לקרוא לבית הספר על שם לודוויג טיץ שהיה פעיל ציבור ציוני אשר זכה לאהדה רבה בקרב הנוער היהודי-גרמני ונפטר ב-1933. לאור תוכני הלימוד, שיקולי מיקום ותקציבים, והעובדה שמדובר בלימודי פנימייה הוסכם שבית הספר ייועד לבנים בלבד.[5] עוד הוסכם, שאוכלוסיית התלמידים תמוין בתהליך ההכשרה בגרמניה ויישלחו תלמידים המתאימים להכשרה מקצועית.[6]
חבר הנאמנים (קורטוריון) של המוסד כלל את: הנרייטה סאלד וארתור רופין מטעם עליית הנוער, גאורג לנדואר ומקס קרויצברגר (בגרמנית: Max Kreutzberger) מטעם התאחדות עולי גרמניה, וישראל אידלסון מטעם משק יגור.[7] ב-18 באוקטובר 1936 הודיעה הנרייטה סאלד לחבר הנאמנים על קבלת האישורים לפתיחת המוסד ובו ילמדו 60 תלמידים עולים מגרמניה. מועד זה נחשב לתאריך ייסודו של בית הספר. בפועל, ב-8 בפברואר 1937 הגיעה הקבוצה הראשונה שמנתה 58 תלמידים לארץ ישראל ולוותה ליגור על ידי הנס בייט מזכיר עליית הנוער, ובו נערכה להם קבלת פנים חגיגית לרגל פתיחת המחזור הראשון ללימודים במוסד. שנת הלימודים נפתחה במאי 1937. ביוני 1937 נערך טקס חנוכה רשמי של המוסד, בנוכחות אדוארד קית'-רוץ' מטעם המנדט הבריטי. את הטקס ליוותה בשירה מקהלת תלמידי בית הספר בניצוחו של יהודה שרתוק.[8]
את מבנה בית הספר והפנימייה תכנן האדריכל אריך מנדלסון בסיועו של המהנדס אריך קמפינסקי, ואת הביצוע בפועל ניהל האדריכל טיבור שיין(גר').
מחזורי הלימוד
רקע
מעדויות של בוגרי המחזורים הראשונים עולה, כי התלמידים היו נלהבים לחוויית הלמידה החדשה, לתנאי המגורים וההסעדה ובעיקר רווחו מהמפלט מהאנטישמיות הגואה בגרמניה.[9] מנגד, בקרב חברי יגור נטען, כי שני המחזורים הראשונים לא התייחסו ברצינות יתרה ללימודיהם, אלא כתחנת מעבר לחיים הבוגרים. בהמשך, נקלטו פליטים ממדינות שונות באירופה כגון צ'כוסלובקיה, רומניה, יוגוסלביה, יוון, ובולגריה ונערים ממשפחות קשות יום מהארץ, אשר באמצעות שדרוג סגל ההוראה זכו לחינוך מקצועי ברמה גבוהה, שאפשר להם להשתלב בשוק העבודה במדינה שבדרך. בכך, היה בית ספר טיץ מראשוני המוסדות בישראל שהעניקו השכלה מקצועית. התלמידים הצטרפו לתנועות נוער, חלקם לנוער העובד וחלקם לשומר הצעיר. במקביל, עברו חניכי המחזורים השונים אימונים צבאיים בגדנ"ע. בהמשך, הצטרף חלק גדול מהם לחי"ש וחלקם בהמשך, גם לפלמ"ח.[10] בראשית ימיה של מדינת ישראל נחשב בית זה לשם דבר בתחום ההכשרה המקצועית בישראל.[11]
מחזורי הלימוד
ממאי 1937 ועד מאי 1948 למדו בבית ספר טיץ כ-450 תלמידים, ב-7 מחזורים תלת שנתיים ומחזור אחד חד שנתי. כ-350 למדו בתנאי פנימיים ועוד כ-100 היו אקסטרניים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו לבית הספר גם תלמידים תוך כדי שנת הלימודים, ועל פי רוב החלו את לימודיהם במחזור נתון וסיימו אותם במחזור שלאחריו. לאחר סגירת בית הספר אבד ארכיונו, עניין שהקשה על איסוף החומר ואיתור שמות תלמידיו, בעיקר אודות האקסטרניים. המחזור הראשון למד ממאי 1937 ועד פברואר 1940 ובו למדו 55 תלמידי פנימייה. המחזור השני למד ממאי 1939 ועד יולי 1942 ובו למדו 60 תלמידי פנימייה. בשני המחזורים הראשונים למדו תלמידים מגרמניה הנאצית (כולל אוסטריה). לפי אגדה אורבנית שנפוצה בקרב תלמידי טיץ', הנרי קיסינג'ר ניסה להתקבל ללימודים בבית הספר ולא עבר את תהליך המיון שנערך בגרמניה.[12] המחזור השלישי למד מאוקטובר 1940 ועד יולי 1943 ובו למדו 40 תלמידי פנימייה, המחזור הרביעי למד מיולי 1941 ועד יולי 1944 ובו למדו 60 תלמידי פנימייה, המחזור החמישי למד מיולי 1942 ועד יוני 1945 ובו למדו 39 תלמידי פנימייה, המחזור השישי למד מאוקטובר 1943 ועד יולי 1946 ובו למדו 24 תלמידי פנימייה, המחזור השביעי למד מספטמבר 1944 ועד יוני 1947 ובו למדו 36 תלמידי פנימייה, המחזור השמיני למד ממאי 1947 ועד מאי 1948 ולמדו בו 32 תלמידי פנימייה. הלימודים הופסקו בשל מלחמת השחרור, התלמידים גויסו ולא סיימו את לימודיהם. מחזור חד שנתי למד בשנים 1947 - 1948 ובו למדו 30 תלמידים שסיימו את לימודיהם.[13]
תוכני הלימוד, סגל המורים והתלמידים
במהלך שנות פעילותו נתקל בית הספר בקשיים בגיוס מורים ומדריכים מתאימים. ההסכם בין עליית הנוער לקיבוץ יגור העניק עדיפות למינוי צוותי הוראה מקרב בני הקיבוץ, אך לא כל הסגל הממונה תאם את צורכי הלימוד והסילבוס המקצועי. לכך נוספו מאבקי שכר ומאבקים על התנאים הסוציאליים שגרמו לחילופי גברי בהנהלת המוסד. העניין הוביל לעימותים תכופים בין ראשי קיבוץ יגור לראשי עליית הנוער והנהלת בית הספר.[14]
מנהלו הראשון של בית הספר היה אהרן שניימן (שלגי) (בגרמנית: Aron Schneeman) אשר כיהן עד ספטמבר 1941. שניימן נקט בקו משמעתי נוקשה וכונה "קצין פרוסי", ובספטמבר 1941 פוטר מתפקידו. במאי 1942 מונה תחתיו פרופסור מקס ארנרייך שהיה מהנדס מכונות ומרצה בטכניון והוא כיהן בתפקידו עד ראשית 1947.[15] לאחר עזיבתו של ארנרייך מונה למנהל בית הספר אדגר פרוינד. פרוינד התפטר בשלהי 1947 ובמקומו מונה שמעון רדליך שניהל את בית ספר טיץ עד לסגירתו. המנהל הפדגוגי, המדריך הראשי וממלא מקום מנהל בית הספר היה הנס גרטנר.
בבית הספר היו שתי מגמות מקצועיות מרכזיות: נגרות ומסגרות. במגמת נגרות למדו נגרות רהיטים ונגרות בניין ובתחום המסגרות למדו מסגרות מכנית ומסגרות בניין. בנוסף היו שיעורים משותפים בעברית, אנגלית, היסטוריה, שרטוט טכני, מתמטיקה, טכנולוגיה, פיזיקה, הנהלת חשבונות, ציור, תנ"ך, ספרות, וחינוך גופני. בשעות הערב, לאחר תום יום הלימודים התקיימו חוגים, פעילות גדנ"ע ובהמשך חי"ש.[16]
ב-1942 ערך מפקח מטעם מחלקת החינוך של הוועד הלאומי ביקורת בבית ספר טיץ. בדו"ח ציין שרמתם של התלמידים אינה אחידה והעניין משבש את תוכנית הלימודים. עוד ציין כי ישנם ליקויים בארגון ויישום תוכנית הלימודים ונדרשת כיתת מכינה כדי להאחיד את רמת התלמידים. עוד צוין שיש להרחיב את הסגל המקצועי של המורים בהתאם לתוכני הלימוד.[17]
בראשית 1942 פנתה הנרייטה סאלד לאריה בן-גוריון בבקשה שיצטרף לסגל ההוקרה של בית הספר, כדי לחלץ אותו מקשייו לאור חשיבות המפעל שטיפל באותה העת בכ-100 נערים שרובם הגיעו כפליטים לבדם לארץ. בן-גוריון נעתר, עבר להתגורר ביגור עם משפחתו ושוכן באחת מקומות הפנימייה. בן-גוריון לימד את מחזור ד' של בית ספר טיץ, והמשיך להדריך את הקבוצה גם בתקופת ההכשרה שלהם, בגרעין שכונה "עטרת" ואליו צורפו קבוצת בנות מבית ספר עיינות, מרמת גן ומתלפיות. כל הגרעין התגייס לפלמ"ח ובהמשך יישבו חבריו את קיבוץ חוקוק. חבר הנאמנים של המוסד הסתייג מפעילותו של בן-גוריון אשר נשאה אופי פוליטי עם נטייה לקיבוץ המאוחד.[14]
במהלך לימודי מחזור ה' בו למדו 39 תלמידי פנימייה התחולל משבר חברתי בין התלמידים ובינם לבין חברי הקיבוץ. נתגלו בעיות משמעת רבות וכפועל יוצא מהן, הוחלט לקבל את תלמידי מחזור ו' לחודש ניסיון בטרם קבלתם ללימודי קבע במוסד. בתקופה זו העמיק משבר סגל ההוראה, ופתיחת שנת הלימודים התעכבה בשל החוסר במדריכים. בתקופה זו החלו לקיים קורסים ייעודיים לתלמידים אקסטרניים. במאי 1944 התקיים קורס ל-12 מכונאים חברי הפלי"ם ועימם נמנה אברהם זכאי. מחזור ז' היה האחרון שהשלים מסלול תלת שנתי ועמד בסימן הרעת המצב הביטחוני בארץ. מחזור ח' הפסיק את לימודיו וב-15 במאי 1948 גויסו תלמידיו.[18]
מבין בוגריו הנודעים של בית הספר ניתן למנות את: האלוף אהרון דורון, יעקב אלעזרי, אפרים וייל, עוזי גל וחנן זלינגר.
סגירת בית הספר ולאחריה
במאי 1948, במהלך מלחמת השחרור פונו הנשים והילדים מקיבוץ אשדות יעקב ושוכנו בפנימיית טיץ. ב-11 בנובמבר 1948 החליטה אספת קיבוץ יגור שהקיבוץ אינו מעוניין בהמשך פעולתו של בית הספר בשטחו. התקיים משא ומתן בין הגורמים השונים ובאוקטובר 1949 נסגר רשמית המוסד.[19] לאחר סגירת בית הספר, הוסב מבנה הפנימייה לבית הדואר, המנהלה ולמזכירות הקיבוץ. מבני וסדנאות בית הספר הועברו לשימוש מפעל לגין.[20] ארכיון בית הספר אבד וחומר אודות המוסד נאסף באופן חלקי מארכיונים וממוסדות שונים.[21]
קישורים חיצוניים
- אלי אלון, סיפורו של בית ספר "טיץ" ביגור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 באפריל 2015
- רוני כוכב-נהב, לודוויג טיץ (1897–1933) – מנהיג הנוער הנשכח, באתר irgun-jeckes.org
- רסיסי יוחנן - סיפור חיי
- דן כרמל, כך חושלה הפלדה, באתר dancarmelheb
הערות שוליים
- ^ יוחנן גינת, באתר עליית הנוער.
- ^ נחמן רבינוביץ', באתר פני יגור.
- ^ רבקה פרליס, באתר פני יגור.
- ^ גרשון קופלר, באתר פני יגור.
- ^ 5.0 5.1 גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, שחרית עיצובים, 2005, יגור, עמודים 16–20, 26.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמוד 30.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמוד 27.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 35-28.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 38-36.
- ^ עמירה הגני, בגוף ראשון רבים, אריה בן גוריון, חייו ופועלו, הוצאת הקיבוץ המאוחר, תל אביב, 2010, עמוד 40.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמוד 10.
- ^ אלי אלון, סיפורו של בית ספר "טיץ" ביגור, באתר News1 מחלקה ראשונה, 20 באפריל 2015.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמוד 39.
- ^ 14.0 14.1 עמירה הגני, בגוף ראשון רבים, עמודים 43-41.
- ^ נפטר פרופסור מ.ארנרייך, חרות, 25 ביוני 1961.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 41–44, 55.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 65–68.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 72–85.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמודים 88, 132-128.
- ^
קשת רוזנבלום, לחשוב מחוץ למעגל, באתר הארץ, 8 בינואר 2013.
- ^ גבי שריג, שרה כוכבי, טיץ – סיפורו של בית-הספר להכשרת בעלי מלאכה, יגור 1936–1949, עמוד 40.
