בית יוסף חדש

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול היצירה היהודית" של המכלול והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!
תחרות 2.jpg
בית יוסף חדש
ללא כיתוב
שער בית יוסף חדש, ירושלים תרל"ה
מידע כללי
מאת רבי עקיבה יהוסף שלזינגר
שפת המקור לשון הקודש
נושא מאבק בקהילות היהדות החדשים
הוצאה
מקום הוצאה ירושלים (Jerusalem)
תאריך הופעה ראשונה ה'תרל"ה
מספר עמודים 248
קישורים חיצוניים
היברובוקס

מהדורת ירושלים תרל"ה

מהדורת ירושלים תשס"ה

בית יוסף חדש הוא חיבור הלכתי שנכתב על ידי רבי עקיבה יהוסף שלזינגר, מרבני הונגריה וירושלים, שנאבק מול החרדים המתונים ופעל במקביל להתיישבות אורתודוקסית בארץ ישראל. חיבור זה מתמקד במאבק בקהילות היהודיות ה"חדשים": ביניהם הרפורמים, הנאולוגים והנאו-אורתודוקסים. בנוסף, בהקדמתו הוא קרא לשינוי שיטת החלוקה בארץ ישראל, שהיתה בשליטת ממוני הכוללים השונים. פרסום הספר עורר סערה ביישוב הישן. אנשי הממסד של הכוללים ביקרו את הספר לאור קריאתו זו, ובעקבות פסקו החדשני בספר בו הוא מתיר לעבור על חרם דרבנו גרשום לצורך עלייה לארץ ישראל.

רקע

דף השער של הקונטרס "מחזירי עטרה ליושנה", בו שוטח רבי עקיבה את התכנית ליישום העלייה היהודית-אורתודוקסית לארץ ישראל. ירושלים, תרל"ה

רבי עקיבה יהוסף, התאפיין בחריפותו[1], כך לדוגמה אחד ממאבקיו הידועים באירופה היה נגד הנאולוגים אשר הגדירם כחלק שיצא מכלל ישראל, או למשל מאבקו נגד הנאו-אורתודוקסים בהונגריה (בראשות רבי עזריאל הילדסהיימר), שנחשבו בעיניו כתופעה חמורה ומסוכנת ליהדות, בעקבות פעולתם להכנסת ההשכלה.

רבי עקיבה יהוסף לחם להבדלות היהדות מהתרבות הכללית[2], ופעל נגד שינוי השמות, השפות וההנהגות, כפי מנהג הגויים. לאור מאבקיו, רבי עקיבה הסיק כי המקום היחיד בו יהודי יוכל לשמור על אורחות חייו על פי התורה וההלכה, הוא ארץ ישראל, והחל לפתח תכנית לעליית בני הגולה ולהתיישבות אורתודוקסית בארץ ישראל[3]. השלב הראשון ליישום התכנית החל כאשר בחודש אב, ה'תר"ל (1870), עלה לארץ ישראל, והתיישב בבית המערבים שבירושלים. רבי עקיבה יהוסף התקבל תחילה על פני היישוב הישן בחיבה ובאהדה, ובהמשך החל לגבש תכנית מסודרת ליישום ההתיישבות בארץ.

בשנת ה'תרל"ג (1873) פרסם רבי עקיבה יהוסף את חיבורו, "מחזירי עטרה ליושנה", עם "כולל העברים". החיבור הינו קונטרס שיצא לאור בפורמט קטן, שתוכנו מכיל את תכניותיו של רבי עקיבה יהוסף להגשמת חזונו - התיישבות אורתודוקסית בארץ ישראל.

התכנית כללה שלבים מעשיים ליישום ההתיישבות, וכן תכניות בתחומים שונים כגון: חינוך, כלכלה, מזון וכדומה. בשלבים הראשונים לתכנית, כך על פי הקונטרס, יוקם חברה ("חברה מחזירי עטרה ליושנה") שתפקידה יהיה לקרב יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, ולאחד יהודים אורתודוקסים שיתגייסו למשימת ההתיישבות, על פי התורה וההלכה. הקונטרס מתייחס בפרטיות לכלל הנושאים והמוסדות שקשורים למשימת ההתיישבות, כך בפרק הראשון בקונטרס, מתייחס רבי עקיבה יהוסף לחינוך הבנים[4], לאחר מכן מתייחס לחינוך הבנות[5], ומפרט נושאים רבים, בין היתר: חברה קדישה[6]; ההתיישבות בפועל[7] ועוד.

כאשר פרסם רבי עקיבה את הקונטרס, הממונים על הכוללים בארץ התנגדו לכך, בין היתר לאור הפסדם הכלכלי בחלוקת הכספים, באם התכנית תתבצע[8]. עם זאת, הרבה מרבני ירושלים באותה העת תמכו ברעיונותיו[9].

חיבור ותוכן הספר

כתגובה להתנגדות, בשנת ה'תרל"ה, חיבר רבי עקיבה יהוסף את חיבורו המרכזי והמפורסם ביותר בנוגע לעלייה לארץ, "בית יוסף חדש". זהו חיבור הלכתי העוסק במלחמה ברפורמים ובזרמים החדשים שהתפתחו באותה תקופה בעיקרו, והצעה לשינויים בהנהגת הכוללים בארץ. הספר מתרכז בארבעה נושאים חשובים:

  1. מצת כותי[10]: בחלק זה לוקח מקהילות החדשים החזקת כשרות
  2. איסור חיתון[11]: בחלק זה פוסלם לחיתון מכמה טעמים
  3. פסילת הגיטין שלהם[12]: בחלק זה פוסל את הגיטין של קהילות החדשים
  4. עלייה לארץ[13]: בחלק זה מעודד את ההתיישבות לארץ
  5. האיסורים עליהם[14]: בחלק זה מונה כמה איסורים על אותם קהילות ובהמשך אוסר את יינם, פיתם, ספריהם, ופוסק שאף בניהם ממזרים.

בחלקים אלו מתמקד בכמה נקודות מרכזיות, כך כחלק מההתנגדות לרפורמים[15], מפרסם רבי עקיבה את פסק הדין שהוציא רבי עקיבה באסיפת מיהלוביץ בשנת ה'תרכ"ו, בו מספר החלטות כנגד הכת הרפורמית. אל הפסק, שנחתם על ידי כ-70 רבנים, הוסיף רבי עקיבה חתימות של רבני ארץ ישראל. למעשה, חרם זה על הרפורמים השפיע מספר שנים אחר כך, כאשר במושבה זכרון יעקב, הורה הפקיד לקהילה האורתודוקסית לקבל את הנהגותם של הרפורמים, ולאור החרם של רבי עקיבה בטל הפקיד את ההוראה[16], וקורא לשמירה על אי שינוי השמות והלבוש. פסק חסר תקדים שהוציא רבי עקיבה יהוסף בחיבור זה, שעורר בהמשך למחלוקת נגדו, הוא היתר על חרם דרבנו גרשום וקורא ליהודים לעלות לארץ ישראל, ולהתחתן עם אשה שנייה במדת הצורך (באם האשה אינה חפצה לעלות עמו לארץ), מבלי להיזקק להיתר של 100 רבנים, כפי שתיקן רבנו גרשום[17]. פסק זה נקבע לאחר שרבי עקיבה בדק היטב והגיע למסקנה שאף רבנו גרשום מתיר במקרה כזה[18]. כמו כן, בהקדמה לספרו, בוחר רבי עקיבה יהוסף לתקוף את ראשי הכוללים שהתנגדו להצעתו להקמת החברה, ודורש בחלק זה שינוי בהנהגת החלוקה. רבי עקיבה מתריע למעשה מפני העיוותים ואי היושר של הממונים על הכוללים, ומאשימם שאינם חפצים בהתיישבות, כפי שהציע.

ההתנגדות לספר

שער 'שמרו משפט' - הקונטרס שהוציא רבי עקיבה יהוסף על מתנגדי "בית יוסף חדש"
תמיכת הרבנים רבי יוסף חיים זוננפלד ורבי יעקב בלומנטל, מגדולי רבני ירושלים באותה תקופה, ברבי עקיבה יהוסף שלזינגר, קודם ההתנגדות לספר

עם צאת הספר לאור, החלו ראשי הכולל (ה'ממונים'), לתקוף ולבקר את הספר, בעיקר על הפסק שסותר את תקנת רבנו גרשם, שאוסר להינשא לשתי נשים. בין היתר, כתגובה לספר יצאו החוברות "ניתוץ הבית"[19] ו"שומר ישראל", שתקפו בחריפות את "בית יוסף חדש". בעקבות הפרשה, נמנע רבי עקיבה יהוסף לקבל כסף מהחלוקה, וקרוביו נאלצו לתמוך בו כספית. בנוסף, ראשי הממונים הוציאו כתב חרם על רבי עקיבה ונידו אותו, וחייבו כל אדם שמקבל מהחלוקה לחתום על כתב חרם זה, והאשימו את רבי עקיבה בנבואת שקר, ובהתיימרות להיות משיח. ראשי כולל אונגרין אף פסקו לשרוף את הספר מחמת היותו ספר מינות וספר חיצון[20].

אחת ההצעות של רבי עקיבה יהוסף שהוסיפה לתקיפת ראשי הממונים, הייתה הצעה לשינוי הסדר בשליחת כספי הנדבה לממונים: במקום שהכספים יישלחו לממונים, כל מקום יקבע לעצמו שלושה גבאים שייאספו את הכסף מהקהילה ויעבירו ישירות לבני הכולל, מבלי שיהיה לממונים אפשרות לשנות מהלכים בכל הנוגע להעברת הכסף. הצעה זו גרמה לתקיפה כנגדו מצד ראשי הממונים, שמיהרו לתקוף אותו בעיקר על הפסק שמותר להינשא פעמיים (בכדי להעלות לארץ ישראל, כאמור), זאת למרות תקנת רבנו גרשם. לעומתם, הגיב רבי עקיבה יהוסף כי בדק היטב וגילה שבמקרה כזה ייתכן ואף רבנו גרשם מתיר, ותקפם כי הממונים בעצמם עוברים על תקנת רבנו גרשם שלא לעזוב את האשה למשך 18 חדשים, ואילו הממונים במסעותם עוזבים את נשיהם למשך זמן רב יותר[21].

למרות תגובותיו של רבי עקיבה יהוסף, ראשי הממונים בחרו לתקוף אותו, אף בצורה פיזית, מה שגרם להצבת שמירה עליו, מטעם הקונסול האוסטרי[22] והסתגרותו בביתו עד סוף חייו[23]. בהמשך אף ניסו להבריחו לחוץ לארץ, אך רבי עקיבה סירב בתוקף לעזוב את הארץ, בטענתו שעזיבתו תתפרש כבריחה ממתנגדיו, ועוד שמתנגדיו ישתלטו על כלל הקהילה, כאשר יראו שאין להם מתנגדים בגלוי עוד[21]. במקביל, מתנגדיו פעלו נגדו ברחבי ירושלים, ותלו מודעות חרם נגדו ברחבי העיר. בנוסף, הממונים שלחו פאשקווילים וחיבורים נגדו, אף לרבנים מחוץ לארץ, אך רובם של רבנים אלו לא הסכימו לעיין בחיבורים אלו וגיבו את רבי עקיבה יהוסף[24].

במהלך הזמן, ניסה אחד מרבני ירושלים באותה תקופה לפשר בין רבי עקיבה לממונים, כאשר יבחרו שלושה רבנים שיוסכמו על שני הצדדים, ויבקרו את ספרו של רבי עקיבה יהוסף ויחליטו לגביו. רבי עקיבה תמך בהצעה זו, אך למעשה מהלך הפשרה לא התקיים[25].

התנגדותם של ראשי הממונים, סחפה עמם את העדה האשכנזית בירושלים, שהחרימו את רבי עקיבה, והצטרפו לשריפת הספר ברחובות ירושלים. לעומתם, העדה הספרדית, שאינה כפופה להחלטות העדה האשכנזית, לא השתתפה בחרם על רבי עקיבה, ותמכו בו, בראשם הרבנים רבי אהרון פירארו ורבי אליהו מני, רבה של חברון. כך רוב אנשי קהילתו של רבי עקיבה יהוסף נמנו על העדה הספרדית, ובהמשך אחד מגדולי הרבנים הספרדים, החל ליישם יחד עם רבי עקיבה את פעולת ההתיישבות, בתמיכת דוד גוטמן, יהודי אמיד מהונגריה, שסייע להם ביישום ההתיישבות[26].

גם רבנים אשכנזים תמכו ברבי עקיבה, בינהם רבי מאיר אוירבך, רבי דוד דייטש ורבי חיים סופר בעל ה'מחנה חיים', שגיבו את רבי עקיבה במהלכיו. רבי חיים סופר אף כתב עליו: "הוא צדיק גמור, מעולם לא ראיתי זהירות כמותו גם שונאיו ורודפיו לא יספרו ממנו שעבר על עבירה חס ושלום"[27].

בהמשך, הוציא רבי עקיבה נגד מתנגדיו את הקונטרסים "שמרו משפט"[28] ו"צעקת הדל", שם מתלונן וטוען כי פסק רק להלכה ולא למעשה, ולמרות זאת בחרו מתנגדיו לתקוף אותו[29].

המחלוקת החריפה לא פסקה עד סוף ימיו, ואף לאחר כ-18 שנה, כאשר הגיעו רבי יהושע מקוטנא וחתנו רבי חיים אלעזר וקס, ניסו להיפגש עם רבי עקיבה אך מתנגדיו ניסו למנוע מהם לבקרו. לבסוף, הם הצליחו להיפגש עם רבי עקיבה, ושהו בביתו במשך 3 שעות, כאשר 2 שעות מתוכם דרשו דרשה בפני קהילתו[30], ושעה לאחר מכן דיברו עמו ביחידות, ותמכו בו ואף תקפו את מתנגדיו באומרם כי הם מעכבים את הגאולה[31].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יקותיאל יהודה גנזל, ‏קדוש ונורא שמו, בתוך: המבשר, מוסף תורני, עמ' ה', באתר אוצר החכמה.
  2. ^ כך בשנת ה'תרכ"ג (1863) פרסם את ספרו המפורסם ביותר, 'לב העיבר"י' (ראשי תיבות שמו: עקיבה יוסף בן רבי יחיאל), בו קרא להיבדלות מוחלטת מהתרבות הכללית.
  3. ^ פעמי לב העיבר"י בארץ הג"ר, קתדרה, 73, תשרי ה'תשנ"ה, הערה 7.
  4. ^ וכפי שכותב: "ליתן מרעה קדושים שיהיה גידולם וחינוכם בדרך הקודש", רבי עקיבה יהוסף שלזינגר, ‏חברה מחזירי עטרה ליושנה, עמ' ח', באתר אוצר החכמה.
  5. ^ כלשונו: "וצריכין להעמיד בתי חינוך בעד בנות ישראל אשר ילמדו בם התפילה והקריאה וכן יכולים לקבוע שם מלאכתן וכן מעשה הכתיבה בעברית וילמדו לדבר ולכתוב הקודש", הרב שלזינגר, ‏חברה מחזירי עטרה ליושנה, עמ' י"ג, באתר אוצר החכמה.
  6. ^ הרב שלזינגר, ‏חברה מחזירי עטרה ליושנה, עמ' י"ד, באתר אוצר החכמה.
  7. ^ הרב שלזינגר, ‏חברה מחזירי עטרה ליושנה, עמ' ט"ו, באתר אוצר החכמה.
  8. ^ ב. מרגלית, ‏רגלי מבשר - תולדות רבי עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' 87, באתר אוצר החכמה.
  9. ^ כפי שיובא בפסקה לקמן.
  10. ^ מתחיל בדף יא.
  11. ^ מתחיל בדף לט:.
  12. ^ בערך מעמוד נב..
  13. ^ דף ק:.
  14. ^ דף קח:, דף קי"ב:.
  15. ^ ראו גם: רבי עקיבה יהוסף שלזינגר, ‏בית יוסף חדש, הלכות צדוקי בזמה"ז, עמ' קל"ז.
  16. ^ קוראי עונג, המחנה החרדי, 29.9.8, עמ' 71.
  17. ^ לדעת חוקרים, הרקע לפסק זה מגיע לאור העובדה כי באותה תקופה, תנועת ההשכלה חדרה עמוקות לנשים היהודיות אז, מה שגרם שנשים התנגדו לעלות לארץ ישראל יחד עם בעליהם. וכלשון רבי עקיבה יהוסף: "היא בודאי לא תסכים לעזוב את אירופה הצוהלת ללכת אחרי בעלה לעיר עתיקה וחרבה ארץ ישראל באסיה הפראית אשר יחסר כל בה". ראו ב. מרגלית, ‏רגלי מבשר - תולדות רבי עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' 86, באתר אוצר החכמה.
  18. ^ רבי עקיבה יהוסף שלזינגר, ‏שלשה ספרים נפתחים, הקדמה, עמ' ל"ב, באתר אוצר החכמה.
  19. ^ שער הספר, באתר מכירות קדם.
  20. ^ ב. מרגלית, ‏רגלי מבשר - תולדות רבי עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' 88, באתר אוצר החכמה.
  21. ^ 21.0 21.1 תולדות רבנו עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' ל"ד, באתר אוצר החכמה.
  22. ^ בהשתדלות עשירי וינה לאור דרישת חותנו. ראו תולדות רבנו עקיבא יוסף שלזינגר, שם.
  23. ^ למעט יציאות בודדות.
  24. ^ מסופר שאחד הרבנים שקיבל את הקונטרס "ניתוץ הבית" שחובר נגד רבי עקיבה, שלח בחזרה לממונים, בצירוף קופסת גפרורים, ברמיזה שישרפו את הקונטרס שלהם. בנוסף לכך, כגיבוי לספרו של רבי עקיבה, הזמין כ-150 עותקים של "בית יוסף חדש". תולדות רבנו עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' ל"ה, באתר אוצר החכמה.
  25. ^ תולדות רבנו עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' ל"ה, באתר אוצר החכמה.
  26. ^ תולדות רבנו עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' ל"ו, באתר אוצר החכמה.
  27. ^ שמרו משפט, מהדורת קמא, דף ל"ד.
  28. ^ שער הספר, באתר המכירות bidspirit.
  29. ^ "מי אני, ריש גלותא? תורה מונחת בקרן זוית. כתבתי דעתי אין לי שום נגיעה ואמרתי בפרוש שאני כותב להלכה ולא למעשה וכמה גדולי ישראל הסכימו לי", תורת יחיאל, עמ' כ"ד.
  30. ^ דרשה זו מובאת במלואה בספרו של רבי עקיבה, שמרו משפט, מהדורת קמא, דף י"ג.
  31. ^ ב. מרגלית, ‏רגלי מבשר - תולדות רבי עקיבא יוסף שלזינגר, עמ' 89, באתר אוצר החכמה.