בית קמחית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוגו המכלול לאתר.png
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
בערך זה חסרה אספקלריה תורנית. המידע בערך זה מוצג מנקודת מבט של חול ללא אספקלריה תורנית מספקת.
אנא אל תסירו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

בית קמחית הייתה משפחת כהנים חשובה בשלהי תקופת בית שני, שממנה יצאו מספר כהנים גדולים.

כהני בית קמחית אינם נמנים עם משפחות הכהונה הגדולה שחז"ל מתחו עליהן ביקורת בתוספתא של מסכת מנחות, בניגוד לשאר משפחות הכהונה - בית ביתוס, בית חנן, בית קתרוס ובית פיאבי, שעל התנהגותם המתנשאת, האכזרית והבוגדנית מחו חכמי דורם. נראה גם כי בני בית קמחית לא נטלו חלק במעמד הגבוה של משפחות הכהונה המיוחסות והעשירות שמהן התמנו רוב הכהנים הגדולים, מעמד שהתפתח בישראל בשלהי ימי הבית השני; אותן המשפחות יצרו ביניהן מעין שלטון משותף על הכהונה הגדולה, שנקנה מידי השלטונות הרומאיים והמחזיק בו התחלף כל שנה, והיוו מעין אצולה בעלת זכויות יתר מופלגות, שאִפשרו התעשרות מהירה ורדייה בעם. כאשר פרצו לעיתים מאבקי כוח פנימיים בתוך המשפחות, הובילו המאבקים לסבל כללי אצל יושבי ירושלים. בכל התככים הללו כמעט ולא היו מעורבים בני בית קמחית, ובניגוד לרוב הכהנים הגדולים שהיו צדוקים, נראה מדברי חז"ל כי בני בית קמחית שמרו אמונים לפרושים, שהיוו את רוב העם היהודי.

קמחית ובניה

במדרש רבה[1] מסופר כי אֵם משפחת כהנים זו היא אישה בשם קמחית, ששבעה מבניה שימשו ככהנים גדולים, וכולם בזכות צניעותה של קמחית:

”אמרו: שבעה בנים היו לה לקמחית, וכולם שמשו בכהונה גדולה. שלחו אחריה, אמרו לה: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם: מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי ואִמרת חלוקי. אמרו: כל קמחייא [כל הקמחים] קמח, וקמח דקמחית סלת! וקרון עלה [וקראו עליה]: 'כל כבודה בת מלך פנימה'.”

בהשפעת מעשה קמחית מקובל גם כיום בקרב היהדות החרדית שנשים נשואות מכסות את ראשן בכיסוי ראש מלא, עד שלא ייראו שערות ראשן כלל.

בתלמוד[2] מסופר כיצד שימשו בכהונה הגדולה שלושה מבניה של קמחית:

”אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת סיפר דברים עם ערבי אחד בשוק, וניתזה צינורא [רוק] מפיו על בגדיו, ונכנס ישבב אחיו ושימש תחתיו [ככהן גדול], וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד. ושוב אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית: פעם אחת יצא וסיפר עם הגמון אחד בשוק, וניתזה צינורא מפיו על בגדיו, ונכנס יוסף אחיו ושימש תחתיו, וראתה אימן שני כהנים גדולים ביום אחד.”

מדברים אלו נראה שככהנים גדולים שימשו רבי ישמעאל בן קמחית, שהיה כהן גדול קבוע, ואחיו שהחליפוהו ליום אחד בכהונה הגדולה היו ישבב בן קמחית ויוסף בן קמחית. במדרש רבה[3] מסופר המעשה אודות שמעון בן קמחית ששימש בכהונה הגדולה, ואחיו שהחליפו היה לפי המדרש יהודה בן קמחית.

פרט נוסף אודות רבי ישמעאל בן קמחית הביאה הגמרא לגבי מלאכת חפינת הקטורת ביום הכיפורים, כי ידיו היו גדולות מהרגיל: ”אמרו עליו על רבי ישמעאל בן קמחית, שהיה חופן ארבעת קבין במלוא חופניו”. גם בסיפור זה תלה רבי ישמעאל את הדבר בזכות מעשיה של אמו.

רבי ישמעאל בן פיאבי

מלבד דברי התלמוד, לא ידוע לנו על כהן גדול בשם ישמעאל בן קמחית, ואכן המהרש"א[4] מזהה את רבי ישמעאל בן קמחית עם רבי ישמעאל בן פיאבי, כהן גדול שמוזכר רבות בספרות חז"ל. לפי זה טוען המהרש"א כי 'קמחית' היה שמה של אמו ו'פיאבי' הוא שם אביו, ונקרא גם על שם אמו כיוון שזכויותיה הם שגרמו לו לזכות בכהונה הרמה.

אמו של ישמעאל בן פיאבי מוזכרת גם בסיפור אחר אצל חכמים, על אודות מלבושיו היקרים[5]: ”מעשה בישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת ממאה מנה, והיה עומד ומקריב על גבי המזבח”.

על ישמעאל בן פיאבי נאמר עוד[6] כי שימש עשר שנים ככהן גדול. בשנותיו אלו עשה לפי המשנה[7] פרה אדומה אחת (מתוך השבע שנעשו בתקופת בית שני), או שתיים לפי דברי התוספתא[8] המספרת כי עשה פרה נוספת לפי הוראת חכמי הפרושים וכדי להוציא מדעת הצדוקים. חז"ל עמדו על מעלותיו וסיפרו עליו[9] כי כשנתמנה לכהן גדול ”צווחה העזרה: שאו שערים ראשיכם ויכנס ישמעאל בן פיאכי תלמידו של פינחס, וישמש בכהונה גדולה!”. עוד אמרו עליו[10]: ”משמת ישמעאל בן פיאבי, בטל זיו הכהונה”. ופירש רש"י, שזאת לפי "שהיה חכם ועשיר, וכהנים רבים אוכלים על שולחנו".

עם זאת, מחו החכמים על שהקיף את עצמו באנשים אלימים וקשים, וכתבו גם עליו כי לא היה נקי מנפוטיזם[11]: ”אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים ובניהן גיזברין וחתניהם אמרכלין ועבדיהן חובטין את העם במקלות”. ופירש רש"י, "כשר היה, אבל אנשי ביתו היו בעלי זרוע".

יוסף בן מתתיהו טען כי היו שני כהנים גדולים בשם זה - ישמעאל בן פיאבי הראשון מונה לכהן גדול במקומו של חנן בן שת על ידי הנציב (אפארכוס) (26-15 לספירה) ואלריוס גראטוס, שנשלח ליהודה על ידי הקיסר טיבריוס. כעבור זמן לא רב, הדיח גראטוס גם אותו ומינה במקומו את אלעזר בן חנן.[12]

ואילו ישמעאל בן פיאבי השני מונה לכהן גדול במקומו של חנניה בן נדבאי (ככל הנראה בשנת 59 לספירה) על ידי המלך אגריפס השני[13]. בזמן כהונתו, הגיע מעמדה של משרת הכהונה הגדולה לשפל חסר תקדים, כאשר שכרו להם הכהנים והכהנים הגדולים פלוגות של שכירי חרב חמושים שהתקיפו זו את זו ללא הרף. לאחר התנגשות בין הכהנים לבין אגריפס השני והנציב פורקיוס פסטוס, עמד ישמעאל בן פיאבי בראש משלחת שבאה אל הקיסר נירון בשנת 62 והפצירה בו לעמוד לצידם. השליחות הוכתרה בהצלחה, בין היתר בזכות פופיאה, אשתו של נירון שאהדה את הדת היהודית - אולם את ישמעאל בן פיאבי ועמיתו חלקיה שומר אוצרות המקדש הותירה פופיאה אצלה "כבני-תערובות", מעשה שבעקבותיו הזדרז אגריפס למסור את הכהונה הגדולה ליוסף קבי[14]. במהלך המרד הגדול הומת ישמעאל בהתזת ראש בקיריני, וייתכן שרציחתו היוותה את המקור למסורת על מות רבי ישמעאל כהן גדול, מעשרת הרוגי מלכות[15].

כהנים גדולים נוספים מבית קמחית

  • שמעון בן קמחית. התמנה למשרה על ידי ואלריוס גראטוס במקום אלעזר בן חנן, בשנת 17 או 18 - שנתיים לאחר ישמעאל בן פיאבי הראשון, שכאמור ייתכן שנמנה גם הוא על בית קמחית. לאחר זמן קצר הוחלף על ידי גראטוס ביוסף קיפא.
  • יוסף בן שמעון קמי (או: קבי, קמחית). התמנה בשנת 44 או 46 על ידי הורדוס מלך כלקיס, לאחר תקופה בה נשלטה הכהונה בידי משפחות חנן, קתרוס וביתוס. ייתכן שלא היה מבית קמחית אלא מבית קתרוס וביתוס. הורדוס מכלקיס מסר בשנת 48 את משרת הכהונה לחנניה בן נדבאי, כהן גדול משפיע ועשיר במיוחד שכיהן במשך יותר מעשור.
  • יוסף קבי. התמנה סביב שנת 61 על ידי אגריפס השני, לאחר שהדיח אגריפס את ישמעאל בן פיאבי השני (ממלא מקומו של חנניה בן נדבאי), שייתכן והיה גם הוא מבני בית קמחית. הוחלף על ידי חנן בן חנן. ייתכן שהיה מבית ביתוס ולא מבית קמחית.

הערות שוליים

  1. ^ ויקרא רבה, פרשה כ' אות י"א.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף מ"ז עמוד א'.
  3. ^ ויקרא רבה, שם.
  4. ^ בחידושי אגדות, יומא מ"ז ע"א.
  5. ^ תוספתא, מסכת יומא, פרק א', הלכה כ"א; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ל"ה עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת יומא, פרק ג', הלכה ו' (דף יז, עמוד ב).
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט' עמוד א'.
  7. ^ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'.
  8. ^ תוספתא, מסכת פרה, פרק ג', הלכה ד'; ולפי גירסת הגר"א ו"אור הגנוז" שם.
  9. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ז עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת כריתות, דף כ"ח עמוד א'-ב.
  10. ^ משנה, מסכת סוטה, פרק ט', משנה ט"ו.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ז עמוד א'.
  12. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיפים 34-33.
  13. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה ח, סעיף 179.
  14. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ח, פסקה יא, סעיפים 196-189.
  15. ^ יוסף בן מתתיהו, תולדות מלחמת היהודים ברומאים, הערות ובאורים מאת המתרגם יעקב נפתלי שמחוני לספר ו, פרק ב, פסקה ב.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0